Ohr Hadash Al Tzion — Bakashot at the End of Berakhot Kirrt Shema

והא מר לא תלתא אמר ולא שבע אמר אמר ליה איברא בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא ואמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו ופומבדיתאי אמרי מעין פתיחתן סמוך לחתימתן מאי בינייהו איכא בינייהו יום טוב שחל להיות אחר השבת דחתמינן בין קודש לקודש מאן דאמר מעין פתיחתן סמוך לחתימתן לא בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומאן דאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת

Pesachim 104a

But the Master did not say three distinctions, nor did he say seven, as he actually mentioned four distinctions. He said to him: In truth, that is inaccurate, as the distinction between the seventh day and the six days of work is not considered a separate statement of distinction. Rather, this distinction is mentioned because it is similar to the conclusion of the blessing, and Rav Yehuda said that Shmuel said: One who recites havdala must say an expression that is similar to the conclusion near the conclusion of the blessing, to emphasize the connection between the blessing and its conclusion. And the scholars of Pumbedita say that one must say a phrase similar to the beginnings of blessings near their conclusions. With regard to the previously cited dispute, the Gemara asks: What is the practical difference between them? Since the beginning and end of a blessing generally address the same topic, what is the difference between these two opinions? The Gemara responds: The practical difference between them is in the case of a Festival that occurs after Shabbat, as one concludes this havdala with the phrase: Who separates between sacred and sacred. The one who said that one must mention an expression similar to the beginnings of blessings near their conclusions would say that one is not required to say: Between the sanctity of Shabbat and the sanctity of the Festival You have distinguished, before concluding the blessing, as the beginning of the blessing refers simply to the sacred and the profane. And according to the one who said that one must say a phrase similar to the conclusions of blessings near their conclusions, one is required to say: Between the sanctity of Shabbat and the sanctity of the Festival You have distinguished. The Gemara returns to the aforementioned matter itself. Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: One who decreases the number of distinctions mentioned in havdala should not decrease their number to less than three, and one who increases their number should not increase them to more than seven. The Gemara raises an objection from the Tosefta: One says statements of distinctions at the conclusion of Shabbat, and at the conclusion of Festivals, and at the conclusion of Yom Kippur, and at the conclusion of Shabbat that leads into a Festival, and at the conclusion of a Festival that leads into the intermediate days of a Festival. However, one does not mention distinctions at the conclusion of a Festival that leads into Shabbat, as the sanctity of Shabbat is greater than that of a Festival. One who is accustomed to reciting distinctions may recite many distinctions, and one who is not accustomed to doing so recites only one distinction. This ruling implies that there is no absolute requirement to mention more than one distinction. The Gemara answers: It is a dispute between tanna’im, as Rabbi Yoḥanan said: The son of sacred ones recites only one distinction, but the people were accustomed to recite three distinctions. The Gemara asks: Who is this person called the son of sacred ones? The Gemara answers: Rabbi Menaḥem bar Simai. And why did they call him the son of sacred ones? Because he would not look at the forms on coins, which were occasionally idolatrous symbols or some other prohibited image. The Gemara relates that Rav Shmuel bar Idi sent Rabbi Menaḥem bar Simai the following message: My brother Ḥananya says that one should mention only one distinction. However, the Gemara concludes: And the halakha is not in accordance with that opinion. Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who recites havdala must say distinctions similar to the distinctions stated explicitly in the Torah. One should not add other distinctions. The Gemara raises an objection from a baraita: How should one say the order of the distinctions in havdala? One recites: Who distinguishes between sacred and profane: Between light and darkness; between Israel and the nations; and between the seventh day and the six days of work; between the ritually impure and the ritually pure; between the sea and the dry land; between the upper waters above the firmament and the lower waters below the firmament; and between priests, Levites, and Israelites. This is an extended version of havdala, which includes references to seven distinctions. The baraita continues: And one concludes the blessing with the order of Creation: Blessed is He Who arranges the order of Creation, or: Who orders Creation. And others say that one concludes with: Who fashions Creation. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that one concludes with the phrase: Who sanctifies Israel. The Gemara explains its objection: And if what Rabbi Yehoshua ben Levi said is so, the distinction between the sea and the dry land should not be mentioned, as the term distinction is not written with regard to this issue. The Gemara answers: Remove from here the distinction between the sea and the dry land. The Gemara asks: If so, the distinction between the seventh day and the six days of work should also not be counted in the tally of the distinctions, as it is mentioned only to repeat something similar to the conclusion. Consequently, this text of havdala lacks one more distinction, and this means that there are not seven distinctions in total. They say in answer to this question: The distinction between priests, Levites, and Israelites is two matters, i.e., it counts as two separate distinctions. One distinction is between Levites and Israelites, as it is written: “At that time the Lord separated the tribe of Levi to bear the Ark of the covenant of the Lord” (Deuteronomy 10:8). A further distinction is that between the priests and the Levites, as it is written: “The sons of Amram: Aaron and Moses; and Aaron was separated, that he should be sanctified as most holy, he and his sons forever” (I Chronicles 23:13). The Gemara asks: What formula should be used to conclude the blessing of havdala? Rav said the blessing should conclude with the phrase: Who sanctifies Israel. And Shmuel said the concluding phrase is: Who distinguishes between sacred and profane. The Gemara adds that Abaye, and some say it was Rav Yosef, cursed it, i.e., he would become angry at one who concluded the blessing in accordance with that opinion of Rav. It was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: Anyone who concludes the havdala blessing with the combined formula: Who sanctifies Israel and distinguishes between sacred and profane, God will lengthen his days and years.

