שאלה:
אני רב בית כנסת, ולאחרונה עבדתי שם גם לאחר שמחשיך בחוץ. בבניין היו שתי נשים – האחת נשואה והשנייה רווקה – ואני. כל אחד מאתנו היה בקומה נפרדת. לא ידעתי שמישהו מלבדי נמצא שם עד שאישה מהמשרד התקשרה אלי כדי לשאול שאלה. הדלת הראשית נעולה כל הזמן, למרות שלמספר אנשים נוספים מלבדנו יש מפתחות. בסופו של דבר, היא תקעה את הדלת עם מטריה כדי לעמוד בדרישות "פתח פתוח לרשות הרבים". זה לא היה פתרון טוב, מפני שלא יכולנו להחזיק את הדלת פתוחה לזמן רב בשל שיקולי בטיחות, לכן אספתי את החפצים שלי ועזבתי זמן קצר אחר כך.
חשבתי שפיתרון אחד יהיה שהיא תנעל את דלת המשרד שלה ואני אנעל את דלת המשרד שלי, אך גילתי שיש ברשותי מפתח מאסטר, ולא נשיג בכך הרבה. בנוסף לכך, יש מצלמות בבניין אך הן לא מכסות את כל האיזורים, וחשבתי שאולי זה יפתור את הבעיה.
Question:
I am the rabbi of a shul, and recently I was working there after it had already grown dark outside. I realized only later that there were two women working in the shul office on a different floor at the same time. To avoid yichud, I thought that she could lock her door and I could lock mine, but realized as I have a master key that wasn’t much use. One woman is married and the other is single. There are cameras in the building but not covering all areas. The front door was locked, but there are several people with keys. In the end, I gathered up my belongings and left as soon as possible. Was there any way to avoid yichud in this situation?
תשובה: תודה על השאלה. ככלל, הלכות ייחוד אינן מתירות לגבר להיות לבד במקום המאפשר פרטיות עם אישה אחת, ואפילו עם שתיים (שולחן ערוך, אה"ע ס' כב, סע' ה), ולכן שאלתך היא טובה ונכונה. אולם, בשאלתך ישנם מספר דברים שיש לשקול: 1. אישה אחת הנה נשואה, 2. הימצאותן של מצלמות האבטחה, 3. היותכם בקומות שונות ובמשרדים שונים וביכולתכם לנעול את הדלתות. הבה נעיין בהם ראשון ראשון ואחרון אחרון.
Answer:
As a general rule, the laws of yichud would not allow a lone man to be in a private place with one or even two women if he is not married to one of them (Shulkhan Arukh, Even HaEzer 22:5). There are a number of factors which are relevant here: (1) one of the women was married, (2) the presence of security cameras, (3) you were on separate floors and had the ability to lock your doors. Let’s explore these one by one.
אישה אחת הנה נשואה. לאישה נשואה מותר לשהות במקום סגור עם גבר אחר אם בעלה נמצא בעיר (שו"ע אה"ע ס' כב, סע' ח). ברם, מספר פוסקים הגבילו היתר זה לביתה בלבד, ולא כשהיא נמצאת במקומות אחרים, אפילו אם בעלה יודע היכן היא (חכמת אדם כלל קכ"ו, סע' ו, המובא בפתחי תשובה ס"ק ז). אבל אם נלך בדעת הפוסקים שמתירים כשבעלה בעיר, גם כשהיא אינה נמצאת בבית, היה נראה במבט ראשון שאין בעיה גם ביחס אליך והאישה הפנויה. הרי הרבה מהפוסקים מניחים כדבר פשוט שנוכחותה של האישה הנשואה נחשב כהרתעה מספקת ביחס לאיש ולאישה אחרת, ואין כאן ייחוד (בינת אדם כלל י"ז, כז; המקנה קידושין פא, א; וציץ אליעזר ח"ו, ס' מ פרק י מתירים, לעומת האור שמח, איסורי ביאה פכ"ב, הי"ב שאוסר). אך גם זה אינו ברור. הרי מדובר כאן בלילה, ובלילה אנחנו מחמירים יותר, וחוששים שאחד או אחת מהקבוצה ירדם (רמ"א אה"ע ס' כב, סע' ה). ולכן, בנידון דידן, למרות שנוכחות האישה הנשואה מועילה בדרך כלל, הרי שבלילה יש לחשוש שהיא תירדם ותשאיר אותך לבד עם האישה הפנויה. אפשר לטעון שכשמדובר במשרד, ולא בבית, אין סיכוי רציני שהאישה תירדם (ועיינו בציץ אליעזר, חלק ו, ס' מ פרק טו, בדיון דומה ביחס לנסיעה בדרך כשיש הרבה עוברים ושבים). ובכל זאת, דומני שיש סיכוי שהיא תצטרך ללכת למקום אחר בבניין ולהיות בו פרק זמן ממושך ואתה והאישה הפנויה תשארו לבד, בדומה לדין נסיעה בדרך אז אנו חוששים שאחת מן השלוש תלך להתפנות ותשאיר את היתר לבד (ע' ברמ"א אה"ע ס' כב, סע' ה ובנו"כ שם). לכן, אם הגורם של האישה הנשואה היה השיקול היחיד, הייתי פוסק שיש כאן מצב של ייחוד, ושאסור לשלושתכם להיות שם ביחד.
מצלמות הוידאו. אם יש לך גישה למחשב בו נשמרת ההקלטה, ואתה יכול למחוק את ההקלטה מבלי לעורר חשד, אז לדעתי הימצאותן של מצלמות האבטחה לא תעזור. אך, מצד שני, אם אינך יכול למחוק את ההקלטות מבלי שתישאלנה שאלות, אז כל זמן שתהיו באזור בו פועלות המצלמות, לא יהיה זה מצב של ייחוד. זה לא יהיה פחות מ"פתח פתוח לרה"ר" – היתר החל גם במקרים בהם ישנו חלון המאפשר לאנשים לראות את המתרחש בפנים (ראו אגרות משה אה"ע, חלק ד ס' סה, אות ב'). כאן, אף על פי שאנשים לא יראו את כל המתרחש בזמן אמת, הימצאותה של הקלטת הוידאו בכל זאת משמשת כהרתעה מספיקה לפע"ד. יש מקום לטעון שאפילו אם יש ביכולתך למחוק את ההקלטה, הימצאותן של מצלמות הוידאו כשלעצמה מספיקה כהיכר וסימן. הרי לשיטת כמה פוסקים – כפי שנראה למטה - דלת נעולה מספיקה אפילו כשיש לשני את המפתח. נעילת הדלת עצמה נחשבת לסימן ודי בזה (ע' ציץ אליעזר, שם, פרק ז'). אולם, אותם פוסקים התייחסו למציאות של שני חדרים נפרדים, ועוד שנעלו את הדלת דווקא כדי להימנע מיחוד, אבל כאן לא אתם הפעלתם את המצלמות כדי להימנע מייחוד ולפיכך הן לא מהוות סימן. לכן לדעתי אם לא תשהו בחדרים נפרדים, ויש אפשרות למחוק את הוידאו, אז עדיין תהיו במצב של ייחוד.
למעשה שאלה זו – האם אתם נמצאים באותו מקום – היא-גופא השאלה בה אנו דנים. הרי אתה והן נמצאים בקומות שונות ובמשרדים נפרדים כשהדלתות סגורות (ועוד שאפשר לנעול את דלתות המשרדים, על אף שיש לך מפתח מאסטר). נראה לי שבפשטות הדברים אתם נמצאים במקומות שונים ואין כאן ייחוד. נכון הדבר שתוכלו להגיע למצב של ייחוד אם תרצו – אתה יכול לרדת למשרד שלהן, והן יכולות לפתוח את הדלת, אבל אין כאן ייחוד מעיקרא. כדאי להרחיב כאן את הדיון על נושא חשוב זה
האם קיים ייחוד בחדרים שונים כשאין מניעה להיכנס מחדר אחד לשני? זוהי שאלה חשובה בדיני ייחוד, והתשובה לה תלויה בתשובה לשאלה העקרונית: מה מנסות הלכות יחוד למנוע? ישנן שתי תשובות אפשריות:
1. ההנחה היא כי איש ואישה שאינם נשואים שנמצאים לבד עשויים לרצות לקיים יחסים זו עם זה, והלכות הייחוד נועדו למנוע את האפשרות הזאת. אם התשובה לשאלה "האם תוכלו לקיים יחסים אם תירצו בכך?" היא כן, המצב הוא מצב של ייחוד.
2. ההנחה היא אחרת: האישה והאיש שנמצאים לבד רוצים לשמור את ההלכה ואינם רוצים מעיקרא לקיים יחסים זו עם זה. לפי גישה זו, הלכות ייחוד נועדו למנוע מקרה שבו רצון כזה עלול להתעורר, דהיינו, מקרה בו הם נמצאים באותו מקום והם עלולים שלא להתגבר על יצרם לאור הפיתוי וההזדמנות. אם התשובה לשאלה "האם הם נמצאים באותו מקום, במצב בו יש סיכוי סביר שיצרם יוכל לגבור עליהם?" היא כן, אז יש כאן ייחוד. אבל אם התשובה היא לא, אז אין ייחוד אפילו כשיש להם אפשרות להיות באותו מקום ולקיים יחסי מין אם ירצו. לענ"ד ברור שההסבר השני הוא הנכון, ושהלכות ייחוד נועדו לכשרים ולכשרות שאינם רוצים לחטוא, וכפתגם הגמרא, "וכי ברשיעי עסקינן?" וכך כותב הבית שמואל (אה"ע, ס' כב ס"ק ט'): "דהא בכשרים איירי ולא יעבור במזיד". ומה יועילו הלכות ייחוד למי שרוצה לחטוא? הרי בין כך ובין כך הוא לא יקפיד על הלכות ייחוד. לפי הבנה זו, כל עוד האיש והאישה אינם נמצאים באותו מקום, ואינם רואים אחד את השניה, ובסך הכל יודעים שהם לבד בבניין, למה נחשוש שיתייחדו בכוונה? כן כתב הציץ אליעזר במקרה של ב' חדרים זה כנגד זה (שם פרק ח'): "ומה להם זה לזה שניחוש שהיצר יבוא לתקפם עי"ז? ואטו ברשיעי ופריצי עסקינן? והיטב אשר מבאר בספר חקרי לב אה"ע סי' י"ח בתוך דבריו שם בפשיטות דאיסור יחוד בדידיה תלי שהוא נאמן על עצמו שלא יתייחד עם הערוה דבלא"ה לא שבקת חיי [...]" ולכן, לשיטה זאת, אם האיש והאשה מכירים בעצמם שאין רצונם לחטוא, והם אינם חוששים מכך שיתפתו, אז אין לנו לאסור מחשש שהם יכולים להתיחד היות שהם אינם באותו מקום. אולם, אם הוא או היא חשים משיכה מינית כלפי האחר, או חוששים שהם עלולים לבוא לידי חטא, ודאי שאסור להם להיות באותו מצב. לא מפני דיני ייחוד, אלא פשוט מפני החיוב המוטל על כולנו לשמור על עצמנו שלא נבוא לידי חטא. ברם, הרבה פוסקים חולקים על כך, ונוקטים כצד הראשון, לפיהם כל זמן שיתאפשר לאיש ואישה לקיים יחסי מין אם יירצו – אפילו אם למעשה אינם רוצים – אסור להם להישאר באותו מצב משום ייחוד. לכן, לשיטתם, כשאיש ואישה נמצאים בשני חדרים נפרדים בדירה אחת, הם נחשבים כנמצאים בייחוד. וכדברי הרב ווזנר (שיעורי שבט הלוי, קצב, ד אות ו): "דהא בית אחד ובו שני חדרים ואין הפתח נעול ביניהם אין לך יחוד גדול מזה[...] דכיון דהכל סגור בפתח אחד הכל כבית אחד [...] ואם סוגרת מבפנים – אע"פ שבפרוזדור יכולים להפגש – יש להחשיב כשומר אחד [...]" לשיטת הרב ווזנר כשלשני החדרים יש רק יציאה אחת לחוץ, איש ואישה השוהים בחדרים הנפרדים נמצאים ביחוד כל עוד אין דלת נעולה ביניהם בדרך שבלתי אפשרי לאחר להיכנס, ואפילו דלת נעולה מועילה רק באופן חלקי. הגאון רב משה פיינשטיין מחמיר יותר ואוסר אפילו כשהדלת בין שני החדרים נעולה (אג"מ אה"ע, חלק ד ס' סה, אות י"ט):"בשני חדרים בבית אחד פנימי ואחד חיצון [...] אם מועילה נעילת הדלת באופן שאין האיש יכול לפתחה, אם אין כל צרכי הפנימי שם לא שייך להסתפק כלל דהרי הפנימי בין שהוא האיש בין שהיא האשה מוכרח להכנס לחיצון ויהיה מוכרח הנועל לפתוח הדלת ויתייחדו. אלא אף כשאיכא כל צורכי האדם להלילה גם בפנימי ובית הכסא מיוחד [...] פשוט שגם באופן זה איכא איסור יחוד [...] ולרצון [אם הם רוצים לקיים יחסי מין] אין הנעילה כלום [...] שלא שייך להתיר במה שנועלת שבידה לפתוח כשתרצה." לשיטת הגר"מ פיינשטיין אפילו הימצאותה של דלת נעולה בין החדרים לא תבטל את חשש הייחוד, משום שאם ירצו לקיים יחסי מין דבר לא 1 מונע מהם לפתוח את הדלת הנעולה. הרב פיינשטיין, בניגוד לכמה 2 פוסקים, אוסר אפילו כשהדלת של האישה נעולה. ובכל זאת, הגר"מ פיינשטיין כותב במקום אחר – במקרה של איש ואישה הנוסעים במכונית בלילה ובמקום בו לא נמצאים עוברים ושבים - שמעיקר הדין ובשעת הדחק אפשר להקל, "משום דמשמע דאין חוששין מדינא לשמא יטה מן הדרך בכשרין אלא שמא יתקוף היצר ויעברו במקום שנמצאים" (אגרות משה אה"ע, חלק ד, ס' סה, אות ג). דהיינו, כשמדובר באנשים כשרים אין חשש שיחטאו במזיד. ולכן, מפני שאין כאן ייחוד, ושאי אפשר לקיים יחסי מין עכשיו, אין חוששים שהאיש או האישה ישנו את המצב ויהפכו אותו למקרה של ייחוד. ברור שבמקרה של המכונית צריך לשנות משהו מהותי, כגון לעצור בצד הדרך במקום מבודד, כדי להיות בייחוד. בניגוד לכך, בשני החדרים בדירה, השינוי הנדרש כדי להגיע לייחוד הוא פחות מהותי, בסך הכל לפתוח את הדלת. ובכל זאת, העיקרון שהלכות ייחוד אינן מתייחסות למי שיחטא במזיד, ושיש הבדל בן מקרה של ייחוד למקרה שרק יכול להפוך לייחוד, מוכר גם על ידי הגר"מ פיינשטיין. למעשה, שתי הגישות הללו תלויות בהבנת הגמרא בקידושין (פא ע"א): "אמר רב כהנא: אנשים מבחוץ ונשים מבפנים - אין חוששין משום ייחוד, אנשים מבפנים ונשים מבחוץ - חוששין משום ייחוד. במתניתא תנא איפכא. אמר אביי: השתא דאמר רב כהנא הכי, ותנא מתניתא איפכא, אנא נעביד לחומרא." בגמרא מדובר על שני חדרים, שהחיצוני בהם פתוח לרה"ר, ואין יציאה לחוץ מן הפנימי אלא דרך החדר החיצוני. לפי הגמרא, כשיש נשים בחדר אחד ואנשים באחר, יש לחשוש משום ייחוד (ויש סברא לכאן ולכאן האם לחשוש יותר כשהאנשים מבפנים או כשהנשים מבפנים). מה פירוש "חוששין משום ייחוד"? רש"י שם (ד"ה נשים) כותב "חוששין שמא יצא אחד