פרשת ויצא תשל"א - יעקב
א. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ויצא יעקב: על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו לישמעאל, הפסיק העניין בפרשתו של יעקב, וכתיב (כ"ח ו') "וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב..." ומשגמר חזר לעניין הראשון.
ויצא יעקב AND JACOB WENT OUT— Owing to the fact that it was because the daughters of Canaan were evil in the eyes of Isaac, his father, that Esau went to Ishmael, Scripture broke off the narrative contained, in the section dealing with Jacob, and wrote (verse 6 till verse 9), “Now Esau saw that Isaac had blessed [Jacob] etc., that the daughters of Canaan were evil in the eyes of Isaac and so he went to Ishmael” and when it finished this (the account of Esau’s further marriage) it resumes the previous subject.
א. מה קשה לרש"י?
ב. השווה לדברי רש"י אלה את דבריו ב: בראשית ל"ט א' ד"ה ויוסף הורד. שמות ו' כ"ט ד"ה וידבר ה'. שמות ו' ל' ד"ה ויאמר משה לפני ה'. שמואל א' ל"א א' ד"ה ופלשתים נלחמים בישראל. מהי דרכו של רש"י בישבו קושי מעין זה?
ג. באר את לשון רש"י "על יד שבשביל ש...", ועיין עלון הדרכה.
ד"ה ויצא: לא היה צריך לכתוב אלא "וילך יעקב חרנה", ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר - הוא הודהּ, הוא זיוהּ, הוא הדרהּ, יצא צדיק משם – פנה הודהּ, פנה זיוהּ, פנה הדרהּ. וכן (רות א') "ותצא מן המקום" האמור בנעמי ורות.
ויצא [AND JACOB] WENT OUT—It need have written simply “And Jacob went to Haran’’; why then does it mention his departure from Beersheba? But it intends to tell us that the departure of a righteous person from his city makes an impression. As long as a righteous man is in his city he is its glory and splendour and beauty; when he leaves it, there depart also its glory, its splendour and its beauty. This, too, is the meaning of (Ruth 1:7) “And she went forth out of the place”, stated in reference to Naomi and Ruth (Genesis Rabbah 68:6).
א. במה שונה הקושי שרש"י מישבו בד"ה הזה מן הקושי שהוא מישבו בד"ה הראשון?
ב. לבוש האורה, (ר' מרדכי יפה):
שמעתי מקשין ומתמיהין על רש"י שכאן מביא ראיה מן (רות א' ו') "ותצא מן המקום", משמע ששם הוא פשוט יותר לפרש, ולכך מביא ראיה מהתם (=משם) על הכא (על מקומנו כאן). ושם (רות) גבי "ותצא מן המקום" פירש גם כן כמו שפירש כאן וסיים דבריו "וכן גבי ויצא יעקב", משמע דהכא הוא פשוט, ומביא ראיה מהכא להתם...
הסבר על פי דרך פירושי רש"י בכמה מקומות – וגם בפרקנו – שאין מקום לקושיה זו!
ד"ה וישם מראשותיו: עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת: "עלי יניח צדיק את ראשו", וזאת אומרת: "עלי יניח". מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת . וזהו שנאמר: (כ"ח י"ח) "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו".
וישם מראשתיו AND PUT THEM FOR A RESTING PLACE FOR HIS HEAD — He arranged them in the form of a drain-pipe around his head for he was afraid of wild beasts (Genesis Rabbah 68:11). They (the stones) began quarrelling with one another. One said, “Upon me let this righteous man rest his head”, and another said “Upon me let him rest it”. Whereupon the Holy One, blessed be He, straightway made them into one stone! This explains what is written (Genesis 28:18), “And he took the stone that he had put under his head” (Chullin 91b).
א. הסבר, מהו המסומל בריב האבנים זו עם זו באמרן "עלי יניח..."!
**
ב. ר' וולף היידנהיים, בפירושו לרש"י הבנת המקרא:
לפי דעת מפרשי הפשט יהיה טעם הכתוב -ויקח אחת מאבני המקום וישם אותה מתחת לראשו, וכן פירשו ראב"ע ורשב"ם וכן כתבו בעלי התוספות חולין צ"א: וזהו שכתוב אחריו "ויקח את האבן..." אכן לעיקר מדקדק לשון עברי לא ייאמנו דבריהם (=של הפשטנים!) כי מלבד הקושייה על פירושם, שהיה לו לכתוב: "ויקח אבן וישם מראשותיו", דוגמת (שמות י"ז) "ויקחו אבן וישימו תחתיו", הנה גם תיבת "מראשותיו" לא יסבול פירושם כלל, שלפי דעתם הוא דבר הנתון מתחת לראש, כסת להניח הראש עליו. והמעיין בכתובים ימצא שאין זה מעניינו...
רווה"ה מסתמך על שמואל א' כ"ו, מלכים א' י"ט, כדי להוכיח את צדקת דברי רש"י.
מה ההוכחה?
ב. חלום יעקב
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ"
And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it.
המראה הזה שהגיע ליעקב ראוי שנדע מה עניינו והוראתו, והנה ראינו בו דעות חלוקות, וכמה מדרשות דרשו במראה הזה.
Angels … were ascending and descending. Yaakov was afraid that he had sinned in taking the blessings, but Hashem showed him that heaven approved and that the prayers and offerings of his offspring would ascend to heaven from this spot.
1. תנחומא ויצא:
אמר ר' שמואל בר' נחמן: אלה שרי אומות העכו"ם… שהראה לו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שר של בבל עולה שבעים עוקים (שלבים) ויורד, ושל מדי – חמשים ושניים ויורד, ושל יוון מאה ויורד, ושל אדום עולה ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין לו ירידה? אמר לו הקדוש ברוך הוא (ירמיה ל, י ): "ואתה אל תירא עבדי יעקב… ואל תחת ישראל"- כביכול אפילו אתה רואהו עולה ויושב אצלי - משם אני מורידו; שנאמר (עובריה א, ד): "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאום ה'".
א. הסבר את פרטי החלום לפי פירוש המדרש הזה:
החלום פתרונו
הסולם ?
שלבי הסולם ?
המלאכים ?
עולים ?
יורדים ?
החלום כולו ?
ב. מה ראה האמורא לומר על שרו של אדום שיעקב רואה אותו עולה ואינו יורד?
ג. נחלקו המפרשים בפירוש (פסוק י"ג) "והנה ה' ניצב עליו", אם יש לפרש 'עליו' – על הסלם, או יש לפרש 'עליו' – על יעקב. כיצד תופש המדרש הזה את המילים "ניצב עליו"?
אמר ר' ברכיה: הראה לו הקדוש ברוך הוא ליעקב שרו של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתיירא אבינו יעקב ואמר: כשם שיש לאלו ירידה, כך יש לי ירידה? אמר לו: אם אתה עולה, אין לך ירידה! לא האמין ולא עלה. ר' שמעון בן יוסינה היה דורש: (תהלים עח, עב): "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו". אמר לו הקדוש ברוך הוא: אילו עלית והאמנת ( נוסח ויקרא רבה: אילו האמנת ועלית - ושים לב!), לא הייתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ארבע מלכויות בעולם הזה. אמר לו יעקב: יכול לעולם? אמר לו: "אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים"- מגליא ומאספניא ומחברותיה. "ושב יעקב" מבבל, "ושקט"- ממדי, "ושאנן"- מיוון, "ואין מחריד"- מאדום.
והשווה רמב"ם, הלכות יסודי התורה ז' ג':
הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה, דרך משל מודיעין לו, ומיד ייחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכויות ושעבודן.
The matters concerning which a prophet is informed by vision of prophecy, are imparted to him allegorically, but the interpretation thereof is engraved upon his heart simultaneously with the vision and he knows what it means, as the vision of the ladder which Jacob our father saw: "The angels of God were ascending and descending upon it" (Gen. 28.12); which was a parable, the interpretation of which is the rise and fall of kingdoms, or as the Living Creatures which Ezekiel saw (Ezek. 1. 1–27), or the Seething Pot and the Almond Rod which Jeremiah saw (Jer. 1.12–13), or the Scroll of Parchment which Ezekiel saw (Ezek. 2.9), or the Measure which Zechariah saw (Zech. 2.5). And so with the rest of the prophets; some of them relate the parable and its interpretation as these; others relate the interpretation alone; and still others relate the parable only without the interpretation, as parts of the prophecies of Ezekiel and Zechariah, but all of them are prophesying in parables and metaphors.
**
א. מה ההבדל בין פתרון החלום, על פי המדרש שהבאנו ראשונה, לבין פתרון החלום, על פי המדרש הזה? ועיין עלון הדרכה.
ב. הרמב"ן, בפירושו למקומנו ד"ה והנה סולם (החל מן "ועל דעת ר' אליעזר...") מביא את המדרש הראשון ולא השני. התוכל להסביר סיבת הדבר?
וכבר יתחייב אליהם (אל פירושי החלום השונים המובאים בפירושו) ספק שלא יימלט ממנו איש, והוא שתהייה המראה הזאת בלתי מתייחסת לעניין יעקב, שהיה בורח מפני עשו אחיו מפחדו שיהרגהו על הברכה אשר בירכו אביו, והמראה אשר ראה לא תתייחס לזה כלל, להראות שהמלאכים אשר ליווהו בארץ לא ילווהו חוצה לארץ (=כפירושו של רש"י) או ממשלת ארבע מלכויות שהיה אחרי זה יותר מאלף שנה... כי הנה כל הדברים האלה עם היותם השגות אמתיות, לא היו מתייחסים ליעקב, ולא מצינו שהראה אותם הקדוש ברוך הוא לאברהם ולא ליצחק. ולמה זה להראותו ליעקב? כל שכן שלא הייתה המראה הזאת מתייחסת לזמן ולא למקום שהגיע לו שם, רוצה לומר בדרך בברחו ובלילה בהיותו לן על אותם אבנים ששם מראשותיו. ויותר ראוי להראותו אליו בהיותו יושב אהלים בבית אביו או במדרשו של שם ועבר, לא באישון לילה ואפלה ובהיותו כאורח נטה ללון?!
Angels … were ascending and descending. Yaakov was afraid that he had sinned in taking the blessings, but Hashem showed him that heaven approved and that the prayers and offerings of his offspring would ascend to heaven from this spot.
התוכל ליישב קושיתו בהסירך תלונתו מעל המדרשים שהובאו לעיל?