טור, אורח חיים נ״ט

ונוהגין באשכנז לחתום כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו במהרה לאורו בא"י יוצר המאורות ואין נוהגין כן בספרד וכן כתב רש"י שאין לחתום באור העתיד שאינו מעין החתימה לפי שסדרו חז"ל הברכה על אור המתחדש בכל יום ולא על אור העתיד וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דהוי שפיר מעין החתימה ופתיחה דיוצר אור היינו אור שברא הקב"ה בו' ימי בראשית ולא היה העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא ועל אור זה נאמר (ישעיהו ס׳:ג׳) והלכו גוים לאורך והיינו נמי אור חדש שחדש בו' ימי בראשית שעתיד הקב"ה לחדש לנו ע"כ וכן דעת רב שרירא גאון שכתב וז"ל מה שכתב רב סעדיה שאין ש"צ רשאי לומר אור חדש על ציון תאיר אין בכך כלום שלא על אותו אור אנו מברכין אלא שהזכרה בעלמא הוא:

Tur, Orach Chaim 59

...

בית יוסף, אורח חיים נ״ט:ז׳-ח׳

(א) ונוהגים באשכנז לחתום כאמור לעושה אורים גדולים וכו' אור חדש על ציון וכו' במנהיג כתוב יש מקומות שאומרים לעושה אורים גדולים ואור חדש בציון תכין כדבר שנאמר (ישעיה ס') קומי אורי וגו' ובדברי קדשך כתוב לאמר אל ה' ויאר לנו בא"י יוצר המאורות ולא יתכן לחתום על אור העתיד כי אם על אור הבריאה דאמרינן בערבי פסחים (קד.) שצריך לסמוך לחתימה מעין פתיחה ומעין חתימה לכך צריך לומר אחרי המקראות ותיקן מאורות לשמח עולמו בא"י יוצר המאורות וכ"כ רב סעדיה ורב נטרונאי ז"ל עכ"ל ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב בשם ספר המנהיג שאין לומר ותיקן מאורות לשמח בהם עולמו שאין המאורות לשמח בהם העולם אלא להאיר על הארץ:

(א) וא"א ז"ל כתב בתשובה דהוי שפיר מעין החתימה וכו' כלל ד' סימן כ'. ומ"ש רבינו וכן דעת רב שרירא גאון היינו לומר שגם הוא סובר שיכול לומר אור חדש על ציון תאיר כדסבר הרא"ש אבל אין טעמיהם שוין דלהרא"ש הוי טעמא משום דיוצר אור קאי אאור שנגנז והיינו אור חדש שעתיד להאיר בציון ולרב שרירא יוצר אור הוא אור שאנו משתמשים בו ואע"פ שאין זה אור חדש העתיד להאיר בציון כשאומר סמוך לחתימה אור חדש על ציון תאיר אין בכך כלום דכיון שמזכיר שם אור בעלמא הויא שפיר מעין פתיחה ואין אנו מדקדקין איזה אור הוא:

Beit Yosef, Orach Chaim 59:7-8

...

