The philosopher Abraham ben Chiyya, after placing the first commandment apart as comprising all the others, divided the other nine according to the commandments of thought, speech, and action, and according to relations between human and God, human and his family, and human and human, reaching the following classification:
| Relations between: | Man & God | Human & Family | Human & Human |
| Thought | Second Command: | Fifth Command: | Tenth Command: |
| Speech | Third Command: | Sixth Command: | Ninth Command: |
| Action | Fourth Command: | Seventh Command: | Eighth Command: |
Why is "Thou shalt not covet" the final commandment? Why does it fall under the category of thought?
כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר [ה] בלא תעשה שנאמר לא תחמוד. ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד. כענין שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך חימוד שיש בו מעשה. כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכן כל כיוצא בהן משאר דברים שאפשר לו לקנותן ממנו. כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עבר בלא תעשה שנאמר לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד. א התאוה מביאה לידי חימוד והחימוד מביא לידי גזל. שאם לא רצו הבעלים למכור אע"פ שהרבה להם בדמים והפציר ברעים יבא לידי גזל שנאמר וחמדו בתים וגזלו. ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו מלגזול יבא לידי שפיכות דמים. צא ולמד ממעשה אחאב ונבות. הא למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בבעלים או בבקשה מהן עובר בשני [ו] לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוה. ואם גזל עבר בשלשה לאוין.
9. Anyone who covets the servant or the house or goods of his neighbor, or anything that one can buy from him, and he pressures him unpleasantly and pesters him until he buys it from him, even for a high price, breaks the prohibition: "You shall not covet" (Exodus 20:17). But he has not violated this prohibition unless in the end he takes the object he coveted; just as we see in the verse [about idolatrous worship] "Do not covet silver and gold and take..." -- we call it coveting when it is connected to the action of taking.
10. Everyone who desires the house or spouse of goods of his fellow, or anything else that he could acquire from him, as soon as he thinks in his heart "How could I aquire that from him?" and his tempted about this, he violate the prohibition, "Do not crave..." -- and 'craving' means, only in the mind.
11. Cravings leads to coveting, and coveting leads to theft. Because if the owner shows no interest in selling even when offered a lot of money and pestered unpleasantly, he will end by taking it, as it says, "They coveted houses and stole them..." And if the owner stands up for himself to retrieve his property, or to prevent him from taking it, it will lead to murder. Go learn from the story of Achav and Navot!
12. So we've learned: the person who craves what belongs to another, violates one prohibition; and the one who buys something he has craved by pestering or begging its owner violates two prohibitions, "Do not crave" and "do not covet." And if he steals it, he violates a third.
לא תחמד וגו': חמדה היא תאוה לדבר שהוא עתה ברשות אחרים, והוא אסור לנו, כלומר שאינו עומד להמכר; והנה כל תאוה וחמדה תבוא מאליה בלב אדם אחרי ראיית דבר הנחמד, אך בידו וברצונו הוא להשבית התאוה בהִוָלדה ולהרחיקה מלבו כשידע שהשגת הדבר הנחמד בלתי אפשרית לו, או יעצרנו בלבבו, ויגדיל מדורתה עד שיוציאנה לפעל, כשידע שהוצאתה לפעל אפשרית לו; והנה אחר שאמר ה' אלא תנאף לא תגנוב ואסר בזה כל מה שהוא לזולתנו, אמר מה שהוא לרענו צריך שיהיה בעינינו כדבר שהשגתו בלתי אפשרית לנו, אחר שכן צוה ה' שלא נקח מכל אשר לזולתנו דבר ועי"כ לא נחמדהו; והנה כל החומד, דבר ה' בזה, והחמס קל בעיניו ודבר אפשרי; והירא את דבר ה', החמס בעיניו דבר נמנע, ואשר לא לו כאילו בשמים הוא, שלא יוכל לקחתו ולא יחמדהו; זה שמח בחלקו ושמח בטובת רעיו, אוהב להם ואהוב להם; וזה כל ימיו בסערת התאוות ודאגות, חומד מה שאינו שלו וחומס רעהו, מקנא ברעיו ושונאם ושנוא להם, הוא ימות באין מוסר, ופותה תמית קנאה, ועיין דברי הראב"ע כי נעמו.
Do not covet etc: "Coveting" is desire for something which now belongs to others, and is consequently forbidden to us, that is, it is not for sale; and see, every desire and coveting come spontaneously into human hearts after seeing something desirable, but it is within one's capacity and will to stop that coveting as it emerges, and to distance it from one's heart when one knows that attaining the desirable thing is impossible for one, or one may keep it in his heart, and let its bonfire grow until one acts on it, when one knows that acting on it is possible.
And God having said, do not commit adultery, do not steal, etc, forbidding the taking of what belongs to another, now God says, what belongs to our fellow must be in our eyes as if it were utterly unattainable by us, and having commanded us not to take what belongs to another we are now commanded not to covet it. And every one who covets is under this forbidding; violence comes lightly to him and seems possible, but anyone who reveres God's word, sees violence as prevented, and what doesn't belong to him is as if it were in the heavens, so that he cannot seize it and does not covet it.
He rejoices in what he has and rejoices in his fellows' good fortune, loving them and beloved by them; but the other one spends all his days in the whirlwind of cravings and anxieties, coveting what he cannot have and aggressive toward his fellow, envious of his fellow, hating them and hated by them, and he will die in his lack of ethics....