פרשת שופטים תש"ד - ערי מקלט

ד"ה ואם ירחיב ה': הפרשה הזו עתידה, וכבר הזכרתי מזה בפרשת ראה אנכי (לעיל י"ב כ'). כי מתחילה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם, ו"הגויים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם", ירמוז לכל השבעה אשר יזכיר בכל מקום. וכן יאמר עליהם, ונשל את הגוים האל מפניך (לעיל ז' כ"ב), וברשעת הגוים האלה (שם ט' ד'), והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (שם י"א כ"ג), רק מערי העמים האלה (להלן כ' ט"ז), וכן במקומות רבים. וציוה כי לאחר ירושה וישיבה בארצם יבדיל שלש ערים, ובהם תשלום המצוה, כמו שאמר (במדבר ל"ה י"ג) שש ערי מקלט תהיינה לכם, ואמר (שם פסוק י"ד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען, ולא ציוה בתורה ביותר משש הערים האלה. וכן בכל מצוות שבתורה הנוהגות לאחר ירושה וישיבה מתחייבין בהן לאחר ירושת שבעה גוים אלו. אבל במצוה הזאת לבדה הוסיף בכאן ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך. ולא אמר "כאשר דבר לך" כמו שאמר בכי ירחיב ה' אלהיך את גבולך של בשר תאוה (לעיל י"ב כ'), כי ה' לא הבטיח אותם בשום מקום לתת להם רק שבעת הגוים האלה, אבל הזכיר כאן האבות ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך, וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם. והתנה בזה כי תשמור את כל המצוה וגו'. והנה דבר ברור הוא כי השבעה גוים עצמם לא יירשו אותם בעברם על התורה, כאשר אמר פעמים רבים, למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ (לעיל ד' א'), למען אשר תבא אל הארץ (להלן כ"ז ג'), כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (לעיל י"א כ"ב-כ"ג). וכאשר עבר עכן על החרם, והוא איש אחד, נאמר (יהושע ז' י"ב) ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם ערף יפנו לפני אויביהם. אם כן, מה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם, ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כי תשמר את כל המצוה וגו'. והטעם בזה, כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר, כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך, ומפני זה חייב אותם בכל המצוות בירושה של אלו, וחייב אותם בשש ערי מקלט והבדילם יהושע, אבל על השלשה הנשארים התנה כי תשמור את כל המצוה לאהבה את השם וללכת בדרכיו וגו', והוא לומר שיקיימו כולם כל התורה כולה. ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה. ומה טעם לאמר, כי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים תוסיף לך שלש הערים, כי מי יודע מה יהיה אחרי כן כל הימים. ואמר ר"א, כל הימים, בלי הפסק ביניהם. ואיננו נכון. אבל כי תשמר, כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה, לאהבה את השם, אהבה שלמה קיימת לעולם, שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם, אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים. והוא לימים אשר אמר (להלן ל' ו') ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך, ו"לבב זרעך" יורה על כל הימים העתידים לבוא, וכענין שנאמר בקבלה (ירמיה ל"ב ל"ט מ') ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם, וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי. ואז כאשר יכרות להם ברית עולם יבדילו שלש הערים האלה.

(אחרי הביאו לשון רש"י) מספרי (שופטים קפ"ז). והטעם, שלא תאמר כאשר נחוס על דם ההרוג טוב שנחוס על דם החי. והנכון, כי הכתוב יצוה בחייבי המיתות ובערת הרע מקרבך, והיא מצות עשה, אבל במרובי התקלות יזהיר עוד במצות לא תעשה שלא ינצלו מידינו, לא מפני מוראם ולא שניתן להם רחמים. וכך הזכיר במסית (לעיל י"ג ט'). ואמר מכשפה לא תחיה (שמות כ"ב י"ז), מפני היותה רבת המהומה המוכרת רבים בכשפיה. וקצותה את כפה לא תחוס עינך (להלן כ"ה י"ב), מפני כי הפתאים יהללו אותה בהיותה עוזרת לבעלה, או מפני שהבושת מצוי ואין בו חסרון כיס. וכן בעדים זוממין צוה (להלן פסוק כ"א) שלא ירחמו עליהם בעבור שלא נעשה בעדותם דבר, או מפני שתקלתם מרובה. וטעם וטוב לך, כי ביעור הדם הנקי מצוה וטובה גדולה לך להציל ממות נפשך, כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים, מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים.

והשווה לדברי הרמב"ן גם רמב"ן, פרק ז' פסוק ט"ו:
ד"ה והסיר ה' ממך: ואמר: לא תחוס עינך עליהם, כאשר הזכרתי (בפסוק י"ב) כי ברחמנות השופטים (ס"א הטפשים) יאבד כל משפט.

ותפלי אשדי דם זכי (= ובערת שופך דם נקי).

כל זמן שלא נעשה דין ברוצח אז דם הנשפך מההרוג כאילו מגולה על פני האדמה, כי לא תקבלנו ולא תכסה עליו, להראותו לעיני כל עובר, כדי לתבוע את עלבון הנרצח – וכאשר נדין הרוצח, אז תתרצה האדמה לכסות דם ההרוג ויכופר לארץ בדם שופכו, ובזה נשבית ונבער את הדם הנקי, שלא יתראה עוד על פני האדמה.