בראשית - (ב)Unit 1 חלק א: מהו בריאת שמים וארץ?

בראשית ברא אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי!

1) כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת ״רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ״ (משלי ח'), וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ "רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ" (ירמיה ב');

2) וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: ״בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר״ - וְלֹא בָא הַמִּקְרָא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ קָדְמוּ, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת כָּךְ, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב ״בָּרִאשׁוֹנָה בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'״ שֶׁאֵין לְךָ רֵאשִׁית בַּמִּקְרָא שֶׁאֵינוֹ דָבוּק לַתֵּבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו,

כְּמוֹ: ״בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים״ (שׁם כ"ז), ״רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ״ (בראשית י'), ״רֵאשִׁית דְּגָנְךָ״ (דברים י"ח), – אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְגוֹ'״, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית בְּרֹא...

בראשית - בתחלת הזמן והוא רגע ראשון בלתי מתחלק שלא היה זמן קודם לו:

ברא - עשה אינו ישנו ובזה לא יפול זמן כלל:

בְּרֵאשִׁית – כתב רש"י: ״ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו: בְּרֵאשִׁית בריית שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחושך, ויאמר הקב"ה יהי אור״. אם כן, הכל נמשך לבריאת האור.

ורבי אברהם פירש כעניין זה בעצמו, אבל תיקן כי הו"ו במילת "והארץ" אינה משמשת, ורבות כן במקראות. והטעם, כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה לא היה בארץ ישוב, אבל היתה תהו ובהו מכוסה במים, ויאמר אלהים יהי אור. ולפי דעתו, לא נברא ביום ראשון רק האור.

והקושיא לרבינו שלמה בפירוש הזה, כי אמר, שאם בא להורות סדר הבריאה באלו לומר שהם קדמו – היה לו לכתוב "בראשונה", שאין "רֵאשִׁית" במקרא שאינו סמוך. והנה "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו מו י). ואם יסמוך אותו לדבר, גם זה תסמוך אותו. ועוד, "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" (דברים לג כא). וטען בזה עוד טענות.

ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא".

ואין כל הנעשה – תחת השמש או למעלה – הווה מן האין התחלה ראשונה.

אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי".

ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן. ודע, כי השמים וכל אשר בהם – חומר אחד, והארץ וכל אשר בה – חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם.

והחומר הזה, שקראו היולי, נקרא בלשון הקדש "תֹּהוּ", והמלה נגזרה מלשונם (קידושין מ ב): "בתוהא על הראשונות". מפני שאם בא אדם לגזור בו שֵם, תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל.

והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש "בֹּהוּ", והמלה מורכבת, כלומר "בּוֹ הוּא", כמלת "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ" (שמות יח יח), שמחוסר הו"ו והאל"ף, עֲשׂוֹ הוּא...

בראשית על דרך הפשט מלת בראשית כאלו אמר "בראשונה". ומה שלא אמר בראשונה מפני שמלת בראשית כוללת טעמים גדולים ועצומים רבים ונכבדים מה שלא תכלול מלת בראשונה.

אבל העיקר הוא שהיא מלה בפני עצמה איננה סמוכה והיא כאלו אמר "בראשונה" והעד על זה טעם המלה. וענין הפרשה כי השמים והארץ עם תולדותיהם נבראו ביום הראשון מאין גמור ומאפיסה מוחלטת וכן מעיד לשון "ברא", שהוא לשון הוצאת יש מאין.

וזהו דעת ר' נחמיה שביום ראשון נברא כל העולם, שכן אמרו במדרש: "רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: 'בששה ימים נברא כל העולם שכן כתיב במעשה של כל יום ויום "ויהי כן" '. רבי נחמיה אומר: 'ביום א' נברא כל העולם שכן כתוב תוצא הארץ דבר שהוא פקוד ומוכן בידה מבראשית. משל למה הדבר דומה? לאדם שזרע שש שעורים בבת אחת - זה יצא ביום ראשון, וזה בשני, וזה בשלישי, וכן כולם."

וברור דעת רבי נחמיה במשל הזה כי החומר שממנו היה הכל נברא ביום ראשון ואחר כן נבראו כל הנבראים בששה ימים מחלקי החומר כל אחד ואחד ביומו, וזהו שכתוב (תהלים לג) "כי הוא אמר ויהי", באר כי הכל היה באמירה ובהויה אחת. ואחר כן צוה דבר יום ביומו והעמיד הדברים והוציאם לפועל.

וע"ד המדרש - "את השמים ואת הארץ": "את השמים"- לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות. "ואת הארץ" - לרבות אילנות ודשאים וגן עדן. והדברים האלה כלל כל הנבראים בעלי גוף.

וע"ד השכל - "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ידוע כי המציאות כלו נחלק על שלשה חלקים: החלק הראשון - עולם המלאכים. החלק השני - עולם הגלגלים, החלק השלישי - עולם השפל הזה. והכח הנסתר ברא שלשתן, ומלת בראשית תרמוז הכח הנסתר כי הוא ראשית כל, ראשית בלי ראשית. והוא ברא תחלה עולם המלאכים שהם נקראים בכתובים "אלהים", ועולם הגלגלים והם "השמים", והעולם השפל והיא "הארץ".

ומכח הענין הזה לא היה יכול להקדים ולומר "אלהים ברא בראשית", והוצרך לומר "בראשית ברא אלהים" כדי שתהיה מלת "ברא" חוזרת למלת "בראשית".

ותבין מזה כי הכח הנסתר, שהוא ראשית, ברא "אלהים"- והם המלאכים, ו"השמים"- והם הגלגלים, "ואת הארץ" - והוא העולם השפל, מגלגל הירח ולמטה, הכל נקרא בשם ארץ בכלל.

והכתוב שאחריו מבאר זה: "והארץ היתה תהו ובהו". כלומר - הארץ שהזכיר תחלה שהוא שם הכולל, היתה בבריאה תהו, כלומר חומר שקבל צורות ארבע יסודות הרמוזים בכתוב.

וע"ד הקבלה - "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" יש בכתוב הזה סוד י' ספירות. ו"השמים והארץ" הם השמים והארץ העליונים, שאינם מכלל הגלגלים והם הנקראים שמי קדם וארץ החיים, ומלת בראשית תרמוז אל החכמה כענין שכתוב (תהילים קי״א:י׳) "ראשית חכמה"...