"Do not go talebearing against your people; do not stand over the blood of your neighbor, I am the Lord."
| א. "לא תלך רכיל בעמך" |
| A. "Do not go talebearing against your people" |
(ה) [ה] "לא תלך רכיל בעמך" – שלא תהיה רך דברים לזה וקשה לזה. דבר אחר: שלא תהיה כרוכל שהוא מטעים דברים והולך.
(ו) [ו] אמר רבי נחמיה כך הוא מנהגם של דיינים: בעלי דין עומדים לפניהם ושומעים את דבריהם ומוציאים אותם לחוץ ונושאים ונותנים בדבר. גמרו את הדבר הזה מכניסים אותם, הגדול שבדיינים אומר "איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב".
(ז) [ז] ומנין שכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר "אני מזכה וחבירי מחייבים אבל מה אעשה ורבו עלי", לכך נאמר "לא תלך רכיל בעמך". וכן הוא אומר "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" (משלי יא, יג)
(5) 5) (19:16) ("You shall not go spying out among your people. You shall not stand by the blood of your neighbor; I am the L–rd.") "You shall not go rachil among your people": You shall not be rach (soft) to one and hard to the other. Variantly: You shall not be like a rochel (a merchant), who bandies words (from one locale to another [thus, "rechiluth"]).
(6) 6) R. Nechemiah said: This is the practice of the judges: The litigants stand before them and state their cases, after which they are taken outside and they (the judges) deliberate upon the matter. When they are finished doing so, the litigants are brought back in, at which time the chief judge says: "So and so, you are liable, etc."
(7) 7) And whence is it derived that if one of the judges goes out, he should not say "I found for you, but what can I do, my fellow (judges) are in the majority"? From "You shall not go rachil among your people." And (Mishlei 11:13) "He who goes rachil reveals a secret, and the faithful of spirit conceals a thing."
ד"ה לא תלך רכיל: אני אומר: על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבית רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק נקראים הולכי רכיל - הולכי רגילה, אשפיימנט בלע"ז (espionner), וראייה לדברי, שלא מצינו רכילות שלא כתוב בלשון הליכה: "לא תלך רכיל", (ירמיה ו') "הולכי רכיל נחושת וברזל", ושאר לשון הרע אין כתוב בו לשון הליכה: (תהילים ק"א) "מלשני בסתר רעהו" (תהילים ק"כ) "לשון רמיה", (תהלים י"ב) "לשון מדברת גדולות". לכך אני אומר שהלשון "הולך ומרגל", שהכ"ף נחלפת בגמ"ל, שכל האותיות שמוצאיהן ממקום אחד מתחלפות זו בזו: בי"ת בפ"א, וגמ"ל בכ"ף וקו"ף, ונו"ן בלמ"ד, וזי"ן בצד"י, וכן (שמואל ב' י"ט) "וירגל בעבדך" – ריגל ותר מה לאמר עלי רעה, וכן (תהילים ט"ו) "לא רגל על לשונו", וכן "רוכל" הסוחר ומרגל אחר כל סחורה. וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא "רוכל" – לשון רוגל.
לא תלך רכיל THOU SHALT NOT GO ABOUT AS A TALE BEARER — I say that because all those who sow discord between people and all who speak slander go into their friends' houses in order to spy out what evil they can see there, or what evil they can hear there so that they may tell it in the streets —they are called הולכי רכיל which it the same as הולכי רגילה, "people who go about spying"; espiement in O. F. A proof of my statement is the fact that we do not find anywhere the term רגיל used in Scripture except in connection with the expression הלך "to go". Examples are: the phrase here, לא תלך רכיל; (Jeremiah 6:28) "[They are all] walking as spies: they are brass and iron". But as for any other expressions for “slander”, the verb הלך is not used with them. Examples are (Psalms 101:5) "whoso privily slandereth his neighbour”; (Psalms 120:2) "false tongue"; (Psalms 12:4) "the tongue that speaketh proud things (slander)". For this reason I say that this expression (הולך רכיל) means "going about ומרגל, and spying out” (רגל = רכל), because the כ may interchange with ,ג since all letters the pronounciation of which are of the same place in the organs of speech may interchange with each other e. g., בי"ת with גימ"ל ,פ"א with כ"ף or with נו"ן ;קו"ף with זי"ן ;למ"ד with צד"י. And in a similar sense we have, (II Samuel 19:28) "He spied against thy servant [to my lord]” which implies, "he spied me out with subtly in order to speak evil about me to my lord״ (and thus וירגל comes to mean "to slander”). Similar is (Psalms 15:8): לא רגל על לשונו which means, "he has not spied out in order to have evil on his tongue”. Similarly the רוכל, the trader, is one who goes round and searches for (spies out) all kinds of merchandise, and so also the seller of perfumes which women use to make themselves nice, because he constantly goes about in the villages, he is called רוכל, which has the same meaning as רוגל.
1. Explain the difference between the three explanations of the Sifra.
2. From where did the Sifra find a clue for its first explanation?
3. Why did our commentators - Rashi and R. Ibn Ezra (as well as Rashbam and Ramban) - refrain from explaining our verse according to the first part of the Sifra here?
| ב. "לא תלך רכיל" |
| B. "Do not go talebearing" |
(א) אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר הַסִפּוּר, בֵּין אִם סִפֵּר מֵעַצְּמוֹ בִּרְצּוֹנוֹ וּבֵין אִם (ז) עָמַד עָלָיו חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים וְהִפְצִּירוֹ עַד שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר. וַאֲפִלּוּ (ח) אָבִיו אוֹ רַבּוֹ, שֶׁמְּחֻיָּב בִּכְבוֹדָם וּבְמוֹרָאָם, שֶׁלֹּא לִסְתֹּר דִּבְרֵיהֶם, אִם הֵם (ט) בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם עִנְיַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְהוּא יוֹדֵעַ, שֶׁבְּתוֹךְ הַסִפּוּר יֻכְרַח לָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע אוֹ אֲפִלּוּ רַק לְאָבָק שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, אָסוּר לוֹ לִשְׁמֹעַ לָהֶם.
(1) There is no difference in the issur of speaking [lashon hara], as to whether one speaks it of his own volition or whether his friend stands over him and begs him to tell him — in either case, it is forbidden. And even if his father or his Rabbi — whom he is obligated to honor and to fear and not to contradict their words — even if they importune him to speak of a certain thing, and he knows that in the midst of the account he will perforce come to speak lashon hara or even only the "dust" of lashon hara, he is forbidden to consent.
1. The author of Chofetz Chaim cites the story of Doeg (I Samuel 21, 22:6-19) as a proof for the beginning of his words ("or whether his friend stands over him and begs him to tell him"). Explain how Chapter 22 of I Samuel is meant to be a proof for this law.
2. Why did Chofetz Chaim not word the second part of his words more tersely, "And even if his father or his rabbi - whom he is obligated to honor and to fear, etc. - requested that he speak evil speech or even only the "dust" of evil speech, he is forbidden..."; and why did he write at length ("to speak of a certain thing, and he knows that in the midst of the account, etc. etc.")?
| ג. "לא תעמוד על דם רעך" |
| C. "Do not stand over the blood of your neighbor" |
"Do not stand over the blood of your neighbor"
[ח] ומנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך". ומנין אם ראית טובע בנהר או לסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו, חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך".
(8) And whence is it derived that if you can testify on someone's behalf, you are not permitted to remain silent? From "You shall not stand by the blood of your neighbor." And whence is it derived that if you see someone drowning in the river or being waylaid by robbers or attacked by a wild beast, that you must rescue him? From "You shall not stand by the blood of your neighbor."
מלבי"ם:
פשוטו של מקרא, אם רואה חברו בסכנה, לא יעמוד ויטמון ידו בצלחת, רק יעשה כל השתדלות להצילו, וזהו שאמר: "ומניין אם ראיית טובע בנהר או לסטים באים..."
Malbim:
The simple meaning of Scripture [here is] that if one sees his fellow in danger, he should not "bury his hand in the plate" (sit idly by). Rather he should make every effort to rescue him. And this [is the meaning of] that which it said, "And whence is it derived that if you see someone drowning in the river or being waylaid by robbers..."
1. Can you prove the opinion of Malbim that only the second part of the Sifra's words fit the simple meaning of the verse, and not the first part?
