(יב) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ׃
(12) the king said to Queen Esther, “In the fortress Shushan alone the Jews have killed a total of five hundred men, as well as the ten sons of Haman. What then must they have done in the provinces of the realm! What is your wish now? It shall be granted you. And what else is your request? It shall be fulfilled.”
(יג) וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃
(13) “If it please Your Majesty,” Esther replied, “let the Jews in Shushan be permitted to act tomorrow also as they did today; and let Haman’s ten sons be impaled on the stake.” (14) The king ordered that this should be done, and the decree was proclaimed in Shushan. Haman’s ten sons were impaled:
(א) ותאמר אסתר אם על המלך טוב למלאת תאותי לגמרי שינתן גם מחר הרשות ליהודים אשר בשושן כי מפני יראת המלכות לא העזו פניהם לכלות אויביהם שיעשו כדת היום. ואת עשרת בני המן הנהרגים שיתלו על עץ למען יהיה לכל עמם לקלון מתמיד. ויראו מרחוק וכל העם ישמעו ויראו.
(א) ינתן גם מחר. הא שביקשו לשושן עוד יום אחד כי בשושן היה הקדושה שורה שהסנהדרין היו שם ומרדכי היה נביא ובעת שנגזרה הגזירה נסתלק רוח הקודש בעוה"ר וא"א לקדושה לצמוח עד גמר נפילת הטומאה ואסתר ראתה שעדיין לא התחיל רוה"ק לחול והבינה שעדיין לא נגמר מחיית הטומאה ועדיין צריכין לעקור אותן שרוח הטומאה שורה עליהן ולתלות עשרת בני המן:
(א) ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן. ידמה שנתבאר לה שנשארו שם עדיין מאויבי ישראל כי שם היו גדולי אומת עמלק ולזה בקשה זה מהמלך עם שכוונתה היה לתלות עשרת בני המן כדי שייראו האנשים הנותרים לעשות כן:
(יד) וְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃
(14) And when, tomorrow, your son asks you, saying, ‘What does this mean?’ you shall say to him, ‘It was with a mighty hand that the LORD brought us out from Egypt, the house of bondage.
(א) כי ישאלך בנך מחר. יֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא עַכְשָׁיו וְיֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן "וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ" (יהושע כ"ב), דִּבְנֵי גָד וְדִבְנֵי רְאוּבֵן:
(1) כי ישאלך בנך מחר BECAUSE YOUR SON WILL ASK YOU TOMORROW מחר — There is a usage of the word מחר that refers to “now” (i. e. to the period of time that is nearest to “now” viz., to-morrow), and there is another usage of מחר that refers to a day following after the lapse of some time, as, for example, this מחר here and as, for example, (Joshua 22:27) “That your children may not say to our children in time to come (מחר)” which occurs in the chapter about the sons of Gad and the sons of Reuben (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:14:1).
(כ) כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃
(20) When, tomorrow, your children ask you, “What mean the decrees, laws, and rules that the LORD our God has enjoined upon you?”
(א) כי ישאלך בנך מחר. יֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא אַחַר זְמַן:
(1) כי ישאלך בנך מחר BECAUSE YOUR SON WILL ASK YOU TOMORROW — There is a usage of the word מחר that refers to a day that only comes after the lapse of some time (and this is so here, i.e. it here means “in time to come", not "to-morrow”) (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:14).
(א) אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כָּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
(ד) מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַחֲרִים שִׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ יז) "הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם". וְכָל שֶׁבָּא לְיָדוֹ אֶחָד מֵהֶן וְלֹא הֲרָגוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". וּכְבָר אָבַד זִכְרָם:
(ה) וְכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לְאַבֵּד זֵכֶר עֲמָלֵק. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִזְכֹּר תָּמִיד מַעֲשָׂיו הָרָעִים וַאֲרִיבָתוֹ. כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵיבָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יז) "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ זָכוֹר בַּפֶּה לֹא תִּשְׁכָּח בַּלֵּב. שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֵיבָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ:
(4) It is a Positive Commandment to exterminate the Seven Nations, as it says, “surely, you shall destroy them” (Deut. 20:17). Anyone who comes across any of these nations and fails to kill them violates a Negative Commandment, as it says, “you shall not keep alive any soul” (Deut. 20:16). Nonetheless, they have already all been destroyed and their memory forgotten.
(5) It is a Positive Commandment to obliterate Amalek, as it says, “erase the memory of Amalek” (Deut. 28:19). It is a Positive Commandment to perpetually remember their wicked deeds and their ambush in order to arouse our enmity against them, as it says, “remember what Amalek did to you” (Deut. 25:17). By Tradition we have learned that “remember” means by speech, “do not forget” (Deut. 25:19) – in one’s heart; for it is forbidden to forget their enmity and hatred.
"PurimFest 1946" ~ Julius Streicher
Look at source 14. attached
(יב) וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃
(12) Then Mordecai returned to the king’s gate, while Haman hurried home, his head covered in mourning.
(אסתר ו, יא) ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה דלי עיניה וחזת דאבוה הוא נפלה מאיגרא לארעא ומתה
As Haman was taking Mordecai along the street of Haman’s house, Haman’s daughter was standing on the roof and saw the spectacle. She thought to herself that the one who is riding on the horse must be her father, and the one walking before him must be Mordecai. She then took a chamber pot full of feces and cast its contents onto the head of her father, whom she mistakenly took as Mordecai. When Haman raised his eyes in disgust afterward, and looked up at his daughter, she saw that he was her father. In her distress, she fell from the roof to the ground and died.
(יג) וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ׃
(13) “If it please Your Majesty,” Esther replied, “let the Jews in Shushan be permitted to act tomorrow also as they did today; and let Haman’s ten sons be impaled on the stake.”
ואמר רבי יצחק מאי דכתיב (תהלים קמ, ט) אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה
And Rabbi Yitzḥak also said: What is the meaning of that which is written: “Grant not, Hashem, the desires of the wicked; his muzzle do not take off, so that they not exalt themselves. Selah” (Psalms 140:9)?
גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו
ואמר רבי חמא בר חנינא תלת מאה קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני איכא ברומי ובכל יומא נפקי הני לאפי הני ומקטיל חד מינייהו ומיטרדי לאוקמי מלכא
Germamya of Edom, i.e., Germany, which is near the land of Edom, i.e., Rome. As, if the Germans would go forth, they would destroy the entire world.
And Rabbi Ḥama Bar Ḥanina said: There are three hundred young princes with crowns tied to their heads in Germamya of Edom, and there are three hundred and sixty-five chieftains [marzavnei] in Rome. Every day these go out to battle against those, and one of them is killed, and they are preoccupied with appointing a new king in his place.