
(א) וַיֵּאָסְפ֤וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ (ג) וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃
מַאי רְחוֹב?
הָרְחוֹב כְּאוֹבְּיֶקְט
הָרְחוֹב כִּכְלִי
הָרְחוֹב כְּטֶקְסְט
הָרְחוֹב כְּאָמָּנוּת
הָרְחוֹב כִּפְלַטְפוֹרְמָה
הָרְחוֹב כְּבִימָה
הָרְחוֹב כְּסִבָּה
הָרְחוֹב כְּתוֹצָאָה
הָרְחוֹב כִּמְפַצֵּל
הָרְחוֹב כִּמְחַבֵּר
הָרְחוֹב כְּצֹמֶת
הָרְחוֹב כִּכְנִיסָה
הָרְחוֹב כִּיצִיאָה
הָרְחוֹב כְּמַרְחִיב
הָרְחוֹב כִּמְצַמְצֵם
הָרְחוֹב כְּשֶׁבֶר
הָרְחוֹב כְּתִקּוּן
הָרְחוֹב כְּהִזְדַּמְּנוּת
הָרְחוֹב כְּמִפְגָּשׁ
רְחוֹבוֹשֶׁלעוֹלָם...
(א) בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לוֹקְחִין תֵּבָה. תֵּבָה, לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לוֹקְחִין סְפָרִים. סְפָרִים, לוֹקְחִין תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָכְרוּ תוֹרָה, לֹא יִקְחוּ סְפָרִים. סְפָרִים, לֹא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת. מִטְפָּחוֹת, לֹא יִקְחוּ תֵבָה. תֵּבָה, לֹא יִקְחוּ בֵית הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת, לֹא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב. וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן. אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לְיָחִיד, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, אַף לֹא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה:
(1) Townspeople who sold the town square, they may buy with the proceeds a synagogue. [If they sold] a synagogue, they may buy with the proceeds an ark. [If they sold] an ark they may buy covers [for scrolls]. [If they sold] covers, they may buy scrolls [of the Tanakh]. [If they sold] scrolls they may buy a Torah. But if they sold a Torah they may not buy with the proceeds scrolls [of the Tanakh]. If [they sold] scrolls they may not buy covers. If [they sold] covers they may not buy an ark. If [they sold] an ark they may not buy a synagogue. If [they sold] a synagogue they may not buy a town square. The same applies to any money left over. They may not sell [something] belonging to a community because this lowers its sanctity, the words of Rabbi Meir. They said to him: if so, it should not be allowed to sell from a larger town to a smaller one.
(א) בני העיר שמכרו רחובה של עיר כו': זו המשנה היא לרבי מנחם בר יוסי שהוא נותן לרחובה של עיר קדושה מאחר שמתפללין בו בתעניות ובמעמדות ואינה הלכה לפי שלא יחדוה לתפלה והתפלה בו עראי והעיקר בכל זה מעלין בקדש ולא מורידין ואסור למכור בית הכנסת אלא בכפרים אבל בית הכנסת של כרכים אי אפשר למוכרו לפי שהרבים יש להם בה זכות:
(ב) אין מוכרין את של רבים ליחיד כו': ואין הלכה כרבי יהודה:
כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים, בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא, פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא. הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְנֶגְדָּן, וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת:
(1) How do they make extensions for cities [for the purpose of defining the Shabbat limit]?If one house recedes and another projects, Or if one turret [of the wall] recedes and another projects, If there were ruins ten handbreadths high, or bridges, or sepulchral monuments that contained dwelling places, they extend the boundary of the town is to include them. And they make it [the Shabbat limit] like a square tablet in order that the use of the corners might be gained.
(א) כיצד מעברין את הערים בית נכנס בית יוצא כו':
ענין מעברין הוא שיחברו למדינה דבר אחד כמו העובר שהוא נוסף בגוף אמו ותהיה המדידה חוץ לאותו דבר הנוסף. ואמר בכאן כי אם יהיה בית חוץ למדינה ובית תוך המדינה (כזו הצורה) שנמוד חוץ מן הבית היוצא מן המדינה כדי להוסיף לאנשי המדינה שבעים אמות. וכן כשהוא פגום והוא בנין חרוב או גדודיות הוא מה שיש לו שלשה גדרים בלבד. וגשרים ידוע. נפשות מקומות יוצאים מן הארץ ומתנאי שיהיה שם בית דירה ואמרם עושין אותה כטבלא מרובעת ר"ל כי כשתהיה המדינה עגולה שיעשו בה מרובע דבק לה ואז ימדדו חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח ומרויחין אנשי המדינה אותו התוספת שיוסיף המרובע על העגולה שבתוכו:
לְכָל אָדָם יֶשְׁנוֹ רְחוֹב / דן אלמגור
לְכָל אָדָם יֶשְׁנוֹ רְחוֹב
שֶׁבּוֹ נוֹלַד וּבוֹ צָמַח.
