מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן אינון שמעיה ואבטליון
The Gemara adds that some of Haman’s descendants studied Torah in Bnei Brak, and some of Sisera’s descendants taught children Torah in Jerusalem, and some of Sennacherib’s descendants taught Torah in public. Who are they? They are Shemaya and Avtalyon, the teachers of Hillel the Elder.
מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ואף מבני בניו של אותו רשע ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה...
The baraita continues: Among the descendants of Haman were those who studied Torah in Bnei Brak. And even among the descendants of that wicked person, Nebuchadnezzar, were those whom the Holy One, Blessed be He, sought to bring beneath the wings of the Divine Presence and have them convert...
מאי ולחשבי שמו אמר רב אשי חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
With regard to this verse, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase, “And that think upon His name”? Rav Ashi said: If a person intended to perform a mitzva, but due to circumstances beyond his control, he did not perform it, the verse ascribes him credit as if he performed the mitzva, as he is among those that think upon His name.
מחשבה טובה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
The Gemara further teaches: The Holy One, Blessed be He, links a good thought to an action, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke one with the other, and the Lord listened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that fear the Lord, and that think upon His name” (Malachi 3:16). The Gemara explains: What is the meaning of the phrase “and that think upon His name”? Rav Asi said: Even if a person intended to perform a mitzva but due to circumstances beyond his control he did not perform it, the verse ascribes him credit as if he performed the mitzva, as he is among those that think upon His name.
מאי ולחושבי שמו אמר רבי אמי אפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in that verse: “And those who thought of His name”? Rabbi Ami said: Even if one merely planned to perform a mitzva, and ultimately due to circumstances beyond his control did not perform that mitzva, the verse ascribes him credit as if he performed it.
ואמרו (פסחים ד): זריזים מקדימים למצוות. וכן אמרו (ברכות ו): לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת.
And they said: "zealous people do Mitzvot as early as possible" (Pesachim 4a). Likewise, they said: "a person should always run to perform a mitzva, even on the Sabbath".
ועל זה רמזו רז"ל (ברכות ו, א) חישב לעשות מצוה ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. כי התורה היא כתב מלך מלכי המלכים הקב"ה שכתב לעבדיו הנאמנים דהיינו אומה ישראלית. והנה מלך בשר ודם שכותב לעבדיו הנני מצוה אתכם שתכינו עצמכם למלחמה מפני הצר הצורר, וראו תראו להגביה החומות ולתקן כלי זיין ולקבץ אוכל והרבה עניינים כזה, הנה היודעים מלאכת הבנין עליהם מוטל בנין החומות, והיודעים תיקון כלי זיין מוטל עליהם עבודה זו, ועל עובדי אדמה לקבץ אוכל, ואם יש אחד חכם שיודע לעשות מלאכה זו וגם אחרת מחוייב לעשות כל מה שיכול לעשות והיה מוכן לעשות ביותר אם היה באפשר לו:
Our sages had this in mind when they said that if someone intended to perform a מצוה, but did not get to perform it through some accident, it is considered as if he had performed it (Berachot 6).
חָשַׁב (b. h.; cmp. חָשָׁה) 1) to think, intend, plan. Ber. 6ᵃ; Kidd. 40ᵃ (ref. to Mal. III, 16) אפי׳ ח׳ אדם וכ׳ even if one only had the intention of doing etc.; Sabb. 63ᵃ חִישֵּׁב (Pi.).—Tanḥ. P’kudé 11 וכשהן חוֹשְׁבִין להעמידו וכ׳ and when they thought they had put it up, it fell apart again. Sot. 35ᵃ אני חֲשַׁבְתִּיהָ … והם חָשְׁבוּ וכ׳ I planned it for their good, but they considered it an evil; a. fr. —2) to consider, regard; to count. Ber. 14ᵃ (ref. to Is. II, 22) במה חֲשַׁבְתּוֹ לזה ולא לאלוה with what right didst thou pay thy regard to him and not to God?—Sot. l. c., v. supra. Pesik. R. s. 21, v. סוֹפִיסְטָא; a. fr. —3) to design, trace. Yoma 72ᵇ (ref. to חשב a. רקם, Ex. XXVI, 31ᵃ 36) רוקמין במקום שחוֹשְׁבִין they embroidered over what they had traced.—Part. pass. חָשׁוּב fem. חֲשׁוּבָה a) counted, regarded; ח׳ כ־ equal to. Lam. R. to I, 5 לא … מדינה ח׳ כלום the country towns were of no account. Ned. 64ᵇ ח׳ כמת is like dead; ib. חֲשׁוּבִין כמת; Gen. R. s. 71 חֲשׁוּבִים כמתים; a. fr.—b) valuable; important; respectable, of high standing. Bets. 3ᵇ ביצה ח׳ an egg is a valuable object. Ber. 19ᵃ, a. fr. אדם ח׳ שאני with a man of high standing it is different. Pes. 108ᵃ אשה ח׳ a woman of rank. Tanḥ. Shmini 9 איש ח׳ שמחשבים וכ׳ a man of standing whom they respected in his place; a. fr.
Pi. - חִישֵּׁב same, 1) to consider, regard; to respect, v. supra. —2) to account, calculate, figure. B. Bath. 78ᵇ המְחַשְּׁבִים the thoughtful. Sabb. 150ᵃ. חשבונות … לחַשְּׁבָן וכ׳ accounts of a religious nature may be figured out on the Sabbath. Ab. II, 1 הוי מְחַשְּׁב וכ׳ count what you sacrifice in doing good, against what you gain thereby. Snh. 65ᵇ המח׳ עתים וכ׳ he who calculates seasons and hours (which are auspicious and which are not). Ib. 97ᵇ מְחַשְּׁבֵי קיצין those who make calculations (from Biblical verses) as to when the Messiah will come; a. fr.—[Sabb. 150ᵇ top מותר לחוֹשְׁבָן (Kal), Ms. M. לחַשְּׁ׳.]—V. חֶשְׁבּוֹן. —3) (sub. מחשבה זרה) to have in mind an undue intention in the performance of a sacrificial ceremony. Yoma 48ᵃ חי׳ בחפינת וכ׳ if he had an undue intention when grasping the frankincense (e.g. to offer it tomorrow). Ib.ᵇ; a. fr.
Hithpa. - הִתְחַשֵּׁב,
Nithpa. - נִתְחַשֵּׁב 1) to be counted. Ohol. I, 3 אין האהל מִתְחַשֵּׁב the tent is not counted (as a special item). Yalk. Num. 768 מתח׳ לנו will be counted against us (be deducted from our share). Mikv. III, 3 עד שיִתְחַשֵּׁב וכ׳ until it is calculated that all the original water has run off. Pesik. R. s. 44 the former sins אינן מִתְחַשְּׁבוֹת לו וכ׳ are not counted or remembered to him. —2) to be considered, believed to be. Tanḥ. Masé 5, v. כַּזְבָּן. —3) to occupy a high position. Shebi. VIII, 11 אם מתחשב הוא (Ms. M. כמ׳, v. Rabb. D. S. a. l. note) if he (is like one who) holds a high position. —4) to conspire (with the Romans). Tosef. Ab. Zar. II, 7 ואם מתחשב וכ׳ but when he (the Israelite besieging a city) does it as an ally (in the Roman interest), he is forbidden (to conduct the siege); Ab. Zar. 18ᵇ ובלבד שלא יִתְחַשֵּׁב עמהם provided he does not conspire with them; ואם נתח׳ וכ׳ (Ms. M. יתח׳); Y. ib. I, 40ᵃ מתחשד (corr. acc.).
