| א. פרטי דיני ערי המקלט |
התוכל להסביר למה לא באו פרטי דיני ערי המקלט בשמות כ"א אחרי פסוק י"ג?
| ב. השונא שהרג בשגגה |
רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ו' הלכה י':
השונא שהרג בשגגה אינו נקלט, שנאמר (במדבר ל"ה) "והוא לא אויב לו".
השונא שהרג בשגגה אינו נקלט, שנאמר (במדבר ל"ה) "והוא לא אויב לו".
הסבר, מהי הסיבה הפנימית לדין זה?
| ג. דוקא "בתוך ארצך" |
"שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ"
thou shalt separate three cities for thee in the midst of thy land, which the LORD thy GOD giveth thee to possess it.
ד"ה בתוך ארצך: ולא תחשוב, כי יותר טוב להמציא עיר מקלט במלוכה אחרת, ויהי נשמר יפה מגואל הדם, שלא יוכל עבור את הגבול בלי רשיון ממנהיגי ארצך, אבל לא כן, אלא דוקא "בתוך ארצך". וכבר ביארנו בספר שמות, דמצוות שבתורה אף על גב שיש בהן טעם ותכלית לפי דעת אנושי, מכל מקום יש בהן חוקי תורה שגבהו מדעת אנושי.
Separate three cities for yourself. Do not think that it would be better to place the cities of refuge in another kingdom, where the residents would be safer from the relatives of the deceased, who will not be able to cross the border without permission from the ruler of that land. This is not the case, but rather the cities must specifically be within your land.
תן דוגמה לפרטי דיני ערי המקלט "שגבהו מדעת אנושי".
| ד. יחס התורה לגאולת דם |
"וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת"
then the elders of his city shall send and fetch him thence, and deliver him into the hand of the avenger of blood, that he may die.
ומקשים: אם מתנגדת התורה לגאולת הדם כמו שיראה מכל פרקנו וכן מן הנאמר בכמה מקומות שעל השופטים לעשות המשפט, אם כן למה ציותה על השופטים למסור את הרוצח בידי גואל הדם?
ענה לשאלתם בהעזרך בדברי שד"ל הבאים:
ד"ה למקלט מגואל: ...והנה בדורות הראשונים בטרם יהיו העמים מסודרים תחת מלך ושרים ושופטים ושוטרים, היתה כל משפחה נוקמת נקמתה ממשפחה אחרת, והקרוב יותר אל הנהרג היה חייב לנקום מיתתו. והתורה העמידה שופטים ושוטרים ונטלה הנקמה מיד היחידים, ומסרה אותה לכל העדה. והנה כשהיתה הרציחה בזדון, יתכן להשקיט את הגואל, כי יאמרו לו: הנח להם לשופטים, הם יחקרו הדבר, ואם בן מות הוא ימיתוהו; אבל כשהיתה ההריגה בשוגג, לא היה אפשר להשקיט את הגואל, ולהכריחו לראות מי שהרג את אחיו נשאר ללא עונש, כי היה נראה לו וליודעיו כאילו אינו אוהב את אחיו, מאחר שאינו נוקם את נקמתם.
והדעת הזאת לא היה אפשר לעקור אותה בבת אחת, וראתה החכמה האלוקית שאם יהיה גואל הדם נענש מיתה בנקמו את קרובו הנהרג בשגגה, עדיין לא ימנעו כל הגואלים ולא רובם מעשות נקמת קרוביהם, ועל ידי זה ירבו הנהרגים ללא תועלת, וגם יגדל הצער והנזק במשפחה אחת, כי אחר שקרה לה המקרה הרע שנהרג אחד מאנשיה בשגגה, עוד יהיה אחד מהם נענש מיתה על שנקם נקמת אחיו; גם איננו רחוק שבשעה שיהיה הגואל יוצא ליהרג – יתקומם העם על השופטים וירבו קלקול באומה.
לפיכך מה עשתה התורה? הניחה זכות לגואל לנקום מיתת קרובו, אבל קבעה מקום מקלט לנוס שמה הרוצח, ולא יוכל הגואל לבוא שם ולהרגו.
| ה. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה תכין לך הדרך: "מקלט! מקלט!" היה כתוב על פרשת הדרכים.
תכין לך הדרך THOU SHALT PREPARE THEE A WAY — “Refuge!” "Refuge!" was inscribed at each crossroad (to point the way to the nearest city of refuge) (Makkot 10b).
בעל באר יצחק, מסביר דברי רש"י אלה:
פועל "תכין" נגזר מ"נכון" המורה לרוב על שלמות הדבר, אם שלמות היופי הראוי לדבר כפי תכליתו, כמו (ישעיה ב') "נכון יהיה הר הבית ה'"; ואם שלמות עצם הדבר בלי שום חסרון, כמו (מלכים א', ב') "והממלכה נכונה ביד שלמה". וכן כאן מורה פועל "תכין" בענין שלמות עצם הדבר, שתכליתו להוליך למטרה והוא שלם בענין התכלית ההוא, ולזה אמרו חז"ל "מקלט" היה כתוב על פרשת הדרכים.
פועל "תכין" נגזר מ"נכון" המורה לרוב על שלמות הדבר, אם שלמות היופי הראוי לדבר כפי תכליתו, כמו (ישעיה ב') "נכון יהיה הר הבית ה'"; ואם שלמות עצם הדבר בלי שום חסרון, כמו (מלכים א', ב') "והממלכה נכונה ביד שלמה". וכן כאן מורה פועל "תכין" בענין שלמות עצם הדבר, שתכליתו להוליך למטרה והוא שלם בענין התכלית ההוא, ולזה אמרו חז"ל "מקלט" היה כתוב על פרשת הדרכים.
מה קשה לרש"י בפסוקנו?
ד"ה ושלשת את גבול ארצך: שיהא מתחילת הגבול עד העיר הראשונה של עיר מקלט כשיעור מהלך שיש ממנה עד השניה, וכן משניה לשלישית, וכן מן השלישית עד הגבול השני של ארץ ישראל.
ושלשת את גבול ארצך AND THOU SHALT DIVIDE THE TERRITORY OF THY LAND … INTO THREE PARTS — so that from the point where the boundary begins unto the first city of refuge there should be the same length of journey as there is from it to the second city; and that there should be the same distance from the second to the third and from the third to the other (opposite) boundary of the Land of Israel (Makkot 9b).
גור אריה, מבאר דברי רש"י אלה:
נקרא "משולש" כי כל אחד מן הערים מחזיק בשוה מן הארץ, שיש לכל אחד פנוי (=שטח סביבו) כמו לשני, וזה נקרא משולש. אחרי ששלשתן שוים בארץ. שהרי העיר הראשונה יש לה פנוי סביבות העיר כמו חצי הארץ, רביעית מצד זה ורביעית מצד זה, שהרי יש ובצר פנוי רביעית הארץ מתחילת הארץ עד בצר ורביעית הארץ מן בצר עד ראמות (ע' דברים ד' מ"ד) פנוי; וכן יש לראמות פנוי משני הצדדים כמו חצי הארץ, רביעית מן בצר עד ראמות ורביעית מן ראמות עד גולן; וכן לגולן משני צדדיה כמו חצי הארץ, רביעית מן ראמות עד גולן ורביעית מן גולן עד סוף הגבול, ולזה נקרא "משולש".
נקרא "משולש" כי כל אחד מן הערים מחזיק בשוה מן הארץ, שיש לכל אחד פנוי (=שטח סביבו) כמו לשני, וזה נקרא משולש. אחרי ששלשתן שוים בארץ. שהרי העיר הראשונה יש לה פנוי סביבות העיר כמו חצי הארץ, רביעית מצד זה ורביעית מצד זה, שהרי יש ובצר פנוי רביעית הארץ מתחילת הארץ עד בצר ורביעית הארץ מן בצר עד ראמות (ע' דברים ד' מ"ד) פנוי; וכן יש לראמות פנוי משני הצדדים כמו חצי הארץ, רביעית מן בצר עד ראמות ורביעית מן ראמות עד גולן; וכן לגולן משני צדדיה כמו חצי הארץ, רביעית מן ראמות עד גולן ורביעית מן גולן עד סוף הגבול, ולזה נקרא "משולש".
א. מה הקושיה העומדת לפני רש"י?
**
ב. התוכל להסביר העניין בדרך פשוטה יותר מאשר פירוש בעל גור אריה?
ד"ה ונדחה ידו בגרזן: כשבא להפיל הגרזן על העץ ותרגומו "ויתמריג ידיה" לשון ונשמטה ידו להפיל מכת הגרזן על הארץ."כי שמטו הבקר" (שמואל ב', ו' ו') תרגום יונתן: "ארי מרגוהי תוריא".
ונדחה ידו AND HIS HAND MOVED (SLIPPED) when he was about to let the axe fall upon the tree. The Targum rendering is ותתמריג ידה, the meaning being, “his hand moved itself to let the stroke of the axe fall upon the tree”. The words (II Samuel 6:6) כי שמטו הבקר are rendered in Targum Jonathan on by: ארי מרגוהי תוריא “for the oxen moved it (the Ark)”
**
א. מה קשה לרש"י בלשון הכתוב?
**
ב. לשם מה נעזר רש"י כאן לפירוש המילה "ונדחה" בתרגום אונקלוס?
**
ג. מהו לפי רש"י ההבדל במשמעות בין "לחטוב עצים" לבין "לכרות עצים"?
4) פסוק ה'
ד"ה ונשל הברזל מן העץ: יש מרבותינו אומרים: נשמט הברזל מקתו; ויש מהם אומרים, שישל הברזל לחתיכה מן העץ המתבקע והיא נתזה והרגו.
ד"ה ונשל הברזל מן העץ: יש מרבותינו אומרים: נשמט הברזל מקתו; ויש מהם אומרים, שישל הברזל לחתיכה מן העץ המתבקע והיא נתזה והרגו.
א. הסבר מהו ההבדל בין שני הפירושים מבחינה דקדוקית.
ב. לאיזו משתי הדעות יש להביא ראיה מוכיחה מן הפסוקים הבאים:
"וְנָשַׁל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ"
And the LORD thy God will cast out those nations before thee by little and little; thou mayest not consume them quickly, lest the beasts of the field increase upon thee.
"זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ"?
Thou shalt have olive-trees throughout all thy borders, but thou shalt not anoint thyself with the oil; for thine olives shall drop off.
**
ג. איזה משני הפירושים נראה יותר על פי סגנון פסוקנו, ואיזה מהם על פי תוכן פסוקנו?
ד"ה פן ירדוף גואל הדם: לכך אני אומר להכין לך דרך וערי מקלט רבים.
פן ירדף גאל הדם LEST THE AVENGER OF THE BLOOD PURSUE [THE SLAYER] — therefore I tell you to prepare the way for you and [to prepare] many cities of refuge.
א. מה קשה לו בפסוקנו, ומה תיקן בדבריו?
ב. לשם מה הוסיף כאן מילת "רבים"?
ד"ה וכי יהיה איש שונא לרעהו: ע"י שנאתו הוא בא לידי "וארב לו". מכאן אמרו: עבר אדם על מצוה קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה. לפי שיעבור על (ויקרא י"ט י"ז) "לא תשנא את אחיך" סופו לבוא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר "כי יהיה איש שונא לרעהו", שהיה לו לכתוב: וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש.
וכי יהיה איש שנא לרעהו BUT IF A MAN HATE HIS FELLOW [AND LIE IN WAIT FOR HIM] — It is through his hatred that he comes to such a point as to “lie in wait for him”. From here they (the Rabbis) derived their statement: If a man transgresses a light command he will in the end transgress a weighty command; — because he transgressed the command (Leviticus 19:17) “Thou shalt not hate thy brother in thine heart”, he will in the end come to such a point as to shed blood. It is for this reason that it is stated here, apparently redundantly, “but if a man hate his fellow [and lie in wait for him]”, for it ought to have written only: “But if a man rise up and lie in wait for his fellow and smite him mortally” (Sifrei Devarim 186:2).
*
א. היכן מצינו ברש"י לספר דברים שעומד שנית על קושי ממין זה?
ב. התוכל לישב קושיית רש"י בדרך אחרת, בדרך הפשט?
*
"ובעל השור נקי" ...ופשוטו כמשמעו: לפי שנאמר במועד (כ"א כ"ט) "וגם בעליו יומת", הוצרך לומר בהם: "ובעל השור נקי".
*
ולא יאכל את בשרו AND ITS FLESH SHALL NOT BE EATEN — From what is implied in the words “the ox shall surely be stoned” do I not know that it becomes carrion, and carrion of course is prohibited to be eaten? Why then is it stated, “and its flesh shall not be eaten”? It is to intimate that even if he slaughtered the animal according to regulation after sentence of stoning has been pronounced but before it had been carried out it is forbidden to be eaten. Whence may it be proved that under such circumstances it is prohibited to derive any other benefit from it? Scripture therefore states: “and the owner of the ox is נקי” — it is a phrase such as a man uses to his fellow: that man there has gone away “empty” (נקי) of all his property (he has nothing whatever left), and he has not the slightest benefit of it. This is how the Halachic Midrash explains it (Bava Kamma 41a). However, the real sense of ובעל השור נקי, is what it literally means: the owner of the ox shall be guiltless. Because Scripture says with reference to the מועד (an ox which inflicted injury three times in succession, and about which its owner must therefore be regarded as forewarned), (v. 29) “and his owner also shall be put to death”, it was forced to state with regard to the תם (a hitherto innocuous animal, having inflicted an injury for the first time) “the owner of the ox shall be guiltless”.
הסבר למה לא הלך רש"י במקומנו בדרך פרשנית זו?