לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין
...The Holy One Blessed be He only exiled the children of Israel amongst the nations in order that they collect amongst themselves converts, as it is said in Hoshea 2:25 - "I will sow her in the land.."
does a person not sow a single seed to get a return of many?
Before Adam ate from the "Tree of knowledge of good and bad" the boundaries between the forces of Good and Evil - Holiness and Purity were clearly defined when Adam sinned these boundaries became blurred and "Sparks" of holiness scattered and became ensnared within the forces of impurity.
the purpose of sending the Jewish people into Exile among the nations of the world is so that they draw out the Sparks of holiness that are and ensnared within the impurity associated with the host nation, and reconnect them to their holy source, as the Jews descend more deeply into Exile, Sparks that are yet more deeply and enmeshed within the impurity are drawn out at the same time though the Jews become increasingly exposed to the ever deeper impurities that exist in the whole society.
With this idea in mind we gain a new perspective into the history of the Jewish Exile, there have been many Jewish community that existed for centuries in place and security until the Winds of Change blew in and the local rules chased them out forcing them to seek a new home elsewhere. in this manner the diaspora shifted slowly and unevenly around the globe leaving long time Jewish strongholds behind while pressing into areas previously uninhabited by Jews, Although ostensibly due to Sociopolitical forces, these movements were actually taken, under G-d's discreet Guidance in pursuit of the Sparks of Holiness hidden around the world. when the Jews in one part of the Exile finished collecting the holy spark in that area, g-d aroused the local ruler and populace against them so as to push them along to their next sphere of operation.
(based on the teachings of the arizal)
והנה, מודעת זאת מאמר רז"ל, שתכלית בריאת עולם הזה הוא ש(תנחומא נשא טז): "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". ו
It is a well-known Rabbinic statement that the purpose of the creation of this world is that the Holy One, blessed be He, desired to have an abode in the lower worlds.
תניא רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף:
The Gemara continues its discussion with regard to an ignoramus. It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is prohibited for an ignoramus to eat meat, as it is stated: “This is the law [torah] of the beast and of the fowl” (Leviticus 11:46). He expounds: Anyone who engages in Torah study is permitted to eat the meat of animals and fowl, and anyone who does not engage in Torah study is prohibited to eat the meat of animals or fowl.
אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא יְדִיד ה' נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת בְּגֵיוּתָן. אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר כָּךְ הוּא. שֶׁהַמִּצְוָה הַנְּכוֹנָה כְּשֶׁיָּבֹא הַגֵּר אוֹ הַגִּיֹּרֶת לְהִתְגַּיֵּר בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא בִּגְלַל מָמוֹן שֶׁיִּטּל אוֹ בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה שֶׁיִּזְכֶּה לָהּ אוֹ מִפְּנֵי הַפַּחַד בָּא לְהִכָּנֵס לַדָּת. וְאִם אִישׁ הוּא בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בְּאִשָּׁה יְהוּדִית. וְאִם אִשָּׁה הִיא בּוֹדְקִין שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּבָחוּר מִבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל. אִם לֹא נִמְצָא לָהֶם עִלָּה מוֹדִיעִין אוֹתָן כֹּבֶד עֹל הַתּוֹרָה וְטֹרַח שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתָהּ עַל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּפְרשׁוּ. אִם קִבְּלוּ וְלֹא פֵּרְשׁוּ וְרָאוּ אוֹתָן שֶׁחָזְרוּ מֵאַהֲבָה מְקַבְּלִים אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (רות א יח) "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ":
לְפִיכָךְ לֹא קִבְּלוּ בֵּית דִּין גֵּרִים כָּל יְמֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. בִּימֵי דָּוִד שֶׁמָּא מִן הַפַּחַד חָזְרוּ. וּבִימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת וְהַטּוֹבָה וְהַגְּדֻלָּה שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל חָזְרוּ. שֶׁכָּל הַחוֹזֵר מִן הָעַכּוּ''ם בִּשְׁבִיל דָּבָר מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם אֵינוֹ מִגֵּרֵי הַצֶּדֶק. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ גֵּרִים הַרְבֵּה מִתְגַּיְּרִים בִּימֵי דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בִּפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת. וְהָיוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל חוֹשְׁשִׁין לָהֶם לֹא דּוֹחִין אוֹתָן אַחַר שֶׁטָּבְלוּ מִכָּל מָקוֹם וְלֹא מְקָרְבִין אוֹתָן עַד שֶׁתֵּרָאֶה אַחֲרִיתָם:
וּלְפִי שֶׁגִּיֵּר שְׁלֹמֹה נָשִׁים וּנְשָׂאָן. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן גִּיֵּר וְנָשָׂא. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא חָזְרוּ אֵלּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר וְלֹא עַל פִּי בֵּית דִּין גִּיְּרוּם חֲשָׁבָן הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֵן עַכּוּ''ם וּבְאִסּוּרָן עוֹמְדִין. וְעוֹד שֶׁהוֹכִיחַ סוֹפָן עַל תְּחִלָּתָן שֶׁהֵן עוֹבְדוֹת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁלָּהֶן וּבָנוּ לָהֶן בָּמוֹת וְהֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא בְּנָאָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יא ז) "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה":
Rebbi said in the name of rabbi Simon in the name of rabbi shimon chasida:
Now in this world (in the time before moshiach comes) when one goes out to pick figs on Shabbass the figs do not tell him anything but in the world to come (when moshiach comes) when one will go to pick figs they (the figs) will shout Out don't do it it's Shabbass today.
ובב"ר (פה, א) אמרו בפסוק ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, ר' שמואל בר נחמני פתח, כי אנכי ידעתי את המחשבות (ירמיה כט, א), שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו. ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו. ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק ובורא אורו של מלך המשיח, עד כאן לשונו:
Bereshit Rabbah 85, 1, commenting on Genesis 38, 1, the episode introducing Yehudah's marriage, etc., quotes Rabbi Shmuel bar Nachman who interprets Jeremiah 29,11 in which G–d is on record that all His intentions are for the good of the Jewish people, even though it may not always appear thus to us. G–d also stresses that He is fully aware of our thoughts. The sale of Joseph is an example of how what appear to be plans and actions contrary to G–d's intentions are nonetheless furthering His plans. The brothers were concerned only with ridding themselves of Joseph and the danger they thought he represented to them. Joseph and Reuben, as well as Jacob, were each mourning their part in the fate that had befallen the other; Yehudah was busy choosing a wife. G–d, on the other hand, was busy paving the way for the eventual arrival of the Messiah.
וזה היה טעם בחיר השבטים יהודה ששם הוי"ה כלול בשמו ובא על הקדשה אשר בעינים על הדרך, ואמנם כי יהודה בעצמו ידע שהוא משולל מלהיות מן המתאוים בעם ואז כאשר ראה אותה התאוה אליה כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ה, ח') שביקש לילך לדרכו רמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה וכו' וכיון שראה יהודה שהוא מתאוה לדבר מכוער כזה ודאי מה' הוא כי היא שייכת אליו, הרי שהיצר הרע בזה הוא טוב מאוד והוא טוב מאוד יותר מטוב לבד, כי טוב לבד הוא מעשה התורה והמצוות שאין בהם שום שורש משורשי הרע, וידוע שהקישוטין הנעשין על ידי האדם בעת עוסקו בשורשי הרע המה חשובים יותר לפני מלך הקדוש, לפי שהקשוטין הנעשין על ידי התורה והמצוות הנה ממקום קדוש באו ולמקום קדוש יהלכו מה שאין כן בקשוטין הבאין משורשי הרע שבאין מעמקי הקליפות להתברר לקדושה המה חשובים ונתעלים למאוד (כאשר הארכנו מזה במקום אחר) ועל כן היצר הרע בזה הוא טוב מאוד, ולזה אמרו ביפת תואר שם לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע כלומר שמצות ה' שמה הוא בבחינת היצר הרע כשנעשה טוב מאוד והוא מעולה ומעולה, כנודע אשר כמה וכמה נשמות קדושות נמשכין ובאין דוקא ממקומם הפחותים מאוד כמו נשמת דוד המלך מרות המואביה ונשמת אברהם אבינו מתרח ואמתלאי שבא עליה בנדתה כנודע הטעם בזה להבאים בסוד ה' בקבלת מרן הרב האלהי האר"י זללה"ה בסוד (איוב י"ד, ד') מי יתן טהור מטמא, ולזה רמזו חז"ל (במדבר רבה י"ח, כ"ב) בכל הקב"ה עושה שליחתו כי אפילו בבחינת היצר הרע וכל תאוות הגופניות שהם בשורש הרע ממש עושה הקב"ה כביכול שליחתו בהם לקרב המרוחקים וליחד הנפרדים ולסמוך את הנופלים בהביאם אל האדם שהוא שורשם להתעלה על ידו.
