פרשת בלק תש"ג - משלי בלעם הראשונים
הערה: גיליון זה הוא המשך גיליון בלק תש"ב, שעסק בפרק כ"ב ובעניין הברכות בכללן. גיליון זה עוסק בשני המשלים הראשונים, שאלה א' עוסקת בנבואתו של בלעם ומדרגתה. שאלה א' רק למתקדמים.
א. "וישם ה' דבר בפי בלעם"
"וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם"
And the LORD put a word in Balaam’s mouth, and said: ‘Return unto Balak, and thus thou shalt speak.’
ילקוט שמעוני, (בלק) רמז תשס"ה (עיין גם סנהדרין ק"ה ב'):
וישם ה' דבר בפי בלעם - ר' אליעזר אומר: מלאך. ר' יוחנן אמר: חכה. דבר אחר: שעיקם את פיו ועקמו כאדם שקובע מסמר בלוח.
§ With regard to the verse: “And the Lord placed a matter in Balaam’s mouth” (Numbers 23:5), Rabbi Elazar says: It was an angel that spoke from his mouth. Rabbi Yonatan says: It was a hook placed in his mouth to prevent him from saying anything else.
ד"ה וישם דבר בפיו: ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר? אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל אמר: מה אני חוזר אצל בלק לצערו? ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה. אמר לו: על כרחך תשוב אל בלק.
וישם דבר בפיו AND HE PUT A WORD IN HIS MOUTH —And what was this “putting”? What would Scripture have lacked if it had stated “[And the Lord met Balaam and said,] Return to Balak, and thus shalt thou speak”? But the explanation is: When he heard that he was not permitted to curse, he said, “Why should I return to Balak to cause him annoyance?” Therefore the Holy One, blessed be He, put a halter and hook in his mouth as a person who pricks an animal with a hook to make it go wherever he wants. He said to him, “Despite yourself shall you return to Balak’ (cf. Sanhedrin 105b; Midrash Tanchuma, Balak 13).
ד"ה וישם ה' דבר בפי בלעם: יש מפרשים כי לא ידע בלעם בדברים, אך השם מלא אותו דברים ואמר לו שוב אל בלק וכה תדבר כי יצאו הדברים מפיך. ואולי כן דעת רבותינו שאמרו (תנחומא בלק י"ב) עיקם את פיו ופיקמו כאדם שקובע מסמר בלוח, ר' אליעזר אומר מלאך היה מדבר, ר' יהושע אומר וכו'. ואינו נכון בעיני, בעבור אמרו (להלן כ"ד ד') שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה, אבל טעם "וישם" הלימוד, שלימדו הדברים שיגרוס אותם בפיו ולא ישכח ולא יפיל מהם דבר, כטעם: ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (דברים ל"א י"ט), וכן כי על פי אבשלום היתה שומה (שמואל ב' י"ג ל"ב).
Adonoy put a message in Bil’am’s mouth. The meaning of put is that it was taught to him — Hashem taught him the words until they were fluent in his mouth so that he would not forget or detract a single word. This has the same meaning as the verse (Devorim 31:19), and teach it to Bnei Yisroel to place it in their mouths.
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ה, בייחוד הקטע:
והמדרגה השניה (מהנבואה) הוא שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתשבוחות, או בדברי אזהרה מועילים, או בעניינים הנהגיים או אלוקיים, וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חיבר דוד תהלים וחיבר שלמה משלי וקהלת שיר השירים... (עיין שם באריכות). ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה, בעת שהיה טוב, וזה העניין רוצה באמרו "וישם ה' דבר בפי בלעם" כאילו הוא אומר שברוח ה' ידבר, ומזה העניין אומר הוא על עצמו: "שומע אמרי אל".
1. כיצד מפרש הרמב"ן את דברי חז"ל הנ"ל?
2. במה שונה הרמב"ן מדברי חז"ל הנ"ל?
3. האם קרוב הרמב"ם יותר לדעת חז"ל או לדעת הרמב"ן?
ב. לשני המשלים הראשונים
שני המשלים הראשונים פסוקים ז'-ח', פסוקים י"ד-כ"ד.
1. מהו הרעיון העיקרי של כל אחד מהם, ומה מוסיף השני על הראשון?
2. מהו מבנהו של כל אחד מהמשלים? (חלקהו לפסקאות, סמן את ההקדמה, הסיום וכדומה.)
3. מהן השאלות הרטוריות שבכל אחד משני המשלים? (במקרה שישנן שתי אפשרויות בפסוק – להבינו כהגדה או כשאלה, סמן גם זאת!)
הערה: על שאלות אלה תוכל לענות בעזרת מפרשים או בלעדיהם.
ג. בביאור הפסוק "מן ארם ינחני" וכו'
"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי..."
And he took up his parable, and said: From Aram Balak bringeth me, The king of Moab from the mountains of the East: ‘Come, curse me Jacob, And come, execrate Israel.’
ד"ה וישא משלו: אמר אותו המשל שראה בנבואתו.
וישא משלו, he explained in parable form what he had seen in a vision.
המשל הוא כי מראש צורים אראנו.
מה קשה לספורנו, ומה בינו לבין ראב"ע?
2. רשב"ם:
ד"ה ינחני: הנחני.
מה קשה לו?
ד"ה לכה ארה: תחסר מילת ואמר. ובשיר השירים כמוהו רבים והיא דרך קצרה.
הידועות לך דוגמאות לתופעה זו בספרי התנ"ך?
ד"ה זעמה ישראל: הטעם כפול כמשפט שהוא דרך לדבר טעם אחד במילות משונות, ושינונו לחיזוק...
מה שם נקרא לתופעה זו?
ד. "כי מראש צורים"
""כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים"
For from the top of the rocks I see him, And from the hills I behold him: Lo, it is a people that shall dwell alone, And shall not be reckoned among the nations.
אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות.
כי מראש צורים אראנו FOR FROM THE TOP OF THE ROCKS I SEE HIM — I look at their origin and at the beginning of their root (descent), and I behold them strongly founded as younder rocks and mountains through their ancestors and ancestresses (Rashi translates thus: For (כי) starting from their very beginning (מראש) I behold them firm as rocks) (Midrash Tanchuma, Balak 12).
הטעם, בעבור שהעלהו במות בעל לראותו, אמר מראש צורים ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו כי ישכון לבדו, ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם, וישכון בדד בשם יעקב וישראל. ועל כן הזכיר (פסוק ז') ארה לי יעקב וזועמה ישראל, כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם, לאמר שהם עם לבדד ושמות נאות להם מאבותם. כי בלק לא היה מזכיר לו שם ישראל, רק אמר (לעיל כ"ב ה') עם יצא ממצרים, כמתנכר בהם שלא ידע אותם, שהיה כפוי טובת אביהם. והכוונה לומר, כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו, כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב, והוא יהיה לראש לעולם ואין אומה שתתגבר עליו, ולא שיטפל הוא אליהם.
For I view it, from the mountain peaks. Since Balak led Bil'am up to Bamos Ba’al (v. 22:41) in order to see the people, he said: For I view it, from the mountain peaks and from the hills I gaze upon it and I see that they dwell alone and are not united with any other nation, unlike the common practice of many other nations that join together as a single encampment. Rather, this People has a single Torah and a single law; it is a single nation. They dwell alone under the name Yaakov and Yisroel. For this reason, he said (v. 23:7), Come, curse Yaakov for me; go, invoke wrath against Yisroel. He mentioned their distinguished name and the name of their patriarchs in order to emphasize that they are a lone nation, and that they have beautiful names which they received from their patriarchs. For Balak did not mention the name Yisroel. Rather, he only said that (v. 22:5), a nation came out of Egypt, acting as if he does not know them; he was ungrateful for the good that Avraham had done for Lot, their ancestor. The intention of this verse is to say: Just as I see this people dwelling alone now, so shall they forever live alone securely, like Yaakov (Devorim 33:28). They shall be the leading nation in the world; they shall not be overtaken by any other nation, nor shall they unite with any other nation.
שאני עומד עכשיו אני רואה אותם. מפרש הטעם למה לא זעם אותם הקב"ה ולמה אינו חפץ לקללם, שהרי מראש צורים שאני עומד עכשיו אני רואה אותם ומראש הגבעה אני רואה כי לבדם הם ואין שאר אומות מתחשבין ומעורבין עמהם, וגם יש בהם בנים קטנים שאין להם מנין כי לא נמנו כי אם מבן עשרים שנה נמצא יותר ויותר.
כי מראש צורים אראנו, Bileam now explains why G’d has not angered Israel and does not want to curse them. Now that Bileam has a chance to view their camp from the vantage point of a high rock and from a hilltop, he had begun to appreciate the solitary manner in which this people remains pure, not intermingling with other nations. Not only that, but they have a countless number of small children. The Jewish people are not counted until they have attained age twenty. It follows that they are far more numerous than the census figures would indicate.
מה ראה המדרש (המובא ברש"י) להוציא הפסוק מידי פשוטו?
ה. "מה דבר ה'" - לשון צחוק - שאלות ברש"י
"וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר ה'"
And he came to him, and, lo, he stood by his burnt-offering, and the princes of Moab with him. And Balak said unto him: ‘What hath the LORD spoken?’
ד"ה מה דבר ה': לשון צחוק הוא זה, כלומר, אינך ברשותך.
מה דבר ה׳ WHAT HATH THE LORD SPOKEN? — This was a derisive expression, as much as to say, “You are not your own master” (Midrash Tanchuma, Balak 13).
מניין לו שאינה שאלה רצינית?
ו. בביאור הפסוק "לא הביט און" וכו'
"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל"
None hath beheld iniquity in Jacob, Neither hath one seen perverseness in Israel; The LORD his God is with him, And the shouting for the King is among them.
ד"ה לא הביט און ביעקב וגו': כתרגומו.
לא הביט און ביעקב וגו׳ HE HATH NOT BEHELD INIQUITY IN JACOB, etc. — Understand this as the Targum has it (“I have seen that there are no worshippers of idols in the house of Jacob”). Another explanation: According to its plain sense it can receive a beautiful exposition:
דבר אחר: אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה.
לא הביט און ביעקב וגו׳ HE HATH NOT BEHELD INIQUITY IN JACOB, etc. — Understand this as the Targum has it (“I have seen that there are no worshippers of idols in the house of Jacob”). Another explanation: According to its plain sense it can receive a beautiful exposition:
ד"ה לא הביט: הקב"ה און שביעקב, שכשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות (=לשון און [שפתי חכמים]) שלהם ובעמלן שהם עוברים על דתו.
לא הביט HE DOTH NOT SEE — i. e., the Holy One, blessed be He, doth not see און THE INIQUITY which is IN JACOB: when they transgress His Words He does not deal so strictly with them as to pay regard to their iniquitous doings and their transgression by which they infringe His law (cf. Midrash Tanchuma, Balak 14).
ד"ה עמל: לשון עבֵרה כמו הרה עמל, כי אתה עמל וכעס תביט, לפי שהעברה היא עמל לפני המקום.
לא הביט HE DOTH NOT SEE — i. e., the Holy One, blessed be He, doth not see און THE INIQUITY which is IN JACOB: when they transgress His Words He does not deal so strictly with them as to pay regard to their iniquitous doings and their transgression by which they infringe His law (cf. Midrash Tanchuma, Balak 14). עמל denotes transgression, as in (Psalms 7:15): “He conceiveth transgression (עמל)"; (Psalms 10:14) “For thou beholdest transgression (עמל) and vexation” — and it denotes this because transgression is a vexation (עמל) before the Omnipresent.
ד"ה לא הביט און: לפי דעתי כי מזאת המילה למד בלק לשלוח נשי מואב במחנה ישראל. והטעם, כי אין השם כבן אדם שיתנחם כי לא ראה און בישראל והנאמר אם יהיה בהם און לא יקום דבר השם כי כל דבריו הם על תנאי רק במקום שבועה. וכן הנביא אומר: רגע אדבר. וזה טעם בדבר בלעם.
ד"ה לא ראה עמל: הטעם כפל, והוא אחי האון, והטעם: מה יביא האדם לעמל בסוף און. והנה כל עת שלא הביט און ביעקב השם עמו.
ד"ה לא הביט און ביעקב: יחזור אל האל הנזכר (פסוק י"ט), יאמר שלא הביט השם און ושקר ביעקב ולא ראה בהם עמל וכעס שיעשו לפניו ועל כן הוא עמם, ותרועת מלכותו בהם כי יריע אף יצריח על אויביהם יתגבר, זה דעת ר"א ונכון הוא.
ד"ה לא הביט און ביעקב: אינו רוצה לענשן אפילו כשהן חוטאין. כדכתיב וירא און ולא יתבונן. לא הביט, אינו רוצה להביט.
לא הביט און ביעקב, He does not want to punish them even when they commit sins (in error). His is what is meant in Job 11,11: “when He sees iniquity He does not discern it.”
ר' וולף היידנהיים, הבנת המקרא (מוסיף על דברי רש"י):
וברש"י כתב-יד הוסיף און ועמל לשון עברה כמו שנאמר (חבקוק א' ג') למה תראני און ועמל תביט. שני הדברים הללו אינם נוהגים בבית יעקב. לא הביט – לא ראה בהם הקב"ה און או עמל, כי אינם בהם. ולשון בני אדם הוא, כשהאדם נקי אומרין עליו הבריות: אין בריה יכולה לראות בפלוני שום דופי, לפיכך ה' אלוקיו עמו...
אין הקב"ה יושב ורואה שאחרים יעשו חמס לישראל, אבל ה' אלוקיו הוא תמיד עמו להצילו מכל רע.
1. סדר את המפרשים הנ"ל לקבוצות, והסבר את הפסוק על פי כל אחת מהן!
2. מהי הקושיה הגדולה בפסוקנו, ואיזו מן הקבוצות מטיבה לתרצה?
ז. שאלות בתרגום אונקלוס
1. פסוק ג': ואלכה - ואיהך. ולמה לא תרגמו "ואיזיל" כמו בראשית כ"ז נ"ח; ל' כ"ז; שמות ב' ז'? (ועיין ויקרא י"ח ג'; כ' כ"ג; כ"ו ג'; כ"ו כ"א, ועיין שמות כ"ג כ"ג; ל"ד ט').
2. פסוק ז': לכה - איתא. ולמה לא תרגמה "איזל" כמו בראשית י"ב א'; כ"ו ט"ז; כ"ז ט'? ועיין בראשית י"ט ל"ב; ל"ז כ'; שמות ג' י'; במדבר כ"ב ו'; כ"ג פסוקים ז', י"ג, כ"ז.