הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי אתיא לקמיה אמרה ליה בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי אמר לה מה שמך אמרה ליה איכו אמר איכו נימטו כשוריך
Rabbi Ḥanina ben Dosa had a certain neighbor who was building a house, but the ceiling beams were not long enough to reach from one wall to the other. She came before Rabbi Ḥanina ben Dosa and said to him: I built my house, but my ceiling beams do not reach the walls. He said to her: What is your name? She said to him: My name is Ikku. He said: If so [ikku], may your beams reach your walls.
שמעה ילתא ומעיילה ליה לבי מסותא ומוקמי ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי מיא דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי פשיט
Yalta, Rav Naḥman’s wife, heard what the members of the Exilarch’s house did, and that Rav Amram was suffering from the chills. And she brought him to the bathhouse, and placed him in the water of the bathhouse until the water of the bathhouse turned red like blood. And his flesh became covered with spots that looked like coins [peshitei].
רב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה כי סליק להתם אמר ליה אייבו קיים אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אייבו קיים
The Gemara relates: Rav was the son of Rabbi Ḥiyya’s half brother and the son of Rabbi Ḥiyya’s half sister, as Ayevu, Rav’s father, married his own stepsister, Imma. When Rav ascended there, to Eretz Yisrael, Rabbi Ḥiyya said to Rav: Is your father, Ayevu, alive? He said to him, replying with a question: Is your sister, Imma, alive? He said to him: Indeed, is Imma alive? He said to him: Is Ayevu alive? Upon hearing this, Rabbi Ḥiyya understood that both Ayevu and Imma had passed away, and Rav did not wish to say so explicitly.
שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות כלי מתכות דאורייתא נינהו דכתיב אך את הזהב ואת הכסף וגו׳ לא נצרכה אלא לטומאה ישנה דאמר רב יהודה אמר רב מעשה בשל ציון המלכה שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל כליה ושברתן ונתנתן לצורף וריתכן ועשה מהן כלים חדשים ואמרו חכמים יחזרו לטומאתן ישנה
We learned that Shimon ben Shataḥ instituted the formula of the marriage contract for a woman and decreed impurity upon metal vessels. The Gemara asks: Aren’t metal vessels impure by Torah law, as it is written: “But the gold, and silver, and the bronze, and the iron, and the tin, and the lead. Anything that came in fire, make it pass through fire and it will be pure, but with the water of sprinkling it will be purified and anything that did not come in fire make it pass through water” (Numbers 31:22–23)? The Gemara answers: This ordinance of Shimon ben Shataḥ with regard to the impurity of metal vessels in general was only needed with regard to previous impurity reassumed by metal vessels after they are recast. As Rav Yehuda said that Rav said: There was an incident involving Shimon ben Shataḥ’s sister, Shel Tziyyon the queen, who made a wedding feast for her son. All of her vessels became impure, and she broke them and gave them to the smith, and he welded the broken vessels together and made new vessels. And the Sages said: What she did was ineffective, as all the vessels will reassume their previous impurity.
ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו אמר לה לדביתהו מאן יהיב לן גברא דמברך לן אמרה ליה אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא דלא מצערת ליה אשתבע לה אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה אותביה בין דידיה לדידה אמר ליה חזית כמה יקרא עבדינא לך אמר ליה לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרא לי דכתיב סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה אמר לה קא חזית דלא מקבל מרות
The Gemara relates: King Yannai and the queen ate bread together. And since Yannai executed the Sages, there was no one to recite the Grace after Meals blessing on their behalf. He said to his wife: Who will provide us with a man to recite the blessing on our behalf? She said to him: Swear to me that if I bring you such a man, you will not harass him. He swore, and she brought her brother, Shimon ben Shataḥ. She sat him between the King’s throne and hers. The King said to him: Do you see how much honor I am according you? He responded: It is not you who honors me; rather, the Torah honors me, as it is written: “Extol her and she will exalt you; she will bring you to honor when you embrace her” (Proverbs 4:8). Yannai said to his wife: You see that he does not accept authority.
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא בעו לאחוכי ביה אעיילא ליה שרגא דדהבא ואזול לקמיה אמרה ליה בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי אמר להו פלוגו אמר ליה כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות אמר ליה מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת עוון גליון וכתיב ביה ברא וברתא כחדא ירתון למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא אמר להו שפילית לסיפיה דעוון גליון וכתב ביה אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא אמר ליה רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא:
The Gemara relates: Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was Rabban Gamliel’s sister. There was a Christian philosopher [pilosofa] in their neighborhood who disseminated about himself the reputation that he does not accept bribes. They wanted to mock him and reveal his true nature. She privately gave him a golden lamp, and she and her brother came before him, approaching him as if they were seeking judgment. She said to the philosopher: I want to share in the inheritance of my father’s estate. He said to them: Divide it. Rabban Gamliel said to him: It is written in our Torah: In a situation where there is a son, the daughter does not inherit. The philosopher said to him: Since the day you were exiled from your land, the Torah of Moses was taken away and the avon gilyon was given in its place. It is written in the avon gilyon: A son and a daughter shall inherit alike. The next day Rabban Gamliel brought the philosopher a Libyan donkey. Afterward, Rabban Gamliel and his sister came before the philosopher for a judgment. He said to them: I proceeded to the end of the avon gilayon, and it is written: I, avon gilayon, did not come to subtract from the Torah of Moses, and I did not come to add to the Torah of Moses. And it is written there: In a situation where there is a son, the daughter does not inherit. She said to him: May your light shine like a lamp, alluding to the lamp she had given him. Rabban Gamliel said to him: The donkey came and kicked the lamp, thereby revealing the entire episode.
רבא אחוה דרב מרי בר רחל ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל ללישנא בתרא קשיא הא דרב אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסיה דבבל דילמא תרי מרי בר רחל הוו
Rava, the brother of Rav Mari bar Raḥel, cites a different opinion with regard to the halakha of driving a laden animal on Shabbat, and some say that he was the father of Rav Mari bar Raḥel and stated this halakha. As an aside, the Gemara comments: According to the latter version above, that Rava was the father of Rav Mari bar Raḥel, the fact that Rav needed to validate the status of Rav Mari bar Raḥel and only then appoint him as an official [pursei] of Babylonia is difficult. This incident teaches that Rav Mari bar Raḥel’s father was not Jewish, and before he could be appointed his status required validation through the fact that his mother was Jewish. If Rav Mari bar Raḥel’s father was a sage named Rava, why was it necessary to validate his status by means of his mother’s lineage? The Gemara answers: Perhaps there were two people named Mari bar Raḥel. One was the son of a convert and a Jewish mother, and the other was the son of a Sage named Rava.
הוה שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל איתיב לה פרתא בכרעא ומתה
She had just removed her shoes, but she said: I will go out myself and see if I can find something to eat. She stepped on some dung, which stuck to her foot, and, overcome by disgust, she died.
ת"ש שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל כתיב בתורתכם (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים וכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך
The Gemara continues: Come and hear: Beloreya the convert once asked Rabban Gamliel: It is written in your Torah: “The great, mighty, and awesome God who favors no one” (Deuteronomy 10:17), and elsewhere it is written: “The Lord shall show favor to you and give you peace” (Numbers 6: 26). How can this contradiction be resolved?
אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני דאמר ר' אסי תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי
Rav Yosef said: This is not difficult. There, the baraita that lists wisdom among the attributes of the High Priest is referring to the First Temple, where this halakha was observed and the High Priests possessed those attributes listed. Here, the mishna is referring to the Second Temple, where this halakha was not observed, so a situation where the High Priest was not well-versed in the Bible was conceivable. As Rav Asi said: The wealthy Marta, daughter of Baitos, brought a half-se’a of dinars in to King Yannai for the fact that he appointed Yehoshua ben Gamla as High Priest. This is an example of the appointment of High Priests by means of bribery and gifts. Since that was the practice, a totally ignorant High Priest could have been appointed.
מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יוה"כ של זהב הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתח היכל ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה נקנור נעשו נסים לדלתותיו והיו מזכירין אותן לשבח
King Munbaz would contribute the funds required to make the handles of all the Yom Kippur vessels of gold. Queen Helene, his mother, fashioned a decorative gold chandelier above the entrance of the Sanctuary. She also fashioned a golden tablet [tavla] on which the Torah portion relating to sota was written. The tablet could be utilized to copy this Torah portion, so that a Torah scroll need not be taken out for that purpose. With regard to Nicanor, miracles were performed to his doors, the doors in the gate of the Temple named for him, the Gate of Nicanor. And the people would mention all of those whose contributions were listed favorably.
אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר אמרו לו משם ראייה אשה היתה ופטורה מן הסוכה אמר להן והלא שבעה בנים הוו לה ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים
Rabbi Yehuda said: There was an incident involving Queen Helene in Lod where her sukka was more than twenty cubits high, and the Elders were entering and exiting the sukka and did not say anything to her about the sukka not being fit.
The Rabbis said to him: Is there proof from there? She was, after all, a woman and therefore exempt from the mitzva of sukka. Consequently, the fact that her sukka was not fit did not warrant a comment from the Elders.
Rabbi Yehuda said to them in response: Didn’t she have seven sons and therefore require a fit sukka? And furthermore, she performed all of her actions only in accordance with the directives of the Sages.
The Rabbis said to him: Is there proof from there? She was, after all, a woman and therefore exempt from the mitzva of sukka. Consequently, the fact that her sukka was not fit did not warrant a comment from the Elders.
Rabbi Yehuda said to them in response: Didn’t she have seven sons and therefore require a fit sukka? And furthermore, she performed all of her actions only in accordance with the directives of the Sages.
מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבוא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים ובסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה ב"ה שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה:
The mishna cites a related story: An incident occurred with regard to Queen Helene, whose son had gone to war, and she said: If my son will return from war safely, I will be a nazirite for seven years. And her son returned safely from the war, and she was a nazirite for seven years. And at the end of seven years, she ascended to Eretz Yisrael, and Beit Hillel instructed her, in accordance with their opinion, that she should be a nazirite for an additional seven years. And at the end of those seven years she became ritually impure, and was therefore required to observe yet another seven years of naziriteship, as ritual impurity negates the tally of a nazirite. And she was found to be a nazirite for twenty-one years. Rabbi Yehuda said: She was a nazirite for only fourteen years and not twenty-one.
אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלוא חפניו ואומר כל הנשים זרדו וזרד אימא עלה לגג איכא דאמרי בערסן וכדרבה בר יונתן דאמר רבה בר יונתן אמר רבי יחיאל ערסן יפה לחולה
§ Since the Gemara has mentioned Rabbi Yishmael ben Kimḥit, it discusses him further. They said about Rabbi Yishmael ben Kimḥit that his hands were so large that he would scoop up four kav, which he would hold by his handfuls, and say: All the women selected the best they could for their children, but the selection of my mother rose to the roof, i.e., my mother chose the best. Rabbi Yishmael ben Kimḥit is referring to himself, as he matured to a great height and stature. Some say he was referring to his mother’s selection of flour, in accordance with the statement of Rabba bar Yonatan. As Rabba bar Yonatan said that Rabbi Yeḥiel said: Flour is beneficial and healthy for the sick. Since his mother ate this flour when she was pregnant with him, her son grew heartily.
ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו
The Sages taught in a baraita: Kimḥit had seven sons, and they all served in the office of the High Priesthood, as High Priests or as his substitute. The Sages said to her: What good deeds did you perform to merit this? She said to them: In all my days, the beams of my house never saw the braids of my hair, as she was extremely modest and was strict about covering her hair even inside her own house. They said to her: Many women did so and did not succeed to such a degree; you must have been granted a special gift from God.
בילגה לעולם חולקת בדרום: ת"ר מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה
We learned in the mishna that Bilga always divides the shewbread in the south, even when it is the incoming watch. The Gemara elaborates: The Sages taught in a baraita: There was an incident involving Miriam, the daughter of a member of the Bilga watch, who apostatized and went and married a soldier [sardeyot] serving in the army of the Greek kings. When the Greeks entered the Sanctuary, she entered with them and was kicking with her sandal on the altar and said: Wolf, wolf [lokos], until when will you consume the property of the Jewish people, and yet you do not stand with them when they face exigent circumstances? And after the victory of the Hasmoneans over the Greeks, when the Sages heard about this matter and how she denigrated the altar, they fixed the ring of the Bilga watch in place, rendering it nonfunctional, and sealed its niche.
אמר לא מיקבלי עלי אינשי ביתי א"ל מה שמה חנה תתייפי חנה ונתייפת אמר ליה קא מגנדרא עלי א"ל אי הכי תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה חנה לשחרוריתה
Rabbi Mani said to his teacher: The members of my household, i.e., my wife, are not acceptable to me, as she is not beautiful. Rabbi Yitzḥak said: What is her name? Rabbi Mana replied: Ḥana. Rabbi Yitzḥak declared: Let Ḥana grow beautiful, and indeed she grew beautiful. After a while, Rabbi Mani said to Rabbi Yitzḥak: She acts haughtily toward me, due to her great beauty. He said to him: If so, let Ḥana return to her homely appearance, and she returned to her homely appearance.
אמר לא מיקבלי עלי אינשי ביתי א"ל מה שמה חנה תתייפי חנה ונתייפת אמר ליה קא מגנדרא עלי א"ל אי הכי תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה חנה לשחרוריתה
Rabbi Mani said to his teacher: The members of my household, i.e., my wife, are not acceptable to me, as she is not beautiful. Rabbi Yitzḥak said: What is her name? Rabbi Mana replied: Ḥana. Rabbi Yitzḥak declared: Let Ḥana grow beautiful, and indeed she grew beautiful. After a while, Rabbi Mani said to Rabbi Yitzḥak: She acts haughtily toward me, due to her great beauty. He said to him: If so, let Ḥana return to her homely appearance, and she returned to her homely appearance.
ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל כותית נגדיה רבא ומית אשתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרה ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב להו אמר לה מאי היא בעין רחמי ואתי מיטרא אמר לה ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא בעי רחמי ולא אתי מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם (תהלים מז, ב) אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם ואנו בעינינו לא ראינו אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי לדיגלת אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה ואמר ליה מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי אמר ליה שני דוכתיך שני דוכתיה למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני
The Gemara relates another story that deals with prayer for rain. There was a certain man who was sentenced to be flogged by Rava’s court because he had relations with a gentile woman. Rava flogged the man and he died as a result. When this matter was heard in the house of the Persian King Shapur, he wanted to punish Rava for imposing the death penalty, as he thought, without the king’s permission. Ifra Hormiz, mother of King Shapur, said to her son: Do not interfere and quarrel with the Jews, as whatever they request from God, their Master, He gives them. He said to her: What is this that He grants them? She replied: They pray for mercy and rain comes. He said to her: This does not prove that God hears their prayers, as that occurs merely because it is the time for rain, and it just so happens that rain falls after they pray. Rather, if you want to prove that God answers the prayers of the Jews, let them pray for mercy now, in the summer season of Tammuz, and let rain come. Ifra Hormiz sent a message to Rava: Direct your attention and pray for mercy that rain may come. He prayed for mercy, but rain did not come. He said before God: Master of the Universe, it is written: “O God, we have heard with our ears, our fathers have told us, what work You did in their days, in days of old” (Psalms 44:2), but we have not seen it with our own eyes. As soon as he said this, rain came until the gutters of Meḥoza overflowed and poured into the Tigris River. Rava’s father came and appeared to him in a dream and said to him: Is there anyone who troubles Heaven so much to ask for rain out of its season? In his dream, his father further said to him: Change your place of rest at night. He changed his place, and the next day he found that his bed had been slashed by knives.
אמר ליה תיתי דונג תשקינן אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשים באשה קטנה היא בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה
Later on, Rav Naḥman said to him: Let my daughter Donag come and pour us drinks. Rav Yehuda said to him: This is what Shmuel says: One may not make use of a woman for a service such as this. Rav Naḥman replied: She is a minor. Rav Yehuda retorted: Shmuel explicitly says: One may not make use of a woman at all, whether she is an adult or a minor.
אפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה דמא לקמיה דרבא הוה יתיב רב עובדיה קמיה ארחיה אמר לה האי דם חימוד הוא אמרה ליה לבריה תא חזי כמה חכימי יהודאי א"ל דלמא כסומא בארובה
The Gemara further relates that Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur, sent blood before Rava for examination, as she sought to convert and was practicing the halakhot of menstruation. At that time Rav Ovadya was sitting before Rava. Rav Ovadya observed that Rava smelled the blood and later said to the woman: This is blood of desire. She said to her son: Come and see how wise the Jews are, as Rava is correct. Her son said to her: Perhaps Rava was like a blind man who escapes from a chimney, i.e., it was a lucky guess.
הדר שדרה ליה שתין מיני דמא וכולהו אמרינהו ההוא בתרא דם כנים הוה ולא ידע אסתייע מילתא ושדר לה סריקותא דמקטלא כלמי אמרה יהודאי בתווני דלבא יתביתו
Ifera Hurmiz then sent Rava sixty different types of blood, some impure and others pure, and with regard to all of them Rava accurately told her their origin. The Gemara adds: That last sample of blood sent by Ifera Hurmiz was blood of lice, and Rava did not know what it was. He received support in this matter in the form of heavenly guidance, as he unwittingly sent her as a gift a comb for killing lice. She said in exclamation: Jews, you must dwell in the chamber of people’s hearts.
אימרתא בת טלי בת כהן שזינתה הואי אקפה רב חמא בר טוביה חבילי זמורות ושרפה
The Gemara relates: Imrata bat Talei was a priest’s daughter who committed adultery. Rav Ḥama bar Toviyya surrounded her with bundles of branches and burned her.
מתיב רב חסדא מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין לפניה אין לאחריה לא
Rav Ḥisda raised an objection from a baraita: There was an incident involving Beloreya the female convert in which her slaves preempted her and immersed before her own immersion for her own conversion. And the details of the incident came before the Sages, and they said: The slaves acquired themselves and became freemen. Rav Ḥisda explains how the baraita poses a challenge: The baraita implies that only because the slaves immersed before her, while she was still a gentile, that yes, they became freemen; however, had they immersed after her, i.e., after she had already converted, then no, they would not have become freemen. The reason for this is presumably that upon her conversion she attains the rights to her slaves’ bodies, and therefore their immersion for the sake of becoming freemen would be ineffective. However, this contradicts the Gemara’s explanation above that when a Jew gains ownership of a slave from a gentile, he has a right to only the slave’s labor.
ממידה למידה יצא ויש אומר כנגד פניו יצא הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים מלובשין תירקי זהב שהשחירו פניהן כשולי קדירה שאמרו להן כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל אנן תנינן יהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין אית תניי תני ומחלף מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדרייא מסייע ליה יהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממניתיה נשיא בירושלם ערק ואזל ליה לאלכסנדריאה והיו בני ירושלם כותבין מירושלם הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו פירש מיתי גו אילפא אמר דבורה מרתא דביתא דקבלתן מה הוות חסירה א"ל חד מן תלמידוי רבי עיינה הוות שברה א"ל הא תרתיי גבך חדא דחשדתני וחדא דאיתסכלת בה מה אמרית יאייא בריוא לא אמרית אלא בעובדא וכעס עלוי ואזל מ"ד שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה תרין חסידין הוון באשקלון אכלין כחדא ושתין כחדא ולעיי באוריתא כחדא דמך חד מינהון ולא איתגמל ליה חסד מית בריה דמעון מוכס ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד שרי ההוא חסידא מצטער אמר ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום איתחמי ליה בחילמא וא"ל לא תיבזי בני מריך דין עבד חדא חובא ואזל בה ודין עבד חדא טיבו ואזל בה ומה חובא עבד ההוא חסידא הס ליה לא עבד חובה מן יומוי אלא פעם אחת הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד ומה טיבו עבד בריה דמעון מוכח חס ליה לא עבד טיבו מן יומוי אלא חד זמן עבד אריסטון לבולבטייא ולא אתון אכלוניה אמר ייכלוניה מיסכינייא דלא יטלין ואית דאמרין בשוקא הוה עבר ונפל מיניה חד עיגול וחמא חד מיסכן ונסב ליה ולא א"ל כלום בגין דלא מסמקי אפויי בתר יומין חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה מטייל גו גנין גו פרדיסין גו מבועין דמוי וחמא לבריה דמעין מוכס לשונו שותת על פי הנהר בעי ממטי מיא ולא מטא וחמא למרים ברת עלי בצלים רבי לעזר בר יוסה אמר תלייא בחיטי ביזייא רבי יוסי בן חנינא אמר צירתא דתרעא דגיהנם קביע באודנה אמר לון למה דא כן א"ל דהוות ציימה ומפרסמה ואית דאמרי דהוות ציימה חד יום ומקזה ליה תריי אמר לון עד אימת היא כן א"ל עד דייתי שמעון בן שטח ואנן מרימין לה מן גו אודנה וקבעין ליה גו אודניה אמר לון ולמה א"ל דאמר אין אנא מתעביד נשייא אנא מקטל חרשייא והא איתעבד נשייא ולא קטן חרשייא והא אית תמנין נשיין חרשיין יהיבין גו מערתא דאשקלון מחבלן עלמא אלא איזיל אמור ליה אמר לון אנא דחיל דהוא גבר נשייא ולית הוא מהיימנתי א"ל אי הימינך הא טבאות ואין לא עביד הדין סימנך קומוי הב ידך על עיינך ואפקה וחזרה והיא חזרה אזל ותני ליה עובדה בעא מיעבד סימנא קומוי ולא שבקיה א"ל ידע אנא דאת גבר חסיד יתיר מן כן את יכול עבד ולא עוד אלא בפומי לא אמרית בלבי חשבית מיד עמד שמעון בן שטח ביום סגריר ונסב עימיה תומנין גוברין בחירין ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים ויהבנין גו קידרין חדתין וכפינון על רישיהון אמר לון אין
ממידה למידה יצא ויש אומר כנגד פניו יצא הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמי
מתני׳ האומר משקלי עלי נותן משקלו אם כסף כסף ואם זהב זהב מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב
MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to donate my weight, gives his weight to the Temple treasury; if he specified silver he donates silver, and if he specified gold he donates gold. There was an incident involving the mother of Yirmatya, who said: It is incumbent upon me to donate the weight of my daughter, and she ascended to Jerusalem and paid her daughter’s weight in gold to the Temple treasury.
