| א. בין נבואת נביאי ישראל לנבואת בלעם |
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר"
And the word of the LORD came unto me, saying:
וכן:
"הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי..."
the word of the LORD came expressly unto Ezekiel the priest, the son of Buzi, in the land of the Chaldeans by the river Chebar; and the hand of the LORD was there upon him.
"דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי"
The word of the LORD that came unto Hosea the son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah, and in the days of Jeroboam the son of Joash, king of Israel.
"דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל..."
The word of the LORD that came to Joel the son of Pethuel.
"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה..."
Now the word of the LORD came unto Jonah the son of Amittai, saying:
השווה לפסוקים אלה:
"וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה ה' לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם"
And Balaam said unto Balak: ‘Build me here seven altars, and prepare me here seven bullocks and seven rams.’
"... וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם"
And he took him into the field of Zophim, to the top of Pisgah, and built seven altars, and offered up a bullock and a ram on every altar.
כיצד מתבטא בפסוקים האלה ההבדל העקרוני שבין נבואת נביאי ישראל לבין נבואת בלעם?
| ב. השונה בספר ירמיהו |
"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת..."
THE WORDS of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests that were in Anathoth in the land of Benjamin,
פסוק א'
ומה שהחל ב"דברי", לפי שכולל בספר זה כל דברי נביאות שניבא על ישראל ועל העכו"ם וכן דברי עצמו, מה שקרה לו בנבואתו עם ישראל.
ומה שהחל ב"דברי", לפי שכולל בספר זה כל דברי נביאות שניבא על ישראל ועל העכו"ם וכן דברי עצמו, מה שקרה לו בנבואתו עם ישראל.
השווה פסוק ראשון זה בירמיהו לפסוק א' שבספרי כל שאר הנביאים (חוץ מעמוס א' א').
1. מה התמיהה שרצה רד"ק לישב בפסוקנו זה?
2. למה יתכוון באמרו שספר זה כולל "דברי עצמו"?
3. במה שונה לדעתו ספר ירמיהו מספרי שאר הנביאים?
| ג. הוראת "ידע" |
"בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ"
השווה לפסוקנו את הפסוקים הבאים:
"הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ"
And he said unto them: ‘Know ye Laban the son of Nahor?’ And they said: ‘We know him.’
"וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף"
And they knew not that Joseph understood them; for the interpreter was between them.
"וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ"
And he was buried in the valley in the land of Moab over against Beth-peor; and no man knoweth of his sepulchre unto this day.
"וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל... כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה'"
And all Yisra᾽el from Dan to Be᾽er-sheva knew that Shemu᾽el was accredited as a prophet of the Lord.
"יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו"
For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the LORD, to do righteousness and justice; to the end that the LORD may bring upon Abraham that which He hath spoken of him.’
(ועיין רש"י שם)
"וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי"
And Moses said unto the LORD: ‘See, Thou sayest unto me: Bring up this people; and Thou hast not let me know whom Thou wilt send with me. Yet Thou hast said: I know thee by name, and thou hast also found grace in My sight.
(ועיין רש"י שם)
"רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם"
You only have I known of all the families of the earth; Therefore I will visit upon you all your iniquities.
"כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד"
For the LORD regardeth the way of the righteous; but the way of the wicked shall perish.
1. מה בין שני לשונות של "ידע" בפסוקים אלה, ולפי איזו לשון יש לפרש את "ידעתיך" שבפסוקנו?
"וְאַתָּה ה' יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה..."
But Thou, O LORD, knowest me, Thou seest me, and triest my heart toward Thee; pull them out like sheep for the slaughter, and prepare them for the day of slaughter.
היש לפרש "ידעתני" שבפסוק זה באותה הוראה שבפסוקנו או בהוראה השנייה?
| ד. פעלי הנתישה והנתיצה |
"רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ"
See, I have this day set thee over the nations and over the kingdoms, To root out and to pull down, And to destroy and to overthrow; To build, and to plant.
1. מה חשיבות פסוק זה בתוך פרקנו ובתוך ספר ירמיהו כולו? ועיין פרק י"ח ז'-י'! ועיין פרק ל"א כ"ז!
המלבי"ם
, לפסוקנו:
פועל "נחש" מיוחד אל הנטיעות, שעוקר הנטיעות ממקומם, ומגביל נגד פעל "נתץ" ו"הרס" שמיוחד אל הבנין, כי משני אלה ידבר כאן, כמו שאמר "לבנות ולנטוע". וכן אמר לקמן (מ"ה ד') "את אשר בניתי אני הורס, את אשר נטעתי אני נותש". וכן (כ"ד ו') "ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש". "ולהאביד" מוסיף על "לנתוש", שהנותש – נעקר ממקומו ועדיין הוא במציאות, והנאבד – נאבד לגמרי, וכן אמר להלן (י"ב י"ז) "ואם לא ישמעו, ונתשתי את הגוי ההוא נתוש ואבד" (שלא תהיה הנתישה על מנת לטעת שנית, רק על מנת לאבד). וכן "להרוס" מוסיף על "לנתוץ", כי ההרס והנתיצה הם שני דברים: ה"נתיצה" תחול גם על אבן אחת, וה"הריסה" הוא על כלל הבנין, ובזה מושג ההריסה כולל יותר.
והכתובים יציירו את הגוי בציור יער צומח עצים, ואת הממלכה ידמו לבנין בנוי.
ואמר "על הגויים" – לנתוש ולהאביד ולנטוע.
ואמר "על הממלכות" – לנתוץ ולהרוס ולבנות.
2. הסבר, במה מתאים דימוי היער לגוי ודימוי הבנין לממלכה ולא להיפך? הידועים לך מקומות בתנ"ך בהם משתמשים הכתובים בדימויים אלה לסמל גויים וממלכות?
3. הסבר, למה הקדים הנביא בפסוקנו את פעלי הנתישה וההריסה לפעלי הבניין והנטיעה?
4. הסבר את מקומו של ו' החיבור בשרשרת הפעלים שבפסוקנו: למה באה לפני הפעל השני, השלישי, הרביעי והששי?
האלשיך, לפסוקנו:
אין כוונת נבואותיך לנתוש ולנתוץ אלא כדי שישובו בתשובה ויתוקנו, כי בעלי בחירה הם. והוא כענין "סתירת זקנים – בנין". ועוד: כי מה שהוא נבואות "לנתוש ולנתוץ" – הכוונה היא "לבנות ולנטוע" כי כוונת הבשורות הרעות – אם לא ישובו – הוא לבנות ולנטוע, כדי שישמעו ויקבלו מוסר וישובו ואבנם ואטעם, נמצא שגם מה שיראה שהוא "לנתוש ולנתוץ" הכוונה "לבנות ולנטוע".
אין כוונת נבואותיך לנתוש ולנתוץ אלא כדי שישובו בתשובה ויתוקנו, כי בעלי בחירה הם. והוא כענין "סתירת זקנים – בנין". ועוד: כי מה שהוא נבואות "לנתוש ולנתוץ" – הכוונה היא "לבנות ולנטוע" כי כוונת הבשורות הרעות – אם לא ישובו – הוא לבנות ולנטוע, כדי שישמעו ויקבלו מוסר וישובו ואבנם ואטעם, נמצא שגם מה שיראה שהוא "לנתוש ולנתוץ" הכוונה "לבנות ולנטוע".
5. האם פירושו לפסוקנו הוא פשוטו של מקרא או לא? נמק תשובתך!
| ה. להחניף ולהעיז |
"אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם"
Thou therefore gird up thy loins, and arise, and speak unto them all that I command thee; be not dismayed at them, lest I dismay thee before them.
"אל תחת מפניהם" – להחניף להם, כי אז "אחיתך לפניהם" לא אם תעיז פנים כנגדם.
1. הסבר בדרך פסיכולוגית, כיצד הראשון גורר אחריו את השני.
2. למה נאמר במחציתו הראשונה של הפסוק "מפניהם" ובמחציתו השנייה "לפניהם"?
| ו. התחל במלכים! |
"וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ"
For, behold, I have made thee this day a fortified city, and an iron pillar, and brazen walls, against the whole land, against the kings of Judah, against the princes thereof, against the priests thereof, and against the people of the land.
אלשיך:
אל תאמר: "אולי אם יום או יומים אחזיק מצחי לעומת מצחם (המליצה שאולה מיחזקאל ג' ח', עיין שם!), אחרי המשך ימים אלאה או יפול בי מורא, בראותי רבים וגדולים קמים עלי" – דע לך, כי נהפוך הוא, כי אם תתחיל לעצור כח נגדם, חילך הולך ומחזק אותך יותר, כי הנה תחילה תהיה "כעיר מבצר" שהוא מאבני גזית ואחר-כך "לעמוד ברזל", שהוא קשה מן האבנים ואחר "כחומות נחשת" החזק מברזל. ולקנות אבירות לב (=אומץ רוח) אל תתחיל מעם הארץ ואחר כך תלך אל השרים ואחר כך אל המלך פן תהיה מעורר בלבך מורך לבב, שלא תערב לכך להמשיך בגדולים בראותך כי גם ההמון לא יחשיבוך באמרם, כי לא העזת לדבר כי אם נגדם, אך עשה זאת ושבור מוראך ופחדך פעם אחת והתחל במלכים ואחר כך לא ישאר בלבך מורך כשתמשיך בשרים ותסיים בקטניהם – הם המון העם.
אל תאמר: "אולי אם יום או יומים אחזיק מצחי לעומת מצחם (המליצה שאולה מיחזקאל ג' ח', עיין שם!), אחרי המשך ימים אלאה או יפול בי מורא, בראותי רבים וגדולים קמים עלי" – דע לך, כי נהפוך הוא, כי אם תתחיל לעצור כח נגדם, חילך הולך ומחזק אותך יותר, כי הנה תחילה תהיה "כעיר מבצר" שהוא מאבני גזית ואחר-כך "לעמוד ברזל", שהוא קשה מן האבנים ואחר "כחומות נחשת" החזק מברזל. ולקנות אבירות לב (=אומץ רוח) אל תתחיל מעם הארץ ואחר כך תלך אל השרים ואחר כך אל המלך פן תהיה מעורר בלבך מורך לבב, שלא תערב לכך להמשיך בגדולים בראותך כי גם ההמון לא יחשיבוך באמרם, כי לא העזת לדבר כי אם נגדם, אך עשה זאת ושבור מוראך ופחדך פעם אחת והתחל במלכים ואחר כך לא ישאר בלבך מורך כשתמשיך בשרים ותסיים בקטניהם – הם המון העם.
מה היא הפליאה הסגנונית שבפסוקנו, המוצאת את פתרונה בדברי האלשיך?