ביאור ענין ר"ה וכוונת נסירה, ויתחלק לו' פרקים. בענין ימים ראשונים שאחר ר"ח אלול, יעשה הפסקה של שני ימים, ויכוין היחוד שנתבאר בשער יחודים ע"ש. ומצוה להתענות בחודש הזה, כי כן התענה משה מ' יום אלו, מר"ח אלול עד יום הכפורים, כי הם ימי רצון. ויאמר ביום שמוציאין ס"ת ג"פ י"ג מדות, וג"פ פסוק ואני תפילתי, וג"כ יכוין בכ"ד שמות היוצאים מכ"ד ספרים, וישאל חיים וכפרה על עוונותיו. וגם יכוין באלו המ' יום יחוד הדיקנא, שנתבאר בשער היחודים ע"ש:
וקודם היחוד, יטבול עצמו, וירחיק עצמו מעבירות, ויהיה איש ירא וחרד את דבר ה', וירחוק עצמו מהקפדה ומכעס, אפילו לדבר מצוה, ומהליצנות וגאוה, ויזהר מאוד בברכת הנהנין, ואז יזכה להשגה ע"י יחודים. ועוד יש תקנה להשגה, ונתבאר בשער היחודים ע"ש:
הסליחות שנוהגין לומר באשמורת הבוקר, יאמר מלה במלה עם הצבור, וי"ב אלפא ביתא שבהם, הם נגד י"ב פרצופים שבאצילות כנודע. וקצת סליחות נתבאר גבי ב' וה', וע"ש בחלק א' מזה. ובחודש זה יתקן כל העונות והפגמים שפגם ושעוות, ויתקן כל פגם שראוי, כפי מה שיתבאר בתיקוני עוונות, ויתיר נדרו קודם ר"ה, וילקה ויכוין כוונת המלקות כמו שנתבאר במ"א, ואחר שתיקן פגם העוונות, אז ינסה בעצמו אם נשמתו מתוקנת, והוא שיסגור עיניו, ויצייר במחשבתו שם הוי"ה, אם תהיה נשמתו מאצילות, יראנו בצבע לבן מתנוצץ. ואם מבריאה, בלתי מתנוצץ. ואם מיצירה, בצבע אדום. ואם מעשייה, בצבע שחור. ואותו אות אשר לא יוכל לצייר בקל במחשבתו, הוא האות שפגם בו, וצריך לתקן אותו בתשובה, ואם יראה לפניו השם כשלהבת אש, ידע שאדם שלם הוא בלי חטא:
נוהגין להתענות ערב ראש השנה, ומתקבצת עדה קדושה של ת"ח, להתרת נדרים ושבועות. וסוד החכם שמתיר את הנדר הוא, כי נדר הוא בבינה כנודע, וחל על דבר מצוה סוד המלכות, ונדר למעלה וחלה על דבר מצוה. והחכם הוא סוד החכמה בעל הבינה, ומתיר נדרה, כי ברשות בעלה קיימת, והשבועה אינה חלה על דבר מצוה, כי השבועה היא במלכות כנודע, ומצוה ג"כ במלכות: