חושן משפט כ"ז

דין שמש הסעודה. ובו ג סעיפים:
כל דבר שמביאין לפני האדם שיש לו ריח והאדם תאב לו צריך ליתן ממנו לשמש מיד ומדת חסידות הוא ליתן לו מיד מכל מין ומין ולא יתן לו כל זמן שהכוס בידו או ביד ב"ה [ודוקא לשמש אבל לאחר שבסעודה מותר ליתן בכי האי גונא] הר"י ס"פ אלו דברים ואסור ליתן לו פרוסת פת אא"כ יודע בו שנטל ידיו:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 169:1

...

כתובות ס״א א:י״ד

אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה

Ketubot 61a:14

It is related about two Sages, Avuh bar Ihi and Minyamin bar Ihi, that one of them was accustomed to give his waiter from every type of food that he ate, while the other one would give him only one of the types of food that he ate. The Gemara says: Elijah spoke with this Sage, but Elijah did not speak with that Sage, since he did not act with piety and caused his waiter to suffer.

כתובות ס״א ב:ב׳

ההוא רומאה דאמר לה לההיא איתתא מינסבת לי אמרה ליה לא אזיל אייתי רימני פלי ואכל קמה כל מיא דצערי לה בלעתיה ולא הב לה עד דזג לה לסוף אמר לה אי מסינא לך מינסבת לי אמרה ליה אין אזיל אייתי רימני פלי ואכל קמה אמר לה כל מיא דצערי לך תוף שדאי תוף שדאי עד דנפקא מינה כי הוצא ירקא ואתסיאת:

Ketubot 61b:2

The Gemara relates another incident with regard to a similar subject: A certain Roman said to a certain woman: Will you marry me? She said to him: No. In order to convince her, he went and brought pomegranates and peeled them and ate them in front of her and did not give her any of them. The aroma of the pomegranates caused her mouth to water, so she swallowed all of the saliva that caused her anguish, but he did not give her any until she became ill and bloated. Ultimately, he said to her: If I cure you, will you marry me? She said to him: Yes. He went and brought pomegranates, peeled them and ate them in front of her. He said to her: All of the saliva that causes you anguish, spit it out, spit it out. She did this until something like a green leaf came out of her, and then she was cured.

אורח חיים תקנ״א:י׳

יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון: הגה ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סי' ק"ו) אלא נותנים לתינוק ובמקום דליכא תינוק מותר בעצמו לשתות הבדלה ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין אוכלין בשר ושותין יין כל השייכין לסעודה אבל יש לצמצם שלא להוסיף ובשבוע שחל ט' באב בתוכה אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם וזה אפי' בערב ת"ב שרי (מנהגים ומהרי"ל) ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה: (ד"ע)

Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:10

There is one who says that those whose practice is to eat meat in the aforementioned days permit the concoction which was made with meat, and prohibit fowl-meat and salt-meat and fermented wine. And it is permitted to drink the wine of Separation and Grace. Gloss [RMI]: And our practice is to be strict, and not to drink wine in Grace nor in Separation. (Responsum of MHRIL 106) but to give it to a child, and in a place where the child is not of itself permitted to drink Separation, and in a Mitzvah Feast, like a Circumcision or the Redemption of the Son or a Completion of a Volume or a Betrothal Feast, all connected to the feast eat meat and drink wine. But there is to diminish so as not to exceed. And in the week in which falls the Ninth of Av do not eat meat or drink wine except in diminished quantity. And this, even on the eve of N"A , is permitted, (Practices and MHRIL) but without there being a feast which interrupts it.

משנה ברורה תקנ״א:ע״ה

(עה) כל השייכין לסעודה - היינו כל מי שהיה הולך בזמן אחר לסעודה זו הן מחמת קורבה או מחמת שהוא אוהבו ונשים השייכות לסעודה במקום שדרך לזמנן לסעודה ג"כ מותר. וכתב הח"א דאשת הבעל סעודה מותרת אף בסיום מסכת וכן בניו. ומי ששולחין לו לביתו אסור לו לאכול:

Mishnah Berurah 551:75

...

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תקנ״א:קס״ג:א׳

קסג) שם. בהגה. כל השייכים לסעודה וכו'. ודוקא קרובים מחמת קורבה א"נ ריעות אבל ההולכים שם רק לשתות ובלא"ה לא היו הולכים הו"ל מצוה הבאה בעבירה דרשות מהרי"ל הלכות ט"ב. ט"ז ס"ק י"ב. מ"א ס"ק ל"ה. ודוקא פסולי עדות מקרי קרובים. מ"א שם. מיהו הא"ר או' כ"ו כתב דמדברי מהרי"ל משמע דאפילו לאו פסולי עדות מותרים כל שהוא מזמן להם בזמן אחר יעו"ש. ועיין לקמן או' קס"ה:

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:163:1

...

חושן משפט כ״ז:א׳

שלא לקלל דיין או שום אחד מישראל ובו ב סעיפים:
המקלל א' מישראל ואפי' מקלל עצמו (טור) בשם או בכנוי או בא' מהשמו' שקורין העכו"ם להקב"ה אם היה בעדי' והתראה לוקה אחת משום לא תקלל חרש ואם היה דיין לוקה עוד אחרת משום אלהים לא תקלל וארור הוי לשון קללה:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 27:1

One who curses an Israelite,¹Mishna Sheb. 35a and Gemara ibid. 36a. and even [if] he curses himself,²Tur — G. Mishna and Gemara ibid.: ‘For it is written, Only take heed to thyself, and keep thy soul (life) diligently (Deut. IV, 9. In Ber. 32a this verse is taken to mean that one should take good care of the body and its needs and not subject himself to dangers whence it is implied that it is forbidden to curse oneself) and … wherever it is said, take heed, lest, or not, it is nothing but a negative precept (Hence, in this verse take heed to thyself also means ‘do not invoke any curse upon thyself’).’ — by the [Divine] Name or by a substitute,³Mishna ibid.: ‘(If one said to witnesses, I adjure you) by Alef-Daleth (the first two letters of Adonai, the Lord) or by Yod-He (the Tetragrammaton) or by Shaddai (the Almighty) or by Ẓebaoth ([Lord] of Hosts) or by the Merciful and Gracious One, or by Him that is long-suffering and of great kindness, or by any of the substitutes of the Name, they are liable … If a man cursed himself or his fellow by any of them, he transgresses a negative precept.’ Gemara ibid. 36a: ‘R. Jannai said: This is the view of both (i.e., R. Meir and the Sages both agree that one who curses himself or his neighbour not merely by the Name, but even by any of the substitutes, transgresses a negative precept).’ or by one of the names that the heathens call the Holy One, Blessed be He,⁴ San. 60a whence it is derived that substitutes for the Divine Name employed by heathens are considered valid substitutes. Cf. also Ned. 3a, 10a where substitutes regarding vows are considered the foreign equivalents of the Hebrew. Thus Yad, Sanhedrin XXVI, 3 and Tur a.l. — if this took place in the presence of witnesses⁵ Deut. XIX, 15. and [was preceded by] warning,⁶ Ket. 33a. he receives lashes⁷Thus was the procedure in Temple days. Derived from Tem. 3a-b, 4a: ‘R. Iddi b. Abin stated on the authority of R. Amram, R. Isaac and R. Joḥanan: R. Jose the Galilean reported: With regards to every negative precept laid down in the Torah, if one performs an act (in violating it) he is punished with lashes, but if he does not perform an act (in violating it) he is exempt, save in the case of one who takes an oath, exchanges (an unconsecrated animal for one that is consecrated), and curses his fellow with the Name, in which cases, although he performed no act, he is punished (with lashes) … And he who curses his neighbour with the Name: Whence is this derived? — R. Eleazar stated on the authority of R. Oshaia: The text reads, If thou wilt not observe to do etc. (Deut. XXVIII, 58. The verse continues: That thou mayest fear this glorious and fearful name, the Lord thy God, which intimates that one should not utter the Divine Name in vain and likewise one who curses his neighbour with the Divine Name is included in the same category). And it is written, Then the Lord will make thy plagues wonderful (v. 59). Now I do not know what is the nature of this wonder (peculiarity of punishment). But when it says (ibid. XXV, 2): That the judge cause him to lie down to be beaten (והפילו which is similar to the expression והפלא He will make … wonderful), this indicates that the wonderful (punishment) refers to punishment with lashes … Why not say … since he transgresses two things, first in uttering the Lord’s Name in vain and then in irritating his fellow, consequently, punishment with lashes should not suffice? — You cannot say thus, for it is written, Thou shalt not curse the deaf (Lev. XIX, 14 whether with or without the Divine Name).’ Thus also in Y. Sheb. IV, 10(35d) in accord with R. Jose contra the Colleagues. , however, RaBaD to Yad ibid. who on the basis of Y. ibid. deduces that if one cursed with a substitute he is not punished by lashes. It is only when he curses with the Tetragrammaton, although no act is performed, yet lashes are administered. , Kes. Mish. to Yad ibid. who defends Maim. against RaBaD’s stricture. on account of [the negative precept] 'Thou shalt not curse the deaf,'⁸Lev. XIX, 14. Actually the negative precept Thou shalt not curse the deaf includes all persons. The deaf was singled out, although he does not hear and is not subjected to any suffering, so that people should not take advantage of his infirmity. Thus Yad, Sanhedrin XXVI, 1 and Tur a.l. — M.E. Cf. also Sifra to Lev. ibid. and if [the cursed person] was a Judge, he receives additional lashes on account of [the negative precept] 'Thou shalt not curse the Judges.'⁹Ex. XXII, 27. Thus San. 66a. This, however, refers to a permanent Judge — P.Tesh. And [if one cursed by] Arur it is considered a form of curse.¹⁰Sheb. 36a. It must, however, contain the Name or its substitutes — M.E.

חושן משפט כ״ז:ב׳

אם לא היתה שם התראה או שקלל בלא שם ובלא כינוי או שהיתה הקללה באה מכלל הדברים כגון שאמר אל יהי פלוני ברוך לה' אינו לוקה (וה"ה המקלל את המת פטור) (טור) אבל איסורא מיהו איכא ואם חרף ת"ח מנדין אותו ואם רצו הדיינים להכותו מכת מרדות מכין ועונשין אותו כמה שיראו ואם חרף עם הארץ עונשין אותו כפי שהשעה צריכה (אפי' מחל המתחרף (נ"א המתקלל) עונשין אותו שכבר חטא ונתחייב) (טור) מי שנתחייב נידוי מפני שהפקיר בב"ד ורצו ב"ד למחול על כבודם ולא נידוהו הרשות בידם והוא שלא יהיה בדבר הפסד בכבוד הבורא כגון שהיו העם מבעטין בכבוד התורה ובדיינים הואיל ופקרו העם בדבר צריכי' לחזק ולענוש כפי מה שירא' להם:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 27:2

If no legal warning [preceded] therein,¹¹e., when one uttered a curse. Thus Yad, Sanhedrin XXVI, 4. For we might have thought that since transgressing this negative precept does not involve the performance of any act (v. supra nn. 6 and 7), consequently, warning should not be required, we are, therefore, informed otherwise. or where one uttered a curse without the [Divine] Name, or without a substitute, or the curse was the result of an implication [from] the words [that he uttered],¹² supra par. 1. e.g., where he stated, 'May So-and-so not be blessed unto the Lord,' he receives no lashes.¹³Mishna Sheb. 35a in accord with the Sages. For when God withholds his blessing it follows that the person is under a curse — M.E. So too, one who curses the dead is exempt.¹⁴Tur — G. Yad, Sanhedrin XXVI, Derived from Sifra ibid. , also Mishna San. 85b: ‘One who curses (his parents) after death is liable.’ Hence, since the verse His father or his mother he hath cursed (Lev. XX, 9) was singled out, it follows that for other dead he is not held liable. However, there is, nevertheless, a prohibition [against this]. If one put a scholar to shame, they pronounce the ban against him,¹⁵ Y.D. § 242 and § 334; Kid. 70b. , text supra § 7, n. 3 and if the Judges wish to inflict upon him the penalty of chastisement,¹⁶ supra § 8, 5, n. 45. This may mean either in addition to proclaiming the ban against him, or it means that if inflicting stripes for disobedience would be more effective, we administer the latter punishment — M.E. The penalty of chastisement is administered at the discretion of the Court and is Rabbinical in origin. , Maim. Comm. to Naz. IV, 3; Hul. 141b. Heb. מרדות according to Rashi is equivalent to רדיה ‘blows enforcing submission.’ This is inflicted for a past offence, but one who refuses to observe a positive precept, even if it is Rabbinical, they may admnister blows until his soul departs, if he is still stubborn, or until he observes the precept (Ket. 86a; Tosef. Mak. III, 10). they may strike him and [thus] punish him as much as they see fit.¹⁶ supra § 8, 5, n. 45. This may mean either in addition to proclaiming the ban against him, or it means that if inflicting stripes for disobedience would be more effective, we administer the latter punishment — M.E. The penalty of chastisement is administered at the discretion of the Court and is Rabbinical in origin. , Maim. Comm. to Naz. IV, 3; Hul. 141b. Heb. מרדות according to Rashi is equivalent to רדיה ‘blows enforcing submission.’ This is inflicted for a past offence, but one who refuses to observe a positive precept, even if it is Rabbinical, they may admnister blows until his soul departs, if he is still stubborn, or until he observes the precept (Ket. 86a; Tosef. Mak. III, 10). And if one put an illiterate person to shame, they punish him according to the demand of the hour,¹⁷B.K. 91a (ref. to Mishna ibid. 90a: ‘If he spat on his neighbour and the spittle reached him [he must pay him four hundred Zuz’]): Said R. Papa: This was taught only where it reached him (his person), but if only his garment, it is not so. But why should this not be equated to an insult in words? — It was said in the West on the authority of R. Jose b. Abin that this means that if he insulted him in words, he would be exempt from any liability.’ R. Sherira observes that what is meant here is that he is exempt from paying the above-mentioned sum, but it does not exclude punishment entirely. This may be seen from Mishna ‘Ar. 15a: ‘One who speaks with his mouth suffers more than he who commits an act.’ Hence, the Beth Din subjects him to a punishment according to their discretion. Consequently, the ruling here. [and according to the status of the one who puts to shame and the one put to shame],¹⁸Thus Yad ibid. even if the one put to shame (another version: the one cursed) has foregone [his honour], we punish him [the offender], for he had already committed a sin and had become guilty.¹⁹Tur — G. This Gloss should come at the end of par 1 — Be’er ha-Golah. Derived from Mak. 13b whence it is seen that the Earthly Tribunal does not grant remission to those who have become liable by sentence of a human Court, even if they should do penance. One who was sentenced to be placed under the ban because he acted contumaciously towards the Court of Law, and [the members of] the Court of Law wished to forego their honour and did not place him under the ban, they have a right to do so,²⁰Yad, Sanhedrin XXVI, 6. Derived from Ket. 17a: ‘If a Nasi foregoes his honour, his honour is foregone.’ , Kes. Mish. ibid. provided [that as a result of the Court's leniency] there will not result in this matter a lessening of honour towards the Creator, e.g., where the people acted rebelliously towards the honour of the Torah and the Judges, — [then the law is that] since the people act contumaciously in [this matter], they [the Court of Law] should enforce measures [for the protection of the Law] and mete out punishment according to their discretion.²¹For sometimes adopting a leniency might lead to the profanation of the Name of Heaven. , Yoma 22b.

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ו:א׳

כָּל הַמְקַלֵּל דַּיָּן מִדַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כז) "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל". וְכֵן אִם קִלֵּל הַנָּשִׂיא אֶחָד רֹאשׁ סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה אוֹ הַמֶּלֶךְ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כז) "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר". וְלֹא דַּיָּן וְנָשִׂיא בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יד) "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". וְלָמָּה נֶאֱמַר חֵרֵשׁ שֶׁאֲפִלּוּ זֶה שֶׁהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְלֹא נִצְטַעֵר בִּקְלָלָה זוֹ לוֹקֶה עַל קִלְלָתוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַמְקַלֵּל אֶת הַקָּטָן הַנִּכְלָם לוֹקֶה (הֲרֵי הוּא כְחֵרֵשׁ):

Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within Their Jurisdiction 26:1

...

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ו:ב׳

הַמְקַלֵּל אֶת הַמֵּת פָּטוּר. הוֹאִיל וּמְקַלֵּל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב לָמָּה יִחֵד לָאו עַל דַּיָּן וְלָאו עַל נָשִׂיא לְחַיְּבוֹ שְׁתַּיִם. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַמְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן לוֹקֶה אַחַת. וְאִם קִלֵּל דַּיָּן לוֹקֶה שְׁתַּיִם. וְאִם קִלֵּל נָשִׂיא לוֹקֶה שָׁלֹשׁ. וְכֵן נָשִׂיא שֶׁקִּלֵּל אָבִיו חַיָּב מִשּׁוּם אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת. שְׁלֹשָׁה שֶׁל כָּל אָדָם וְאֶחָד מִשּׁוּם הָאָב:

Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within Their Jurisdiction 26:2

...

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ו:ג׳

הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ לוֹקֶה כְּמוֹ שֶׁקִּלֵּל אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ". וְאֶחָד הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ אוֹ חֲבֵרוֹ אוֹ נָשִׂיא אוֹ דַּיָּן אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּקַלֵּל בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת. כְּגוֹן יָהּ וֵאלֹהִים וְשַׁדַּי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אוֹ בְּכִנּוּי מִן הַכִּנּוּיִים כְּגוֹן חַנּוּן וְקַנֹּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב אִם קִלֵּל בְּכָל הַכִּנּוּיִים כָּךְ אִם קִלֵּל בְּכָל לָשׁוֹן חַיָּב שֶׁהַשֵּׁמוֹת שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן הַגּוֹיִם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הֵן כְּכָל הַכִּנּוּיִים. וְאָרוּר בּוֹ שְׁבוּעָה בּוֹ קְלָלָה בּוֹ נִדּוּי:

Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within Their Jurisdiction 26:3

...

הקדמה לחידושי הגדות למהרש"א

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ו:ד׳

אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיַּתְרוּ בּוֹ בִּפְנֵי עֵדִים כִּשְׁאָר כָּל חַיָּבֵי לָאוִין. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה שָׁם הַתְרָאָה אוֹ שֶׁקִּלֵּל בְּלֹא שֵׁם וּבְלֹא כִּנּוּי כְּגוֹן שֶׁאָמַר אָרוּר פְּלוֹנִי אוֹ שֶׁהָיְתָה הַקְּלָלָה בָּאָה מִכְּלַל הַדְּבָרִים כְּגוֹן שֶׁאָמַר אַל יְהִי פְּלוֹנִי בָּרוּךְ לַה' אוֹ אַל יְבָרְכֵהוּ אֵל וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֵינוֹ לוֹקֶה:

Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within Their Jurisdiction 26:4

...

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ו:ה׳

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה אִם חֵרֵף תַּלְמִיד חָכָם מְנַדִּין אוֹתוֹ. וְאִם רָצוּ הַדַּיָּנִים לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מַכִּין וְעוֹנְשִׁין אוֹתוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ שֶׁהֲרֵי בִּזָּה אֶת הַזָּקֵן. וְאִם חֵרֵף עַם הָאָרֶץ עוֹנְשִׁין הַדַּיָּנִים בַּדָּבָר כְּפִי מַה שֶּׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ לְפִי הַמְחָרֵף וּלְפִי זֶה שֶׁנִּתְחָרֵף:

Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within Their Jurisdiction 26:5

...

מלכים ב ב׳:כ״ד

וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וַתֵּצֶ֨אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן־הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים׃

II Kings 2:24

He turned around and looked at them and cursed them in the name of the LORD. Thereupon, two she-bears came out of the woods and mangled forty-two of the children.

מועד קטן ט״ז א:י׳

ומנלן דנצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן דכתיב (נחמיה יג, כה) ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם

Moed Katan 16a:10

And from where do we derive that we may contend with such a person, and curse him, and beat him, and pull out his hair, and make him take an oath in order to prevent him from sinning? As it is written: “And I contended with them, and cursed them, and beat some of them, and pulled out their hair, and made them take oath by God” (Nehemiah 13:25).

נחמיה י״ג:כ״ה-כ״ז

וָאָרִ֤יב עִמָּם֙ וָאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם וָאַשְׁבִּיעֵ֣ם בֵּֽאלֹהִ֗ים אִם־תִּתְּנ֤וּ בְנֹֽתֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וְאִם־תִּשְׂאוּ֙ מִבְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לִבְנֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃ כו הֲל֣וֹא עַל־אֵ֣לֶּה חָטָֽא־שְׁלֹמֹ֣ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וּבַגּוֹיִ֣ם הָרַבִּים֩ לֹֽא־הָיָ֨ה מֶ֜לֶךְ כָּמֹ֗הוּ וְאָה֤וּב לֵֽאלֹהָיו֙ הָיָ֔ה וַיִּתְּנֵ֣הוּ אֱלֹהִ֔ים מֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־אוֹת֣וֹ הֶחֱטִ֔יאוּ הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת׃ כז וְלָכֶ֣ם הֲנִשְׁמַ֗ע לַעֲשֹׂת֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את לִמְעֹ֖ל בֵּֽאלֹהֵ֑ינוּ לְהֹשִׁ֖יב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּֽוֹת׃

Nehemiah 13:25-27

I censured them, cursed them, flogged them, tore out their hair, and adjured them by God, saying, “You shall not give your daughters in marriage to their sons, or take any of their daughters for your sons or yourselves. It was just in such things that King Solomon of Israel sinned! Among the many nations there was not a king like him, and so well loved was he by his God that God made him king of all Israel, yet foreign wives caused even him to sin. How, then, can we acquiesce in your doing this great wrong, breaking faith with our God by marrying foreign women?”

נחמיה י״ג:כ״ה-כ״ז

Nehemiah 13:25-27

מישהוא קילל אותי מה לעשות שהקללה לא תיהיה?

http://din.org.il/2011/08/24/הסרת-קללה/

רבני בית ההוראה

כ"ג אב ה'תשע"א

תשובה

קודם כל צריך לדעת שלא צריך להתרגש מכל קללה של אדם, כתוב במשלי פרק (כ”ו) “קללת חנם לא תבא” שלא צריך לחשוש מאדם פשוט שמקלל בלי שום סיבה, אבל אם עשית דבר לא טוב למקלל ולכן הוא קילל אותך, והקללה שלו היא לא לחנם אז הקללה שלו יכולה לפעול, (כמובן שאסור לקלל בכל מצב אמנם אם הוא קילל, הקללה שלו יכולה להשפיע), אמנם קללת חכם יכולה להשפיע אפילו אם קילל בחנם, אבל אני מתאר לעצמי ששום חכם לא קילל אותך שאין זה מדרך החכמים לקלל.

ובעניין הדרך להסיר קללה, יש בזה כמה דרכים:

קודם כל תפילה מועילה בכל דבר, ואפשר להתפלל לה’ שתבורך ולא תקולל, עוד אפשר ללכת להתברך מחכם, שהרי אין קללה במקום ברכה, (ועיין במקורות).

יש אומרים שמי שמקללים אותו יעשה דבר קל שיחול עליו הקללה, כדי שלא יחול הקללה על דבר גדול, ולמשל אם קיללו אותו שיטבע בים יקח את בגדו ויטביל אותו בים. (ועיין במקורות).

יש התרת קללות בנוסח שתיקן הרש”ש את התרה הזאת ראוי שגם אתה תעשה את ההתרה, ואם יש לך אפשרות לבקש מהמקלל לעשות התרה, תבקש ממנו שיעשה התרה, נוסח ההתרה מודפס בספר עבודת הקודש לחיד”א.

ועיין בספר פלא יועץ ערך קללה, שכתב שמי ששומע קללה יענה לא כן יהא, אלא גם ברוך יהיה.

מקורות

מה שכתבנו שקללה של הדיוט אם היא לא בחנם צריך לפחד ממנה, יש ללמוד את זה מדברי הגמ’ בב”מ [עה,ב] שמבואר שאדם שמלווה בלי עדים מכיון שעבר עבירה יש לו לחשוש מהקללה שיקללו אותו. ולעניין קללת חכם עיין במכות [י”א]

מה שכתבנו שיש עניין להתברך אצל חכם כדי להסיר את הקללה, יש שלמדו כן מדברי התוס’ בסנהדרין שמקשה מדוע נח קילל את כנען ולא את חם, ומתרץ על פי דברי המדרש שהקדוש ברוך הוא בירך את נח ואת בניו ומכיון שחם התברך מאת ה’ אין קללה במקום ברכה, ומזה למדו שברכה מועילה כדי לבטל קללות, אמנם יש לדחות ראיה זו מכיון ששם הקב”ה בירך את חם לפני שנח קילל אותו, ובמקרה כזה אפשר לומר שמי שכבר מבורך לא חל עליו קללה אבל אין לנו מקור לומר שמי שכבר חלה עליו קללה תועיל ברכה כדי לבטלה. אמנם בסברא מסתבר שברכת צדיק מועילה בכל מקרה ובוודאי שמי שרובצת עליו קללה יש עניין שיתברך וירבה על עצמו ברכה.

ומה שכתבנו שיעשה דבר קל שיחול עליו הקללה, כך מבואר בספר אורח משרים פרק י’ ולומד כן מדברי הגמ’ בב”ב [קנג,א] שאשה אחת קללה את ראב שספינתו תיטבע בים, ותלמידיו לקחו את הבגד שלו וטבלו את זה בים כדי שהקללה תחול על דבר קל.

לא תקלל

http://olamot.net/shiur/לא-תקלל

תקציר השיעור

ב. ויש לדון האם האיסור לקלל נאמר רק כשמאחל שתבוא רעה לזולת או גם כשמזלזל בו, וכן צ"ע מה הדין אם נתן רשות שיקללוהו • קללה לטובת חברו.

ג. ועוד צ"ב האם יש "שיעור" לקללה, וחייב גם אם קיללו בדבר פעוט • קללה כשאינו מפרט את שם המקולל • לקלל נכסי חברו • ציבור • בעלי חיים.

ד. קללה ברמז • בלשון בדיחותא • קללה בכתב • קללה לתועלת.

ה. לקלל רשעים: יישוב הסתירה בין דברי הגמרא בברכות שיש להתפלל על החוטאים שיחזרו בתשובה ולא לקללם שימותו, ובין תפילותינו בשמונה עשרה "וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה" - האם מותר לקלל רשעים • לקלל נכרי.

ו. ביאור הכתוב "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי" • דברי חז"ל שהקללה חוזרת אל המקלל.

ז. יישוב הסתירה בין הפסוק "כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לֹא תָבֹא", ובין דברי חז"ל "אל תהי קללת הדיוט קלה לפניך" - אימתי יש לחוש לקללת ההדיוט • דברי חז"ל "קללת חכם אפילו על תנאי היא באה".

ח. מה יעשה אדם שקיללוהו וכיצד ינהג אדם שקילל.

ט. סדר התרות קללות לרבנו הרש"ש זיע"א.

א. שלוש פעמים הוזכר בתורה האיסור לקלל: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט, יד), "אֱלֹהִים [שמובנו דיין] לֹא תְקַלֵּל" (שמות כב, כז) "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שם). ובסוגיות הגמרא במסכת סנהדרין ובדברי המכילתא שהביא הרמב"ם בספר המצות נתבאר שהאיסור לקלל נשלש בתורה ללמדנו, שיש איסור לקלל כל אדם מישראל, בין אם הוא חרש ובין שאינו חרש, ואם מקלל דיין עובר בשני לאוים, וכשמקלל נשיא עובר בג' לאוים. ובסוגיית הגמרא במסכת שבועות למדו מהפסוק "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד" (דברים ד, ט), שאין לאדם לקלל עצמו [ונחלקו הרמב"ם והראב"ד האם המקלל עצמו חייב דווקא אם קילל בשם ה' או אף בכינוי].

עוד נחלקו בסוגיא במסכת שבועות, מה דין איסור קללה ב"כינוי". לדעת רבי מאיר "איש איש כי יקלל אלוהיו, לרבות כינויים. וחכמים אומרים, על שם מיוחד במיתה, ועל הכינויים באזהרה". וכן נתבאר בסוגיא (שם) כי גם אמירת "ארור" פירושה קללה [וראה בספר לרעך כמוך, הלכות וביאורים במצות לא תקלל, מאת הרב דוד אריאב, ירושלים תשס"ד, שכתב כי האומר "יהי רצון שתבוא רעה על פלוני", זו קללה בכינוי, כיון שוודאי שכוונתו היא "יהי רצון מאת השי"ת שתבוא לפלוני רעה"].

על דיני האיסור לקלל, נתייחד סימן בשלחן ערוך - בחלק חושן משפט סימן כ"ז.

וכך נפסק: "המקלל אחד מישראל [ואפילו מקלל עצמו, טור] בשם או בכינוי, או באחד מהשמות שקורים העכו"ם להקב"ה, אם היה בעדים והתראה לוקה אחד משום לא תקלל חרש, ואם היה דיין לוקה עוד אחרת משום אלהים לא תקלל, וארור הוי לשון קללה. אם לא היתה שם התראה, או שקלל בלא שם ובלא כינוי, או שהיתה הקללה באה מכלל הדברים, כגון שאמר אל יהי פלוני ברוך לה', אינו לוקה [והוא הדין המקלל את המת פטור, טור], אבל איסורא מיהו איכא" [ועי"ש בש"ך (ס"ק א) שכתב בשם הב"ח, כי המקלל בלא שם וכינוי - כגון האומר "שימות פלוני", עובר על איסור תורה]. וראה סיכום בספר לרעך כמוך פרק א סע' א-יא).

בטעם האיסור לקלל נאמרו ארבעה הסברים:

• הרמב"ם כתב בספר המצוות "שהזהירה התורה שלא יניע נפשו אל הנקמה ולא ירגילנה בכעס".

• לדעת ספר החינוך אסור לקלל, כי דיבור הקללה עושה רושם "ונצטווינו שלא להזיק לזולת בפינו כשם שאסור להזיק במעשה". וכדברי החינוך, שיש סגולה בדיבורו של האדם לפעול, מבואר גם בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן יעו"ש בדבריו. וביאר רבי אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים את דברי הגמרא בכתובות "כשגגה היוצאת מלפני השליט", כי ברכותיהם וקללותיהם של הצדיקים מתקיימים, ואפילו כשנאמרים ללא כוונה "דהדיבור של פה קדוש פועל בטבע אפילו בלי שום כונה, והוא כמו הגרזן החוצב גם בלא כוונה רק מטבעו, כן הוא גם דיבור האדם. אלא שאם טימא שפתיו בדיבורים אסורים הוחלש כוחן, כמו הסכין שעלה עליו חלודה הרבה שאין בכוחו לחתוך, עד שיסירו החלודה ממנו" [ועי' בדברי הגמרא במסכת מכות "קללת חכם אפילו בחינם ואפילו על תנאי היא באה"].

• בדברי החינוך מבואר טעם נוסף מדוע אסור לקלל, כדי להשבית ריב ומדון בין אדם לחברו, כי עוף השמים יוליך את הקול, ויש לחשוש פן ישמעו דברי המקלל באזניו של המקולל.

• בדברי האגרות משה מבואר, שהאיסור לקלל את עצמו הוא מחמת שאולי תתקיים קללתו ויוזק. אבל המקלל את חברו, אינו מטעם זה, כי בשמים לא יחושו לקללתו, אלא אסור לקלל חברו בגלל הבזיון שמבזה את חברו.

הקללה חוזרת אל המקלל

ב. והנה יש לדעת שהמקלל את חברו, מזיק גם לעצמו, כדברי הגמרא בסנהדרין מט, א) "תהא לוטא ואל תהא לאטה", ופרש"י: "נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל". וכפי שהזהיר בספר חסידים "אל תקלל שום אדם, כי פעמים רבות הקללות חוזרות וחלות כולן על ראשו ועל זרעו, שכן מצינו שכל הקללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו [כמבואר בסוגיא בסנהדרין, שם]. ובביאור הדברים כתב החיד"א בפירושו ברית עולם לספר חסידים "כשאדם מקלל נותן כח לסטרא אחרא לפעול אותן הקללות, ומוכרח שיתקיימו. וכאשר המקולל ראוי לכך, יתקיימו בו. ואם אין בו עוון והוא קללת חנם, שאינו מן הדין שיתקיימו בו, חוזרות הקללות למקלל ויתקיימו בו" [וראה בדברי הפלא יועץ "קללה היא רעה חולה להמקלל ולמקולל, שאם היא קללת חנם בלי אשמה, תחזור למקומה. ואם יתקיימו הקללות, הרי הוא עתיד ליתן את הדין שגורם שחברו יענש"].

והנה במסכת בבא קמא "אמר רבי יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה, ונתקיים בזרעה", יעו"ש בגמרא. והקשה בספר דברי שלום כי לכאורה דברי הגמרא סותרים את הפסוק (משלי כו, ב) "כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לֹא תָבֹא", ומשמע שאין קיום לקללת חנם. וכן הקשה מדברי הגמרא בסנהדרין הנ"ל "תהא לוטא ואל תהא לאטה", שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל, ומשמע שאין לה קיום כלל. ותירץ, שאם המקולל לא עשה כלום, והמקלל קיללו בחנם, אין לו מה לחוש, ואדרבה הקללה חוזרת אל המקלל. אך אם גרם להדיוט שיקללו, אז צריך לחשוש [והביא שם עצה, שהמקולל יעשה איזה דבר שיהיה לקללת ההדיוט על מה לחול].

