תקציר:
בעבודתנו נדון על שלושת ציווי "ייהרג ובל יעבור". נחקור את הסיבה לקיומם בכלל, ולקיום שלושת הציוויים האלה בפרט, באמצעות נקודות מבט שונות של גורמים שונים העוסקים בנושא. לבסוף, נביע את דיעותנו ועמדותינו האישיות בנושא.
הרמב"ם
- בזמן שהגוי מתכוון להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אישה לבועלה וכיוצא בזה. אבל אם נתכוון להעבירו על המצוות בלבד--אם היה בינו לבין עצמו, ואין שם עשרה מישראל--יעבור ואל ייהרג; ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל--ייהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוון להעבירו אלא על מצווה משאר מצוות בלבד.
- וכל הדברים האלו, שלא בשעת השמד. אבל בשעת השמד, ייהרג ואל יעבור, אפילו על אחת משאר מצוות, בין נאנס בתוך עשרה, בין נאנס בינו לבין גויים.
- וכל מי שנאמר בו ייהרג ואל יעבור, ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים; וביטל מצוות עשה שהיא קידוש השם, ועבר על מצוות לא תעשה שהיא חילול השם. ואף על פי כן, מפני שעבר באונס, אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין, אפילו הרג באונס: שאין מלקין וממיתין, אלא לעובר ברצונו בעדים והתראה.
- [גברים ש] אמרו להם גויים, תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו, נהרוג את כולכם--ייהרגו כולם, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.
שאלות מכוונות:
א) מה משותף בעינכם בין סעיפים אלו, האם יש ביניהם גם שוני?
ב) מדוע בסעיפים הנ"ל נאמר לשקלל את כמות היהודים הנוכחים?
ג) האם הסעיף האחרון סביר בעינכם? מדוע?
תיאור המקור במילים שלנו:
במקור זה הרמב"ם מחדד, מסייג ומפרט את ציוויי "ייהרג ובל יעבור". הוא מכניס לתמונה אלמנטים של רצון לשימור תודעה ציונית טהורה ב-"שעת השמד", ואת מספר היהודים הנוכחים בשעת המעשה. הוא מוסיף ואומר כי גם אם אדם עבר ולא נהרג, אין להרוגו אם לא עשה זאת מרצונו החופשי. לבסוף, מוסיף הרמב"ם אמירה מעניינת אשר מחזקת את ההתייחסות הנקודתית של היהדות אל חיי האדם הפרטי, כערך שהוא משני לקיום הדת היהודית ("[גברים ש] אמרו להם גויים, תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו, נהרוג את כולכם--ייהרגו כולם, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל").
תמונה המתארת את סיפור "חנה ושבעת בניה".
שם הצייר: Wojciech Stattler.
שם היצירה: "Maccabbees".
שנת פרסום: 1942.
שאלות מכוונות:
א) מה מתרחש בתמונה? כיצד המתרחש מתקשר לטקסט של הרמב"ם?
ב) האם אתם מזהים בתמונה מסר/עמדה? אם כן מה היא? כיצד היא מתבטאת בציור?
ג) מדוע, לדעתכם, אותה דת הדוגלת בחיי אדם רואה סיפור שכזה כסיפור גבורה?
ד) לו נתבקשתם לבחור בין חייכם לאמונתכם, במה הייתם בוחרים?
תיאור המקור במילים שלנו:
בציור מתואר הקונפליקט הקשה, ואף קטלני, של חנה ובניה עם הרשויות הרומאיות, בו נתבקשו לעבוד אלילים. לאחר שסירבו כל שבעת בניה, הוצאו להורג בזה אחר זה. בעקבות מותם, חנה (אימם) לקחה את חייה בעצמה. בציור נעשה שימוש בצבעים כהים ומבטי מצוקה של הסובבים (העומדים מן הצד), אל מול המבט השליו על פניה של האם (חנה), על מנת להמחיש שאם כל העצב הנורא שבאובדן, ישנה התעלות במסירת נפשך למען שמירה על יהדותך.
מאמר שנכתב על ידי יצחק אהרון.
פורסם: 23.08.06.
ייהרג ובל יעבור
ביהדות שלוש מצוות "אל תעשה" אשר דינן אחד, מיתה. מה משמעותם של איסורים אלה ומה הסיבות להטלת גזר דין קשה זה בדת אשר חרטה על דגלה את פיקוח הנפש וערך החיים?
מבין כל המצוות ביהדות נתמקד הפעם בשלוש מצוות "לא תעשה" שהן בבחינת ייהרג ובל יעבור. כלומר חל איסור מוחלט לעבור עליהן, אפילו במחיר הקרבת חיים, ועוד אוסיף כי מי שכבר עבר על אחת משלושת האיסורים : עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים דינו חד הוא – מוות.
כיצד מבארת הקבלה עניין זה ומדוע מחויב דין מיתה בדת ערכית כל כך המקדשת את ערך החיים? שהרי קיימת קביעה חד משמעית כי פיקוח נפש דוחה על הסף את כל קיום המצוות. לכאורה קיימת סתירה מהותית בין קדושת החיים לחיוב דין מיתה. אולם, באם נבחן ונתבונן היטב לעומקם של דברים נגלה מסר רעיוני חשוב השופך אור בהיר על הנושא, כך שהסתירה תיושב באופן מלא ומניח את הדעת.
בתורת הקבלה נאמר כי בכוחן של המצוות הללו לבטא יותר מכל את הקדושה האמיתית בחיי האדם המצויה בשלושה רבדים ברורים. קדושת היחסים שבין האדם לבוראו - האיסור על עבודה זרה; הערך הנשגב של קדושת החיים והאיסור החמור על נטילת חיי אדם- שפיכות דמים; והקדושה שבחיי האישות והמיניות שאל לו לאדם לחדור למרחב אינטימי שאינו נכון לו- גילוי עריות.
כך הוא האדם, וזה סודו, ייחודו של האדם בא לו משום שהאל בראו בצלמו כדמותו והעניק לו מתנת חינם- חיים!
שאלות מנחות:
א) האם אתם מסכימים עם הגדרת הקבלה לקדושה האמיתית בחיי האדם כפי שצויין במאמר?
ב) כיצד, לדעתכם, יש לפעול אם נדרש לבחור בין חייך לחיי חברך? החיו קדושים מחייך?
תיאור המקור במילים שלנו:
במאמרו, מסביר יצחק אהרון את גישתה של הקבלה אל הקונפליקט שבמונח "ייהרג ובל יעבור". הוא מתחיל בניתוח הדילמה שטבועה ב"ייהרג ובל יעבור" בדת, לפיה פיקוח נפש דוחה שבת, ומיישב את הדילמה בעזרת דברי הקבלה בנושא. לטענתם, ההסבר למוסר שלפיו 'חוקק' "ייהרג ובל יעבור", שוכן במה שבאמת קדוש בחיי האדם; הקשר עם ה', הקשר עם האהוב/ה, וחייו של האדם. בשמירה על ערכים קדושים אלו, יכול האדם לכבד את מתנת החיים שקיבל מ-ה'.
סיכום:
אנו רואים מספר תכונות המבדילות בין ציוויי "ייהרג ובל יעבור" ליתר המצוות:
1) כפי שאנו למדים מהטקסט של הרמב"ם, היהדות היא דת שנאלצה להילחם על זכותה להמשיך להתקיים. על כן, נאמר דווקא על מצוות שההפרה שלהן מכרסמת אץ היסודות הערכיים של היהדות (רצח, גילוי עריות ועבודת אלילים), ייהרג ובל יעבור. נוסף על כך, מדבריו של הרמב"ם ניתן לראות את היהדות כדת קהילתית שבה כולם הם רקמה אנושית אחת חיה. אנו מסיקים זאת מתוך האמונה שליהדות איכפת יותר מדי מחיי אדם בכדי לדרוש שיתבזבזו על ההבדל שבין חילול השם, לבין חילול השם ברבים. לכן, לדעתנו, התייחסות הרמב"ם לכמות האנשים נובעת מהחשש שאותם יהודיים אשר יראו את רוחו של חברם נרמסת, יעזבו את הדת מתוך פחד לכבודם ולמשפחתם- דבר שהיהדות רוצה למנוע בכל מחיר מפני שיהודי אשר מת, מת כיהודי ועולה אל אלוהיו, אבל אלה אשר נטשו את הדת מתים ככופרים, ולא יובטח להם מקום תחת כנפיי אלוהים.
2) הציור מחזק את תפיסותיו של הרמב"ם, ואף מרחיב עליהן בכך שממחישן בפנינו באופן חזותי: אנו רואים שלמרות המחזה הנורא שעומד לפניהם, אף אחד מבני ישראל לא מרגיש איפלו טיפה של יאוש או כניעה. כמובן שניכר בהם עצב, אבל יחד איתו נוכחים כעס, נחישות ויש הטוענים- מעט זלזול כלפי הרומאים. כל אלה הם רגשות שמניעים את האדם, מחזקים אותו ומקרבים אותו אל המטרות שלו; במקרה שלנו- ניהול אורח חיים קהילתי-יהודי.
3) במאמר אנו פוגשים פירוש ישיר למאפיינים המיוחדים למצוות "ייהרג ובל יעבור". לטענת הכותב והקבלה, מצוות "אל-תעשה" אלו, מגנות על ערכים יהודיים קדושים; ערכים מהותיים לניהול חיים יהודיים משמעותיים, דבר המחזק את פרשנותינו לדברי הרמב"ם (כרסום יסודות היהדות). הערכים מוצגים כקשרים בין-אישיים: הקשר בין אדם לאלוהיו, הקשר בין אדם לאהובו, והקשר בין אדם לאדם אחר. קשרים אלו מחזקים גם הם את פרשנותינו לדברי הרמב"ם (היהדות כדת קהילתית).
בסופו של יום, שלושת ציווי "ייהרג ובל יעבור" נבחרו מפני שהביצוע של כל אחד מהם הוא מהלומה מוסרית שלאדם שביצע אותם, ולקהילה שלו, קשה מאוד להתאושש ממנה.
אנקדוטה חביבה:
מתוך האתר "יופי יהודי"- "למות על קידוש ה', ולא לגעת באייפון!".