דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל- שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (הראשון) של עצרת. ובגולה עשרים ואחד- תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת. מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן? כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן.
דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: מאי דכתיב (שמות יד, כ) "ולא קרב זה אל זה כל הלילה"? באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה. אמר להן הקב"ה': מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?
כל הימים של ח"ה וב' ימים אחרונים של י"ט קורין ההלל ואין גומרין אותו, כך מפור' בערכין פ"ב (י.) והתם יהבא טעמא: מ"ש בחג דאמרינן כל יומא ומ"ש בפסח דלא אמרינן כל יומא? ושבלי הלקט כתב בשם מדרש הרנינו פ' סוכה שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים וכתיב "בנפול אויבך אל תשמח." ודין קריאת ההלל נתבאר בסי' תפ"ח ובה' ר"ח וכתב ה"ה בה' חנוכ' דעת רבינו להשוות חולו של פסח לר"ח. וזה נראה כדעת כל המפרשים חוץ מהרמב"ן ז"ל שחילק ביניהם ואמר דבחולו של פסח אפי' יחיד מחויב לקרותו בדילוג שעיקר תקנה כך היתה לאמרו בחולו של פסח בדילוג ולברך עליו עכ"ל. ודברים אלו כתבם הר"ן בפ' במה מדליקין:
ת"ר: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן?!?
מעבדות לחירות - ביציאת מצרים אמרו שירה על הים:
(א) אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽה' וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽה' כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ (ב) עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹקֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃ (ג) ה' אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה ה' שְׁמֽוֹ׃ (ד) מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃ (ה) תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃ (ו) יְמִֽינְךָ֣ ה' נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ ה' תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃ (ז) וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃ (ח) וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃ (ט) אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃ (י) נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃ (יא) מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ ה' מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ (יב) נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃ (יג) נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ׃ (יד) שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃ (טו) אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃ (טז) תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ ה' עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃ (יז) תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ ה' מִקְּדָ֕שׁ אדושם כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃ (יח) ה' ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ (יט) כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב ה' עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃ (פ) (כ) וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃ (כא) וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽה' כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ (ס)
טורי אבן על מגילה י"ד א
מה מעבדות לחירות אמרינן שירה. פירש"י ביציאת מצרים אמרו שירה על הים. וק"ל טובא חדא דשירה זו לא הוקבע חובה לדורות אלא לשעה בשעת הנס לחוד אמרוהו. ועוד נס שעל הים לאו מעבדות לחירות לחוד היה אלא ממות לחיים נמי כדכתיב המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות. ועוד הא דפריך בסמוך א"ה הלל נמי נימא, ואי האי ק"ו מעבדות לחירות אשירה שעל הים קאי הא קריעת ים סוף הי' בשביעי של פסח ואותו היום לא אמרי' הלל דהא בפ"ב דערכין (דף י' ע"א) חשיב כ"א יום שגומרין את ההלל ובחג המצות לא חשיב אלא י"ט ראשון לחוד ולא ז' שלו, וגם בשעת הנס ליכא למ"ד שאמרו הלל אלא יחידאי לחוד בפ"י דפסחים (דף קי"ז) ר"א וראב"י דאמרו משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים וחכמים וכולהו תנאי פליגי עליהם התם. ול"נ דה"פ מה מעבדות לחירות אמרי' שירה אהלל קאי דאמרינן ביום א' דפסח שהוא יום יצ"מ וס"ל לחכמים דאמרו בפ"י דפסחים שם נביאים שבהם תקנו לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם וכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן ממיתה לחיים לכ"ש, והיינו דפריך א"ה הלל נמי נימא כמו שאומרין ביום יצ"מ שהוא י"ט ראשון של פסח. ואל תתמה למאי דפריך דקרו להלל שירה דהא בסמוך פריך אהא דרב נחמן דאמר קרייתה זו הלילא ואדרבא מהא דהכא משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה אלמא הלל נמי שירה מיקרי ושם בפ"ב דערכין אמרי' פורים דאיכא ניסא לימא אר"י לפי שאין אומרים שירה על נס שבח"ל ופריך והרי יצ"מ דנס שבח"ל הוא ואמרי' הלל הרי דקרו להלל שירה מדפריך והרי יצ"מ כו' ואמרינן הלל מוכח כדפי':
חידושי הגרי"ז מסכת ערכין דף י עמוד ב
והנה הר"ן בפרק ערבי פסחים הביא בשם רבינו האי גאון וז"ל, אבל רבינו האי גאון ז"ל כתב בתשובה שאין מברכין על הלל שבלילי פסחים לגמור את ההלל שאין אנו קוראין אותו בתורת קורים אלא בתורת אומר שירה וכו' לפיכך אם בא אדם לברך משתקין אותו עכ"ל... ובביאור דבריהם נראה דהא באמת ב' דיני הלל הן, דהלל שנתקן לי"ח ימים הקבועים הוא דין קריאת הלל, ודין הלל דתקנו שיכולים לומר כשנגאלו מצרה אינו דין הלל שלקרי את הלל כי אם דין הלל של שירה.