2. Can you explain the connection between the two parts of our verse, with the help of the words of the Sifra above?
| ד. שאלות כלליות |
D. General Questions
"Do not stand over the blood of your neighbor"
מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך. (רש"י, שם: "לא תעמיד עצמך על דמו אלא הצילהו!")
From where is it derived that with regard to one who pursues another in order to kill him, the pursued party may be saved at the cost of the pursuer’s life? The verse states: “You shall not stand idly by the blood of another” (Leviticus 19:16); rather, you must save him from death.
1. Explain what is meant by, "be saved at the cost of his life - who's life? Give the reasoning behind your answer!
ד"ה לא תעמוד על דם רעך: לראות במיתתם, ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר או לסטים באים עליו.
2. Compare this to the words of Rashi:
NEITHER SHALT THOU STAND AGAINST THE BLOOD OF THY FELLOW — witnessing his death, you being able to rescue him: if, for instance, he is drowning in the river or if a wild beast or a robber is attacking him.
הסבר למה הלך רש"י בעקבות הספרא (עיין בשאלה ג') ולא הלך גם בעקבות הגמרא?
Explain why Rashi followed the approach of the Sifra (see section C), and did not follow the approach of the Talmud.
| ה. הלכות רוצח |
| E. Laws of Murder |
"Do not stand over the blood of your neighbor"
(יד) כָּל הַיָּכוֹל לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּיל עוֹבֵר עַל (ויקרא יט טז) "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". וְכֵן הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ טוֹבֵעַ בַּיָּם. אוֹ לִסְטִים בָּאִים עָלָיו. אוֹ חַיָּה רָעָה בָּאָה עָלָיו. וְיָכוֹל לְהַצִּילוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ. אוֹ שֶׁיִּשְׂכֹּר אֲחֵרִים לְהַצִּילוֹ וְלֹא הִצִּיל. אוֹ שֶׁשָּׁמַע עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ מוֹסְרִים מְחַשְּׁבִים עָלָיו רָעָה אוֹ טוֹמְנִין לוֹ פַּח וְלֹא גִּלָּה אֹזֶן חֲבֵרוֹ וְהוֹדִיעוֹ. אוֹ שֶׁיָּדַע בְּעַכּוּ''ם אוֹ בְּאוֹנֵס שֶׁהוּא בָּא עַל חֲבֵרוֹ וְיָכוֹל לְפַיְּסוֹ בִּגְלַל חֲבֵרוֹ לְהָסִיר מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ וְלֹא פִּיְּסוֹ. וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. הָעוֹשֶׂה אוֹתָם עוֹבֵר עַל לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ:
(14) Anyone who can save and does not save transgresses 'do not stand by the blood of your neighbour'. So too one who sees his friend drowning in the sea, bandits attacking him or a bad animal attacking him and he is able himself to save him or he could hire others to save him but he does not; one who hears idol worshippers or informers plotting harm for him or laying a trap for him and he doesn't tell his friend and inform him; or if he knows that an idol worshipper or a thug are on their way to his friend and he could appease them on behalf of his friend to change their intention and he doesn't appease him; and so too any similar case; one who does any of these transgresses 'do not stand idly by your neighbour's blood'.
In what way does Rambam expand the concept of "standing over the blood of one's neighbor" beyond its parameters in the Sifra?
| ו. "לא תלך רכיל..." |
| F. "Do not go talebearing..." |
"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ"
"Do not go talebearing against your people; do not stand over the blood of your neighbor"
ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק קדושים (שער ס"ה):
ואחרי זה זירז במידה אחרת יקרה מאוד, יועיל הזירוז בה מאוד לחיי בני אדם, ואמר: "לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך". והידוע כי הרכיל את אשר יראה יגיד, אף על פי שלא יכזב, הוא ראוי להרחיק מאוד. והנכשל בו, דם ייחשב לו, שהרי הוא כאילו עמד על דם רעהו שהוא מדבר אליו הדברים ההם באהבתו אותו, כמו שזכרנו זה בפרשת מצורע, שער ס"ב.
R. Yitzchak Arama, Akeidat Yitzchak, Chapter 65 (Kedoshim):
And after this, it encouraged another very precious trait - [as] encouragement of this trait is very beneficial to the lives of people - and said, "Do not go talebearing against your people; do not stand over the blood of your neighbor." And it is known that even though he does not lie, [being a] talebearer that says what he sees is worth distancing very much. And the one who stumbles in it is considered as if he [shed] blood. For behold, it is as if he stood over the blood of his neighbor (friend); such that he spoke these things to him out of his love for him, as we mentioned in Parshat Metzora, Chapter 62.
עקדת יצחק, שער ס"ב מצורע.
תן לבך לאומרו "על דם רעך", לאמור שאף אותו שאתה מראה עליו שהוא כרֵעַ, כאח אליך, כי לזה אתה מגלה את אוזנו בדברי רכילות אלו – אף אותו אתה הורג במה שמקבל דבריך ונמשך אחריהם. צא ולמד מדואג (שמואל א' כ"ב)... וכן במה שסיפר ציבא לדוד לשון הרע על מפיבושת (שמואל ב' ט"ז), גדול היה הרע והעונש אשר הגיע לדוד בקבלו אותו, מאשר הגיע למפיבושת אשר סופר עליו. וכדאמר רב יהודה אמר רב (שבת נ"ו): "אלמלא לא קיבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מעל אדמתנו"... וכל שכן שהיה לו לדוד לקבל התנצלות ובמילתא דמוכחא, כשאמר (שמואל ב' י"ט כ"ז) "אדוני המלך עבדי רימני, כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה", ולא קיבל דוד התנצלותו, אבל השיב פניו בבושה וכלימה באמרו (פס' ל'): "למה תדבר עוד דבריך, אמרתי: אתה וציבא תחלקו את השדה". באותה שעה יצאה בת קול ואמרה: "רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות!" (שבת נ"ו) וממחלוקת המלכות נמשכו עגלי עבודה זרה, ומשם למדו ונתפשטו במלכי יהודה עד שנתחייב הגלות. הנה שעיקר העונש נתגלגל על הרועה ועל צאנו, הנה שכל זה הוא בכלל "לא תעמוד על דם רעך", ואם עמדו על דברי הספר הזה (חומש ויקרא), לא היו חוטאים בו.
Akeidat Yitzchak, Chapter 62 (Metzora):
Pay attention to its saying, "over the blood of your neighbor (or friend)"; meaning that even the one to whom you act as a friend [and] as a brother of yours, such that you make him privy to these words of talebearing - you kill even him, in that he accepts your words and is drawn after them. And go and learn from Doeg (I Samuel 22)... And likewise from that what Tziva told evil speech to David about Mephiboshet (II Samuel 16) - the evil and punishment that came to David for accepting it was greater than which came to Mephiboshet, whom was spoken about. And it as Rav Yehudah said that Rav said (Shabbat 56), "Were it not that David accepted evil speech, the kingdom of the House of David would not have been split, Israel would not have worshiped idolatry and we would not have been exiled from our land."... And all the more so should David have accepted [Tziva's] apology in [such] an obvious matter, when he said (II Samuel 19:27), "My lord the king, my own servant deceived me; your servant planned to saddle his ass and ride on it." But David did not accept his apology, but rather sent him away with embarrassment, when he said to him (verse 30), "You need not speak further. I decree that you and Tziva shall divide the property." At that time a divine voice emerged and proclaimed, "Rehoboam and Jeroboam will split the kingdom!" And from the division about the kingdom, the [followers of Jeroboam] were drawn after the idolatrous calves, and it spread from there and the kings of Judah learned [to follow idols as well] until they were liable for [the punishment of] exile. See that the main punishment ended up being upon the shepherd (David) and his flock (the Jewish people). Behold that all of this is included in "do not stand over the blood of your neighbor" - and had they been steadfast about the words of this book (Leviticus), they would not have sinned with this.
1. Explain his words that are underlined.
2. במה שונה פירושו את פסוקנו משאר הפירושים?
2. In what way is his explanation of our verse different than the other explanations?
3. How does the author of Akeidah explain the connection between the two parts of the verse differently than its explanation in the Sifra?
4. In what way can we learn from the story of Doeg that evil speech also kills the one who accepts it?