מהם [מהאנשים כשהאנשים נמצאים בחדר הפנימי] ויתייחד עם הנשים". דהיינו, אין כאן ייחוד מעיקרא, למרות שהדלת בין שני החדרים אינה נעולה, אבל יש לחשוש שהמצב יבוא לידי ייחוד. אולם, הרמב"ם והשו"ע הבינו אחרת. הרמב"ם פירש שמדובר במצב שאיש אחד כבר נכנס לחדר שבו נמצאות הנשים, ושאלת הגמרא היתה שאלה להקל, לא להחמיר. כוונתו של רב כהנא במימרא "אין חוששין משום ייחוד" היא שלמרות שהאיש נמצא בחדר עם שתיים או שלוש נשים, מצב שבדרך כלל מוגדר כייחוד, ייתכן שבמקרה זה לא יהיה בכך ייחוד, היות שהאיש ידאג שאחרים מהחדר של הגברים יכנסו גם הם (והוי כמו "פתח פתוח לרשות הרבים"). ולמעשה פוסקים נגד קולא זו. וכך כותב הרמב"ם: "היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים או האנשים מבפנים והנשים מבחוץ ופירשה אשה אחת לבין האנשים, או איש לבין הנשים אסורין משום ייחוד" (איסורי ביאה כב, ח). וכך הם גם דברי השו"ע (אה"ע ס' כב, סע' ה). וברור לשיטתם שאם האיש לא נכנס לחדר הנשים, על אף שביכולתו לעשות את זה בקלות, אין כאן ייחוד. לפי האמור כאן, בשני חדרים להם יש רק פתח אחד לרה"ר, והדלת ביניהם אינה נעולה, לשיטת רש"י יש רק חשש שיבא לידי ייחוד, אבל לא ייחוד ממש, ולכן אסור במקרה רגיל, אבל ייתכנו מקרים שבהם אין חשש ואין איסור. ולשיטת הרמב"ם והשו"ע אם האיש והאישה נמצאים בחדרים נפרדים אין כלל ייחוד ואין לחשוש שהמצב יבא לידי כך. והיות שאנחנו הולכים בעקבות השו"ע, עלינו לפסוק שכל עוד האיש והאישה נמצאים בחדרים שונים באותו בית, ואפילו כשהחדרים אינם נעולים, הם לא נמצאים במצב של ייחוד ולא תהיה בכך בעיה. אולם, אולי צריך לחלק בין המקרה של הגמרא – מקרה שבו נמצאים הרבה אנשים או הרבה נשים באחד מהחדרים ובין המקרה דנן, שבו נמצאים רק איש אחד ואישה אחת בכל חדר. את האפשרות הזו מעלה החזון איש (אה"ע ס' לד אות ד): "ולפי זה אפשר דלהר"מ אפילו איש אחד בפנים ואשה אחת בחוץ שרי, ולא חיישינן שמא יתיחדו [...] ואפשר דמודה הר"מ ביחיד מבפנים ויחידה בחוץ שאסור, אף דלא פירשו זה לזה, וצריך 3 עיון." נראה שהספק של החזו"א הוא האם קיים יותר סיכוי של התגברות היצר כשיש רק איש אחד ואשה אחת, ואם באמת החשש במקרה זה גדול יותר, האם הוא כשלעצמו מהווה סיבה לאסור במצב שאינו ייחוד, אך יכול להפוך בקלות – אם יירצו – לייחוד. שיטה כזו נמצאת בדברי החלקת יעקב (חלק ב ס' יז). לדעתו, במקרה כזה גם לרמב"ם ולשו"ע יהיה אסור, משום שאנו חוששים שאחד או אחת יכנסו לחדר השני ויתייחדו. קשה לקבל מסקנה זו. הרמב"ם והשו"ע לא הזכירו מעולם שיש לאסור מקרים שאינם ייחוד בשל חשש שיבואו לידי