| א. טעם איסור מאכלות מסוימים |
מורה נבוכים, מאמר ג' פרק מ"ח:
כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים, מזונם מגונה, ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיספק שאין היזק בו, רק החזיר והחלב. ואין העניין כן, כי החזיר יותר לח ממה שצריך ורב הפסולת והמותרות ורב מה שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים. וכבר ידעת הקפדת התורה על ראוית הלכלוכים ואפילו בשדות ובמחנה, כל שכן בתוך המדינה – ואילו היתה מותרת אכילת החזיר, היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מבית הכיסא... כבר ידעת אומרם "פי חזיר כצואה עוברת"... והטוב שבבשר הוא מה שהותר לנו לאכלו, וזה מה שלא יסופק בו רופא...
כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים, מזונם מגונה, ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיספק שאין היזק בו, רק החזיר והחלב. ואין העניין כן, כי החזיר יותר לח ממה שצריך ורב הפסולת והמותרות ורב מה שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים. וכבר ידעת הקפדת התורה על ראוית הלכלוכים ואפילו בשדות ובמחנה, כל שכן בתוך המדינה – ואילו היתה מותרת אכילת החזיר, היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מבית הכיסא... כבר ידעת אומרם "פי חזיר כצואה עוברת"... והטוב שבבשר הוא מה שהותר לנו לאכלו, וזה מה שלא יסופק בו רופא...
ד"ה ואת אלה תשקצו: ...והסימן הגדול בעופות היא הדריסה, שכל עוף הדורס לעולם טמא, כי התורה הרחיקתהו מפני שדמו מחומם לאכזריותו ושחור וגס, ומוליד המרירה השרופה השחרחורת, ונותן אכזריות בלב...
והנה טעם האיסור בעופות, מפני אכזריות תולדותם, והבהמות ייתכן שיהיו כן, מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס, והשאר כולם יטרופו: והנה נמצא בתולדתם שנוי, מה שהזכירו חכמים (ע"ז לה:), שכל חלב הטהורים עומד, וחלב הטמאים כולם איננו נקפא, ולא יתגבן לעולם, והנה הם משונים.
וייתכן מזה שיזיקו באיברי הזרע, ויהיה הזרע המתאסף מן הלחה שבהם קרה ולחה, ולא תוליד כלל, או לא תוליד בטוב ונכון, מלבד שיש במותרים טובה ידועה בדרך הרפואות.
Ramban on Leviticus 11:13:1
וחלילה לי מלהאמין כן, לפי שאם כן היה ספר תורת ה' במדרגת ספר קטן מספרי הרפואה הקצרים בדבריהם וטעמיהם. ואין זה דרך תורת ה' ועומק כוונותיה. וגם שעינינו הרואות האומות האוכלים בשר החזיר השקץ והעכבר ושאר העופות והדגים הטמאים חיים כולם היום, חזקים כראי מוצק, ואין עייף, ואין כושל בהם. גם כי יש בריות אחרות שהיזקם מפורסם, כאפעה נחש שרף ועקרב, ולא נזכרו כאן בכלל האסורות, וגם יש מהעשבים והצמחים מזיקים מאד וממיתים בארסיותם, ממה שזכרו חכמי הרפואה, ולא אסרה התורה אכילתם. וכל זה ממה שיורה שלא באה התורה האלוקית לרפואות הגופות ולבקש בריאותם, אלא לבקש בריאות הנפש, ולכן אסרה המאכלים, לפי שהיו מתעבים ומשקצים הנפש הטהורה המשכלת ומולידים במזג האנושי אטימות וקלקול התאוות באדם רוע מזג, אשר ממנו התהוה רוח הטומאה המטמאה הדעות והמעשים, ומגרשים רוח הטהרה והקדושה שעלה ביקש דוד (תהלים נ"ב) "ורוח קדשך אל תקח ממני" ואמר "לב טהור ברא לי אלקים" וכו'. ולזה אמר יתברך "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ" וכו'. ולא קראם הכתוב מזיקים ולא מחליאים כי אם טמאים ותועבה, להורות כי טעם איסורם מפאת הנפש לא מפאת הגוף ובריאותו... גם כי היו אז המאכלים האסורים מתיחסים לעובדי עבודה זרה, וגם היום בארץ הודו אסור לאכול מן הבקר והצאן – כמו שזכר הרב המורה – ובארצות אחרות אוכלים מאכלות אסורות מפני עבודת אלהיהם, ולכך נקראו המאכלים האלה תועבה כמו שנקראת העבודה זרה תועבה.
איסורי אכילה להבדיל בין העמים, וגם לרומם את הנפש שאכילת הדברים המאוסים מביאה פחיתות נפש, ואין הטעם לשמירת הבריאות...
The prohibition to eat [certain foods] is to separate [the Jewish people] from the nations and also to uplift the soul because eating disgusting things leads to a lessening of the soul. And, the reason [for kashrut] is not for health reason because camel meat is good for health and is beloved by people of the east.
1. מה הם טעמי איסור המאכלות, לפי החכמים הנ"ל?
2. היש להביא סמך לטעמו הראשון של שד"ל מן הכתובים בויקרא פרק כ' (פסוקים כג-כו)?
לאיזה מן הטעמים הנ"ל מסייעים דברי הכתוב בפרקנו פסוק מ"ג "אל תשקצו"?
עין ראב"ע, לפסוק זה:
ד"ה אל תשקצו את נפשותיכם: להיות מטונפות ומגואלות.
ד"ה אל תשקצו את נפשותיכם: להיות מטונפות ומגואלות.
All small creeping beings that sometimes fly and sometimes move on four legs are a detestation.
| ב. "מפרסת פרסה" |
"כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ"
Whatsoever parteth the hoof, and is wholly cloven-footed, and cheweth the cud, among the beasts, that may ye eat.
רש"י:
ד"ה מפרסת: כתרגומו סדיקא.
ד"ה מפרסת: כתרגומו סדיקא.
רש"י:
ד"ה פרסה: פלאנט"ה בלע"ז.
ד"ה פרסה: פלאנט"ה בלע"ז.
ד"ה מפרסת פרסה: ציפורן אחד כעין מנעל ולא צפרנים בכל אצבע בארנבת ושפן.
מפרסת פרסה, a nail similar to a shoe; the word, though it sounds like it does not mean “two or more separate nails,” such as are found on the toes of rabbits, etc.
1. מה פירוש המילים מפרסת פרסה, לפי רש"י ורשב"ם? למי משניהם מסייעים הכתובים: שמות פרק י' פסוק כ"ו "תישאר פרסה", תהילים פרק כ"ט פסוק ל"ב "מקרן מפריס"?
2. הרמבמ"ן, תרגם את פסוקנו:
וואס אונטער פירפיטיגען טהירען געטיילטע קלויען האט וואפאן נעמליך די קלויען גאנץ דורכשפאלטען זינד.
וואס אונטער פירפיטיגען טהירען געטיילטע קלויען האט וואפאן נעמליך די קלויען גאנץ דורכשפאלטען זינד.
אח"כ חזר בו ותרגם:
וואס הופנאגעל אונד געשפאלטענע קלויען האט זא דאס צווי הופנאגעל דארוויס ווערדען.
וואס הופנאגעל אונד געשפאלטענע קלויען האט זא דאס צווי הופנאגעל דארוויס ווערדען.
כמי משני המפרשים הנ"ל תרגם את תרגומיו?
| ג. שאלות בדברי ראב"ע |
"מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם"
Of their flesh ye shall not eat, and their carcasses ye shall not touch; they are unclean unto you.
ואם רדפנו אחרי הכתוב לבדו בלי העתקה, הנה לא הותר הדג שהוא באגמים כי הכתוב פירט בימים ובנחלים.
do not touch their remains Scripture does not mention that someone who does touch their remains is ritually impure until evening, but we know this from tradition. Moreover, it is a corporal offense to touch their remains deliberately, since by so doing, one violates a prohibition [see also Deuteronomy 14:8]. If we were to follow the literal meaning of the verse, without exegetical explanation, we would not permit ourselves to eat fish that are found in lakes, since the verse specifies seas and streams only.
מה פירוש המלה "העתקה" שבדבריו?
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
מה קשה לרש"י בפסוקים:
ד"ה ושקץ יהיו: לאסור את עירוביהן, אם יש בו בנותן טעם (חולין צט).
ושקץ יהיו AND THEY SHALL BE AN ABOMINABLE THING — This statement is here repeated to prohibit all things with which it (the שרץ) is mixed if they contain so much of the שרץ as to impart its taste to them (Sifra, Shemini, Section 3 9).
ד"ה לא יאכלו: (שבת קיד) לחייב את המאכילן לקטנים, שכך משמעו: לא יהיו נאכלים על ידך או אינו אלא לאסרן בהנאה? תלמוד לומר (דברים יד) "לא תאכלו" - באכילה אסורין, בהנאה מותרין.
לא יאכלו THEY (the fowls to be mentioned) SHALL NOT BE EATEN — The prohibition is put in this form and not in the words “Ye shall not eat them” (v. 42) to declare liable to punishment those who give them as food to minors, the latter themselves not being liable, for the following is what it implies: They shall not be eaten through any act of yours. But perhaps this is not the meaning, but the words are intended to prohibit any beneficial use to be made of them? It says, however, in reference to a similar case (v. 42) “Ye shall not eat them” — for eating they are forbidden, for any other use they are permitted! And the same is the case here (cf. Sifra, Shemini, Chapter 5 1; Zevachim 114a). — In reference to every fowl of which it is stated למינהו ,למינו ,למינה, “after its kind”, there are in that species some that are not alike one to the other either in their color or in the names they bear, and yet they are all one species.
| ה. שאלות ודיוקים ברש"י |
"...מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת..."
Every beast which parteth the hoof, but is not cloven footed, nor cheweth the cud, is unclean unto you; every one that to toucheth them shall be unclean.
ד"ה מפרסת פרסה ושסע אינה שוסעת: כגון גמל שפרסתו סדוקה למעלה, אבל למטה היא מחוברת.
מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת WHICH DIVIDETH THE HOOF AND IS NOT CLOVEN FOOTED, such as the camel, the hoof of which is split on top but is attached below (see Rashi on v. 3); here it tells you that the carcass of an unclean animal causes uncleanness and in the paragraph which is at the end of this section (vv. 39–40) it sets forth the law concerning the carcass of a clean animal.
דברי רש"י אלה נראים כסותרים את אחד הפסוקים בפרקנו. מצא את הפסוק, ונסה ליישב את הסתירה!