| א. שאלת מבנה |
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה. דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם"
And the LORD said unto Moses: ‘Yet one plague more will I bring upon Pharaoh, and upon Egypt; afterwards he will let you go hence; when he shall let you go, he shall surely thrust you out hence altogether.
רבים מן המפרשים סוברים שפסוקים אלה הם כמאמר מוסגר. נמק את דעתם!
| ב. שאילת הכלים |
עיין הפסוקים הבאים:
"...וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף..."
but every woman shall ask of her neighbour, and of her that sojourneth in her house, jewels of silver, and jewels of gold, and raiment; and ye shall put them upon your sons, and upon your daughters; and ye shall spoil the Egyptians.’
"...וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף..."
Speak now in the ears of the people, and let them ask every man of his neighbour, and every woman of her neighbour, jewels of silver, and jewels of gold.’
"... וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב..."
And the children of Israel did according to the word of Moses; and they asked of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and raiment.
ראב"ע, פרק ג' פסוק כ"ב:
ד"ה ושאלה: הנה במקום אחר וישאלו זכרים ונקבה, והזכיר הנקבות עתה כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט כסף וזהב לשום על צוארי הבנים והבנות ונזמים באזנים ובאף אצעדה ושהרונים ועכסים. וזה המנהג היום בארץ ישמעאל, לא כן בארץ הערלים. וככה הזכיר מכשפה, כי הנשים בעלת כשפים יותר מהזכרים.
ד"ה ושאלה: הנה במקום אחר וישאלו זכרים ונקבה, והזכיר הנקבות עתה כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט כסף וזהב לשום על צוארי הבנים והבנות ונזמים באזנים ובאף אצעדה ושהרונים ועכסים. וזה המנהג היום בארץ ישמעאל, לא כן בארץ הערלים. וככה הזכיר מכשפה, כי הנשים בעלת כשפים יותר מהזכרים.
כיצד מיישב ראב"ע את הסתירה שבין פרק ג' פסוק כ"ב: "ושאלה אישה..." ובין פרק י"א פסוק ב': "וישאלו איש..."?
2. עיין: רשב"ם, פרק ג' פסוק כ"ב:
ד"ה ושאלה אישה: במתנה גמורה וחלוטה, שהרי כתב ונתתי את חן העם. כמו: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. זהו עיקר פשוטו ותשובה לאפיקורסים.
ד"ה ושאלה אישה: במתנה גמורה וחלוטה, שהרי כתב ונתתי את חן העם. כמו: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. זהו עיקר פשוטו ותשובה לאפיקורסים.
ד"ה וישאלו: לשם מתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך.
וישאלו, to be an outright gift, just as in Psalms 2,8 שאל ממני ואתנה נחלתך, “ask of Me, and I will give your inheritance.”
ד"ה נתן את חן העם: לתת להם במתנה, כדכתיב באלה שמות ונתתי את חן העם בעיני מצרים.
נתן את חן העם, to give them as outright gifts what they asked for. G’d had predicted all of this to Moses already in Exodus 3,21
ד"ה וישאילום: מצרי לישראל. ישראל היו השואלים ומצרים המשאילים. השלימו שאילתם ומתנה היתה. מי (שפועל) {נ"א ששואל} את הדבר קרוי פועל, ומי שמוסר לו מה ששואל קרוי מפעיל. משאיל נותן לו מה ששואל.
נתן את חן העם, to give them as outright gifts what they asked for. G’d had predicted all of this to Moses already in Exodus 3,21 וישאילום. The Egyptians are subject in this, i.e. they lent, or gave outright as gifts, after the Israelites had asked. The Egyptians gave it in such a way that the recipients were not expected to return it to the original owners. In this context, the one who asks for something is considered the active party whereas the one who responds to the request is considered the מפעיל, in this instance the “giver.”
א. מהי "שאלת האפיקורסים" שעליה עונה רשב"ם?
ב. מהו הסעד הלשוני לפירושו?
"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם"
And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution.
"וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה' כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה' וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה'"
therefore also I have presented him to the Lord; as long as he lives he shall be devoted to the Lord. And he bowed down to the Lord there.
ד"ה ומגרת ביתה: כי אחוזה היתה להם. ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו, ואלה הלא יראו כי מצוה עליונה היתה, ואין טעם לשאול למה כי השם ברא הכל והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר. ואין זה רע כי הכל שלו הוא.
מהי תשובת ראב"ע לשאלה הנ"ל?
הידועות לך עוד תשובות אחרות לשאלה זו?
השווה גם את דברי הגמרא סנהדרין צ"א:
... שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכנסדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהה בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך לאדון עמהם לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני - אמרו: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם - אמרו להם: תורת משה רבנו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהם. אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראיה? אמרו לו: מן התורה. אמר להם: אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה". תנו לי שכר עבודה של שישים רבוא ששעבדתם במצרים... אמר להם אלכנסדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! אמרו לו: תנה לנו זמן ג' ימים! נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה.
... שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכנסדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהה בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך לאדון עמהם לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני - אמרו: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם - אמרו להם: תורת משה רבנו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהם. אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראיה? אמרו לו: מן התורה. אמר להם: אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה". תנו לי שכר עבודה של שישים רבוא ששעבדתם במצרים... אמר להם אלכנסדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! אמרו לו: תנה לנו זמן ג' ימים! נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה.
Geviha ben Pesisa said to the Sages: Give me permission and I will go and deliberate with them before Alexander of Macedon. If they will defeat me, say to them: You have defeated an ordinary person from among us, and until you overcome our Sages, it is no victory. And if I will defeat them, say to them: The Torah of Moses defeated you, and attribute no significance to me. The Sages gave him permission, and he went and deliberated with them. Geviha ben Pesisa said to them: From where are you citing proof that the land of Canaan is yours? They said to him: From the Torah. Geviha ben Pesisa said to them: I too will cite proof to you only from the Torah, as it is stated: “And he said: Cursed will be Canaan; a slave of slaves shall he be to his brethren” (Genesis 9:25). And with regard to a slave who acquired property, the slave belongs to whom and the property belongs to whom? The slave and his property belong to the master. And moreover, it is several years now that you have not served us. Therefore, not only are you not entitled to the land, there are additional debts that must be repaid, as well as a return to enslavement.
5. שמות י״ב:ל״ו
"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם"
And the LORD gave the people favour in the sight of the Egyptians, so that they let them have what they asked. And they despoiled the Egyptians.
מי הנושא בחצי פסוק זה?
שתי תשובות ניתנות ע"י המפרשים לשאלה זו, נמק את שתיהן.
6. רמב"ן, פרק י"א פסוק ג':
ד"ה ויתן ה' את חן העם: שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות, אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם, לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים. גם האיש משה, המביא עליהם המכות, גדול מאד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ואנשי ריבו, ובעיני העם, ישראל, אחרי שאמרו לו ירא ה' עליכם וישפוט (לעיל ה' כ"א), אחרי ולא שמעו אל משה מקוצר רוח (שם ו ט), כי נתגדל מאד בעיניהם בראותם כי נאמן הוא לנביא לה'. ויש אומרים כי בעיני העם - עם מצרים. ולא אמר בעיני פרעה ובעיני עבדיו, כי השם אימץ את לבו כנגד משה ודיבר לו שלא כהוגן עתה פעמים (לעיל י' י', כ"ח), כי רצה ה' שיבוא אליו וישתחוה לו כבוא אדם אל שונאו, כי כל זה גדולה ומעלה למשה. ולא יתכן לפרש כי ,]ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים,] הוא חן ההשאלה, כי עתה בזמן ההבטחה לא יאמר "ויתן ה'", אבל היה אומר "ואני אתן את חן העם", ולמטה בשעת מעשה נאמר וה' נתן (להלן י"ב ל"ו).
ד"ה ויתן ה' את חן העם: שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות, אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם, לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים. גם האיש משה, המביא עליהם המכות, גדול מאד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ואנשי ריבו, ובעיני העם, ישראל, אחרי שאמרו לו ירא ה' עליכם וישפוט (לעיל ה' כ"א), אחרי ולא שמעו אל משה מקוצר רוח (שם ו ט), כי נתגדל מאד בעיניהם בראותם כי נאמן הוא לנביא לה'. ויש אומרים כי בעיני העם - עם מצרים. ולא אמר בעיני פרעה ובעיני עבדיו, כי השם אימץ את לבו כנגד משה ודיבר לו שלא כהוגן עתה פעמים (לעיל י' י', כ"ח), כי רצה ה' שיבוא אליו וישתחוה לו כבוא אדם אל שונאו, כי כל זה גדולה ומעלה למשה. ולא יתכן לפרש כי ,]ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים,] הוא חן ההשאלה, כי עתה בזמן ההבטחה לא יאמר "ויתן ה'", אבל היה אומר "ואני אתן את חן העם", ולמטה בשעת מעשה נאמר וה' נתן (להלן י"ב ל"ו).
במה נוטה הרמב"ן מן הפירוש הרגיל, ומה נימוקו?
| ג. התראת משה וסיפור המעשה |
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה דבר נא: (ברכות ז') אין נא אלא לשון בקשה. בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם.
דבר נא SPEAK נא — The word נא is always an expression of entreaty. Here it means: I entreat you, admonish them about this which follows (impress this injunction upon them), so that righteous man, Abraham, may not say: the prophecy (Genesis 15:13) “they shall serve them, and they shall afflict them” He permitted to be fulfilled in them, but the promise (Genesis 15:14) “and afterwards they shall go forth with great substance” He did not bring to fulfilment for them (Berakhot 9a-b).
מה קשה לרש"י במקום זה? והרי מילת "נא" לא הוזכרה כאן לראשונה, ולמה פירשה רק כאן?
במקומות אחרים אין רש"י מפרש מילה זו כלל – דרך משל –
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא..."
And Esau said to Jacob: ‘Let me swallow, I pray thee, some of this red, red pottage; for I am faint.’ Therefore was his name called Edom.
"וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ..."
Now therefore take, I pray thee, thy weapons, thy quiver and thy bow, and go out to the field, and take me venison;
פרק כ"ז פסוק י"ט:
"...קוּם נָא שְׁבָה..."
"...קוּם נָא שְׁבָה..."
פרק כ"ז פסוק כ"א:
"...גְּשָׁה נָּא ..."
"...גְּשָׁה נָּא ..."
מה צורך יש בדברי שפתי חכמים:
"אין נא האמור כאן אלא לשון בקשה"?
ד"ה וכל בכור בהמה: לפי שהיו עובדין לה וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלהיה (מכילתא).
וכל בכור בהמה AND ALL THE FIRSTBORN OF BEASTS — because they worshipped these as gods. When the Holy One, blessed be He, exacts punishment from a nation, He punishes their gods at the same time (Genesis Rabbah 96:5).
*
מה קשה לו? הסבר את הרעיון הכלול בדבריו.
ד"ה ואחרי כן אצא: עם כל העם מארצך.
ואחרי כן אצא AND AFTER THAT I WILL GO OUT, with all my people, from thy land.
מה ראה צורך להוסיף את המילים "עם כל העם"?
ד"ה כי אין בית: יש שם בכור - מת; אין שם בכור - גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהילים פ"ט) אף אני בכור אתנהו.
כי אין בית אשר אין שם מת FOR THERE WAS NOT A HOUSE WHERE THERE WAS NOT ONE DEAD — If there was a firstborn there, he died: if there was no firstborn there, then the chief person in the house died because the chief person in the house is called בכור, as it is said, (Psalms 89:28) “I also will appoint him to be a בכור, [the highest of the kings of the earth]” (Mekhilta DeRashbi 12:30; cf. Rashi on 4:22; Pesachim Rabbah, Midr. Vajosha). Another explanation is: the Egyptian women were unfaithful to their husbands and bore children from young men, unmarried, and thus they (the Egyptian men) had many firstborn sons sometimes there were five to one woman, each being the firstborn to his own father (thus there might well be no house in which there was not a firstborn) (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:33).
דבר אחר: מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה, פעמים הם חמשה לאשה אחת כל אחד בכור לאביו.
כי אין בית אשר אין שם מת FOR THERE WAS NOT A HOUSE WHERE THERE WAS NOT ONE DEAD — If there was a firstborn there, he died: if there was no firstborn there, then the chief person in the house died because the chief person in the house is called בכור, as it is said, (Psalms 89:28) “I also will appoint him to be a בכור, [the highest of the kings of the earth]” (Mekhilta DeRashbi 12:30; cf. Rashi on 4:22; Pesachim Rabbah, Midr. Vajosha). Another explanation is: the Egyptian women were unfaithful to their husbands and bore children from young men, unmarried, and thus they (the Egyptian men) had many firstborn sons sometimes there were five to one woman, each being the firstborn to his own father (thus there might well be no house in which there was not a firstborn) (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:33).
*
* השווה לדבריו ראב"ע:
ד"ה כי אין בית: על הרוב ידבר הכתוב.
ד"ה כי אין בית: על הרוב ידבר הכתוב.
מה ההבדל העקרוני בין רש"י לראב"ע?
הקבל דברי ראב"ע:
ד"ה ויעש ה': ופירוש וימת כל מקנה מצרים - רובו. כי הנה כתיב שלח העז את מקנך וככה תמצא בברד ואת כל עשב השדה. והעד, מכת הארבה ואכל את יתר הפליטה.
ד"ה זה עשר פעמים: הטעם, רבים, והזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון כי היא סוף האחדים וראש העשרות שהם במחברת השנית.
לעומת דברי רש"י שם:
שנים בים ושנים במן ושנים בשליו וכו' כדאיתא במסכת ערכין.
שנים בים ושנים במן ושנים בשליו וכו' כדאיתא במסכת ערכין.
זה עשר פעמים TEN TIMES — twice at the Red Sea, twice in the case of the “Manna”, twice in the case of the “quails” etc., as is to be found in the Treatise Arakhin 15a.