וְהוּא זוֹכֵר אוֹתוֹ לַטּוֹב.
זוֹכֵר הֵיטֵב, כִּי אֵיךְ יִשְׁכַּח?
גַּם אִם עָזַב כְּבָר אֶת בֵּיתוֹ
וְהִתְרַחֵק, כְּמוֹ כָּל אֶחָד,
לְכָל מָקוֹם יִשָּׂא אִתּוֹ
אֶת הָרְחוֹב שֶׁבּוֹ נוֹלַד.
כִּי כָּל אָדָם – כֵּן, כָּל אָדָם!–
זוֹכֵר מֵעֵבֶר לַשָּׁנִים
אֶת הָרְחוֹב שֶׁבּוֹ צָעַד
אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים.
אֶת הָרְחוֹב שֶׁבּוֹ גָּדַל,
צָמַח שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה.
אֶת הָרְחוֹב שֶׁבּוֹ פָּרְחָה
אַהֲבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.
אַהֲבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.
גַּם אִם שָׁנִים רַבּוֹת נָדַד
וּשְׂעָרוֹ עַכְשָׁו לָבָן;
גַּם אִם בָּעִיר שֶׁבָּה נוֹלַד
כְּבָר לֹא בִּקֵּר מִזְּמַן-מִזְּמַן;
גַּם אִם נִדְמֶה שֶׁכְּבָר שָׁכַח –
תָּמִיד יִזְכֹּר הוּא אֶת בֵּיתוֹ.
בַּחֲלוֹמוֹת הוּא שׁוּב נִמְשָׁךְ
וְרָץ בָּרְחוֹב שֶׁל יַלְדוּתוֹ.
הוּא רָץ כְּמוֹ אָז, וְהוּא זוֹכֵר
אֶת הָעֵצִים הַיְּרֻקִּים,
אֶת הַפְּרָחִים, אֶת הַגָּדֵר
וְאֶת מִגְרַשׁ הַמִשְׂחָקִים,
אֶת הַשּׁוֹבָךְ שֶׁעַל הַגַּג,
אֶת עֵץ הַתּוּת שֶׁל הַשְּׁכוּנָה,
וְאֶת בִּתּוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן –
אַהֲבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.
אַהֲבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה.
וְיוֹם אֶחָד הוּא שָׁב אֵלָיו:
הָרְחוֹב כְּבָר לֹא מָה שֶׁהָיָה,
וְהַמִּגְרָש עִם עֵץ הַתּוּת
הָפַך מִגְרָשׁ לַחֲנָיָה.
אֵיפֹה הַבַּיִת? נֶעֶלַם,
וּבִמְקוֹמוֹ יֵשׁ רַב-קוֹמוֹת
שֶׁעַל גַּגּוֹ בִּמְקוֹם שׁוֹבָךְ –
שִׁלְטֵי עֲנָק שֶׁל פִּרְסוֹמוֹת.
כְּבָר אֵין מַכֹּלֶת. אֵין יַרְקָן.
בִּמְקוֹם הַקִּיוֹסְק – יֵשׁ “פִּצוּחִים”.
טוֹלֵדוֹ מֵת מִזְּמַן-מִזְּמַן,
וְלִיפְשִׁיץ… כֵּן, שְׁנֵי הָאַחִים.
הָרְחוֹב שׁוֹנֶה. כָּל כָּךְ אַחֵר:
אֵין מַכָּרִים, אֵין יְדִידִים;
אֲבָל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
מְשַׂחֲקִים הַיְּלָדִים.
שׁוּב מִתְגַּלְגֵּל בָּרְחוֹב קוֹלָם
כְּמוֹ אָז, אֵי-פַּעַם בַּשְּׁכוּנָה,
וּמְלַבְלֶבֶת גַּם אֶצְלָם
אַהֲבָתָם הָרִאשׁוֹנָה.
אַהֲבָתָם הָרִאשׁוֹנָה.
פִּתְאֹם קְרֵבָה מִמּוּל זְקֵנָה
מֻכֶּרֶת, אַךְ כָּל כָּךְ שׁוֹנָה.
לֹא יִתָּכֵן! לֹא יִתָּכֵן!
הֲזֹאת בִּתּוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן?
הִיא מַבִּיטָה בּוֹ מִשְׁתָּאֶה:
"אֵיךְ זֶה הִלְבִּין! אֵיךְ הִשְׁתַּנָּה!
מִי יַאֲמִין שֶׁהוּא הָיָה
אַהֲבָתִי הָרִאשׁוֹנָה,
אַהֲבָתִי הָרִאשׁוֹנָה?"
לְכָל אָדָם יֶשְׁנוֹ רְחוֹב…
ברחוב הנשמות הטהורות / שמעון ספיר
ברחוב הנשמות הטהורות
הקבצנים פושטים עורות
גורפים כספים
פורטים שטרות
חושפים מומים לעשרות
ומנגנים על כינורות
ברחוב הנשמות הטהורות
הפנסים ללא אורות
אזוב וטחב בקירות
הגנבים בחצרות
אוספים בשקט אוצרות
לכל רחוב
יש שם פרטי
אשר מעיד על טיב יושביו
בכל רחוב
תלויים שלטים
על צדיקים ללא רבב
ברחוב הנשמות הטהורות
הנערים עושים צרות
ונטפלים לנערות
פותחים תיקים וחקירות
מלכלכים את הקירות
לכל רחוב
יש שם פרטי
אשר מעיד על טיב יושביו
בכל רחוב
תלויים שלטים
על צדיקים ללא רבב
ברחוב הנשמות הטהורות
שלחו שלשה למאסר
מפני שלא ידעו מוסר
ועל השלט שהוסר
שינו את שם הרחוב הצר
שינו לדרך כל בשר
ברחובות שלנו / יובל בנאי
ברחובות שלנו
יש קסם מיוחד
זה לא מפריע
רק אם אתה לבד
כשאתה לבד
הכל נראה גדול
הכוכבים למעלה
לא רוצים ליפול
האנשים הרגילים
לישון בשקט הם הולכים
חתולים מיללים
ילדים לא נרדמים
ברחובות שלנו
הכל כבר התרוקן
זה לא מפריע
רק אם אתה זקן
קם מתוך שינה
מביט בלבנה ששרה
שיר קינה
אווו...
כל כך הרבה תמונות
חולפות במהירות
אתה רוצה לחיות
אתה רוצה למות
כשאתה לבד
זקוק לאהבה
אתה פתאום מרגיש
עוד יש לך תקוה
קם מתוך שינה
מביט בלבנה ששרה
שיר קינה
אווו...
ברחובות שלנו
יש קסם מיוחד
זה לא מפריע
רק אם אתה לבד
ברגעים המעטים
הכל קורה מהר
אתה פתאום מרגיש
כמו מישהו אחר
כמו מישהו אחר
(טז) וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃
מַאי בֵּית אֱלֹהִים וְהֵיכָא שַׁעַר הַשָּׂמִים?
מַאי בֵּית אֱלֹהִימ וְהֵיכָא שַׁעַר הַשָּׁמַיִמ?
מִשֶּׁנָּקִיצ וְנַבְחִינ בַּמָּקוֹמ.
כִּי נַפְשֵׁנוּ בּוֹנֶה לָנוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִימ שֶׁבְּלִבֵּנוּ
וְרוּחֵנוּ מְפַלֶּסֶת אֶת הַדֶּרֶךְ לְשָׁעַר הַשָּׁמַיִמ
אֵמָתַי?
כְּשֶׁנֵּדַע בֶּאֱמֶת לָדַעַת.
וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר
אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃
וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה
אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים
וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם (בראשית כ"ח, ט"ז-י"ז)
הרחובות ממריאים לאט / דויד אבידן
הרחוב היפה היפה יעצר לבסוף בדרכו
השלוה אטומה וקשה תחתך כמו חלה לארכו
והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי מברקו.
אנשים יתנשמו בכבדות כמו בתום דהרה עתיקה
חגורת הבטון של העיר הדוקה בהחלט הדוקה
הקירות הכבדים מבינים משהו ונופלים בשתיקה.
על העיר הגוססת בחוץ צונח אור שמש מוחלט
ביום שכזה מן הסתם בבתים שום תינוק לא נולד
אף לא מת שום אדם ואכן הרחובות ממריאים לאט.
הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח קסמים
הקירות שנפלו מוקמים איכשהו (אזרחים חכמים)
ולעיר אין ראשית ואין סוף וכל המבואות חסומים.
וידיך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק
ועיניך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צוואר הברק
רק ראשך העייף צף באור העמוק ורק פיך שרק.
(ד) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃ (ה) וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃ (ס)
