| א. לסגנון נאום יהודה |
לאיזה צורך הביא והאריך יהודה בכל הסיפור הזה (= פסוקים י"ט-כ"ג שהם חזרה על השיחה שהתנהלה בין יוסף ואחיו), והנה אם היה דעתו להעיר את רחמי יוסף ולומר שהם מוכרחים בהבאת בנימין לאביו, היה די שיזכור שלא יוכל אביו לעזוב את בנו... לא כל שאר הדברים שעברו, שלא היה בהם צורך?
ענה לקושיתו.
2. למה משמיט יהודה בנאומו, שהאשימם יוסף בריגול ברדתם מצרימה בפעם הראשונה?
3. בנאום יהודה ישנן מספר "מילים מנחות" החוזרות ונשנות פעמים רבות; אילו הן? מה הכוונה בחזרות המרובות עליהן?
4. ישנו בנאום יהודה משפט אחד המשתרע על יותר מפסוק אחד, ואשר כמה משפטים נטפלים נערמים לפני בוא המשפט העיקרי (= הראשי). איזהו הפסוק? מהו המשפט העיקרי שבו? מהי סיבתו של מבנה תחבירי מסובך זה? (והשוה גם שופטים ט' ט"ז-י"ט).
| ב. תזמון "ויגש אליו" |
"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"
Then Judah came near unto him, and said: ‘Oh my lord, let thy servant, I pray thee, speak a word in my lord’s ears, and let not thine anger burn against thy servant; for thou art even as Pharaoh.
האלשיך, מקשה "בכללות הענין":
מה זאת ליהודה, כי מתחילה אמר (מ"ד ט"ז) "הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו", ברצון נפשו, ואחר אשר הקל יוסף מעליהם ואמר (מ"ד י"ז) "חלילה לי מעשות זאת, האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד וכו'" אז כעס יהודה "ויגש אליו"?
מה זאת ליהודה, כי מתחילה אמר (מ"ד ט"ז) "הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו", ברצון נפשו, ואחר אשר הקל יוסף מעליהם ואמר (מ"ד י"ז) "חלילה לי מעשות זאת, האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד וכו'" אז כעס יהודה "ויגש אליו"?
And he said: ‘Far be it from me that I should do so; the man in whose hand the goblet is found, he shall be my bondman; but as for you, get you up in peace unto your father.’
ענה לקושיתו!
| ג. ההבדל בין "נותר" ו"נשאר" |
השוה:
|
דברי יעקב אל בניו
פרק מ"ב פסוק ל"ח
"כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר" |
דברי יהודה אל יוסף
פרק מ"ד פסוק כ'
"וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ" |
ד"ה ואכל את יתר הפליטה הנשארת: הוא החיטה והכוסמת שנשארו מן הברד בכוונה לצורך הארבה, שזה גדר פועל "נשאר" והבדלו מן "נותר", רצוני לומר, "הנשאר" – בכוונה.
ויאכל (הארבה) את כל אשר השאיר הברד. ובפסוק ט"ו שם אמר "את אשר הותיר הברד" ויראה ההבדל בין "שאר" ל"נותר" בהבדל כוונת המשייר, אם כוונתו על המשוייר לתכלית מה, כי חלק הנשאר חשוב עליו ושוה בעיניו כמו חלק הראשון, אז חלק המשוייר יקרא "שאר"; אמנם אם חלק השני אינו בעיניו כי אם כתוספת, אז חלק המשוייר יקרא "נותר"... ובמנחה, שהקומץ ממנה הוא למאכל גבוה, אמר על החלק ממנו (ויקרא ב' ג') "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו", שאיננו כי אם למאכל אדם ונופל ממדרגתו בערך חלק הראשון.
והשוה:
"וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ"
And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man, and cattle, and creeping thing, and fowl of the heaven; and they were blotted out from the earth; and Noah only was left, and they that were with him in the ark.
"וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי"
And he said: ‘I have been very jealous for the LORD, the God of hosts; for the children of Israel have forsaken Thy covenant, thrown down Thine altars, and slain Thy prophets with the sword; and I, even I only, am left; and they seek my life, to take it away.’
"וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה" (אלדד ומידד)
But there remained two men in the camp, the name of the one was Eldad, and the name of the other Medad; and the spirit rested upon them; and they were of them that were recorded, but had not gone out unto the Tent; and they prophesied in the camp.
"וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן"
And he went to his father’s house at ῾Ofra, and slew his brothers, the sons of Yerubba῾al, seventy persons, upon one stone: yet Yotam the youngest son of Yerubba῾al was left; for he hid him-self.
התוכל להסביר את ההבדל בין דברי יעקב ובין דברי יהודה על פי הסברו של אחד משני המפרשים שהובאו לעיל?
| ד. אבל, ביגון, ברעה |
השוה:
בראשית
"כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה"
And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said: ‘Nay, but I will go down to the grave to my son mourning.’ And his father wept for him.
"וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה"
And he said: ‘My son shall not go down with you; for his brother is dead, and he only is left; if harm befall him by the way in which ye go, then will ye bring down my gray hairs with sorrow to the grave.
"וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה"
and if ye take this one also from me, and harm befall him, ye will bring down my gray hairs with sorrow to the grave.
"וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה"
it will come to pass, when he seeth that the lad is not with us, that he will die; and thy servants will bring down the gray hairs of thy servant our father with sorrow to the grave.
בעל צידה לדרך, מקשה:
וקשה לי, למה אמר לעיל גבי יוסף "אבל שאולה", וכאן אמר (מ"ד כ"ט) "ברעה שאולה", ולא עוד אלא שתיכף שנה ואמר "ביגון שאולה". הלא דבר הוא! ולא ראיתי לשום מפרש אשר שת לבו לדקדוק זה.
וקשה לי, למה אמר לעיל גבי יוסף "אבל שאולה", וכאן אמר (מ"ד כ"ט) "ברעה שאולה", ולא עוד אלא שתיכף שנה ואמר "ביגון שאולה". הלא דבר הוא! ולא ראיתי לשום מפרש אשר שת לבו לדקדוק זה.
לדעתו ישב רש"י, חלק מקושיתו בדבריו למ"ד כ"ט:
ד"ה והורדתם את שיבתי וכו': עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו, ואם ימות זה, דומה עלי ששלושתם מתו ביום אחד.
ד"ה והורדתם את שיבתי וכו': עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו, ואם ימות זה, דומה עלי ששלושתם מתו ביום אחד.
'והורדתם את שיבתי וגו YE SHALL BRING DOWN MY GRAY HAIRS etc. — Whilst Benjamin is beside me I find comfort in him for the loss of his mother and his brother, so that if he dies it will seem to me as though the three of them died in the same day.
**
נסה לישב את קושית בעל צידה לדרך בהעזרך בדברי רש"י אלה!
| ה. "והורידו" - דרך כבוד |
"וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה"
it will come to pass, when he seeth that the lad is not with us, that he will die; and thy servants will bring down the gray hairs of thy servant our father with sorrow to the grave.
רבנו יעקב, בעל הטורים (פירוש הטור הארוך על התורה, נדפס בירושלים תשכ"א):
ד"ה והורידו עבדיך וכו': יש לפרשו לשון כינוי, פירוש "והורדת", אלא שכינה לומר לו דרך כבוד.
ד"ה והורידו עבדיך וכו': יש לפרשו לשון כינוי, פירוש "והורדת", אלא שכינה לומר לו דרך כבוד.
1. מה המריצו לפרש כך?
2. הנראה לך פירושו קרוב לפשוטו של מקרא?
| ו. שאלות בטעמי המקרא |
"וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן
וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם
וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם
אִם אָפֵס כָּסֶף"
And when the money was all spent in the land of Egypt, and in the land of Canaan, all the Egyptians came unto Joseph, and said: ‘Give us bread; for why should we die in thy presence? for our money faileth.’ And Joseph said: ‘Give your cattle, and I will give you [bread] for your cattle, if money fail.’
שד"ל:
ד"ה ולמה נמות: כמו פן (כמו בראשית כ"ז מ"ה: "למה אשכל גם-שניכם יום אחד"). וכן נראה דעת בעל-טעמים, ששם האתנח ב"נגדך" – ובכתב-יד שלי כתוב "למה" בלא ו"ו גם בעברי גם בתרגום.
ד"ה ולמה נמות: כמו פן (כמו בראשית כ"ז מ"ה: "למה אשכל גם-שניכם יום אחד"). וכן נראה דעת בעל-טעמים, ששם האתנח ב"נגדך" – ובכתב-יד שלי כתוב "למה" בלא ו"ו גם בעברי גם בתרגום.
1. הסבר את דברי שד"ל.
2. נסה לתת תשובה אחרת לסיבת בואו של אתנח ב"נגדך" מתוך השוואת שתי לשונות האמירה בפסוק ט"ו-ט"ז וצירופי טעמיהן.
| ז. שאלות בטעמי המקרא |
"וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף
וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא"
And they brought their cattle unto Joseph. And Joseph gave them bread in exchange for the horses, and for the flocks, and for the herds, and for the asses; and he fed them with bread in exchange for all their cattle for that year.
1. מדוע אין הפסוק מתחלק בחילוף הנושא ("ויתן") אלא בגמר המשפט הראשון של הנושא השני ("וינהלם")?
2. היכן מתחלק הביטוי "ויתן להם יוסף לחם", ומה יש ללמוד מכאן על אפשרות החיבור של ארבעה הטעמים: מונח-ת"ג קדמא-אזלא.
3. ב"הבאה" נאמר "מקניהם" (וכן בצלע השניה: "בכל מקניהם") ואילו ב"נתינה" נאמרו ארבעה סוגי בהמות. איך מתחלקים 4 סוגים אלה ומה הסיבה לחלוקה הזאת?
4. היכן "נסגר" הפועל "ויתן" סגירה מוקדמת?