| א. מי היא "העדה"? |
"הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת"
’Separate yourselves from among this congregation, that I may consume them in a moment.’
מי היא העדה? נמק את שתי הדעות הנאמרות במפרשים!
עיין:
רמב"ן
, (ו
רבנו חננאל
המובא בדבריו):
ד"ה הבדלו: יש לשאול, אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם, למה היה הקצף עליהם לאמר ואכלה אותם כרגע, ואם גם הם מרדו כקרח וכעדתו, איך יאמרו משה ואהרן האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. וכתב רבנו חננאל הבדלו מתוך העדה הזאת, עדת קרח ולא עדת בני ישראל, ויאמרו אלהי הרוחות לכל בשר וגו', מיד הודיע הקב"ה למשה כי לא כל עדת בני ישראל ביקש לכלות אבל עדת קרח בלבד, לפיכך פירש לו זה שאמרתי "הבדלו" העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם הוא שאמרתי לך. הזכיר להם "העלו מסביב", אולי כשיראו קרח ועדתו ישובו, אלו דבריו.
ואינם נכונים, כי לא היה ראוי לומר על קרח דתן ואבירם - שלשה אנשים - "הבדלו מתוך העדה" כי אינם עדה. ואין ישראל בתוכם, ואהרן עם עדת מקריבי הקטורת היה בתוכם בבואם. ועוד כי "הבדלו" רמז למשה ואהרן בלבד, כמו הרומו (להלן י"ז י'). וכן ואכלה אותם כרגע, רמז למגפה שתכלה עם רב ועצום כרגע. וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה.
אבל הטעם, כי מתחילה היה לב העם אחרי משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטורת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנא, וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כולם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם, וזה טעם ויקהל עליהם קרח את כל העדה (פסוק י"ט). והנה נתחייבו כליה, שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואת נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים. ומשה ואהרן לימדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים.
וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים.
"Separate from among this assemblage..." One may ask, if most of Israel did not sin and did not rebel, then why was His anger upon them, saying, "I will consume them in a moment"? And if they also rebelled like Korach and his assemblage, then why would Moshe and Aaron say, "Would the one man sin and Your anger be upon the entire congregation?" Rabbeinu Chananel wrote, "Separate from among this assemblage," [meaning] the assemblage of Korach, not the assemblage of the children of Israel. [When] they said, "Oh G-d of the thoughts of all flesh...," the Holy One, blessed is He, immediately let Moshe know that He was not seeking to destroy all of the congregation of the children of Israel, but only the assemblage of Korach. Therefore He explained this to him: "I said 'Separate' - go up from around the dwelling of Korach, Dathan and Aviram - this is what I said to you." He mentioned to them, "Go up from around...", for perhaps when Korach and his assemblage see, they will repent. [But] the words of [Rabbeinu Chananel] are not correct for it would not be appropriate to refer to Korach, Dathan, and Aviram - three men - as "Separate from among the assemblage," for they are not an "assemblage" and Israel was not among them.
ד"ה האיש אחד יחטא: שהוא עשה שנקהלה עלינו העדה כאמרו ויקהל עליהם קרח את כל העדה.
האיש אחד יחטא, by having assembled a whole congregation against us? (verse 19)
ד"ה דבר אל העדה לאמור: פירש שֶמַה שאמר הבדלו מתוך העדה - לא אמר אלא על עדת קרח.
דבר אל העדה לאמר העלו מסביב, Moses now spelled out what he had meant when he said הבדלו in verse 21. He had meant that the people should only put distance between themselves and the supporters of Korach.
| ב. ענישה כללית על חטא הפרט |
"הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף"
And they fell upon their faces, and said: ‘O God, the God of the spirits of all flesh, shall one man sin, and wilt Thou be wroth with all the congregation?’
בעל עקדת יצחק, מקשה על דברי משה אלה:
ומה תימה זו, והלא בעגל לא חטאו כולם ונאמר "הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם" (שמות ל"ב)... ובעכן נאמר (יהושע ה'): "הלא עכן וכו' מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו", ונאמר בו (יהושע ז'): "חטא ישראל וגם עברו בריתי...", וכבר חיוב זה מקשר הכללות היותו על יחס כללות אדם עם חלקיו, כי החולה באחד מאבריו יאמר על כולו שהוא חולה.
ומה תימה זו, והלא בעגל לא חטאו כולם ונאמר "הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם" (שמות ל"ב)... ובעכן נאמר (יהושע ה'): "הלא עכן וכו' מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו", ונאמר בו (יהושע ז'): "חטא ישראל וגם עברו בריתי...", וכבר חיוב זה מקשר הכללות היותו על יחס כללות אדם עם חלקיו, כי החולה באחד מאבריו יאמר על כולו שהוא חולה.
(ועיין לדבריו האחרונים דברי ירושלמי נדרים ט' ד', הועתקו בשאלון אחרי מות-קדושים תש"ד).
הסבר מהי קושייתו, ונסה לענות עליה תשובה!
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה האיש אחד: הוא החוטא, ואתה על כל העדה תקצוף.
האיש אחד means, THE ONE MAN IS THE SINNER, and על כל העדה תקצוף YOU ARE ANGRY WITH ALL THE CONGREGATION?! Whereupon the Holy One, blessed be He, replied, “You have spoken well; I know and shall make known who has sinned and who has not sinned” (Midrash Tanchuma, Korach 7).
מה בא להשמיענו, מה תיקן בדבריו?
ד"ה העלו: כתרגומו, אסתלקו מסביבות משכן קרח.
העלו GET YOU UP [FROM ABOUT THE DWELLING OF KORAH] — Understand this as the Targum does: withdraw from the vicinity of Korah’s dwelling.
לשם מה מביא את התרגום? ומה תיקן בדבריו לאחר "כתרגומו"?
ד"ה ויקם משה: (מדרש רבה) כסבור שישאו לו פנים ולא עשו.
ויקם משה AND MOSES ROSE UP [AND WENT UNTO DATHAN AND ABIRAM] — He still believed that they would show respect to him (defer to him if he personally appealed to them), but they did not do so, (and therefore he then addressed himself to all the congregation — cf. next verse) (Midrash Tanchuma, Korach 8).
בדומה לזה גמרא סנהדרין ק"י:
מכאן שאין מחזיקין במחלוקת.
מכאן שאין מחזיקין במחלוקת.
§ With regard to the verse: “And Moses arose and went to Dathan and Abiram” (Numbers 16:25), Reish Lakish says: From here we derive that one may not perpetuate a dispute, as Rav says: Anyone who perpetuates a dispute violates a prohibition, as it is stated: “And he will not be like Korah and his assembly, as the Lord spoke by the hand of Moses to him” (Numbers 17:5). Even the aggrieved party must seek to end the dispute. Dathan and Abiram accused Moses and by right should have initiated the reconciliation. Nevertheless, Moses was not insistent on this; he went to them.
פירש מהרש"א:
...הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי ריצוי, אולי ישובו – ומכאן שאין מחזיקין וכו'
...הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי ריצוי, אולי ישובו – ומכאן שאין מחזיקין וכו'
מה בפסוקנו הביאם לדרוש כך?
ד"ה לא ה' שלחני: אלא אני עשיתי הכל מדעתי, ובדין הוא חולק עלי.
לא ה' שלחני [IF THESE MEN DIE THE COMMON DEATH OF ALL MEN] … THEN THE LORD HATH NOT SENT ME. but I have done everything of my own accord and he (Korah) is therefore right in rebelling against me.
*
לשם מה הוסיף דבריו, ומה צורך בהוספה זו?
5) פסוק ל'
ד"ה בריאה: חדשה.
ד"ה בריאה: חדשה.
| ד. "סורו נא מעל אהלי האנשים" |
"וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם"
And he spoke unto the congregation, saying: ‘Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest ye be swept away in all their sins.’
ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו: שיעור הכתוב, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספו בכל חטאתם ואל תגעו בכל אשר להם. והטעם, שאם לא יסורו משם יהיו נבלעים בפי הארץ, ויזהירם שלא יגעו להציל מממונם דבר ולקחת להם, כי חרם הוא. ור"א אמר שאם באו להציל ממונם ירדו שאול כמו הם. ואם כן, יהיה זה כטעם ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח (בראשית י"ט כ"ו), כאשר הזכרתי בטעמו שם (בפסוק י"ז).
מה גרם לרמב"ן לסרס את הפסוק? מה תיקן על ידי כך?
| ה. "כי ה' שלחני לעשות" |
"כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה"
And Moses said: ‘Hereby ye shall know that the LORD hath sent me to do all these works, and that I have not done them of mine own mind.
ד"ה לעשות את כל המעשים האלה: שעשיתי על פי הדיבור לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי.
לעשות את כל המעשים האלה [HEREBY YE SHALL KNOW THAT THE LORD HATH SENT ME] TO DO ALL THESE THINGS — i.e. that I have acted by the Divine Command in giving Aaron the High Priesthood, and in making his sons second in rank in the priesthood and Elzaphan prince of the Kohathites.
ד"ה אם כמות כל האדם: הנה גם רבים בעם אמרו לו פעמים רבות "למה העליתנו ממצרים", אבל היה העונש על אלה מכל האדם, באמרם (פסוק י"ג) כי תשתרר עלינו גם השתרר. כי עשו שתים רעות, בזו על כבוד הרב, וכפרו בכל מעשה ה' אשר עשה במצרים ובמדבר וגם במעמד הר סיני שנאמר בו וגם בך יאמינו לעולם (שמות י"ט ט'), והם אמרו שאינו כדאי להשתרר עליהם ולא בא להם על ידו רק רע, ומפני זה אמר (פסוק ט"ו) ויחר למשה מאד. וגם קרח אמר (פסוק ג') ומדוע תתנשאו, ועל כן נבלע אהלו עמהם.
וזה טעם לא ה' שלחני, שלא שלחני כלל להוציאם ממצרים, כטעם אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים (דברים ל"ד י"א), וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (שמות ג' י"ב). וכן כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה (פסוק כ"ח), המעשים אשר ראיתם בעיניכם, רמז לכל אשר עשה מיום שאמר לו לך ואשלחך אל פרעה (שמות ג' י'), כי תחילת ביאת הנביא יקרא שליחות, כענין את מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיה ו' ח'), ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו' ד'). ואין טעם "כל המעשים", להחליף הבכורים ללוים וכהונת אהרן כדברי המפרשים, אלא לכלל המעשים אשר עשה משה לעיני כל ישראל כמו שפירשתי.
ד"ה לעשות: להחליף הבכורים בלוויים. ודע כי דבר גדול היה ומכעיס לאשר איננו מאמין להסיר הבכורים מכהונתם ולהשיב המעלה למשפחת משה לבדו, וכל זה היה בעבור מעשה העגל, כי ויעלו עולות ויגישו שלמים - הבכורים העלום, כי הם היו לבדם הכהנים, ובני לוי הרגו עובדי העגל.
To perform all of these deeds: i.e. transferring the duties of the firstborns unto the Leviim. And be aware that this is a serious matter. And it bothered them that they were no longer trusted to remove the firstborns from the Kohanim and give it all up to Moshe's family alone. All of this occurred during the sin of the Golden Calf for then they were seen as complete when they surpassed the firstborns who were worshiping since they were then the priests. And the Leviim killed the worshipers of the Calf. And there is here a question whose answer is in Parshas Vayeilech.
לאילו מעשים ולאיזו שליחות התכוון משה לפי דעות המפרשים? נמק את דעותיהם!
| ו. "וידעתם כי נאצו" |
"אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן... לֹא ה' שְׁלָחָנִי"
If these men die the common death of all men, and be visited after the visitation of all men, then the LORD hath not sent Me.
"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה... וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'"
But if the LORD make a new thing, and the ground open her mouth, and swallow them up, with all that appertain unto them, and they go down alive into the pit, then ye shall understand that these men have despised the LORD.’
בעל עקדת יצחק, מקשה:
והיה לו לומר "וידעתם כי ה' שלחני", כמו שאמר ראשונה: "לא ה' שלחני"?
והיה לו לומר "וידעתם כי ה' שלחני", כמו שאמר ראשונה: "לא ה' שלחני"?
התוכל לענות על שאלתו?
| ז. "ואם בריאה יברא ה'" |
"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'"
But if the LORD make a new thing, and the ground open her mouth, and swallow them up, with all that appertain unto them, and they go down alive into the pit, then ye shall understand that these men have despised the LORD.’
יש אומרים שהיא תורה על המצא מה שלא היה, וכבר פירשתי שאין המילה רק מגזרת וברא אותהן (יחזקאל כ"ג מ"ז), וכבר נבקעו מדינות רבות וירדו הדרים בהן שאולה, והנה פירושה כטעם גזרה.
כתב רבי אברהם יש אומרים כי בריאה תורה על המצא יש מאין, וכבר נבקעו מדינות רבות וירדו הדרים בהן שאולה, אבל פירושה כטעם גזרה, מן וברא אותהן.
והנכון שתאמר על המצא דבר מאין, כי אין אצלנו בלשון הקודש מורה על זה זולתי המילה הזאת. אבל הענין, כי בקיעת האדמה אינה בריאה מחודשת, אבל פתיחת הארץ את פיה לבלוע הוא חידוש לא נהיה מעולם. כי כאשר תבקע האדמה כמו שנעשה פעמים רבים ברעש הנקרא זלזלה תשאר פתוחה, גם ימלא הבקע מים ויעשה כאגמים. אבל שתפתח ותסגר מיד כאדם הפותח פיו לבלוע ויסגור אותו אחרי בלעו, זה הדבר נתחדש ביום ההוא כאילו הוא נברא מאין, וזה טעם ותכס עליהם הארץ (פסוק ל"ג). ולכך אמר הכתוב אחרי ותבקע האדמה (פסוק ל"א), ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם (פסוק ל"ב).
If Adonoy will create a [new] creation. Splitting open the ground was not in fact a new creation, but that the ground would open its mouth and swallow them alive was something new that had never happened. When the earth splits, as has happened many times in an earthquake, it remains open, and the cracks later fill with water and become like lakes. However, that the earth should open and close immediately, as a man opens his mouth to swallow and closes it after he swallows — this was created afresh on that day as if it were created from nothing. This is the explanation of (v. 33), “and the earth covered them,” and therefore it says: “The ground beneath them split. The earth opened its mouth and swallowed them.” According to the teaching of our Rabbis (Sanhedrin 110a) the opening of Gehinnom drew close to them; this was newly created on that day as well.
ולי נראה מילת בריאה כאן מן ויד ברא (יחזקאל כ"א) שפירש רש"י מלשון ברירה ובחירה, וכפירוש הרד"ק מענין (שמואל א' י"ז) ברו לכם איש, אלא שזה מבעלי הה"א וזה מבעלי האל"ף והונח לשון ברירה על הפרשת דבר מן השאר, ויהיה טעם "ואם בריאה יברא" שיתהוה כאן דבר המופרש ומובדל בעניינו, שלא תהיה מיתתם מיתה טבעית, והוא הפך "אם כמות כל האדם..." ומזה לדעתי (תהילים ק"ב) "ועם נברא יהלל...." כלומר: העם הנבחר לה' והנבחר אליו...
1. במה מתקשים המפרשים?
2. כיצד מפרש ראב"ע את המילה "בריאה", ומהי ראייתו מיחזקאל פרק י"ג פסוק מ"ז?
3. מה עונה הרמב"ן לקושי הנ"ל?
4. כיצד מבאר הכתב והקבלה את המילה בריאה?
| ח. שאלות בספורנו |
מה קשה לספורנו בפסוקים הבאים:
ד"ה האיש אחד יחטא: שהוא עשה שנקהלה עלינו העדה, כאמרו ויקהל עליהם קרח את כל העדה.
האיש אחד יחטא, by having assembled a whole congregation against us? (verse 19)
ד"ה ותפתח הארץ את פיה: הרחיבה את הבקיעה עד מקום בתיהם.
ותפתח הארץ את פיה, the fissure in the surface of the earth became wide enough to extend all the way to their houses.
ד"ה וכל האדם אשר לקרח: ואת כל האדם אשר לקרח הנמשכים אחריו במחלוקתו. ולכן לא מתו בניו שלא נגררו אחריו בזה.
כל האדם אשר לקרח, all the people who had made common cause with Korach in this rebellion. Seeing that this is the meaning of the these words, we need not be surprised to be told that Korach’s sons did not die, as they did not “belong” to their father spiritually or philosophically.
ד"ה ואת כל הרכוש: שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם, כענין נפלה סלע מחיקו ומצאה עני ונתפרנס בה.
ואת כל הרכוש, this was so that his righteous sons not be burdened with inheriting the ill gotten gains of their father. [the author quotes a Sifri on Ki Teytze item 283 in support of this. Ed.]
ד"ה ותכס עליהם הארץ: הגיד שלא קרה באותה הפתיחה כמו שיקרה בפתיחת הרעש שהיא לא תסגר תיכף. אמנם זאת נסגרה תיכף כפותח פיו לבלוע דבר ויסגרנו אחר הבליעה.
ותכס עליהם הארץ, the Torah emphasises that this phenomenon was unlike an earthquake in which the fissures in the earth do not close again to wipe out any traces of what had occurred. Here, the earth looked as if nothing had happened after Korach and his fellow travelers had disappeared.