בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃ וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃ וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(א) אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ, ה' אֱלהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדולָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. בַּעֲבוּר אֲבותֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ. וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ: אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם. רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשכִּיל. לִשְׁמעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמר וְלַעֲשות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה: וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתורָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. וְלא נֵבושׁ לְעולָם וָעֶד: כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדול וְהַנּורָא בָּטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ: וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלום מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ. וְתולִיכֵנוּ קומְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ: כִּי אֵל פּועֵל יְשׁוּעות אָתָּה. וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁון. וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדול סֶלָה בֶּאֱמֶת: לְהודות לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַבּוחֵר בְּעַמּו יִשרָאֵל בְּאַהֲבָה:
(1) [With] a great love have You loved us, Lord, our God; [with] a great and superabundant compassion have You had compassion upon us. Our Father, our King - for the sake of our fathers who trusted in You and You taught them the laws of life; so [too] grace us and teach us. Our Father, the merciful Father, the merciful One - have mercy upon us, and put into our hearts to understand and to comprehend and to listen and to study and to teach and to keep and to do and to preserve all of the words of the study of Your Torah with love. And enlighten our eyes in Your Torah, and make our heart cling to Your commandments, and unite our hearts to love and fear Your name; and may we never be embarrassed ever. Since we have trusted in Your great and awesome holy Name, let us rejoice and be gladdened by Your salvation. And bring us in peace from the four corners of the Earth, and lead us erectly to our Land; as You are God who preforms salvations. And You have chosen us from among all nations and languages, and have brought us close to Your great name forever in truth, to praise You and unify You with love. Blessed are You, Lord, who chooses His people, Israel, with love.
(א) עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדון הַכּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוצֵר בְּרֵאשִׁית. שֶׁלּא עָשנוּ כְּגויֵי הָאֲרָצות. וְלא שמָנוּ כְּמִשְׁפְּחות הָאֲדָמָה. שֶׁלּא שם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגורָלֵנוּ כְּכָל הֲמונָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וְרִיק וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לא יושִׁיעַ: וַאֲנַחְנוּ כּורְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמודִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהוּא נוטֶה שָׁמַיִם וְיוסֵד אָרֶץ. וּמושַׁב יְקָרו בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּו בְּגָבְהֵי מְרומִים: הוּא אֱלהֵינוּ אֵין עוד. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ. אֶפֶס זוּלָתו. כַּכָּתוּב בְּתורָתו. וְיָדַעְתָּ הַיּום וַהֲשֵׁבתָ אֶל לְבָבֶךָ. כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוד:
(1) We rise to our duty to praise the Master of all, to acclaim the Creator. G-d made our lot unlike that of other people, assigning to us a unique destiny. (For they worship vanity and emptiness, and pray to a god who cannot save.) We bend the knee and bow, acknowledging the Supreme Sovereign, the Holy One, exalted, who spread out the heavens and laid the foundations of the earth, whose glorious abode is in the loftiest heights. This is our G-d; there is no other. In truth, G-d alone is our Ruler, as it is written in the Torah: "Know this day and take it to heart that Adonai is G-d in heaven above and on earth below; there is no other."
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים. וְנָתַן לָנוּ אֶת תּורָתו. בָּרוּךְ אַתָּה ה', נותֵן הַתּורָה:
Traditional Torah Blessing
Praised are You, Adonai our God, Sovereign of the Universe, Who has chosen us out of all the nations and bestowed upon us His Torah. Praised are You, Adonai, Who gives the Torah.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קֵרְבָנוּ לַעֲבוׂדָתוׂ וְנָתַן לָנוּ אֶת תּורָתוׂ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', נותֵן הַתּורָה:
Reconstructionist Torah Blessing
Praised are You, Adonai our God, Sovereign of the Universe, Who has drawn us near to Your service and has given us Your Torah. Praised are You, Adonai, Who gives the Torah.
כִּי בָֽנוּ בָחַֽרְתָּ וְאוֹתָֽנוּ קִדַּֽשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.
From Shabbat Kiddush
For you have chosen us and sanctified us out of all the nations, and have given us the Sabbath as an inheritance in love and favour. Praised are you, Lord, who hallows the Sabbath.
ולא והתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול תלמוד לומר (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה
From: Traditional Views of Chosenness, Rabbi Jill Jacobs, My Jewish Learning
The tension between the contrasting biblical and talmudic understandings of chosenness resurfaces in the writings of Judah Halevi and Moses Maimonides, two prominent philosophers of this period. Halevi adopts and expands upon the biblical portrayal of the Jews as the passive chosen people, while Maimonides develops the talmudic description of the Jews as active choosers.
For Halevi, the Jews are inherently different from others people. In his most famous work, the Kuzari, he introduces the idea that, at the time of the creation of human beings, God instilled in Adam a certain divine quality, which then passed to Adam’s son Seth and then, through Seth’s line, to the entire Jewish people (1:95). This divine essence, according to Halevi, is unlinked to any human behavior. A Jew who rejects Torah law cannot lose this essence, and a non-Jew who observes the commandments cannot acquire it.
In contrast, Maimonides, in accordance with the rabbinic understanding of chosenness as the result of human action, describes Abraham as a philosopher who is “chosen” only because he discovers God. Similarly, the Jewish people are “chosen” insofar as their acceptance of the Torah grants them a special relationship with God. Thus, according to Maimonides, anyone “who sets oneself apart to stand before, to serve, to worship, and to know God…is consecrated to the Holy of Holies, and his portion and inheritance shall be in God forever.” (Mishneh Torah, Hilkhot Shemita v’Yovel 13:13) With his emphasis on human agency, Maimonides leaves open the possibility that Jews may become “unchosen,” or that non-Jews may be chosen.
Early discussions of chosenness, then, follow two different–and opposite–paths. According to the traditional framework, the Jews are the chosen people either as a result of a unilateral–and seemingly arbitrary–divine decision, or as the result of an active decision on their part to initiate a relationship with God.