ייחוד. אם באמת האיש או האשה חוששים שהם עלולים לבוא לידי חטא במקרה כזה, חל עליהם חיוב גמור ללכת משם. אבל החיוב אינו מדין ייחוד. ובמקרים בהם מכירים האיש והאישה בעצמם שאין סיכוי שיבואו לידי חטא, אין לאסור. כך כתב החכמת אדם (בינת אדם סימן יח אות כח): "ואמנם אף לדעת רמב"ם יש לומר [יש לטעון] דדוקא התם דיש הרבה אנשים והרבה נשים ואין כאן איסור אלא כשיפרוש אחד, אבל אם אין בכל בית אלא אחד – הוי יחוד. ומסתברא דזה ליתא כיון שכל אחד בחדרו." ובכל זאת, כשהגיע לדון בהלכה למעשה, החכמת אדם היה מוכן לסמוך על שיטת הרמב"ם רק במקרים שאיסור הייחוד הוא מדרבנן בלבד. מסקנה זו אינה מובנת. אם שיטת הרמב"ם והשו"ע היא שמותר במקרים כאלו, למה לנו להחמיר נגד דעתם המכרעת? בדיוק כך כתב הציץ אליעזר (ציץ אליעזר חלק ו, ס' מ, פרק ח אות א): "ומה מקום להכריע מסברא בעלמא נגדן ולפסוק כדעת יחידאה של רש"י?" ועיינו בציץ אליעזר (שם, פרק ז אות י ופרק ח אות ה) שהביא עוד פוסקים הסוברים שאין ייחוד כשהאיש והאשה נמצאים בחדרים שונים, אפילו כשהדלת ביניהם אינה נעולה. ובכל זאת, כדי לצאת גם לידי אותן שיטות הסוברות שבמקרה זה יש יותר מקום לחשוש שיבואו לידי ייחוד היות שיש להם כניסה משותפת ומפני שמדובר רק באיש אחד ובאשה אחת, 4 הוא פוסק שהוא או היא ינעלו את הדלת ודי בכך. הנעילה מתפקדת כסימן שמזכיר להם לא להתייחד. לפיכך, אף כשלאחד מהם יש מפתח לחדר השני, והוא יכול לבוא לידי ייחוד אם ירצה, הרי הם אינם בייחוד בזמן הנתון, ודי בכך: "ואם כן [...] לענין כניסה משותפת וכל אחד נמצא בחדרו דאין כעת ייחוד של ממש, דבכדי שלא יבואו להתייחד ביציאה לכניסה המשותפת מספיק בקים לן בגוויה [שברור לנו שאין כאן פיתוי רציני] בסימנא בעלמא, כנעילת הדלת במפתח והוצאת המפתח מהדלת." (שם פרק ז' אות י') ובעקבות הציץ אליעזר, כך גם אני פוסק בנידון: בכל מקום שהאיש והאשה נמצאים בחדרים נפרדים, אפילו כשיש להם כניסה משותפת, אין כאן ייחוד מעיקר הדין, ושיהיה מותר כשאחד מהם – הוא או היא – ינעל את הדלת, אף שהמפתח לחדר נמצא בהישג ידו של הנמצא בחדר השני. בנידוננו, על אף שיש לך את מפתח המאסטר, לא יהיה ייחוד אם אתה או הן תנעלו את הדלת. יתרה מזאת, היות שאתם נמצאים בקומות שונות, נראה ברור שאתם נמצאים למעשה במקומות שונים לגמרי, ובפשטות אפילו נעילת הדלת אינה דרושה (וכן כותב הציץ אילעזר, על בסיס המקרה בגמרא של רב ביבי, עיי"ש). ומהיות טוב ואל תקרא רע, כדאי שתנעל את דלת המשרד שלך בכל מקרה. עם כל זאת, אם מישהו מכם חושש שיתפתה, או משיקולי התנהגות ראויה, זהו סיפור אחר, ויהיה עליכם לנהוג בהתאם.
One woman was married. A married woman is allowed to be in a private place with another man if her husband is in the city (22:8). However, a number of poskim state that this does not apply when she is not at home, even if her husband knows where she is (Binat Adam, as quoted in Pitchei Teshuva, no. 7). In general, I believe that one can follow the poskim who permit such a case, since it is always possible that her husband can drop by. In this case, where the door to the building is locked, and the husband cannot drop by unannounced, it would still be considered yichud in my opinion. If the door were not locked, and it was thus not a case of yichud for the married woman, her presence would serve a type of a chaperone role, and it would not be a case of yichud for the man and the remaining single woman according to most poskim (see Tzitz Eliezer, 6:40, chapter 10). [It might be different if the married woman would be likely to separate from the others and go to a different place in the building, see Rema EH 22:5.]
The video cameras. If you have access to the computer that is recording the feed, and can easily wipe the recording without raising suspicion, then the presence of the video cameras would not help. If, on the other hand, you cannot erase the recordings without raising questions, then if you stay in the zone where the cameras operate, it would not be a yichud situation. This would be at least as good as a “door open into the public domain” (EH 22:9), which also applies to cases where a window allows people see what is happening inside (see Iggrot Moshe EH 4:65, no. 2). Although people would not see anything taking place in real time, the presence of the video recording would still serve as sufficient deterrent.
Separate floors with locked office doors. Whether yichud applies when people are on different floors, or behind locked doors in the same building when one (or both) of them have keys, is a central question in defining what yichud is all about. Is the purpose of the prohibition of yichud to make it impossible for a sexual transgression to occur, or is its purpose to prevent situations where one may be unduly tempted? If the former, then being on separate floors or behind a locked door shouldn’t help, since one person has free access to the place where the other person is located.
If, however, the purpose is to avoid succumbing to temptation, then a person would not, as a rule, be tempted when the other person is in a different location and out of sight, let alone behind a locked door, and such a case should be permissible.
It seems obvious to me that the latter explanation is the correct one. Halakhic fences in general are not intended for people who are planning to willfully transgress. Such a person will anyway not abide by these rules. Such rules are intended, rather, for people who want to keep halakha, but who might sin due to inattention, negligence, or irresistible temptation. These fences help such people avoid the situations that can lead to sin. As one posek writes in regards to the laws of yichud: “We are dealing with upstanding people, and are not concerned that he or she will transgress willfully.” (Beit Shmuel, EH 22:9).
Following this approach, it shoud not be a problem of yichud when the man and woman are in different rooms, and especially if they are on different floors. This is the position of Tzitz Eliezer (6:40, ch. 8). Nevertheless, a number of poskim, including Rav Moshe Feinstein, are strict in such a case.
Tzitz Eliezer (6:40, ch. 8) rules that no yichud exists when a man and woman are in different rooms behind closed doors in the same building. Since they are in different places, there is no concern that they will be unduly tempted and succumb to their baser desires. The fact that they have access to one another and could transgress if they wanted to is irrelevant – these laws are not intended for people who want to do the right thing, not for those who are planning to sin.
Not all poskim agree with this ruling. For example, in a case when a bride is a niddah on the wedding night, halakha demands that the bride and groom not be in yichud, since they have never been physically intimate with one another. But let’s say they were planning on going to their apartment? Would it suffice for them to keep their front door open, and then go into separate bedrooms and close the front door when it was time to go to sleep? According to Tzitz Eliezer, it seems that the answer would be yes. Rav Vozner, however, forbids this, and states that in the case of “one house and two rooms, without a locked door between them – there is no yichud greater than this… for since the front door is closed, it is all like one house.” (Shiueri Shevet HaLevi, 192:4, no. 6). Many poskim, including Rav Moshe Feinstein (Iggrot Moshe EH 4:65, no. 19) rule similarly.
