(כ) וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף ה' מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא (כא) וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַחְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ ׀ בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר׃
Philo of Egypt
| For when the prophet, after having been called up to the loftiest and most sacred of all the mountains in that district, was divinely instructed in the generic outlines of all the special laws, and was out of sight of his people for many days; those of the people who were not of a peaceable disposition filled every place with the evils which arise from anarchy, and crowned all their iniquity with open impiety, turning into ridicule all those excellent and beautiful lessons concerning the honour due to the one true and living God, and having made a golden bull, an imitation of the Egyptian Typhos, and brought to it unholy sacrifices, and festivals unhallowed, and instituted profane and impious dances, with songs and hymns instead of lamentations. |
בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד משֶׁה מִסִּינַי וְרָאָה יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, הִבִּיט בְּאַהֲרֹן וְהָיָה מַקִּישׁ עָלָיו בְּקוּרְנָס, וְהוּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְעַכְּבָם עַד שֶׁיֵּרֵד משֶׁה, וּמשֶׁה הָיָה סָבוּר שֶׁהָיָה אַהֲרֹן שֻׁתָּף עִמָּהֶן, וְהָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, יוֹדֵעַ אֲנִי כַּוָּנָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הֵיאַךְ הָיְתָה לְטוֹבָה...
ר׳ סעדיה גאון פירוש שמות ל״ב:א׳-ו׳
ֿראשון שבהם דימה כי אהרן זה איננו אחי משה, אבל הוא צורף ששמו אהרן. וזה לא ייתכן כי אין מנוס מן הדעה שראש העם היה עמהם, והצורף הרי אינו ראש. ועוד אילו היה כך, כי אז היה משה הורג ראשון אותו צורף, במקום להתעניין בו ולהתפלל עליו, כאמרו ואתפלל גם בעד אהרן (דברים ט':כ')...
אך נאמר, ואלקים יצליח בידנו: יהיה נכון לאמר, שתשובה זו של אהרן לעם באה לשם בדיקתם מי נקי מהם, ומי הולך אחרי [עבודה זרה]. וזה, כשהעם התקהל עליו, כמאמר הכתוב ויקהל העם על אהרן (ל"ב:א') ידע שיש בהם נקיים ויש נוהים המחזיקים עדיין [בעבודה זרה]... ולא מצא אהרן דרך לבחון אותם אלא על ידי שייענה להם, ולהוסיף על כך במזבח חג לה' מחר (ל"ב:ה').
Now when the people had heard the proclamation of the Ten Commandments, and Moses had ascended the mount in order to receive the inscribed tables which he was to bring down to them, and then make an ark which was to be the point towards which they should direct their gaze during their devotions, they waited for his return clad in the same apparel in which they had witnessed the drama on Sinai, without removing their jewels or changing their clothes, remaining just as he left them, expecting every moment to see him return.
He, however, tarried forty days, although he had not provided himself with food, having only left them with the intention of returning the same day. An evil spirit overpowered a portion of the people, and they began to divide into parties and factions. Many views and opinions were expressed, till at last some decided to do like the other nations, and seek an object in which they could have faith, without, however, prejudicing the supremacy of Him who had brought them out of Egypt. On the contrary, this was to be something to which they could point when relating the wonders of God, as the Philistines did with the ark when they said that God dwelt within it.
We do the same with the sky and every other object concerning which we know that it is set in motion by the divine will exclusively, and not by any accident or desire of man or nature. Their sin I consisted in the manufacture of an image of a forbidden thing, and in attributing divine power to a creation of their own, something chosen by themselves without the guidance of God...
At the same time the people did not intend to give up their allegiance to God. On the contrary, they were, in theory, more zealous in their devotion. They therefore approached Aaron, and he, desiring to make their plan public, assisted them in their undertaking. For this reason he is to be blamed for changing their theoretical disobedience into a reality.
(ב) אלה אלקיך ישראל אשר העלוך - וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנולד היום לא העלם ממצרים? כל עובדי עבודת כוכבים יודעים שאלקינו בשמים ברא את העולם.
אך בזה היו טועים, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה, ולכך אומרים: אלה אלקיך ישראל אשר העלוך - כלומר רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו. וכן לבן אמר על התרפים: למה גנבת את אלקי.
ולנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה שלכל מיני מכשפות ואוב וידעוני כח בו להכחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות, לדעת אם יהיו תמים לה' אלהיהם ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף ולא מאמין לאות ומופת של רוח הטומאה, כדכתיב: כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם וגו'.
אבן עזרא שמות הפירוש הארוך ל״ב:א׳
ואיך יעשה אהרן פסל, שהמעשה קשה מהשתחויה. והלא אהרן היה קדוש השם ונביאו אל ישראל, ומצות רבות נתנו בידו עם משה אחיו. והנה יהיה חור טוב ממנו. ואם הוא עשה ע"ז, חייב הוא משה להורגו קודם עובדי העגל.
ועתה אחל לפרש דרך קצה הסוד. חלילה חלילה שעשה אהרן ע"ז. רק ישראל לא בקשו ע"ז, רק חשבו שמת משה שהסיעם מים סוף, כאשר פרשתי. כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל, כי הוא לא אמר להם מתי ירד. גם הוא לא ידע, כי השם אמר לו, עלה אלי ההרה, והיה שם עד שאתן לך לוחות הברית. ומלת אלקים כבוד חונה בצורת גויה. וככה אמרו, אשר ילכו לפנינו (שמות ל"ב:א'). ואם תשים לבך אל המסע הראשון אז תבין זה. והנה לכבוד השם נעשה, על כן בנה אהרן מזבח לפניו, והכריז שיזבחו מחר לכבוד השם. וכן עשו כאשר צום.
רמב״ן שמות ל״ב:א׳
אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט':כ"ג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו...
אבל הענין כמו שאמרתי, שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלקים אשר ילכו לפניהם במקומך אדושם, שלא ידעו מה היה לך, ואם תשוב אם לא, ולכן הם היו צריכין למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה: