שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר ...
אביגיל דכתיב (שמואל א כה, כ) "והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר." בסתר ההר, מן ההר מיבעי ליה? אמר רבה בר שמואל: על עסקי דם הבא מן הסתרים. נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם אמר לה (שמואל א כה, לג) ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני [היום הזה] מבא בדמים דמים תרתי משמע אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות אמר לה השמיעי לי אמרה לו (שמואל א כה, לא) לא תהיה זאת לך לפוקה זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הואי (שמואל א כה, כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כי הוות מיפטרא מיניה אמרה ליה (שמואל א כה, לא) והטיב יקוק לאדוני וזכרת את אמתך אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי
Who were the seven prophetesses? Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Huldah, and Esther ... Abigail was a prophetess, as it is written: “And it was so, as she rode on the donkey, and came down by the covert of the mountain” (I Samuel 25:20). The Gemara asks: Why does it say: “By the covert [beseter] of the mountain”? It should have said: From the mountain. Rabba bar Shmuel said: Abigail, created a ruse and asked a halachic Niddah question, i.e., regarding blood that comes from the hidden parts [setarim]. She showed him the stained but he demurred saying "Is blood shown at night in low visibility?" She replied: "Are capital cases tried at night? David responded that Nabal rebelled against the throne so no trial is needed. Abigail said: Saul is still alive, and your seal (coin) hasn't been issued. David acquiesced and said: “And blessed be your discretion and blessed be you who have kept me this day from coming to bloodguiltiness [damim]” (I Samuel 25:33). Damim, plural, indicates two. This teaches that Abigail revealed her thigh, and he lustily followed her for 3 parasangs inflamed with desire, but she rebuffed him and said: “Let this not be a stumbling block for you” (I Samuel 25:31). By saying “this,” she implied there was another that would trip him up, and this refers to Bathsheba. [Thus proving her prophetic power.] “Yet the soul of my lord shall be bound in the bond of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29), and when she parted from him she said to him: “And when the Lord shall have dealt well with my lord, and you shall remember your handmaid” (I Samuel 25:31). Rav Naḥman said that this explains the folk saying that people say: While a woman is engaged in conversation she also spins. Some say Rav Naḥman referred to a different saying: The goose stoops as it walks but its eyes look on from afar.
(י) רֵ֘אשִׁ֤ית חָכְמָ֨ה ׀ יִרְאַ֬ת יקוק שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶ֑ם תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃
(י) אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה [תחת] עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, אֶת נִשְׁמַת (שם הנפטר בן שם אביו) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכַּרַת נִשְׁמָתוֹ, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ, לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, יקוק הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּשָׁלוֹם. וְנֹאמַר אָמֵן.
(10) O Power, full of mercy, who dwells on high, establish proper rest upon the wings of the Divine Presence, on the levels of the holy and pure ones [who] shine like the splendor of the firmament, [for] the soul of (the name of the departed, son of the name of his father) who went to his world, because I will - without making a vow - give charity for the memory of his soul; let his rest be in the Garden of Eden. Hence, Master of mercy, cover him in the cover of His wings forever and bind his soul with the Binding of life (God). God is his inheritance and let him rest upon his place of repose in peace. And let us say Amen.
תנו רבנן והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא טפשים שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה לימים ביקש המלך את כליו פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין על פקחין אמר ינתנו כלי לאוצר והם ילכו לבתיהם לשלום ועל טפשין אמר כלי ינתנו לכובס והן יתחבשו בבית האסורים אף הקדוש ברוך הוא על גופן של צדיקים אומר "יבא שלום ינוחו על משכבותם" ועל נשמתן הוא אומר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" על גופן של רשעים הוא אומר אין שלום אמר ה׳ לרשעים ועל נשמתן הוא אומר "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע." תניא רבי אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדושם צרורה בצרור החיים ושל רשעים זוממות והולכות [ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחר עומד בסוף העולם ומקלעין נשמתן זה לזה] שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע
The Sages taught with regard to the verse: “And the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7) that the words: Who gave it, mean: As it was given. In other words, give it to Him as He gave it to you; just as He gave it to you in purity, you too should return it to God in purity. The Gemara cites a parable of a king of flesh and blood who distributed royal garments to his servants. The wise ones folded them and placed them in a box [kufsa] to protect them, whereas the foolish ones went and worked in them. After a period of time the king requested that his garments be returned to him. The wise ones returned them to him pressed, as they were when the servants received them, and the foolish ones returned them dirty. The king was happy to greet the wise ones and angry to greet the foolish ones. With regard to the wise ones he said: My garments shall be given back to the storehouse, and let them go to their homes in peace. And with regard to the foolish ones he said: My garments shall be given to the launderer, and they, the fools, will be locked up in prison as a punishment for degrading the king’s garments for their own purposes. The Holy One, Blessed be He, also acts in this way. With regard to the bodies of the righteous, which are likened to the royal garments that are well kept, it states: “He enters into peace, they rest on their beds each one that walks in his uprightness” (Isaiah 57:2). And with regard to their souls, it states: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29). And conversely, with regard to the bodies of the wicked, it states: “There is no peace, says the Lord, for the wicked” (Isaiah 57:21), and with regard to their souls, it states: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29). It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, as it is stated: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life” (I Samuel 25:29). And the souls of the wicked are continuously tied up, and one angel stands at one end of the world and another angel stands at the other end of the world and they sling the souls of the wicked back and forth to one another, as it is stated: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
(ז) לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃
(7) Not so with My servant Moses; he is trusted throughout My household.
(לה) וַהֲקִימֹתִ֥י לִי֙ כֹּהֵ֣ן נֶאֱמָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר בִּלְבָבִ֥י וּבְנַפְשִׁ֖י יַעֲשֶׂ֑ה וּבָנִ֤יתִי לוֹ֙ בַּ֣יִת נֶאֱמָ֔ן וְהִתְהַלֵּ֥ךְ לִפְנֵֽי־מְשִׁיחִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃
(לח) וְהָיָ֗ה אִם־תִּשְׁמַע֮ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּךָ֒ וְהָלַכְתָּ֣ בִדְרָכַ֗י וְעָשִׂ֨יתָ הַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינַי֙ לִשְׁמ֤וֹר חֻקּוֹתַי֙ וּמִצְוֺתַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה דָּוִ֣ד עַבְדִּ֑י וְהָיִ֣יתִי עִמָּ֗ךְ וּבָנִ֨יתִי לְךָ֤ בַֽיִת־נֶאֱמָן֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּנִ֣יתִי לְדָוִ֔ד וְנָתַתִּ֥י לְךָ֖ אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים (דברים יז), אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (דברים יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֲפִלּוּ כַאֲבִיגָיִל.
“And he shall not have many wives” (Deut. 17:17) eighteen only. Rabbi Judah says: “He may take many wives provided they don’t turn his heart away from God. Rabbi Shimon says: “Even one that might turn his heart away, he should not marry. Why then does it say, “He shall not have many wives”, even if they are like Avigayil.
(ח) שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
(א) דִּ֭בְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ מַ֝שָּׂ֗א אֲֽשֶׁר־יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ׃ ... (כו) פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה וְתֽוֹרַת־חֶ֝֗סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃
(1) The words of Lemuel, king of Massa, with which his mother admonished him: ... (26) Her mouth is full of wisdom, Her tongue with kindly teaching.
(ב) וילדו [וַיִּוָּלְד֧וּ] לְדָוִ֛ד בָּנִ֖ים בְּחֶבְר֑וֹן וַיְהִ֤י בְכוֹרוֹ֙ אַמְנ֔וֹן לַאֲחִינֹ֖עַם הַיִּזְרְעֵאלִֽת׃ (ג) וּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔ב לאביגל [לַאֲֽבִיגַ֕יִל] אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י וְהַשְּׁלִשִׁי֙ אַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽן־מַעֲכָ֔ה בַּת־תַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּר׃ (ד) וְהָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֣ה בֶן־חַגִּ֑ית וְהַחֲמִישִׁ֖י שְׁפַטְיָ֥ה בֶן־אֲבִיטָֽל׃ (ה) וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן׃ (פ)
ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד.
Four people died, never having sinned, but only on account of Adam’s sin with the serpent. And they are: Benjamin, son of Jacob; Amram, father of Moses; Yishai, father of David; and Kilab, son of David.
(ח) וַ֠יֹּאמֶר חִלְקִיָּ֜הוּ הַכֹּהֵ֤ן הַגָּדוֹל֙ עַל־שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יקוק וַיִּתֵּ֨ן חִלְקִיָּ֧ה אֶת־הַסֵּ֛פֶר אֶל־שָׁפָ֖ן וַיִּקְרָאֵֽהוּ׃... (יא) וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃ (יב) וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֡ן וְאֶת־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁ֠פָן וְאֶת־עַכְבּ֨וֹר בֶּן־מִיכָיָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃ (יג) לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת־יקוק בַּעֲדִ֣י וּבְעַד־הָעָ֗ם וּבְעַד֙ כָּל־יְהוּדָ֔ה עַל־דִּבְרֵ֛י הַסֵּ֥פֶר הַנִּמְצָ֖א הַזֶּ֑ה כִּֽי־גְדוֹלָ֞ה חֲמַ֣ת יקוק אֲשֶׁר־הִיא֙ נִצְּתָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־שָׁמְע֜וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ עַל־דִּבְרֵי֙ הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת כְּכָל־הַכָּת֥וּב עָלֵֽינוּ׃ (יד) וַיֵּ֣לֶךְ חִלְקִיָּ֣הוּ הַ֠כֹּהֵן וַאֲחִיקָ֨ם וְעַכְבּ֜וֹר וְשָׁפָ֣ן וַעֲשָׂיָ֗ה אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת ׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־תִּקְוָ֗ה בֶּן־חַרְחַס֙ שֹׁמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלִַ֖ם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַֽיְדַבְּר֖וּ אֵלֶֽיהָ׃ (טו) וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יקוק אֱלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ (טז) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יקוק הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹֽשְׁבָ֑יו אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר קָרָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
(8) Then the high priest Hilkiah said to the scribe Shaphan, “I have found a scroll of the Teaching in the House of the LORD.” And Hilkiah gave the scroll to Shaphan, who read it. ... (11) When the king heard the words of the scroll of the Teaching, he rent his clothes. (12) And the king gave orders to the priest Hilkiah, and to Ahikam son of Shaphan, Achbor son of Michaiah, the scribe Shaphan, and Asaiah the king’s minister: (13) “Go, inquire of the LORD on my behalf, and on behalf of the people, and on behalf of all Judah, concerning the words of this scroll that has been found. For great indeed must be the wrath of the LORD that has been kindled against us, because our fathers did not obey the words of this scroll to do all that has been prescribed for us.” (14) So the priest Hilkiah, and Ahikam, Achbor, Shaphan, and Asaiah went to the prophetess Huldah—the wife of Shallum son of Tikvah son of Harhas, the keeper of the wardrobe—who was living in Jerusalem in the Mishneh, and they spoke to her. (15) She responded: “Thus said the LORD, the God of Israel: Say to the man who sent you to me: (16) Thus said the LORD: I am going to bring disaster upon this place and its inhabitants, in accordance with all the words of the scroll which the king of Judah has read.