דיני איסור לא תקלל

ג. בספר לרעך כמוך פ"א סע' א) כתב, שיש שני ענייני קללה במקרא, האחד במובן זלזול בזולת - ההיפך מכיבוד, שכיבוד הוא משורש "כבד", וקללה משורש "קל". והמובן השני, הוא הבעת איחול במילים שתבוא רעה לזולת, והוא ההיפך מברכה, שהיא הבעת איחול שתבוא טובה לזולת. והלאו ד"לא תקלל", איסורו קיים רק כשמקלל ומאחל רעה לזולת. ואילו כשמזלזל בשני, עובר על לאו ד"לא תונו איש את עמיתו", אך לא על איסור קללה.

עוד צ"ב האם יש "שיעור" לקללה, וחייב גם אם קיללו בדבר פעוט. ובספר אוצר מחמדים כתב: "יש טועים לומר שהאיסור לקלל אינו אלא לקלל אדם בדבר חמור, כגון שאומר שיהרג או ינזק בנזק חמור ח"ו. אכן לכאורה אינו אלא טעות בעלמא, אלא אפילו המקלל חברו בדבר קטן, כגון שמפסיד שוה פרוטה, או שיהיה לו עגמת נפש או שאר טירחא דגופא, כל אלו בכלל קללה שיש להיזהר עליהם, לפי שכל דבר רע בכלל קללה הוא". ומתוך כך כתב בספר לרעך כמוך פ"ג סע' י) שאין לקלל נכסי חברו, וכן בעלי חיים שיש להם בעלים [אך בע"ח של הפקר אין איסור].

ועוד כתב בספר אוצר מחמדים שיש להימנע מלומר דבר שמשתמע כקללה, גם כשאומרו בלשון בדיחותא. אולם כשמקלל רק ברמיזה, לא עובר באיסור תורה, אך מכל מקום אין ראוי לעשות כן. וראה בספר לרעך כמוך פ"ב סע' יט) שהביא מחלוקת האחרונים האם מותר לקלל בכתיבה מבלי שמוציא הקללה מפיו, וכתב שיש להחמיר בזה.

• נתן רשות שיקללוהו - בשו"ת אגרות משה כתב לשיטתו הנ"ל, שהאיסור לקלל חברו הוא בגלל הבזיון שמבזה את חברו, אם חברו מחל לו על הבזיון, אין בזה איסור. וראה במה שהעיר על דבריו בספר לרעך כמוך הערה כו).

• קללה לטובת חברו - בספר אוצר מחמדים הסתפק בכגון דא, כשמאחל לחברו שלא ירוויח הרבה כסף, וכוונתו לטובה כדי שלא ירבה נכסים ועל ידי זה ירבה בדאגה, אם נחשב קללה, ונשאר בצ"ע.

• קללה לתועלת - ראה פרטי וסיכום הדינים בספר לרעך כמוך פ"ג סע' ג-ה).

לקלל רשעים

ד. החזון איש כתב: "ואם אדם עובר עבירה במזיד מותר לנדותו ומותר לקללו, כדאמר במועד קטן ומנלן דנצינן ולייטינן", ומפורש בדבריו שמעיקר הדין אין איסור לקלל רשעים. ולמעשה אנו מתפללים בכל יום בתפילת שמונה עשרה "וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ". ברם מאידך, במסכת ברכות ז, א) מסופר על רבי יהושע בן לוי,שרצה לקלל צדוקי שציער אותו, והמתין לשעה שהקב"ה כועס ואז נרדם, ולמד מכך שאין זה מדרך ארץ לקלל את הרשעים. ועוד מסופר במסכת ברכות י, א) על הבריונים שציערו את רבי מאיר, וכשרצה להתפלל עליהם שימותו, אמרה לו ברוריה אשתו שיש להתפלל על החוטאים שיחזרו בתשובה ולא לקללם שימותו, ומשמע איפוא, שאין לקלל רשעים - ואם כן צ"ע האם מותר לקלל רשעים.

ובספר אוצר מחמדים הביא בשם המהר"ל ור"י אייבשיץ שפירשו שהתפילה לא על איבוד המינים אלא על איבוד המינות. ועוד הביא בשם הגרי"ז מבריסק והאדמו"ר רבי יואל מסאטמר שתירצו, כי בגמרא בברכות מדובר על רשעים, אשר אין לקללם, אך "מינים" אשר פרשו לגמרי מדרך התורה ומורדים במלכות שמים, אין לחוש מלקלל.

וראה בדברי החזון איש במה שביאר את דברי הגמרא במסכת בבא קמא ובמסכת שבת במה שמצינו אמוראים שקיללו, כי "היה הדבר חובה להיות כבוד התורה קבועה בלבבות, ושלא יתרגלו בזלזול כבוד חכמים".

וראה סיכום הדינים בספר לרעך כמוך פ"ג סע' ו-ט), ובספר אוצר מחמדים אות ח) בנדון לקלל נכרי.

• • •

• ביאור הכתוב "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי" - ראה בדברי החתם סופר.

• מה יעשה אדם שקיללוהו וכיצד ינהג אדם שקילל - ראה בספר אוצר מחמדים ובספר לרעך כמוך פרק ו).

• סדר התרות קללות לרבנו הרש"ש זיע"א.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור