וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים 'מדיות נאות' והללו אומרים 'פרסיות נאות' אמר להם אחשורוש 'כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה?' אמרו לו 'אין! ובלבד שתהא ערומה!'
So too, at the feast of that wicked man, [King Ahasuerus, when the men began to converse,] some said: 'Medean women are [the most beautiful,' while others said: 'Persian women are [the most] beautiful.' Ahasuerus said to them: 'The vessel I use [my wife], is neither Median nor Persian, rather Chaldean. Do you wish to see her?' They said to him: 'Yes, provided she's naked [without any royal garments].'
שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת היינו דכתיב אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה כך נגזר עליה
[Vashti was punished in this humiliating way] for it is with the measure a person measures [others] that one is measured [i.e. divine retribution is line with one's transgressions, measure for measure]. This teaches that the wicked Vashti would take the daughters of Israel [of the harem], strip them naked, and make them work on the Sabbath [and so measure for measure she be brought before the king naked on the Sabbath], as it is written: “After these things, when the wrath of King Ahasuerus was appeased, he remembered Vashti, and what she had done, and what was decreed against her” (Esther 2:1). [Namely,] just as she had done [with the young Jewish women,] so it was decreed upon her.
ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה נתכוונו מ"ט לא אתאי? א"ר יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב
“But the queen Vashti refused [to come]” (Esther 1:12). [The Gemara asks:] Since she was immodest, as the Master said: The two of them had sinful intentions, what is the reason [that] she did not come? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: This teaches that she broke out in leprosy, [embarrassed to expose herself publicly. Alternatively regarding her embarrassment it] was taught in a baraita: [The angel] Gabriel came and fashioned her a tail.
Purim is named after Yom hak’Purim, for in the
future one will rejoice in it, transforming a fast day to a feast day. So, with regards to the Shekhinah, it is forbidden to remove one’s shoes, for at this time the verse applies: “How graceful are your steps in those sandals, O nobleman’s daughter.” (Song of Songs 7:2). And it is so blissful and delightful in such good times with Her, so it will be in the future time of redemption. And so what caused the exile of the Shekhinah, if not the secret word: “... and so will I go in unto the king transgressively...” (Esther 4:16). And so by virtue of her coming without her husband, which Scripture describes as: “… at His right hand was a fiery law unto them.” (Deuteronomy 33: 2). Through Her the Torah was violated, and this caused the destruction of the First and Second Temple, of which Scripture states: “and thus I perished, and I lost” (Esther 4:16). Notwithstanding she came without her husband, Oral Torah [Tiferet], she came with her Father [Written Torah, Malkhut], as it states: “three days, night or day” (Esther 4:16), that she fasted on [those days], and they were witnessing the virgin coming into the king’s palace, as scripture states: “when then the maiden came unto the kings house.]” (Esther 2: 13). “Maiden” certainly; “she came unto the king” for no man knew her husband, nor how late it was in the evening; “that the maiden came” certainly a [she was] a virgin; that is so [seeing that the verse clearly states] how: (Esther 2:14) “In the evening she came in— certainly a virgin! “And on the morrow she returned” —certainly a virgin [contra immaculate conception]! And through Her, evening and morning, does Israel recite twice for her husband, and witnesses Her
פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, דַּעֲתִידִין לְאִתְעַנְגָא בֵּיהּ, וּלְשַׁנּוּיֵי לֵיהּ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג, וּמַה דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא אָסוּר בֵּיהּ נְעִילַת הַסַּנְדָל, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בָּהּ: "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב [חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שה"ש ז': ב'), וְעִנּוּגָא וְחֶדְוָה וְכַמָּה טָבִין מְזוּמָנִין לְגַבָּהּ, וְדָא יְהֵא בְזִמְנָא דְפוּרְקָנָא בַעֲגָלָא. וּמָאן גָּרַם עִנּוּי לִשְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, אֶלָּא רָזָא דְמִלָּה "וּבְכֵן אָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" (אסתר ד': ט"ז), בְּגִין דְּעָאלַת בְּלָא בַּעִִלָהּ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (דברים ל"ג) "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ", דְּבַטִּילוּ בָּהּ אוֹרַיְיתָא, וְדָא גָרַם אִבּוּדָא דְבַיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: (אסתר ד': ט"ז) "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי", וְעִם כָּל דָּא אַף עַל גַּב דְּעָאלַת בְּלָא בַּעִִלָהּ דְאִיהוּ דִבְרֵי תוֹרָה, עִם כָּל דָּא עָאלַת בַּאֲבָהָן, דְּאִינוּן: (אסתר ד': ט"ז) "שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" דְּאִתְעַנַּת בְּהוֹן, וְאִינוּן סַהֲדִין דְעוּלֵימְתָא עָאלַת בֵּיהּ לְמַלְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: (אסתר ב': י"ג) "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶך", "נַעֲרָה" וַדַּאי "בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ" דְּאִישׁ לֹא יְדָעָהּ אֶלָּא בַעִִלָהּ, וּכְמָה דְ"בָעִִרֶב הִיא בָאָה...נַעֲרָה" (אסתר ב': י"ד) בְּתוּלָה וַדַּאי, הָכִי נַמִּי "בַּבֹּקֶר הִיא שָׁבָה... נַעֲרָה" בְּתוּלָה וַדַּאי, וּבָהּ עִִרֶב וָבֹקֶר פַּעֲמַיִם קוֹרִין לְיִשְׂרָאֵל בַּעִִלָהּ, וְסַהֲדִין עֲלָהּ דְּלָא חֲלִיפַת לֵיהּ הִיא וּבְנָהָא בְאָחֳרָא, וּבְגִין דָּא יִשְׂרָאֵל אָמְרִין בְּכָל יוֹמָא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אֶחָד, שְׁמַ"ע אֶחָ"ד, שֵׁ"ם אָ"ח עִ"ד", אָ"ח נָטִיר לָהּ, בְּגִין דְּאָח לְצָרָה יִוָּלֵד (משלי י"ז: י"ז), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים ל"ב: ז') "אַתָּה סֵתֶר לִי", "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ" (דברים כ"ח: ו'), "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מ"ט: כ"ח), בְּגִין דְּבֵיהּ יהו"ה וּבֵיהּ ד', בֵּיהּ אִיהִי נְטִירָא.
(א) והקרוב אליו כרשנא שתר וכו' אמר ר' לוי כל הפסוק הזה על שם קרבנות נאמר כרשנא כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה וכו'. הנה שייכות המאמר הזה למיתת ושתי, דהנה הבעש"ט ז"ל אמר על ערומה ולא באה שזה הענין ערומה עדיין לא בא עכ"ל. הענין בזה כי הש"י נתן להם לישראל תורה ומצות שהם לבושים שעל ידם יוכלו להשיג עצמותו ית', כי בעוה"ז אין בכח אנושי להשיג עצמותו ית' בלתי ע"י לבושים מתגשמים עד כל מה שאנו מקבלים הוא באמצעות הלבושים,... ע"כ כאשר ראו אנשי כנסת הגדולה שצוה אחשורוש שתבא ושתי ערומה, הבינו כי רוצה הש"י להנחיל להם לישראל התגלות האמיתי בלי שום לבוש, כמו שיהיה לעתיד שיגלה הקב"ה אורו בלי שום לבוש ומזה יבא להם התאוה בהתגברות, והזמן ההוא היה שביקשו אנשי כנסת הגדולה לעקור יצרא דעריות (יומא ס"ט:) וצעקו מלאכי השרת איך יהיה לאומות העולם תפיסה בענין ערומה, כלום הקריבו לפניך וכו' כי ישראל בעת שהיה האור בהעלם מאתם עסקו בעבודה ובקרבנות כדי לקרב אליהם האור בכל יכולתם, ולכן מהראוי שלעתיד יגלה להם הש"י את אורו בגילוי הגמור מבלי אמצעית, כמ"ש בשירי דוד מלך ישראל (תהלים פ"ד,ג') נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יקוק לבי ובשרי ירננו אל אל חי, היינו לעת עתה כאשר נצרך ללבושים נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יקוק היינו לבושים לאורו, אבל לבי ובשרי ירננו אל אל חי היינו היחול והקווי שלי הוא להתגלות האור שיהיה לעתיד בלי לבוש רק לחיים פשוטים זהו לאל חי, אבל אומות העולם שלא עסקו בעבודה ולא רצו לעסוק כדי להתקרב לאור יקוק מדוע יזכו אז שיהיה להם שייכות להתגלות כשיהיה בלי עבודה ולבוש.
R. Mordechai Yosef Lainer (1801-1854), Mei Hashiloach vol. 1, Likutim Megillah:
There is a connection of this teaching to the death of Vashti, and behold the BeS"T, z"l, said concerning ‘naked’, “ ‘And [Vashti] did not appear’ (Esther 1: 17) for this state of ‘denuded’ [consciousness] had not yet come.” That is, God gave Israel Torah and commandments as garments to apperceive the divine essence. For in this world, it is not within human power to reach divine essence other than by way of garments,... this is why when the Great Assembly saw the King Acheshverosh ordered Vashti to appear denuded, they understood that the divine desired to bequeath to Israel the real revelation without any garment, as will be in the time that is coming, when the divine will reveal its light without any garment. The desire will be overpowering, and in that time they were those who requested of the Great Assembly to uproot the erotic impulse (bYomah 69b), and the angels cried out in protest: 'How is it that all the other nations of the world will have a denuded sense of the divine essence, as they have offered You nothing. For when the divine light was enshrouded, Israel was offering you service and sacrifices in order to get closer to that light with all their might. Thus it is only logical that in the time that is coming the divine light will be revealed denuded, as scripture states in the psalms of King David (Psalm 84: 3): "Desiring and expiring is my soul for the divine precinct, my heart and my flesh rejoice for the living divinity," that is, at this time while garments are necessary "desiring and expiring is my soul for the divine precincts", that is for the garments of that light. But "my heart and my flesh rejoice for the living divinity", that is, the incipience and my hopeful waiting for the revelation of that light that is coming without any garment. Only hoping for an expansive life, that is, "for the living divinity", but the nations of the world that did not preoccupy themselves with service and sacrifices to come closer to that divine light--why would they then deserve to merit any connection to the denuded revelation without any devotion?