פרשת נשא תש"ב - פרשת נזיר
א. שאלות כלליות
1. דעות שונות לחז"ל ולמפרשים בענין הנזירות ובשאלה מהו חטא הנזיר, אשר עליו לכפר בקרבן חטאת (פסוק י"א: "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש"). מה הן דעותיהם? חלקם לקבוצות!
ספרא
וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש: וכי על איזו נפש חטא בה שצריך כפרה? על שציער עצמו מן היין. הלוא דברים קל וחומר: אם המצער נפשו מן היין צריך כפרה, קל וחומר למצער נפשו מכל דבר. ר' ישמעאל אומר: בנזיר טמא הכתוב מדבר, שנאמר: "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש" שנטמא למתים.
ד"ה מאשר חטא על הנפש: שלא נזהר מטומאת המת, רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין.
מאשר חטא על הנפש [AND THE PRIEST … MAKE EXPIATION FOR HIM] FOR THAT HE HATH SINNED BY THE DEAD — i.e., that he has not been on his guard against defilement by a corpse. — R. Eleazer ha-Kappar said, “his sin consists in that he has afflicted himself by abstaining from the enjoyment of wine (Sifrei Bamidbar 30; Nazir 19a).
להבנת דברי אלעזר הקפר:
...ועוד הכתוב קראו קדוש, ואיך יאמר ר' אלעזר שהוא חוטא? ונראה שגם ר' אלעזר מודה שבכל ימי המשך נזירתו הוא נקרא קדוש ולא חוטא, כי נזיר אלקים הוא. אמנם אם נטמא במת, שדינו שימים הראשונים יפלו, אגלאי מילתא שהימים הראשונים לא היו בכלל הנזירות, וכאילו ציער את עצמו בהם מן היין בלא טעם, ועל כן הוא נקרא חוטא, על אותם הימים הראשונים, שאינו בהם כי אם במצער בעלמא בלא נזירות וקדושה.
ד"ה על הנפש: הוא על נפש מת כמו "ושרט לנפש", ואילו היה שחטא על נפשו, לא היה ה' מצוה אותו שיחזור לחטאתו.
2. מהי טענת ראב"ע נגד ר' אלעזר הקפר?
רמב"ן
, פסוק י"ד:
ראב"ע, פסוק י"א:
ד"ה וטעם החטאת: שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו לא נתפרש. ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם, ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כעניין שאמר (עמוס ב' י"א) "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים", השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב (לעיל פסוק ח') "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'", והנה הוא צריך כפרה בשובו להיטמא בתאוות העולם.
ד"ה כי יפליא: יפריש עצמו מן הבלי ותענוגות בני האדם.
כי יפליא, he will separate himself from all the vanities and physical pleasures in life.
ד"ה לנדור נדר נזיר: להיות נזור ופרוש מן התענוגים המורגלים.
לנדור נדר נזיר, to become a Nazirite and the life of self denial which comes with this.
ד"ה להזיר לה': להפריש עצמו מכל אלה, למען יהיה כולו לה', להתעסק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה בו.
'להזיר לה, to separate himself from all the pleasures in order to devote himself exclusively to the service of the Lord, to study His Torah and practice walking in His ways.
שמא יאמר האדם: הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן, ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ישא אשה, ולא ישב בדירה נאה, ולא ילבש לבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כהני עכו"ם גם זה דרך רעה היא, ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש" – אמרו חכמים: ומה אם נזיר שלא פרש אלא מן היין צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה. לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים: לא דיך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים? ובכלל הזה אלה שמתענין תמיד אינן בדרך טובה. ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית, ועל כל הדברים האלה וכיוצא בהם ציוה שלמה ואמר: "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם" (קהלת ז' ט"ו).
Peradventure man will say: Seeing that envy, desire and vainglory and like tendencies are evil tendencies and remove man from life, I will separate myself from them exceedingly and reach their remotest extreme. Until he will eat no meat, drink no wine, marry no woman, dwell in no comfortable quarters, dress in no proper clothes but in a sack and coarse wool, and the like, as for instance the idolatrous priests do. Even such is an evil way, and it is forbidden to follow it. He who follows this way is called a sinner, for it is said of a Nazarite: "And make an atonement for him, because he hath sinned against the soul" (Num. 6.11), whereupon the sages said: "If the Nazarite, who did not separate himself from aught but wine must have atonement, he who deprives himself from each and every thing how manifold must his atonement be" (Baba Kama. 91b)!1See Ta’anit, 11a. G. Therefore did the sages command, saying: A man shall not deprive himself of ought save the things which the Torah itself deprived him of; nor shall he bind himself by vows and oaths to abstain from things which are permitted. They have even said: "Is it not enough for thee what the Torah has forbidden, that thou doest forbid thyself even other things" (Yeru. Nedarim. 7.37)? And in this rule are included such who are continuously fasting, for they are not in the good way, and the sages prohibited one from punishing himself with fast days. Concerning such and like matters Solomon admonished saying: "Be not righteous overmuch; neither show thyself wise; why wouldst thou destroy thyself" (Ecc. 7.16).
ב. נזיר
ד"ה נדר נזיר: אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפרש מן היין.
נדר נזיר — The term נזר wherever it occurs denotes “keeping aloof from something” (cf. Rashi on Leviticus 22:2). Here, too, it means that he keeps away from wine (Sifrei Bamidbar 22).
ד"ה נדר נזיר: פירוש נדר להיות נזיר, כי נזיר הוא תואר השם וינזרו מנזירתו שירחיק מהתאוות ועשה זה לעבודת השם, כי היין משחית הדעת ועבודת השם ובפרשת כי תצא מחנה ארמוז לך סוד.
ד"ה לאביו ולאמו: ואף כי לאשתו ולבתו ולאחרים. ויש אומרים כי מילת נזיר מגזרת נזר, והעד "כי נזר אלוהיו על ראשו", ואיננו רחוק. ודע כי כל בני אדם עבדי תאוות העולם, והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו כל מי שהוא חפשי מן התאוות.
מה פירוש המילה נזיר?
ג. "קדוש"
פעמים נאמר בענין הנזיר "קדוש":
פסוק ה' "קָדֹשׁ יִהְיֶה" פסוק ח' "קָדֹשׁ הוּא"
ד"ה קדוש יהיה: השיער שלו לגדל הפרע של שיער ראשו.
קדש יהיה means HOLY SHALL IT (not “he”) BE viz., his hair shall be holy. inasmuch as he must let grow freely the hair of his head (lit., so as to let grow the over-growth, פרע, of the hair of his head) (Sifrei Bamidbar 25; Taanit 4a).
ד"ה כל ימי נזרו קדוש הוא: זו קדושת הגוף מלהיטמא למתים.
כל ימי נזרו קדש הוא ALL THE DAYS OF HIS NAZARITESHIP HE IS HOLY — This refers to the holiness of his body which consists in his abstaining from defiling himself by reason of a corpse (Sifrei Bamidbar 27).
ד"ה קדוש יהיה: נבדל מן התאוות החומריות.
קדוש יהיה, separate from base urges and addiction to the pleasures of the flesh.
ד"ה קדוש הוא לה': יזכה לאור באור החיים ולהיות מוכן להבין ולהורות כראוי לקדושי הדור. ולזה נראה שכיון אלקנה באמרו "אך יקם ה' את דברו", כלומר אני מסכים להדירו בנזיר, ואיני מבקש מהאל יתברך דבר אחר בעד הילד זולתי שיקם את דברו שיהיה קדוש לה'.
'קדוש הוא לה. He will merit the light available for those enjoying eternal life, as well as be able to instruct the spiritual leaders of his generation. This may have been what Elkanah referred to when he said: “may the Lord keep His word” (Samuel I 1,23). What he meant was that he agreed with Chanah his wife’s vow that the child she would bear would spend his life on earth as a Nazirite. He did not add any additional request regarding the child that would be born to them. If G’d would allow Chanah’s prayer and vow to come true this would be more than enough satisfaction for him.
כיצד מפרש רש"י כפל זה, וכיצד מפרשו ספורנו?
ד. "אחד לחטאת ואחד לעולה"
"וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא"
And the priest shall prepare one for a sin-offering, and the other for a burnt-offering, and make atonement for him, for that he sinned by reason of the dead; and he shall hallow his head that same day.
ד"ה אחד לחטאת ואחד לעולה: והסוד שהוא שאמרו חז"ל "ושכר עבירה עבירה".
באר את "הסוד". מה עניין מאמר חז"ל (אבות פרק ד' משנה ב') לכאן?
להבנת דברי הראב"ע עיין דבריו שמות פרק כ"א פסוק י"ג:
ד"ה אינה לידו: כמו כי מתאנה הוא לי. מבקש סיבות ועלילות, והנה טעמו שה' סיבב ותיקן עלילות שימות זה מיד זה, ולא עלתה במחשבתו. וה' סבב לו בעבור עוון אחר שעשה, כדי שיגלה ממקומו. וכתיב "לא יאונה לצדיק כל אוון".
ה. "את חטאתו"
"וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ"
And the priest shall bring them before the LORD, and shall offer his sin-offering, and his burnt-offering.
ד"ה את חטאתו: בעבור שהזכיר באחרונה, כי כן מנהג הלשון.
מהו "מנהג הלשון" שעליו מדבר כאן?
עיין רות פרק א' פסוק ה', "ותישאר האשה" וראב"ע שם:
לבדה משני ילדיה ומאישה, והזכירה הכתוב, כי כן משפט כאשר יזכיר שני דברים, יאמר על האחרון, או הזכירם בעבור רוב מכאובים על בניה שהיו בחורים, כי אישה זקן מת.