Pi. - חִישֵּׁב same, 1) to consider, regard; to respect, v. supra. —2) to account, calculate, figure. B. Bath. 78ᵇ המְחַשְּׁבִים the thoughtful. Sabb. 150ᵃ. חשבונות … לחַשְּׁבָן וכ׳ accounts of a religious nature may be figured out on the Sabbath. Ab. II, 1 הוי מְחַשְּׁב וכ׳ count what you sacrifice in doing good, against what you gain thereby. Snh. 65ᵇ המח׳ עתים וכ׳ he who calculates seasons and hours (which are auspicious and which are not). Ib. 97ᵇ מְחַשְּׁבֵי קיצין those who make calculations (from Biblical verses) as to when the Messiah will come; a. fr.—[Sabb. 150ᵇ top מותר לחוֹשְׁבָן (Kal), Ms. M. לחַשְּׁ׳.]—V. חֶשְׁבּוֹן. —3) (sub. מחשבה זרה) to have in mind an undue intention in the performance of a sacrificial ceremony. Yoma 48ᵃ חי׳ בחפינת וכ׳ if he had an undue intention when grasping the frankincense (e.g. to offer it tomorrow). Ib.ᵇ; a. fr.
Hithpa. - הִתְחַשֵּׁב,
Nithpa. - נִתְחַשֵּׁב 1) to be counted. Ohol. I, 3 אין האהל מִתְחַשֵּׁב the tent is not counted (as a special item). Yalk. Num. 768 מתח׳ לנו will be counted against us (be deducted from our share). Mikv. III, 3 עד שיִתְחַשֵּׁב וכ׳ until it is calculated that all the original water has run off. Pesik. R. s. 44 the former sins אינן מִתְחַשְּׁבוֹת לו וכ׳ are not counted or remembered to him. —2) to be considered, believed to be. Tanḥ. Masé 5, v. כַּזְבָּן. —3) to occupy a high position. Shebi. VIII, 11 אם מתחשב הוא (Ms. M. כמ׳, v. Rabb. D. S. a. l. note) if he (is like one who) holds a high position. —4) to conspire (with the Romans). Tosef. Ab. Zar. II, 7 ואם מתחשב וכ׳ but when he (the Israelite besieging a city) does it as an ally (in the Roman interest), he is forbidden (to conduct the siege); Ab. Zar. 18ᵇ ובלבד שלא יִתְחַשֵּׁב עמהם provided he does not conspire with them; ואם נתח׳ וכ׳ (Ms. M. יתח׳); Y. ib. I, 40ᵃ מתחשד (corr. acc.).
אמר ליה רבא אנוס הוא ואנוס רחמנא פטריה דכתיב (דברים כב) ולנערה לא תעשה דבר
Rava said to him: He is a victim of circumstances beyond his control and the halakha is that the Merciful One exempted a victim of circumstances beyond his control from responsibility for his actions, as it is written concerning a young woman who was raped: “But unto the damsel you shall do nothing; there is in the damsel no sin worthy of death” (Deuteronomy 22:26).
אמאי אנוס הוא ואונס רחמנא פטריה דכתיב (דברים כב, כו) ולנערה לא תעשה דבר
The Gemara asks: Why is this so? Isn’t he the victim of circumstances beyond his control? And the Merciful One exempts a victim of circumstances beyond his control from punishment, as it is written with regard to a betrothed young woman who is raped: “But to the young woman you shall do nothing” (Deuteronomy 22:26).
אמר רמי בר חמא לא כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמתו דידיה מתקיף לה רבי זירא אונס רחמנא פטריה דכתיב (דברים כב, כו) ולנערה לא תעשה דבר
Rami bar Ḥama says: No, the baraita is referring to a case where gentiles coerced someone and he bowed to his own animal. Rabbi Zeira objects to this: The Merciful One exempts a victim of circumstances beyond his control from punishment, as it is written with regard to a betrothed young woman who is raped: “But to the maiden you shall do nothing, the maiden has no sin worthy of death, for as when a man rises against his neighbor, and slays him, so is this matter” (Deuteronomy 22:26).
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב...
Rabbi Elazar says: A good heart...
לֵב טוֹב. לְפִי שֶׁהַלֵּב הוּא הַמֵּנִיעַ לְכָל שְׁאָר הַכֹּחוֹת וְהוּא הַמָּקוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹבְעִים כָּל הַפְּעֻלּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַפְּעֻלּוֹת אֵבָרִים מְיֻחָדִים, מִכָּל מָקוֹם הַכֹּחַ הַמְעוֹרֵר לְכָל הַתְּנוּעוֹת הוּא בַּלֵּב, לְפִיכָךְ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֵב טוֹב. וּמִפְנֵי זֶה אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם:
"A good heart": Since the heart is the generator of all the other forces and it is the source from which emanate all of the actions. And even though there are specific limbs for [different] actions, nonetheless, the place of the force that animates all of the actions is in the heart. Therefore, Rabbi Elazar ben Arakh said, "A good heart." And for this reason, Rabbi Yochanan ben Zakkai said, "I see the words of Rabbi Elazar ben Arakh [as better than] all of yours."
ר' אלעזר אומר לב טוב. רמז"ל פי' שזו היא מעלת תקון המדות לפי שדעותיו של אדם נובעות מן הלב. ובזמן שלבו טוב כל מדותיו ישרות ודעותיו נכונות ונמצא שמח בחלקו ומתחבר עם הטובים ואינו חפץ אלא בדבר שיש בו תועלת ולא הפסד. וכן כתב הרמ"ה ז"ל. ואמנם כי הדבר כן הוא כדבריהם. אך אין הפי' מתיישב לפי דרכנו. על כן נראה לפרש כי לב טוב ר"ל מדת הרצון זהו הסבלן שאינו קצר רוח. ומתרחק ממדת הכעס ומשיב במענה רך. אף (אך) כי יעשו לו דבר רע יסבלהו ואין מר בפיהו כי חכו ממתקים וכלו מחמדים:
Rabbi Elazar says: A good heart: Rambam, may his memory be blessed, explained that this is the virtue of perfecting the traits - as the attributes of a person come from the heart. And when his heart is good, all of his traits will be straight and all of his attributes will be correct. And he will be 'glad in his heart,' befriend the good and only desire a thing which has a positive goal and not a loss. So did Rabbi Meir Halevi (Ramah), may his memory be blessed, write. And though the matter is like this, it [only follows] according to their [approach]. But this explanation does not fit according to our approach. Hence it appears [correct] to explain that [with] "a good heart," he means to say the trait of willpower (literally, will). That is the tolerant one who is not short tempered, distances himself from the trait of anger and answers softly. Even (but) when someone does evil to him, he tolerates him and there is no bitterness in his mouth - as 'his palate is sweets and he is all delights.'
חֲכַם־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת...
He whose heart is wise accepts commands...
חכם לב יקח מצות, החכם הוא מי שמתנהג כפי חקי החכמה כנ"ל, אולם כבר התבאר שטבע יצר הלב מתנגד אל החכמה, וכל אדם י"ל מלחמה תמידית עם יצר לבו ותאוותיו אשר יניעוהו אל הפך מדרך החכמה, והאיש שכבר הורגל בדרך החכמה עד ששב אצלו טבע שניה, והלב שהוא הכח הממשלה שבו לא יתעורר עוד אל הרע כלל, זה נקרא בשם חכם לב. והנה מי שהוא חכם לבד ישמע או ישמור מצוה, ר"ל שיתנהג כפי ציוי ה', אבל לא יקח מצוה, שלא מצאנו לשון לקיחה אצל מצוה רק פה, כי ענין הציוי הוא שהמצוה פוקד ומכריח לעשות מצותו ולא יעשה רק מפני פקודת המצוה לא מעצמו, כי לולא פקודת המצוה היה יצר הלב עושה בהפך, וזה הפך מלשון לקיחה שמורה שלוקח המצוה בחפץ לבו ורודף אחריה, רק החכם לב שאין לו עוד מלחמה פנימית והחכמה מצאה מנוח בלבו בטבע, הוא יקח מצוה בטבעו ורצונו, ואויל שפתים ילבט, האויל הוא מי שמסופק בחקי החכמה ואמתותם, וזה ההבדל בינו ובין הכסיל והפתי, ואויל שפתים הוא מי שבלבו מאמין לדבר החכמה ורק ידבר ספיקות בשפתיו החיצונים, שהגם שנוהג בחכמה כי לבו נוטה יותר להאמין בהם, בכ"ז ידבר בשפתיו אולת וספיקות, כי לא גמר בדעתו שחקי החכמה אין שום ספק עליהם, והוא ההפך מן חכם לב ששבו אצלו טבע שניה, הוא ילבט ויתיגע, או כמש"פ שילבט נאמר בערביי על הפוסח על שתי הסעיפים, שלפעמים ילוז מן החכמה כמו שיבאר:
A wise-hearted one will take commandments: A wise one is one who acts according to the principles of wisdom, as mentioned above. However it is has already been elucidated that the impulse of the heart counters the wisdom. And [so] every man (including a wise one) has a constant war with the impulse of his heart and the desires that move him to the opposite of the way of wisdom. But a man who is already accustomed to the way of wisdom, to the point that it is second nature for him, and the heart - which is the controlling power within him - no longer arouses [him] to evil at all, is called wise-hearted...
ואומר, כי סודות העולם העליון יוכל כל חכם לב וכל משכיל להבין אותם מדמיוני העולם הזה השפל, כי אנחנו מוצאים רוב עניני העולם הזה השפל דומים לעניני העולם העליון. כאשר נדע כי צורות העולם הזה מצויות בעיקר הנושא אותן, וכאשר אנו רואים כי צורות ענפי האילן ופרחיו וציציו מצויות בעיקרו תחת הארץ, ואף על פי שאינן נראות ולא נמצאות, כי אם בכח השכלי נדע כי הן בו מצויות. כי שורש אילן האגוזים לא יצמח בו תפוח ולא שקדים, מפני שאיננו נמצא בכח שרשו, רק מה שיימצא בכח שרשו הוא היוצא בענפיו, ולא תצא מהם כי אם צורת אגוזים, ואילו יהיו נמצאים בשורש התפוחים או השקדים, היו נראים בפריו כאשר עלו נראו בו צורות האגוזים, כי לא יצא בענפים אלא מה שיהיה נמצא בשורש כן נוכל להבין כי כל מה שבעולם הזה הוא בא מכח העולם העליון, כי העליון הוא כשורש, וזה כענפים. ועל כן נבין מסודות העולם השפל סודות העולם העליון.
One can properly say that every man wise of heart and every rational man can understand the mysteries of the upper world from the illustrations of this lowly world10Altmann, ibid., p. 18 in discussing the Delphic Maxim, "Know Thyself", quotes from the Zohar Hadash, where there is a coupling together of knowing oneself and knowing one’s Lord, and makes the following comment: "The text continues: "And to make himself aware who he is"—this is the question we met twice in Moses de Leon—"and how he was created; whence he comes and whither he goes"—quoting the well-known passage in Abot 3, 1 which reflects Gnostic influence, as S. Lieberman has shown (95) "and how his body has been arranged (tiqquna de-gufa he’akh ittaqen)!—This reflects a philosophical motif which will be more fully discussed below (pp. 23, 25, 27): from the arrangement of his body man can infer the wisdom of his Maker. The term "tiqquna" used in our passage has a precedent in, for example, Samuel ben Nissim Masnut’s Ma’yan Ganim (twelfth century), where the meaning of Job 19:26, "From my flesh I behold God", is explained: "From the formation of my limbs and from the arrangement of my body (we-taqqanat gufi)—contemplating them—I behold God" (ed. Buber, 61)." He also observes, ibid., p. 24-25, "Abraham bar Hiyya closely follows Bahya in interpreting Job 19:26 to mean that "from the formation of your body (literally, ‘flesh’) and the arrangement of your limbs you can see and understand the wisdom of your Creator." This theme becomes a popular topic in the twelfth and thirteenth centuries. Samuel ben Nissim Masnut, who lived in twelfth-century Aleppo, quotes Job 19:26 as meaning to say that "From the formation of my limbs and from the arrangement of my body—contemplating them—I behold God (that is, the wonders of the Creator) ; for by seeing the created, man knows the wonders of the Creator, in the way in which it is said, ‘The heavens declare …’ (Ps. 19:2), which the Targum renders, ‘Those who contemplate the heaven tell the glory of the Lord.’ " . For we find that most matters of this lowly world are similar to the matters of the world above, just as we know that the forms of this world are contained in the same principle11An allusion to prime matter which is a substratum. . Just as we see that the forms of a tree’s branches, flowers, and blossoms are found mainly under the earth, and even though they cannot be seen and cannot be found except through reason, we know that they are there. For an apple will not grow on a nut-bearing tree, nor will almonds grow on it, for that is not found in its root. Only that which is found in its root can come forth in its branches. There can come forth only nuts from a nut-bearing tree. If there were such a power in the roots of the tree, such a power that would bring forth apples or almonds, it would be evident in its fruit. For as they came up from the earth, there would be seen in them the forms of nuts. For there cannot grow forth from the branches anything except that which is found in the roots. Thus, we can understand that everything which is in this world comes from the strength of the other world, for the upper world is like a root12A Platonic notion that the idea comes first. In Midrashic thought, Torah, the idea comes first, then God’s throne of glory, then Israel, then Olam Ha’ba, the future eternity.... . This world is like branches, and therefore, through the mysteries of the lowly world, we can understand the secrets of the upper world.
וכן כל בעלי חיים זולתי האדם – אין להם בושה, הואיל ואין להם חכמה. וכל חכם לב יודע מעלת השכל והחכמה, כי בה יגיע אל אמיתת הדברים, וגם בה יגיע אל יחוד בוראו ברוך הוא לעבודתו, ובה יכול להידמות למלאכים.
And thus with ail living creatures outside of man there is no sense of shame, since they have no wisdom. Every one wise of heart knows the worth of the virtue of intelligence and wisdom, for through this virtue he attains the truth of things and also the concept of the oneness of his Creator, Blessed is He, and how to serve Him — and in serving God man can be like the angels.
אך מציאות החסידות עצמו הוא דבר עמוק מאד להבינו על נכון, והוא מיוסד על יסודות חכמה רבה ותיקון המעשה בתכלית אשר ראוי לכל חכם לב לרדוף אחריו, כי רק לחכמים להשיגו באמת, וכן אז"ל (אבות פ"ב): לא עם הארץ חסיד.
But actual Piety itself requires great depth to understand it correctly. It is based on foundations of great wisdom and utmost rectification of one's deeds, which befits every wise hearted man to pursue. For only the wise can truly attain it, as our sages stated: "an unlearned man cannot be pious" (Avot 2:5).
אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָקִ֛ים אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (פ)
Cursed be he who will not uphold the terms of this Teaching and observe them.—And all the people shall say, Amen.
אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם. שלא יקיים ויודה שראוי לעשות את כולם אבל תהיה איזו מצוה מהם לבטלה אצלו והוא החשוד לדבר אחד:
אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, who neither observes nor admits that they are all worth observing. but, who in his arrogance, considers some commandment or commandment of the Torah not worth his while observing. In the Talmud such a person is considered a “heretic because he rejects a single one of G’d’s commandments.”
ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. זה כלל לכל המצות שבתורה, ובאור הכתוב אשר לא יקים המצות בלבו, כלומר שיודה בהן ויאמין בכולן שהן אמת, אחת מהנה לא נעדרה, שאין בה תועלת הגוף והנפש, ושאין בכלן מצוה אחת לבטלה, זהו אשר לא יקים לעשות אותם, שיקיים בלבו אמונה חזקה שראוי לעשותם, כי כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת (משלי ח,ט).
ודרשו רז"ל אשר לא יקים — שאינו מגביה ספר תורה להראות כתיבתו לעם.
ודרשו רז"ל אשר לא יקים — שאינו מגביה ספר תורה להראות כתיבתו לעם.
. ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, “cursed he who will not uphold the words of this Torah.” This includes all the commandments in the Torah. The meaning of the verse is: “a person must acknowledge all the commandments of the Torah as true and emanating from G’d; he may not exclude a single one of them from his acceptance as such by denying that it is of value to body and soul. He must not view a single commandment as superfluous and meaningless.” This is the meaning of אשר לא יקים לעשות אותם. He must be convinced in his heart that all the commandments are worthwhile observing seeing they are all full of meaning to people engaged in studying them.
A more literal meaning of the words לא יקים is cited by the Jerusalem Talmud Sotah 7, which claims it refers to a reader of the Torah who fails to raise the Torah scroll with the text visible to the entire congregation.
A more literal meaning of the words לא יקים is cited by the Jerusalem Talmud Sotah 7, which claims it refers to a reader of the Torah who fails to raise the Torah scroll with the text visible to the entire congregation.
וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשָׂה הַדָּבָר אֶצְלוֹ כְּמוֹ הֶפְקֵר, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶנּוּ, (ג) עוֹבֵר עוֹד עַל אָרוּר שְׁלִישִׁי וְהוּא (דברים כ"ז כ"ו): ''אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם'', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְקַיֵּם אֶת כָּל התּוֹרָה, וְהוּא נִקְרָא מוּמָר (ד) לְדָבָר אֶחָד עַל יְדֵי זֶה, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁאָט נֶפֶשׁ עוֹבֵר עַל אִסוּר הֶחָמוּר הַזֶּה, וְהוּא מַחֲזִיק דָּבָר זֶה שֶׁל תּוֹרַת ה' אֶצְלוֹ לְהֶפְקֵר, כְּמוֹ שְׁאָר מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְעַל כֵּן גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשֹא. הֲרֵי חִשַּׁבְנוּ ג' אֲרוּרִין הַמְצוּיִין לָבוֹא עַל יְדֵי מִדָּה רָעָה הַזּוֹ.
(3) And if (G–d forbid) this matter becomes hefker [inconsequential] to him, so that he does not take it upon himself to guard himself from it, he transgresses further a third arur (Devarim 27:26): "Cursed is he who does not fulfill the words of this Torah to do them," which is understood as his not accepting it upon himself to fulfill the entire Torah. And he is called a "mumar [heretic] in respect to one thing" because of this — gratuitously transgressing this grave issur, regarding this article of the Torah of the L–rd as hefker — being like any other "mumar in respect to the entire Torah." Therefore, his sin is too great to forgive. We have thus enumerated three arurin which are often attendant upon this evil trait.
וְהִנֵּה מִכָּל מַה שֶּׁהֶעֱרַכְנוּ בְּגֹדֶל מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הַכֹּל, נוּכַל מִמֵּילָא לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הַחִיּוּב לְהַחֲזִיק הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא תִּמּוֹט. וְלֹא מִבָּעֵי אוֹתָן הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵם טְרוּדִים בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בְּוַדַּאי צְרִיכִין עַל כָּל פָּנִים לְהִזְדָּרֵז בָּעִנְיָן הַגָּדוֹל הַזֶּה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵעֹנֶשׁ הַמַּר שֶׁל בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה, כְּמוֹ שֵׁכָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה בְּאִגֶּרֶת הַתְּשׁוּבָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הָרוֹצֶה לְהִנָּצֵל מִן הָעֹנֶשׁ הַמַּר וְהֶעָוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה, יִתְעַסֵּקּ בְּצָרְכֵי הַתַּלְמִידִים וְהָרַבָּנִים וְכוּ', כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ בְּעִירוֹ וְיִהְיוּ עוֹסְקים בַּתּוֹרָה עַל יָדוֹ. וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל בְּסִפְרִי: זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ג' י"ח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", לְלוֹמְדֶיהָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "לַמַּחֲזִיקים", שֶׁהֵם מַחֲזִיקִים יְדֵי הַתַּלְמִידִים וְהָרַבָּנִים. אֶלָּא אֲפִלּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵם בְּעַצְמָם לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וּמְקַיְּמֵי מִצְוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, גַּם כֵּן חִיּוּב גָּדוֹל עֲלֵיהֶם לְהַחֲזִיק אֶת הַתּוֹרָה, וְאִם לָאו הֲרֵי הֵם בִּכְלַל אָרוּר, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה שַׁעַר ג' אוֹת י"ט בְּשֵׁם הַסִּפְרִי עַל הַפָּסוּק (דברים כ"ז כ"ו): "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים", אָדָם שֶׁלָּמַד וְשָׁנָה וְלִמֵּד לַאֲחֵרִים וְקִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהַחֲזִיק יְדֵי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וְלֹא הֶחֱזִיק, הֲרֵי הוּא בִּכְלַל "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקים".
From all of our discussion of the greatness of the Torah, which is the foundation of all, we can understand the greatness of the obligation of upholding the Torah that it not fall. And this holds not only for those who are busy with worldly affairs, who must certainly at least bestir themselves in this great enterprise in order to rescue themselves from the bitter punishments for neglect of Torah study, as Rabbeinu Yonah wrote in Iggereth Hateshuvah: "If one wishes to rescue himself from the bitter punishment and this great sin, let him occupy himself with the needs of the Torah scholars and the Rabbis, etc., so that they remain in his city and occupy themselves in Torah by his support." And Chazal have observed that the verse in Mishlei 3:18: "It [Torah] is a tree of life for its upholders" speaks not of "learners," but only of "upholders," who support Torah scholars and Rabbis — Even those who are themselves Torah scholars and fulfillers of mitzvoth in Israel have a great obligation to support Torah, and if not, they are in the category of "Cursed," G-d forbid, as Rabbeinu Yonah wrote in Sha’arei Teshuvah, Gate 3:19, in the name of the Sifrei on Devarim 27:26: "Cursed is he who does not uphold the words of this Torah to do them" — "If one learned and reviewed and taught others and fulfilled the Torah and is in a position to strengthen those who occupy themselves with Torah and mitzvoth but does not do so, he is in the category of "Cursed is he who does not uphold, etc."
אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם יֵשׁ חָכְמָה בַּגּוֹיִם, תַּאֲמֵן... יֵשׁ תּוֹרָה בַּגּוֹיִם, אַל תַּאֲמֵן...
וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בחבורו כי מה שאמרו חכמי האומות במה שהוא תחת גלגל הירח יש לשמוע להם כי היו חכמים בעולם הטבעי, אבל מה שאמרו במה שהוא למעלה מן גלגל הירח שזהו מה שאחר הטבע אין לשמוע להם, כי היו חכמים בעולם הטבעי אבל למעלה מן הטבע וחכמה זאת חכמת אלקית אין לשמוע להם...
ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים עני דכתיב כי מתו כל האנשים מצורע דכתיב (במדבר יב, יב) אל נא תהי כמת וסומא דכתיב (איכה ג, ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם ומי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
Four are considered as if they were dead: A pauper, and a leper, and a blind person, and one who has no children. A pauper, as it is written: “For all the men are dead” (Exodus 4:19). As explained above, they were not actually dead but had descended into poverty, and yet they were considered dead. A leper, as it is written that Aaron said to Moses with regard to Miriam’s leprosy: “Let her not, I pray, be as one dead” (Numbers 12:12). And a blind person, as it is written: “He has made me to dwell in dark places, as those that have been long dead” (Lamentations 3:6). And one who has no children, as it is written: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1).