אמר רב הונא המקיף את הקטן הרי הוא חייב א"ל רב אדא בר אהבה לרב הונא ודידך מאן מגלח להון אמר ליה חובה תקברינון חובה לבניה כולהו שני דרב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא
With regard to the same issue, Rav Huna said: An adult who rounds the head of a minor boy is liable to receive lashes, despite the fact that the child himself is not obligated to observe mitzvot. Rav Adda bar Ahava, who disputed this ruling, said to Rav Huna: And with regard to your sons, who shaves them and rounds the corners of their heads? After all, you maintain that an adult may not round the head of a minor. Rav Huna said to him: Ḥova my wife does it, as she is not prohibited from rounding their heads. Rav Adda bar Ahava exclaimed in anger: Ḥova should bury her sons if she acts in this manner. The Gemara reports: During the years that Rav Adda bar Ahava was alive, Rav Huna’s children did not survive. His children died due to the curse pronounced by Rav Adda.
בן סטדא בן פנדירא הוא אמר רב חסדא בעל — סטדא בועל — פנדירא בעל פפוס בן יהודה הוא אלא אֵימא אמו סטדא אמו מרים מגדלא נשיא הואי כדאמרי בפומדיתא סטת דא מבעלה:]
The Gemara asks: Why did they call him ben Setada, when he was the son of Pandeira? Rav Ḥisda says: Perhaps his mother’s husband, who acted as his father, was named Setada, but his mother’s paramour, who fathered this mamzer, was named Pandeira. The Gemara challenges: But his mother’s husband was Pappos ben Yehuda, not Setada. Rather, perhaps his mother was named Setada, and he was named ben Setada after her. The Gemara challenges: But his mother was Miriam, who braided women’s hair. The Gemara explains: That is not a contradiction; Setada was merely a nickname, as they say in Pumbedita: This one strayed [setat da] from her husband.
סמך עלה אביי ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב ונסבה הוא ושכיב
The Gemara comments: Abaye relied on this report and went and married Ḥuma, the daughter of Isi, son of Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda. Ḥuma had previously married Raḥava of Pumbedita, and he died, and then she married Rav Yitzḥak, son of Rabba bar bar Ḥana, and he died; and he, Abaye, married her nevertheless, without concern that she had been established to be a woman whose husbands die; and he died as well while married to her.
חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא א"ל ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא אמרה ליה חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא
קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא אמרה ליה בת רב חסדא מאן הוי האידנא בבי דינא אמר לה חומא דביתהו דאביי נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא אמרה לה קטלת ליך תלתא ואתת למיקטל אחרינא
The Gemara relates: Abaye’s wife, Ḥoma, came before Rava after Abaye died, as Rava was the local judge. She said to him: Apportion sustenance for me, as I am entitled to be sustained by Abaye’s heirs. Rava apportioned sustenance for her. She subsequently said to him: Apportion wine for me as well. Rava said to her: I know that Naḥmani, i.e., Abaye, did not drink wine. Since you were not accustomed to drinking wine during your husband’s lifetime, you are not entitled to it after his death. She said to him: By the Master’s life, this is not correct. In fact, he would give me wine to drink in cups [shufrazei] as large as this. She gestured with her hands to show how large the cups were. While she was showing him the size of the cups, her arm became uncovered, and she was so beautiful that it was as though a light had shined in the courtroom.
Rava arose, went home, and requested intercourse from his wife, the daughter of Rav Ḥisda. The daughter of Rav Ḥisda said to him: Who was just now in the courtroom? Noticing his unusual behavior, she suspected that there must have been a woman in the court. He said to her: Ḥoma, Abaye’s wife, was there. Upon hearing this, Rava’s wife went after Ḥoma and struck her with the lock of a chest [kulpei deshida] until she drove her out of the entire city of Meḥoza, saying to her: You have already killed three men, as Abaye was your third husband, and now you come to kill another one, my husband Rava? Since you showed him your beauty, he will want to marry you.
יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה אמר לה מאן את אמרה אנא חרותא דהדרי מיומא תבעה אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא שוור אזל אתייה ניהלה
One day, while he was studying in his garden, she adorned herself and repeatedly walked past him. He said: Who are you? She said: I am Ḥaruta, a well-known prostitute, returning from my day at work. He propositioned her. She said to him: Give me that pomegranate from the top of the tree as payment. He leapt up, went, and brought it to her, and they engaged in intercourse.