ראבי״ה ברכות סימן מ״ד

ר' יהושע בן לוי אומר צריך להזכיר את כולן וצריך לומר צור ישראל וגואלו. ויש שאין אומרים צור ישראל קומה וכו' מפני שאין אומרים בקשה אחר אמת ויציב, ואינו נראה דהא בברכה כולל הכל. ור"ח ורבינו אלפסי פי' הטעם משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה, וגם מפני שצריך לסדר שבחו של הקב"ה תחלה קודם שיתפלל כדילפינן ממשה בפ' אין עומדין,הילכך אין לבקש דבר אחר אמת ויציב, [וכי כייל בתוכו] דברי בקשה אין מונעין:

ראבי״ה ברכות סימן צ״ב

אין אומר דבר בקשה אחר אמת ויציב. פי' רבינו [אלפסי] ור"ח כדי שיהא סומך גאולה לתפלה, משמע שזולת הכלולים בברכה שפיר דמי לומר בהם בקשה, וכן צור ישראל קומה בעזרת ישראל שהיא קודם חתימת גאל ישראל, אבל בפרק קמא בירושלמי איתא הכי צור ישראל וגואלו:

בכור שור קי״ז:
גמ' אמר רבא ק"ש והלל גאל ישראל כו'. עי' ט"ז או"ח סי' ס"ו סק"ו שכתב שהקשה מהר"ש רופא להגאון מהר"מ מלובלין איך אנו אומרים במערבית בברכה מלך צור ישראל וגואלו וכ"ה בירושלמי והוא נגד ש"ס ערוכה זה דאמר רבא דק"ש גאל ישראל ודתפלה גואל ישראל וכתב הט"זשהקשה לכמה רבנים ולא מצאו מענה ועיי"ש מה שנדחק הט"ז בתרוצו, ומה אעשה דלענ"ד לא קשה מידי דהא ודאי איכא כמה בקשות בפיוטמערבית דברכת אמת ואמונה עיי"ש ואפי' בגוף הברכה נמי נזכר על העתיד דקרא כי פדה ה' את יעקב וגאלו וגו' הוא כתוב על גאולה העתידה וכן בברכה שאחר ק"ש דשחרית יש בקשה לעתיד והוא נוסח צור ישראל קומה וכו' אלא דרבא לשיטתיה דס"ל דמ"מ החתימה צריכה שתהיה דוקא עלעיקר תיקון הברכה כמ"ש רבא לקמן עמוד זה בפלוגתא דסבי דפומבדיתא וסבירא ליה לרבא דבשבת ויו"ט בצלותא מקדש ישראל כו' מטעם דזיל בתרעיקר אלא דאנן קיי"ל כסבי דפומבדיתא דא"צ למיזל בתר עיקר וגם רבא בעצמו חזר בו אח"כ וא"כ לא קמה גם הא דאמר רבא הכא ויכול לחתוםלהבא אם אמר בברכה איזו בקשה להבא אע"פ שהבקשה טפילה ואינה עיקר הברכה ושפיר אמרינן כן במערבית, ודו"ק.

משנה פסחים י׳:ו׳

(ו) עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, וְלֹא הָיָה חוֹתֵם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים כוּ', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

Mishnah Pesachim 10:6

(6) How far does one recite it? Bet Shammai say: Until “As a joyous mother of children” (Psalm. But Bet Hillel say: Until “The flinty rock into a fountain of waters” (Psalm. And he concludes with [a formula of] redemption. Rabbi Tarfon says: “Who redeemed us and redeemed our fathers from Egypt”, but he did not conclude [with a blessing]. Rabbi Akiva says: “So may the Lord our God and the God of our fathers bring us to other appointed times and festivals which come towards us for peace, rejoicing in the rebuilding of Your city and glad in Your service, and there we will eat of the sacrifices and the pesahim” etc. until “Blessed are You who has redeemed Israel.”

הגדה של פסח, מגיד, כוס שניה

מגביהים את הכוס עד גאל ישראל.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת־אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל־בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךְ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצון, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

שותים את הכוס בהסבת שמאל.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

Pesach Haggadah, Magid, Second Cup of Wine

We raise the cup until we reach "who redeemed Israel"

Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us on this night to eat matsa and marror; so too, Lord our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays that will come to greet us in peace, joyful in the building of Your city and happy in Your worship; that we shall eat there from the offerings and from the Pesach sacrifices, the blood of which shall reach the wall of Your altar for favor, and we shall thank You with a new song upon our redemption and upon the restoration of our souls. Blessed are you, Lord, who redeemed Israel.

We say the blessing below and drink the cup while reclining to the left

Blessed are You, Lord our God, who creates the fruit of the vine.