גיליון זה הוא השלמה לגיליון האזינו תש"ב שעסק אף הוא בחלק הראשון של השירה (בייחוד בפסוקים ה',ז',י') מפאת הקושי המיוחד של הפרשה מתעסק הגיליון גם השנה באותו החלק ואף חוזר על שתי שאלות של אשתקד (הראשונה והאחרונה). מאותה הסיבה גם מרובות בו השאלות העוסקות בהבנה המילולית ובלשון השירה.
| א. השירה - מבנה ורעיון |
1. נסה לחלק את השירה לפסקאות, וקרא בשם לכל אחת מהן!
2. מהו הרעיון הכללי של השירה? נסה לנסחו בקיצור, במשפט אחד או שניים.
| ב. "האזינו השמים... והארץ" |
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי"
Give ear, ye heavens, and I will speak; And let the earth hear the words of my mouth.
שאני מתרה בהם בישראל, ותהיו אתם עדים בדבר, שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים. וכן: ותשמע הארץ. ולמה העיד בהם שמים וארץ? אמר משה: אני בשר ודם, למחר אני מת. אם יאמרו ישראל לא קיבלנו עלינו הברית - מי בא ומכחישם? לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם. ועוד, שאם יזכו - יבואו העדים ויתנו שכרם: הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם. ואם יתחייבו, תהיה בהם יד העדים תחילה: ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואחר כך: ואבדתם מהרה, על ידי העובדי כוכבים.
האזינו השמים HEAR YE HEAVENS that I warn Israel, and be ye witnesses to this matter; for so I have told them that ye will be witnesses (cf. Rashi on Deuteronomy 31:28). Similar is the meaning of ותשמע הארץ (i.e. the verb has the force of an imperative: AND LET THE EARTH HEAR). And why did He call heaven and earth as witnesses against them? Moses thought: “I am a being of flesh and blood (mortal); tomorrow I shall be dead. If the Israelites will once say, ‘We have never accepted the covenant’, who can come and refute them?” Therefore he called heaven and earth as witnesses against them — witnesses that endure forever (Sifrei Devarim 306:15). And a further reason was that if they should act worthily, the witnesses might come and give them their reward: the vine might yield its fruit, the ground give its increase, the heaven bestow its dew; while if they should act sinfully, the hand of the witnesses might first be against them (Rashi uses a phrase similar to that used of human witnesses; cf. e.g. Deuteronomy 13:10): “and He will restrain the heaven, that there be no rain, and the earth will not give its increase; and you shall perish quickly” (Deuteronomy 11:17) — through the attacks of other nations (Tanchuma 5:10:1).
להפרע מישראל אם יחטאו. כדכתיב ועצר את השמים וגו'.
האזינו השמים, to repay Israel in the event they sin deliberately, as mentioned in Deuteronomy 11,17 where G’d had threatened to withhold the rain, i.e. the blessings that originate in heaven.
כבר פירשתי בספרי כי מילת "האזינו" מגזרת אוזן, כאילו אמר הטו אוזן. וכבר הודעתיך שהגאון אומר כי טעם השמים המלאכים וטעם הארץ אנשי הארץ. או עדות הגשם היורד מן השמים והארץ תתן יבולה.
והנכון בעיני כי העיקר בעבור היות עומדים לעולם, וכן שמעו הרים גם אבן יהושע, ושם כתוב כי היא שמעה.
וכבר רמזתי לך על נשמת האדם שהיא אמצעית בין הגבוהים לשפלים והיא תדמה הכל על צורת היכלה. ואף כי להבין גם היושבת בהיכל. על כן תגביה השפלים ותשפיל הגבוהים.
As I have already explained in Sefer Moznayyim, the word listen [Hebrew: ha ɒzinu] comes from the word “ear” [Hebrew: ozen], as if to say, “incline your ear”. heavens Sa‘adya Gaon, as I have previously indicated [comment on 4: 26], understands this word metonymically, to refer to the angels. Similarly, earth, he says, denotes the people of the earth. Alternately, the reference is to the testimony of the rain, which falls from the heavens, and to the crops, which grow from the earth. In my opinion, however, the point being made here is that these things are permanent. Compare, “Hear, O mountains” [Micah 6: 2]. Compare as well to Joshua’s stone, where the verse says, “for it has heard” [Joshua 24: 27] [cf. comment on 4: 26]. Previously I have suggested that the human soul is a bridge between the spiritual and the corporeal. It understands everything — even the human soul itself — anthropomorphically: Things corporeal it elevates, and things spiritual it brings down to its own level of understanding.
הקריאה הזאת מדרכי המליצה להגיד כי מה שהוא בא לדבר הם דברים שראוי שישמעו אותם השמים וכל צבאם והארץ ומלואה.
סדר את המפרשים האלה לקבוצות! במה שונה גישתו של שד"ל מגישת שלושת המפרשים הנ"ל?
| ג. "כפל העניין" בשירה |
"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב"
My doctrine shall drop as the rain, My speech shall distil as the dew; As the small rain upon the tender grass, And as the showers upon the herb.
ד"ה יערף כמטר: הנה תורתי היא תערוף ותבוא בשטף כמטר, למבינים המוכנים לקבל מבוע מקור חכמה.
יערוף כמטר לקחי, here my teachings will pour down and flow without interruption like rain for those who understand and are prepared to receive it from the fountain, the source of wisdom.
ד"ה תזל כטל: ונותנת גם כן כפי הנגלה ממנה איזו ידיעה להדיוטות שעם היותה מועטת היא טובה מאד כטל, באופן שהיא כשעירים עלי דשא שהמשכילים יביטו נפלאות ממנה. וכרביבים עלי עשב שגם ההדיוטות יקנו בה איזה מדע להכיר בו בוראם באופן מה. אם כן אתם ישראל שקבלתם אותה.
תזל כטל אמרתי, and it too will contribute in accordance with the information which has been revealed to ordinary people. Even though these scraps of information are sparse, they are as useful to the recipients as is dew for the grass. The reason is that both in quantity and quality it is כשעירים עלי דשא, intelligent people can discern wonderful insights by listening to these words of mine; [וכרביבים עלי עשב, עשב being coarse, unrefined grass, it is a simile for coarse unrefined people. Ed.] even the most ordinary, uneducated people will acquire some knowledge by listening to what I have to say. It will help them to recognise and appreciate their Maker.
ד"ה כרביבים: ...והנה הטעם כפול, כדרך כל הנבואות, לחיזוק ועיקר הטעם שהתפלל משה שיהיו דבריו כטל וכמטר שלא ישובו ריקם, כי אם הרוו את הארץ, כי כן כתוב. והטעם שיכנסו דבריו בליבות השומעים כמעשה הגשם על הארץ להולידה ולהצמיחה.
the word downpours [Hebrew: revivim] (both words are adjectives) comes from the Hebrew word for “abundant” [Hebrew: rav], since the word vegetation generally denotes a stronger kind of plant than the word grass. Some say that the word showers comes from the word “hair”. Others have related it to “the storm wind of God ” [Jeremiah 23: 19], albeit the former is spelled with a s̀in whereas the latter is spelled with a samekh (similarly, “shall come against him like a storm” [Daniel 11: 40], is spelled with a s̀in, although its meaning is identical to the same word spelled with a samakh ). It is also possible that the word simply has no cognate in Scripture. Employing the customary prophetic style, Scripture expresses the same idea twice, for emphasis, the idea being that Moshe prays for his words to fall like dew and rain. Dew and rain do not descend without effect; they never fall without, as it is written, “watering the earth” [Isaiah 55: 10]. The idea is that Moshe’s words should enter the hearts of his audience in the same way that rain and dew enter the earth, causing it to bear life, and to flourish.
1. מה ההבדל העקרוני ביניהם בגישתם לפסוקי שירה בתנ"ך?
2. הבא דוגמאות לפירוש "כפל עניין במילים שונות" בדרך שהולך בה ספורנו!
| ד. "כי שם ה' אקרא" |
"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא"
For I will proclaim the name of the LORD; Ascribe ye greatness unto our God.
1. באיזה מלשונות של "כי" יש לפרש פסוקנו?
מה פירוש המושג "שם ה'" כאן?
השווה רמב"ן, בראשית פרק י"ב פסוק ח':
פירש אונקלוס שהתפלל שם, כמו קראתי שמך ה' מבור תחתיות (איכה ג' נ"ה). והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה', מודיע אותו ואלהותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע, ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה מברכיך", היה למוד ללמד ולפרסם האלהות. וכן אמר הכתוב (להלן "כו כ"ד) ביצחק כאשר הלך אל נחל גרר והובטח אל תירא כי אתך אנכי, שבנה מזבח "ויקרא בשם ה'". כי בא במקום חדש אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו והגיד כבודו בגוים ההם. ולא נאמר ביעקב כן מפני שהוליד בנים רבים כלם עובדי ה', והיתה לו קהילה גדולה נקראת עדת ישראל ונתפרסמה האמונה בהם, ונודעה לכל עם, וגם כי מימי אבותיו נתפרסמה בכל ארץ כנען. וכך אמרו בבראשית רבה (ל"ט ט"ז) מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה.
פירש אונקלוס שהתפלל שם, כמו קראתי שמך ה' מבור תחתיות (איכה ג' נ"ה). והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה', מודיע אותו ואלהותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע, ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה מברכיך", היה למוד ללמד ולפרסם האלהות. וכן אמר הכתוב (להלן "כו כ"ד) ביצחק כאשר הלך אל נחל גרר והובטח אל תירא כי אתך אנכי, שבנה מזבח "ויקרא בשם ה'". כי בא במקום חדש אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו והגיד כבודו בגוים ההם. ולא נאמר ביעקב כן מפני שהוליד בנים רבים כלם עובדי ה', והיתה לו קהילה גדולה נקראת עדת ישראל ונתפרסמה האמונה בהם, ונודעה לכל עם, וגם כי מימי אבותיו נתפרסמה בכל ארץ כנען. וכך אמרו בבראשית רבה (ל"ט ט"ז) מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה.
And he proclaimed. He proclaimed God’s Name aloud so that all would hear it. Yitzchak did the same when he came to Beer Sheva (26:25). Yaakov, however, did not need to publicize God’s name in this way because the mere presence of his large family was publicity enough.
3. מהו הקשר שבין פסוקנו לפסוק הבא?
| ה. "הצור תמים פעלו" |
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ"
The Rock, His work is perfect; For all His ways are justice; A God of faithfulness and without iniquity, Just and right is He. .
הרכסים לבקעה:
"פעל" ישמש להפעלה שהוא המעשה, ולשכר המעשה כגון (איוב ל"ד י"א): "פעל אדם ישלם לו" = שכר האדם; (ירמיה כ"ב י"ג): "ופעלו לא יתם" = שכרו; ונראה שכן משמעו כאן: תמים לשלם שכרו ותשלומיו, אינו מוותר ואינו מקפח, כי כל דרכיו משפט...
"פעל" ישמש להפעלה שהוא המעשה, ולשכר המעשה כגון (איוב ל"ד י"א): "פעל אדם ישלם לו" = שכר האדם; (ירמיה כ"ב י"ג): "ופעלו לא יתם" = שכרו; ונראה שכן משמעו כאן: תמים לשלם שכרו ותשלומיו, אינו מוותר ואינו מקפח, כי כל דרכיו משפט...
1. מי מן המפרשים הבאים הולך בדרך א' ומי בדרך ב'?
ד"ה תמים פעלו: אף על פי שהוא חזק כשמביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין, כי תמים פעלו.
הצור תמים פעלו THE ROCK, HIS WORK IS PERFECT — Although He is strong (הצור!) yet when He brings punishment upon those who transgress His will, He does not bring it in a flood of anger, but in deliberate judgment, because תמים פעלו HIS WORK IS PERFECT.
תקיפא דשלמין עובדוהי.
ד"ה תמים פעלו: כי כל מפעל פועל חסר, בעבור הצטרכו לאשר הוא למעלה ממנו, לבד מפועל ה' הנכבד והכל חוץ מיוצר הכל.
Whose acts are perfect Every cause is an imperfect cause, on account of its dependence on its antecedent cause, except for God , the exalted Prime Cause of all. Everything in the universe can be acted upon, except He Who formed the universe.
שירה זו לעד היא, לפיכך מדברת השירה אחר שיבוא לישראל פורענויות חטאתם. הצור תמים פעלו - בכל פורענות שהביא עליכם צדיק וישר הוא, כמו שמפרש והולך, שהטיב לכם מכמה עניינים והם: וישמן ישורון ויטוש אלוה עשהו.
הצור תמים פעלו, this poem envisages the entire future; this is why it deals primarily with the holocaust the Israelites will experience as retribution for their sinfulness. Moses’ point is that no matter what terrible times the Jewish people experience, none of it is a reflection on the perfection of its G’d, the Rock of the universe; He remains perfect throughout in whatever He does. צדיק וישר הוא, as he will explain forthwith when he lists how G’d has dealt Israel by heaping acts of loving kindness upon them. However, they responded with וישמן ישורון ויבעט, becoming fat and instead of showing gratitude they “kicked” i.e. resented having to obey His commandments. (verse 15)
2. באר את דברי ראב"ע הנ"ל החל מן "כי כל מפעל" עד "השם הנכבד"!
3. איזו משתי הדרכים מתאימה יותר להמשך הפסוקים?
| ו. בין "נבל" ובין "לא חכם" |
"עַם נָבָל וְלֹא חָכָם"
Do ye thus requite the LORD, O foolish people and unwise? Is not He thy father that hath gotten thee? Hath He not made thee, and established thee?
עם נבל: ששכחו את העשוי להם.
עם נבל A FOOLISH PEOPLE — i.e., a people that has forgotten all that has been done to them,
ולא חכם: להבין את הנולדות שיש בידו להיטיב ולהרע.
הלה׳ תגמלו זאת DO YOU THUS REQUITE THE LORD? — This Is an expression of astonishment: Do you mean to grieve Him Who has the power to punish you, and Who has bestowed all these favours upon you?
ראב"ע:
ד"ה נבל: במעשיו.
ד"ה נבל: במעשיו.
ד"ה ולא חכם: בלב, והנה כלו חסר במחשבה ובמעשה.
unwise in its heart. Thus they are entirely defective: in thought, and in deed.
ששכחו הטוב שעשה להם, ולא חכם, להבין את הנולד, שיש בידו להטיב ולהרע, לשון רש"י. ואונקלוס תרגם עמא דקבילו אורייתא, עשאו מן נבל תבל (שמות י"ח י"ח), שפירש בו מלאה תלאה. יאמר, עם שנלאו בעשיית התורה, ולא יתחכמו שהיא לטוב להם כל הימים. וכן אמר בגוי נבל (פסוק כ"א) בעמא טפשא, שנלאו להיות חכמים או בעלי דת. ור"א אמר, נבל במעשה, ולא חכם בלב.
ולפי דעתי, העושה טובת חנם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר (ישעיה ל"ב ה') לא יקרא עוד לנבל נדיב, כי הוא הפכו. ולכך אמרו על נבל הכרמלי (שמואל א' כ"ה כ"ה) כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו, כי דוד עשה עמו טובה גדולה ושמר את כל אשר לו, והוא לא רצה לשלם לו גמול ויעט במלאכיו ויבזהו. וזהו טעם הכתוב בחבריו של איוב (איוב מ"ב ח') לבלתי עשות עמכם נבלה, כי היו הם מלמדים זכות על מעשה השם הנכבד והנורא שהוא במשפט ואם ירע להם תראה נבלה.
ויתכן שיקרא כן בעבור שהוא נופל מבני אדם, כאשר יאמר כאלה נובלת עליה (ישעיה א' ל'), כמו נופלת עליה. ויקראו המתה "נבלה" שנפלה לארץ ומתה, כמו שאמר (שופטים י"ד ח') לראות את מפלת האריה.
אם כן יאמר הכתוב, הזאת תגמלו את השם על הטובות שעשה עמכם, עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה, ולא חכם לדעת כי לנפשם גמלו הרעה הזאת לא לאל, כענין שנאמר (איוב ל"ה ו'-ז') אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח...
1. מה ההבדל בין "נבל" ובין "לא חכם" לפי רש"י, רמב"ן, ראב"ע?
2. לשם מה נעזר הרמב"ן בפסוק איוב מ"ב ח', ואיך הוא מפרשו?
| ז. פירוש המילות ע"פ רש"י |
רק למתחילים
פרש את המילים הבאות לפי רש"י:
שקנאך שקננך בקן הסלעים ובארץ חזקה, שתקנך בכל מיני תקנה.
הלא הוא אביך קנך IS NOT HE THY FATHER קנך? The last word may mean: Who has acquired (קנה) thee, or, Who has placed thee (more lit., made thee nest, קנן) in a nest of rocks and in strong ground, or. Who has fitted you out (תקן) with everything that will benefit you.
לא יראו מהם, לא עמדה שערתם מפניהם. דרך שערות האדם לעמוד מחמת יראה - כך נדרש בספרי.
ויש לפרש עוד: שערום לשון ושעירים ירקדו שם, שעירים, הם שדים, לא עשו אבותיכם שעירים הללו.
לא שערום אבתיכם — This means, which your fathers feared not; more literally it means: Their hair (שער) did not stand up on end because of them — for it is the nature of a person’s hair to stand up out of fear. Thus is it (the word שערום) explained in Sifrei Devarim 318:15. But it is also possible to explain it as being connected with the noun in (Isaiah 13:21) “And שעירים shall dance there”; שעירים are demons (satyrs), and the meaning of our verse would then be: your fathers never made these satyrs.
אחבר רעה על רעה לשון ספו שנה על שנה, ספות הרוה, עולותיכם ספו על זבחיכם.
אספה עלימו רעות — This means, I will join evil to evil, אספה having the same meaning as in (Isaiah 29:1) “add ye (ספו) year to year”; (Deuteronomy 29:18) “in order to add (ספות) the drunkenness to the thirst”; (Jeremiah 7:21) “Add (ספו) your burnt offerings to your sacrifices”. — Another explanation of אספה: it means, “I will expend” (bring to an end so that there will be no more evils to bring upon them); similar to (Genesis 19:15) “lest thou be brought to an end (תספה).
דבר אחר: אספה: אכלה, כמו פן תספה.
אספה עלימו רעות — This means, I will join evil to evil, אספה having the same meaning as in (Isaiah 29:1) “add ye (ספו) year to year”; (Deuteronomy 29:18) “in order to add (ספות) the drunkenness to the thirst”; (Jeremiah 7:21) “Add (ספו) your burnt offerings to your sacrifices”. — Another explanation of אספה: it means, “I will expend” (bring to an end so that there will be no more evils to bring upon them); similar to (Genesis 19:15) “lest thou be brought to an end (תספה).
אמרתי בלבי אפאה אותם. ויש לפרש: אפאיהם, אשיתם פאה להשליכם מעלי הפקר. ודוגמתו מצינו בעזרא: ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה להפקר. וכן חברו מנחם.
ויש פותרים אותו כתרגומו: יחול רוגזי עליהון. ולא יתכן, שאם כן הווה ליה לכתוב אאפאיהם, אחת לשמוש ואחת ליסוד, כמו: אאזרך אאמצכם במו פי, והא' התיכונה אינה ראויה בו כלל. ואונקלוס תרגם אחר לשון הברייתא השנויה בספרי החולקת תיבה זו לג' תיבות: אמרתי אף אי הם אמרתי באפי אתנם, כאילו אינם שיאמרו רואיהם עליהם איה הם.
אמרתי אפאיהם means, I said in my heart, “I will אפאה them”. One may explain אפאיהם to mean: I would make them as פאה, i.e. “as grain left in the corner of the field”, to cast them away from Me as something free to all. We find a similar idea to this in Ezra (Nehemiah 9:22), “And thou gavest them kingdoms and nations and didst set them aside as a corner (פאה)” — i.e., as free to all. Thus (under this meaning) did Menachem ben Seruk classify it. Others expound it as the Targum does: My wrath (אף) will fall upon them. This is, however, not correct, for if it were so (i.e., if אפאיהם were connected with אף) it ought to have written אֲאַפְאֵיהֶם with two Alephs, the one as a servile letter (a prefix) and the other as a root letter, just as in (Isaiah 45:5) אאזרך, “I girded thee”, and (Job 16:5) “I would strengthen you (אאמצכם) with my mouth” (in both these cases the first letter of the root is א as it is in אף), and the middle א (that after the פ) would not be proper to be in it at all. Onkelos, however (in connecting the word with אף, anger), rendered it according to the explanation of a Baraitha taught in Sifrei Devarim 322:1 which divides this word into three words, אמרתי אף אי הם, which means, I said in My anger (אף) I will make them as though they were not existent, i.e., that those who are looking for them would ask about them, “Where are they (אי הם)?".
| ח. "אשביתה מאנוש זכרם" |
"אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם"
I thought I would make an end of them, I would make their memory cease from among men;
ד"ה אשביתה מאנוש זכרם: גלותנו בין העמים אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל. והנה יאמר הכתוב, כי היה במידת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, לולי כעס אויב. ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול יתברך, כענין שאמר ביחזקאל (כ' מ"א-מ"ד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט') ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'. ולכך הזכיר משה בתפילתו (במדבר י"ד ט"ו) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ') ויאמר ה' סלחתי כדברך.
והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כוחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כח מכוחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר. והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים: וזה טעם כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם (פסוק ל"ו), שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז, ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד, וכענין שנאמר (ישעיה ס"ג ח') ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו...
1. כנגד איזו דעה מוטעית בהבנת פסוק זה נלחם הרמב"ן, ובמה הוא סותרה?
2. הבא עוד פסוקים בתנ"ך (נוסף על במדבר י"ד המובא בדבריו) שבהם עלולים לטעות בטעות הנ"ל והמתבארים על ידי דברי הרמב"ן כאן.