(כג) דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ (ס) (כד) יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ (ס) (כה) יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ (ס) (כו) יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃
(23) Speak to Aaron and his sons: Thus shall you bless the people of Israel. Say to them: (24) G-d bless you and protect you! (25) G-d deal kindly and graciously with you! (26) G-d bestow His favor upon you and grant you peace!
הג"ה: נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים אלא בי"ט משום שאז שרוים בשמחת י"ט וטוב לב הוא יברך משא"כ בשאר ימים אפי' בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם
ואפי' בי"ט אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף שיוצאים אז מב"ה וישמחו בשמחת י"ט:
(ב) משרשי המצוה. שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על ידי המשרתים החונים תמיד בבית השם, וכל מחשבתם דבקה בעבודתו, ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם, ויתברכו כל מעשיהם, ויהי נעם השם עליהם. ואל תתמה לאמר ולו חפץ השם בברכתם יצו אתם את הברכה, ואין צרך בברכת הכהנים, כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות, כי בכח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו, כי ידו ברוך הוא פתוחה לכל שואל בהיותו מכשר ומוכן לקבלת הטוב, ועל כן כי בחר בנו מכל העמים ורצה שנזכה בטובו הזהירנו וצונו להכין מעשינו ולהכשיר גופינו במצותיו, להיותינו ראויים אל הטוב, גם צונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה, ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים, כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו, ומתוך כך נזכה בטובו.
(2) It is from the roots of the commandment that G-d wanted in His great goodness to bless His people through the servants that are always encamped in the House of G-d and all of their thoughts cling to His service and their souls are connected to His fear the whole day. And in their merit the blessing rests upon and all of their deeds are blessed, and the pleasantness of G-d will be upon them. And do not wonder to say, "Were G-d to desire their blessing, He would command the blessing to them, and there is no need for the priestly blessing." As I have already suggested many times that blessing rests upon us according to the preparation of our deeds. As His hand, blessed be He, is open to all that ask if they are fit and prepared to receive the good. Therefore, when He chose us from all of the nations and wanted that we merit His goodness, He warned us and commanded us to prepare our deeds and refine our bodies with His commandments, so that we will be fit [to receive] the good. He also commanded us in His great goodness to request blessing from Him, and that we should ask for it through the pure servants. As all of this will be a merit for our souls, and through it, we will merit His goodness.
כתב בספר חרדים מ"ע לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל וישראל העומדים פנים כנגד
פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה
ואין לזר לישא כפיו אפילו עם כהנים אחרים בפ' ב' דכתובות דכ"ד דזר עובר בעשה
A non-kohen should not perform Birkat Kohanim, even if there are other kohanim present. Ketubot, ch. 2, daf 24, states that a non-kohen violates a positive commandment...
(יב) מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל ופורשים כפיהם כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים:
(12) They raise their hands opposite their shoulders, and raise the right hand slightly above the left, and stretch out their hands and separate their fingers, and they aim to make five spaces: between two fingers and the other two fingers is the first space; between the index finger and the thumb; and from thumb to thumb. They spread their palms so that the interior of their palms faces the ground and the backs of their hands faces heaven.
(כג) בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם: הגה וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם (ב"י):
(23) At the time that the kohanim bless the congregation, they should not glance [around] nor get distracted; rather, their eyes should face downward in the same way one stands in prayer. The congregation should be attentive to the blessing, and their faces should face the kohanim, but they should not stare at them. [Ram"a: And the kohanim should also not stare at their own hands; therefore, it is customary for them to wrap their tallis on their faces and keep their hands outside the tallis. And there are some places where they have the custom that their hands are kept within the tallis, so that the congregation does not stare at them (Bet Yosef).]
(9) My beloved is like a gazelle Or like a young stag. There he stands behind our wall, Gazing through the window, Peering through the lattice.
דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה' בנשיא דכתיב (במדבר כז, כ) ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש
Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: Whoever looks at the following three things, his eyes will grow dim: One who looks at a rainbow, at a Nasi, and at the priests. He explains: At a rainbow, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud on the day of rain, so was the appearance of the brightness round about, this was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). At a Nasi, as it is written: “And you shall put of your splendor upon him” (Numbers 27:20). The third item, looking at priests, is referring to one who looks at the priests when the Temple is standing, as they would stand on their platform and bless Israel with the ineffable name.
ומברכין את העם בשם המפורש - שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם:
Because the Divine Presence was resting on their fingertips.
בכהנים בזמן שבית המקדש קיים. מכאן קשה על פרש"י דפ"ג דמגילה (דף כד:) על ההיא דתנן ידיו בוהקניות לא ישא כפיו ופי' משום שהעם מסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות והא ליתא דמסקינן דוקא בזמן שבית המקדש קיים
ואילו התם בגבולים מדמקשי מיניה בגמרא מההיא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ומשני דלמא דש בעירו הוה ונראה לפרש דאף בגבולין מיתסר משום היסח הדעת והכי איתא בירושלמי דהתם א"ר יוסי הדא אמרה שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם א"ר חגי כלום אמר אלא משום היסח אנא מסתכל ולא מסחנא דעתאי:
מתני' כהן שיש בידיו מומין לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו - לפי שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז.)
המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות לפי שהשכינה שורה על ידיהן
(מא) בהם. היינו משום שלא יסיחו דעתם אף ע''ג דאמרינן דהמסתכל בכהנים עיניו כהות היינו דוקא בזמן שבה''מ קיים ומברכים בשם המפורש אבל בזה''ז אינו אלא משום היסח הדעת א''כ לפ''ז כ''ש שלא יסתכלו במקום אחר
ומלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור אבל ראיה בעלמא לא מתסרא אך נוהגין שלא להסתכל כלל ואפשר דעבדי זכר למקדש דהתם אפי' ראיה בעלמא הוי אסורא משום כבוד השכינה.