אבות פ"א משנה ה:
יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם:
רמב"ם, על אתר:
באשתו אמרו. ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בעניני המשגל מפני זה אמר שהרבות השיח עמהן אסור כי הוא גורם רעה לעצמו ר"ל שיקנה פחיתות מדות לנפשו והוא רוב התאוה:
ובוטל מדברי תורה. מבואר הוא שמאבד הזמן בעסקים אחרים:
וסופו יורד לגיהנם. בעבור שתביא אליו זאת השיחה מן המרי ויתחייב עליו העונש:
רבינו יונה גירונדי, על אתר:
ונראה לפרש כפשוטו באשתו אמרו שלא להרגילה בדברים לעולם כדי שלא יהא מצוי עמה בכל יום. שאין לאדם להיות עם אשתו להנאתו אך לקיים המצוה להפריש בין האדם ובין הבהמה כמו שאמרו במסכת ברכות (כב.) גבי בעל קרי שלא יהא מצויין עם נשותיהן כתרנגולין. והיא מדת הפרישות המביאתו למדרגות העליונות כדאמרינן (ע"ז כ:) פרישות מביאה לידי טהרה:
תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג עמוד ב: (מהי עמדתה של ברוריה בנוגע להדרכה זו?)
רבי יוסי הגלילי היה מהלך בדרך. מצא את ברוריה, אמר לה: באיזה דרך נלך לעיר לוד?
אמרה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: "אל תרבה שיחה עם האשה"? היה לך לומר: "באיזה ללוד?".
שאלה לרב עוזיאל אליהו, אתר כיפה: (פרשנות מצמצת)
כבוד הרב, שלום!
התחלתי ללמוד עם בעלי את מסכת אבות וכשהגעתי למשפט "אל תרבה שיחה עם האשה" הפסקתי כדי לא להגיע לכפירה ח"ו. זה היה ספר עם פירוש של ר' עובדיה מברטנורא, והוא אומר שאסור להרבות שיחה עם האשה כי היא כאילו מסכסכת (ז"א, בעלה של האשה בא אליה ומספר לה על קורות היום והיא שומעת ומדברת דברים לא יפים על חברים וכדומה) ולומדים את זה מאשת קורח. זה מאוד מקומם לקרוא את זה כי זה לא כך תמיד. למה לא נתנו את אשת און בן פלת לא נתנו כדוגמא שמנעה את בעלה מריב? זה גורם למחשבות לא נכונות לקרוא את זה. בנוסף, ר' עובדיה מברטנורא כתוב שבמיוחד לא לדבר עם האשה בימי נידתה (מאז בעלי מקיים את זה בהתלהבות יתרה ואנחנו בתענית דיבור...), זה מתנגש לי עם מה שלמדתי בהדרכת כלות שימי הנידה זה זמן להקדיש לקשר הרוחני, דהיינו לדבר הרבה ולטפח את הקשר.
האם כל זה נכון? האם לא הבנתי נכון את דברי ר' עובדיה מברטנורא? אני מאוד מבולבלת ואשמח אם תעזור לי. תודה.
תשובה:
במערכת [הזוגית] שבין איש לאישתו יש מצווה וחובה קדושה לשוחח ולהרבות בשיחה ולשמוע אחד את השני ולהשמיע אחד לשני ולשתף את בן הזוג בחוויות והתחושות וברגשות .
ואוי ואבוי לבני זוג שאינם משוחחים בינהם באופן קבוע (לא שיחה על פרטים טכניים של רשימת מכולת).ויש כמה סוגים של שיחות ויש כמה רבדים לשיחות וצריך למצוא את הזמן המתאים לשוחח .(אי אפשר לקיים שיחת עומק אם המצב הנפשי לא מאפשר זאת) . וכדי שתתקיים שיחה אמיתית יש צורך "לפנות מקום" בלב ולערוך הכנה פנימית לצורך הקשבה מלאה לשיחה. ודברים אלו ברורים .[ודיבורים אלו הם דיבורי מצווה].והם יוצרים קירוב ללבבות בין בני הזוג ומרבים בשלום וכלשון אחד מבעלי המוסר:[ "הלשון היא קולמוס הלב"].
ומה שאמרו במשנה באבות "אל תרבה שיחה עם האישה באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו. מכן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום"
הכוונה היא לסוג של דיבורים שהם יכולים לגרום לאדם לחצות קווים אדומים כגון : דיבור של בטלה,דיבור של רשות ,דיבור שיכול לגלגל תוצאות לא חיובייות (לשון הרע, רכילות, קנאה ,שנאה,תחרות, ריב, דמיונות שווא ועוד ועוד מרעין בישין).אם יש צורך לספר סיפור פיקנטי ועסיסי אז צריך לחשוב פעמיים כיצד לספר סיפור זה על מנת שהוא יצמיח תועלת ושלא יגרום נזק (סופו יורש גיהנום...)...
שו"ע, אה"ע סימן א, ס"ק א: (על מה מבוסס הקשר הזוגי?- פריה ורביה או 'לא טוב'?)
חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל:
הגה וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה בלא תורה כו' ולא נקרא אדם וכיון שנשא אשה עונותיו מפקפקים שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה': (טור)
בראשית א, כו-כח: (מיהו אדם?)
וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃
וַיִּבְרָ֨א אֱ-לֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱ-לֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱ-לֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱ-לֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃
בראשית ב, ד-כד: (מה פירוש הפסוק 'לא טוב'?)
אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת ה' אֱ-לֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃
וְכֹ֣ל ׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃
וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה׃
וַיִּיצֶר֩ ה' אֱ-לֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
...
וַיֹּ֙אמֶר֙ ה' אֱ-לֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃
וַיִּצֶר֩ ה' אֱ-לֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃
וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃
וַיַּפֵּל֩ ה' אֱ-לֹהִ֧ים ׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃
וַיִּבֶן֩ ה' אֱ-לֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃
וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת׃
עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃
אברבנאל, על אתר: (מדוע נבראה האישה מהצלע?)
...והנה לא ברא את האשה מן הרגלים שהוא החלק היותר שפל כדי שלא תהא בעיניו כשפחה ולא בראה מן הראש כדי שלא תהא בעיניה כגברת הבית אבל בראה מן הצלע שבאמצע הגוף לשתהי' בבית כמותו…
בראשית רבה, פרק ח:
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן.
אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו,
אֲמַר לְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי,
הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן, דִּמְתַרְגְּמִינַן וְלִסְטַר מַשְׁכְּנָא וגו'.