הרב שמואל דוד פאלק (המאור)
ונראה לחדש דבשביעי של פסח באמת יש חיוב הלל והוא מתקנת הנביאים מצד דין גברא שישיר וזהו חיוב לדורות כמו שאנו קוראין הלל בשביעי של פסח, ולכן שפיר ילפינן מקרא מגילה לדורות משירת הים מק"ו דמה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כ"ש ובאמת זהו דין הלל שקוראין בפסח ובשביעי של פסח, ומובן מאוד. ולפי זה מובן דברי המדרש והבית יוסף דודאי אף שדין הלל בתורת קורין ליכא שהוא דין בהיום ומצד היום ליכא חיוב הואיל ואינן חלוקין בקרבנותיהן, עדיין יש באמת חיוב הלל בתורת אומר שירה וע"ז איכא סברא שמצד חיוב זה לא יקרא הלל שלם ורק מקצת הלל מפני שמעשה ידי טובעין בים [ועיין בלשון הבית יוסף שם מהשבלי לקט שהטעם שאין גומרין ההלל וכו'].
והנה בגמרא פסחים דף קיז' איתא שם והלל זה מי אמרו (ועיי"ש היטב כמה שיטות) ר' יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. ועיי"ש שחלוקין עליו חביריו, אבל עכ"פ מבואר שהלל זה יכול להיות חלק מדין השירה שאמרו. ובגמ' שם מגילה דף יד' איתא מח' נביאים וז' נביאות וכו' והיינו הדין הלל בתורת אומר שירה שמתקנת הנביאים איכא לעולם ומזה למדו מקרא מגילה לדורות ע"כ. ועד כאן עכשיו ובעזה"י נאריך בזה עוד.
חנוכת התורה (ר' העשיל מקראקא)
איתא בגמרא ובמדרש בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר להם הקב"ה
מעשי ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה, לכן לא קרב זה אל זה וכו' עיין שם.
ויש לדקדק הא המצריים נטבעו סמוך ליום כמו שכתב רש"י ז"ל באשמורת
הבוקר. והנה המלאכים בקשו לומר שירה בלילה אם כן קשה מה הלשון טבעו
דמשמע דכבר טבעו. ועוד קשה מפני מה חס הקב"ה על המצריים אדרבה הלא
באבוד רשעים רנה. ויש לומר דה"פ על פי מה דאיתא שם בגמרא בפרק חלק
מאי דכתיב ויך ה' מחנה אשור במה הכם בשירה הכם שגלה ה' אזנם ושמעו
השירה של המלאכים ומחמת זה מתו וכו' עיין שם. והנה איתא דטביעת מצרים
בים היה מדה כנגד מדה בדבר אשר זדו עליהם לפי שהיו משליכים ילדי ישראל לים לפיכך נטבעו בים וכו'. והשתא יובן הגמרא הנזכר לעיל כמין חומר בקשו
מלאכי השרת לומר שירה פירוש שרצו להמית את המצריים בשירה שלהם כמו
בסנחריב כנזכר לעיל. לזה השיב להם הקב"ה מעשה ידי טבעו בים רצה לומר
דהא המצריים טבעו את מעשי ידי דהיינו את ישראל בים כנזכר לעיל (וישראל נקראו מעשה ידיו של הקב"ה דכתיב מעשה ידיו מגיד הרקיע כדאיתא במסכת כתובות) אם כן מהראוי הוא להמיתם במדה שמדדו הם שהם יטבעו גם כן בים. ואתם רוצים לומר שירה ולהמיתם בזה ולא יהיה מדה כנגד מדה. (לקט שמואל)
מנחת אשר הגדה של פסח
בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. מקשים העולם, א"כ למה הותר לבני ישראל לומר שירה הלא מעשי ידי טובעים בים! אלא שבני ישראל לא בקשו! אילו היו מבקשים אפשר שלא היתה הרשות נתונה, אלא ששירת הים פרצה מתוך לבם ללא שאלות ומענות, עלה בלבם לומר שירה, לא שאלו ולא בקשו!