Rav Moshe further states that it would make no difference if the man’s or woman’s door was locked, since the person in the room could always unlock his or her door. Rav Vozner and others disagree and state that if the woman’s door is locked, it would mitigate some of the concern of yichud. Their position is that the Rabbis were only concerned that the man would be the initiator; if the woman’s door was locked and he had no access, there would be no concern (see Hazon Ish, EH 34:2). Rav Moshe assumes otherwise- the concern is that either party could initiate; a locked door that could be opened by one of the two would serve no purpose (see also Tzitz Eliezer, 6:40, ch. 8) who writes that “it appears from the Mishna and Gemara and Rambam and Shulkhan Arukh and all the decisors that the laws of yichud and the concerns apply equally to women as to men.”).
Our case, where the woman is in an office with a locked door, but the man has a master key, would be considered yichud both according to Rav Moshe and Rav Vozner, since each person has access to the other.
To return to the core issue of different rooms (with access) – why does Rav Moshe (and Rav Vozner and others) consider this to be yichud and Tzitz Eliezer does not? It would seem that for Rav Moshe, the possibility of transgression, even if temptation is absent, suffices to define a case as yichud. Or, perhaps more precisely, a case that could trivially become yichud (by opening a door), is already considered yichud right now. This is consistent with Rav Moshe’s general approach to yichud, which defines yichud – both stringently and leniently – not only based on formal parameters, but to a large degree on context as well (see Iggrot Moshe EH 4:65, nos. 1, 2, 4 and 10).
Tzitz Eliezer rejects this and demonstrates, in my opinion convincingly, that according to the Gemara (Kiddushin 81a) and Shulkhan Arukh (EH 22:5), if a man and woman are in separate rooms behind closed doors now, it is not yichud, even if there are no locked doors between them. He does nevertheless recommend locking one of the doors, to at least serve as a reminder.
Even according to Tzitz Eliezer, we must be particularly attentive to the realities of each case. Notably, alongside the Gemara’s halakhic discussions of yichud appear stories of great rabbis who were driven to do superhuman acts of strength to satisfy their sexual desires, and only barely managed to resist sinning. The point of these stories is that a person needs to know when following the technical laws of yichud is not enough, and avoid situations where he or she will be unduly tempted.
סיכום:
כאשר אתם נמצאים בקומות שונות באותו הבניין, ועובדים במשרדים מאחורי דלתות סגורות, המצב לא נחשב ייחוד. לשם הסימן שבכך, ראוי שאחד מכם ינעל את הדלת, וזה יעזור אפילו כשיש לשני את המפתח לדלת זו. כל האמור לעיל נאמר בהנחה שהוקדשה מחשבה לעניינים של התנהגות הולמת. כרב בית כנסת עליך להקפיד על הסטנדרטים הגבוהים ביותר להתנהגות הולמת ולהוות דוגמא בכך לקהילתך. מבחינה זו, יהיה נבון מצדכם להסביר מהי מדיניות בית הכנסת כאשר הבניין סגור וכמה אנשים נותרים לעבוד בו, ולפרסם אותה. עליך לשקול היטב כיצד לתווך את הנושא וכיצד לנצל את המקרה כהזדמנות ללמוד יחד עם הקהילה הן בלימוד הלכות ייחוד והן בהפנמת הדרישה לקבוע את הסטנדרטים הגבוהים ביותר להתנהגות הולמת - וִ הְ יִיתֶ ם נְקִ יִם מֵ ה' ּומִ יִשְ רָ אֵ ל.
Conclusion:
In conclusion, I rule like Tzitz Eliezer that when people are in different rooms and behind closed doors, there is no technical problem of yichud. Nevertheless, a person must be honest with him or herself, and not put oneself in a situation of undue temptation. This is all the more so in the case before us, where the location is a shul and the man in question is a rabbi. Many cases of abuse would be avoided if our religious institutions are vigilant regarding yichud and related concerns. And as a religious leader, a rabbi must do everything in his power to act above suspicion of any wrongdoing or indiscretion. “And you shall be innocent before God and before Israel” (Bamidbar 32:22).