(טז) וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃
(16) But Ruth replied, “Do not urge me to leave you, to turn back and not follow you. For wherever you go, I will go; wherever you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God my God.
אי נמי, יש בזה רמז נפלא. רז"ל אמרו (פסחים פז, ב), למה פיזר הקדוש ברוך הוא ישראל בכל העולם, כדי שיתוספו עליהם גרים, כי הקדוש ברוך הוא לחפץ לזכות כל מעשי ידיו, וכמו שאמרו (מגילה י, ב) מעשי ידי טבעו בים. והנה לאדום יש אחיזה בישראל ויצא מהם צנור גדול עמוד קדושה, ולהם בן שממנו נבנה העולם. משא"כ בבל, והוא כדאיתא בחלק (סנהדרין צו, ב) מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים כו'. מבני בניו של המן כו'. ואף מבניו של אותו רשע בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה, אמרו מלאכי השרת כו', עד (ירמיה נא, ט) רפינו את בבל ולא נרפתה. והנה מנירון קיסר יצא ר' מאיר שנקרא רבי נהוראי שמאיר עיני חכמים, ובתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור במקום עור. וזה סוד (תהלים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום האומרים ער"ו ער"ו עד היסוד, דהיינו להתם חטאת ולנקות הקליפה מכל וכל. וער"ו אותיות עו"ר, על כן אמר יום ירושלים. וקשה מה זה שאמר יום. אלא אור יממא הוא כדאיתא ריש פסחים (פסחים ב, א), כי נתהפך לאור. אבל בבל לא נרפתה לגמרי, אבל רפינו מעט דהיינו תלמוד בבלי. ובפרק זה בורר (סנהדרין כד, א), מאי בבל, א"ר יוחנן בלולה במקרא במשנה בתלמוד. פירש ר"ת כו' עיין בתוס' (ד"ה בלולה). וידוע תורה שבע"פ סוד נקיבה, ור' מאיר לבלר תורה שבכתב היה סוד זכר. גם ב"ת למפרע תלמוד בבלי. ולא נרפתה בבל, כדאיתא שם בזה בורר (סנהדרין כד, א) במחשכים הושיבני וגו' (איכה ג, ו), אמר ר' ירמי' זה תלמודא של בבל. אי נמי, מה שאמר יום ירושלים, רמז כשחטא דוד בבת שבע נעשה פרצה בבית דוד, ויתקן בביאת הגואל. והנה שם כתיב (ש"ב יב, ג) [ו]לרש אין כל כי אם כשבה, כי אנחנו בגלות כשה אחת כו'. ושם כתיב ואני [אעשה אֶת הַדבָר הַזה נגד כל יִשרָאֵל ו]נגד השמש, כן בחורבן ליטא שמשא והוכרחה להאיר, וזהו יום, תצרף לר"ש עם יו"ם, תמצא ירושלים. אי נמי, בת ובן על דרך שיר ושירה, לאחר גלות אדום זה שיר חדש לשון זכר, אמן:
ועל הדבר הזה אמרו חז"ל (עיין בראשית רבה א', ב' ומובא ברש"י) ומה טעם פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו האומות לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה אומות הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה כו' וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו עד כאן. כי ידוע מה שאמרו חז"ל (פסחים פ"ז:) לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, והם הניצוצות הקדושות אשר מעלים עם בני ישראל בכל מקום שהם בבחינת מצא מין את מינו וניעור, כי הניצוצות ההם, גם הם שם בבחינת גלות וכשגולין ישראל לשם, אז מתדבקין אליהם כל חיות וניצוצי קדושה הנמצא שם מין במינו, בדרך התדבקות אור באור כביטול אור נר קטן כשיעמוד נגד המדורה הגדולה ואז כשיוצאין ישראל משם מוציאין כל חיותם אשר היה להם מימי קדם, בסוד הכתוב (קהלת ח', ט') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. וידוע פירושו בשם האר"י זלה"ה עת אשר שלט האדם מקליפה באדם דקדושה לרע לו ודאי הוא כי אחר שיצא משם יוצא מאתו כל בחינת ניצוצות הקדושות אשר היה שם מכבר בבחינת מצא מין את מינו ועל זה אמר הכתוב (איוב כ', ט"ו) חיל בלע ויקיאנו. כלומר שמוכרח להקיא כל אשר נמצא אתו מקדם ועל כן כשירד אברהם אבינו למצרים נאמר ביציאתו משם (בראשית י"ג, א') ויעל אברם ממצרים וגו' ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב וגו' ולא כיוונה התורה הקדושה על הבלי שטות עולם הזה להאריך בסיפורם, כי אם על העלאת ניצוצי קדושה שהוציא משם על ידי התדבקותם אליו כשבא לשם.