יהודה וחזקיה תאומים היו אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא ואמרה אתתא מפקדא אפריה ורביה אמר לה לא אזלא אשתיא סמא דעקרתא
The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya’s sons, Yehuda and Ḥizkiyya, were twins, but one of them was fully developed after nine months of pregnancy and one was fully developed at the beginning of the seventh month, and they were born two months apart. Yehudit, the wife of Rabbi Ḥiyya, had acute birthing pain from these unusual deliveries. She changed her clothes to prevent Rabbi Ḥiyya from recognizing her and came before Rabbi Ḥiyya to ask him a halakhic question. She said: Is a woman commanded to be fruitful and multiply? He said to her: No. She went and drank an infertility potion.
המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מאי היא דתנן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכמים אומרים משקין ואמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון ואמר להם דוגמא השקוה ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו
What is the source for one who speaks disparagingly after the biers of Torah scholars? As we learned in the mishna: Akavya ben Mahalalel would say: In the case of a woman whose husband suspects her of adultery, who was warned by her husband not to seclude herself with another man and she did not listen (see Numbers 5), the court does not administer the bitter water potion of a sota to a convert or an emancipated maidservant. And the Rabbis say: The court administers the bitter water potion to them. And the Rabbis said to him as proof: There is the story of Kharkemit, an emancipated maidservant in Jerusalem, and Shemaya and Avtalyon administered her the bitter waters. Akavya ben Mahalalel said to the Sages: That is no proof. Shemaya and Avtalyon, who were also from families of converts, required the maidservant to drink the potion because she was like them [dugma]. And since Akavya ben Mahalalel cast aspersion on the deceased Torah scholars, he was ostracized and died while he was still under the ban of ostracism. And in accordance with the halakha with regard to one who dies while under a ban of ostracism, the court stoned his coffin. Apparently, one who deprecates a deceased Torah scholar is sentenced to ostracism.
אמר להם שמא ראשה נאה אמרו לו סגלגל שמא שערה נאה דומה לאניצי פשתן שמא עיניה נאות טרוטות הן שמא אזניה נאות כפולות הן שמא חוטמה נאה בלום הוא שמא שפתותיה נאות עבות הן שמא צוארה נאה שקוט הוא שמא כריסה נאה צבה הוא שמא רגליה נאות רחבות כשל אווזא שמא שמה נאה לכלוכית שמה אמר להן יפה קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין ושרייה
He said to his students: Perhaps her head is beautiful? They said to him: It is round [segalgal]. Perhaps her hair is beautiful? They replied: Her hair resembles stalks of flax. Perhaps her eyes are beautiful? They are narrow [terutot]. Perhaps her ears are beautiful? They are double in size. Perhaps her nose is beautiful? It is stubby. Perhaps her lips are beautiful? They are thick. Perhaps her neck is beautiful? It is low and short. Perhaps her stomach is beautiful? It is swollen. Perhaps her legs are beautiful? They are as wide as a goose’s. Perhaps her name is beautiful? Her name is Likhlukhit. He said to them: It is fitting [yafeh] that she is called by the name Likhlukhit, as she is dirty [melukhlekhet] with blemishes, and he permitted her to benefit from her husband, because she did have one beautiful feature, her fitting name.
אמר אביי כסידרן מת שלא כסידרן חליש איני והא מעורת עבדה ליה לעבדה תלת מינייהו ומית ההוא כחוש הוה:
Abaye said: If he performs these actions in this order he will die. But if he performs them out of order he will become weak. The Gemara asks: Is that so? But didn’t a woman named Me’oret make her slave perform three of these actions and he died as a result? The Gemara answers: That slave was weak, which is why he died. But an ordinary individual would die only upon performing all of these acts in the previously mentioned order.
ומעשה נמי במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו והודיעוה על בתה שהיתה מסוכנת והלכה ומצאה שמתה ואמרו חכמים תביא שאר קרבנותיה ותטהר ש"מ:
The Gemara cites the rest of the mishna, which also indicates that the tanna’im disagree with regard to the offerings. And an incident also occurred involving Miriam of Tarmod, that the blood of one of her offerings was sprinkled on her behalf, and they came and notified her that her daughter was mortally ill. And she went and found that her daughter was dead, and thereby contracted impurity. And the Rabbis said: Let her bring the rest of her offerings and be purified. The Gemara concludes: Indeed, learn from the mishna that this is so.
אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים בין דלא שבועה בין דנקי שבועה בין דלא נדר ובין דנקי נדר בין מנכסי ובין מנכסיא אילין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה
Rav Naḥman said that Shmuel said in the name of Abba Shaul ben Imma Miriam: Whether he wrote: Not an oath, or whether he wrote: Clear from an oath, and whether he wrote: Not a vow, or whether he wrote: Clear from a vow, and whether he added: From my property, or whether he added: From these properties, neither he nor his heirs can administer an oath to her according to the letter of the law. However, what can I do, as the Sages said that one who comes to collect a debt from the property of orphans may collect it only by means of an oath? Therefore, she is compelled to take an oath in any case involving a claim from the orphans.
אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:
Abaye said to Rav Pappa: The previous generations were wholly dedicated to the sanctification of God’s name, while we are not as dedicated to the sanctification of God’s name. Typical of the earlier generations’ commitment, the Gemara relates: Like this incident involving Rav Adda bar Ahava who saw a non-Jewish woman who was wearing a garment made of a forbidden mixture of wool and linen [karbalta] in the marketplace. Since he thought that she was Jewish, he stood and ripped it from her. It was then divulged that she was a non-Jew and he was taken to court due to the shame that he caused her, and they assessed the payment for the shame that he caused her at four hundred zuz. Ultimately, Rav Adda said to her: What is your name? She replied: Matun. In a play on words, he said to her: Matun, her name, plus matun, the Aramaic word for two hundred, is worth four hundred zuz.
ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזול סהדי כתוב תפאתה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן
The Gemara relates: There was a certain woman who was named Nefata whose husband instructed witnesses to write and sign a bill of divorce and to divorce her. The witnesses went and mistakenly wrote Tefata in the bill of divorce. Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta says in the name of Rav: The bill of divorce is invalid because the name is wrong. However, the witnesses cannot write another bill of divorce in the correct manner because the witnesses already performed their agency and are no longer agents of the husband.
והא תמר בביאה ראשונה איעברא א"ל תמר באצבע מעכה דאמר רבי יצחק כל מועכות של בית רבי תמר שמן ולמה נקרא שמן תמר ע"ש תמר שמעכה באצבעה והא הוו ער ואונן ער ואונן שמשו שלא כדרכן
But didn’t Tamar become pregnant from the first act of intercourse, despite the fact that she was a virgin at the time of her sexual act with Judah? Rav Naḥman said: Tamar broke her hymen with her finger prior to intercourse, and it is due to this that she became pregnant from the first act of intercourse, as Rabbi Yitzḥak said: All of those women from the household of Rabbi Yehuda HaNasi who break their hymens are named Tamar by nickname. And why are they named Tamar? They are called this on account of Tamar, who broke her hymen with her finger. The Gemara wonders about the proof from Tamar itself: But weren’t there Er and Onan, her previous husbands, who presumably engaged in sexual intercourse with her? The Gemara responds: Er and Onan engaged in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and therefore she was still a virgin.
ת"ר מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס שבאת לפני רבי אמרה לו רבי אשה בכמה ניסת אמר לה בת ג' שנים ויום אחד ובכמה מתעברת אמר לה בת י"ב שנה ויום אחד אמרה לו אני נשאתי בשש וילדתי בשבע אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבא
§ The Sages taught in a baraita: There was an incident involving a gentile woman called Yusteni, the daughter of Asveirus, son of Antoninus, a Roman emperor, who came before Rabbi Yehuda HaNasi. She said to him: My teacher, at what age is a woman fit to marry, i.e., at what age is it appropriate for a woman to engage in intercourse, which would therefore be the appropriate time to marry? Rabbi Yehuda HaNasi said to her: She must be at least three years and one day old. Yusteni further inquired: And at what age is she fit to become pregnant? Rabbi Yehuda HaNasi said to her: When she is at least twelve years and one day old. She said to him: I married when I was six, and gave birth a year later, when I was seven. Woe for those three years, between the age of three, when I was fit for intercourse, and the age of six, when I married, as I wasted those years in my father’s house by not engaging in intercourse.
לסוף איגלאי מילתא אמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא דאמר מר יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי
Eventually the matter was revealed, and Rabbi Ḥiyya found out about what Yehudit had done. He said to her: If only you had given birth to one more belly for me, i.e., another set of twins. As the Master said: Yehuda and Ḥizkiyya were twin brothers and became prominent Torah scholars, and Pazi and Tavi, Rabbi Ḥiyya’s daughters,
אמר ריש לקיש מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה צפנת שהכל צופין ביופיה בת פניאל בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים
Reish Lakish says: There was an incident involving a certain woman named Tzafenat bat Peniel. And why was she called this? She was called Tzafenat because they would all gaze [tzofin] at her beauty, and she was called bat Peniel because she was the daughter [bat] of the High Priest who served in the innermost sanctum [lifnai velefnim] of the Temple.
ורמינהו שאלו את אימא שלום מפני מה
And the Gemara raises a contradiction: Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, was asked: For what reason
ורמינהו שאלו את אימא שלום מפני מה
And the Gemara raises a contradiction: Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, was asked: For what reason