ענין המאמר הזה לבאר, כי ענין מכירת יוסף, אף שהשבטים עסקו במכירתו כדי לאבדו מן העולם, ויעקב ג"כ עסק באבל בנו בשקו ותעניתו ונתייאש ממנו ואמר (בראשית לז, לה) כי ארד אל בני אבל שאולה, וראובן שעסק בשקו ובתעניתו זה היה גורם שנמכר יוסף, כי לא היה בעת המכירה פה רק היה עסוק בשקו ובתעניתו, ואלו היה פה היה מעכב בדבר כמו שהעידה התורה כשראה כי אין יוסף בבור (שם כט) ויקרע את בגדיו. והנה לכאורה היה הכל לרעה, אבל אלהים חשבה לטובה. וזהו אנכי ידעתי את המחשבות, כי סבת מכירת יוסף מתגלגל עד כי הוא סבת משיח:
The message of the Midrash is clear. While our activities may appear as hurling the world towards destruction, G–d may utilise these very activities to further His plans. Even Jacob, who mourned Joseph and was inconsolable, and who prophesied that he would descend to the grave still mourning for his son (37, 35), did not realise that Joseph's fate was the catalyst that triggered positive historic developments. The same was true for Reuben who mourned Joseph's disappearance from the pit and his share of the responsibility. Jeremiah teaches us in the above quoted passage that we cannot evaluate the true significance of step by step historical developments until the whole cycle has been completed.
וסוד הענין הוא, כי לעתיד לא זו שיתרומם מעלת מלך המשיח, אלא גם זו שאויביו ישלימו אתו, כלומר שהקליפה תטהר ויודה על האמת ויתהפכו כל העמים לדת אמת, וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט), והנחש יתהפך לחש"ן, והאדם יתהפך ללבן כלו טהור:
As soon as the kingdom of the Messiah will be established, the remarkable feature will be that his former enemies will make peace with him, i.e. the קליפה will then be purified, and all the Gentile nations will acknowledge the truth. That is the day when G–d and His name will be One. Even the erstwhile נחש will be turned into חשן, (breastplate of the High Priest). The color red, which typified Esau, will turn white, completely pure.
זהו סוד מציאות מלכות בית דוד ומשיח היו לכאורה שלא בדרך קדושה ח"ו, כי יהודה בא אל תמר ויחשבה לזונה (בראשית לח, טו), וכן רות באה אל בועז ותגל מרגלותיו כו' (רות ג, ז). אבל מה' היתה זאת, היתה יציאות דוד ומשיח דרך עקלתון כי בכח אחיזה זו ימשיך הכל לקדושה לעתיד, וכל החיצונים יהיו פנימיים כי יסיר מהם הקב"ה הרע וישארו קדושים מצד שרשם, והארכתי בענין הזה במקום אחר (עיין במס' תענית דרוש לפ' מטות):
This is the deeper significance of the kingdom of David, which at first glance does not appear to have been rooted in holiness. Simply consider Yehudah's involvement with Tamar whom he thought to be a harlot; or, if you will, think about Ruth, a descendant of an incestuous union between Lot and his daughter. Even Ruth's joining Boaz at night was not exactly the act of a model of chastity that we would have expected. If all these precedents did not disqualify David from becoming the role model of the eventual Messiah, we need not marvel at the eventual purification of those descendants of Esau who will still exist when the Messiah will be crowned king. All these apparently accidental happenings were part of G–d's plan. The tortuous developments which led to the emergence of David and eventually to the Messiah are an example of how eventually all the חצוניות, people and forces outside the realm of holiness, will be turned "outside in," and be restored to their original sacred root.