עצה טובה: בקשר לשאלה א, קרא ר' יהודה הלוי: "יונה נשאת על כנפי נשרים", גאולה לשבת בין פסח לשבועות, המשתמשת בסמלים שאולים מפרשתנו.
| א. מעשה אבות סימן לבנים |
ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על יד אדום, ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו, וכבר תפסוהו החכמים על זה אמרו בבראשית רבה (עה ג) "מחזיק באוזני כלב" וגו' (משלי כו יז). אמר לו הקדוש ברוך הוא: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו "כה אמר עבדך יעקב".
ועל דעתי, גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח), ומהם שבאו ברומה, והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה).
...This parsha was written to show how Hashem saved his servant from a stronger foe, and sent his angels to rescue him. In addition it teaches us that he [Jacob] didnt rely on his righteousness, and made every effort to save himself. Another concept alluded to, is that all that occurred to our forefather with Esau, will repeat itself with us and Esau's descendants. It is therefore appropriate for us to emulate the efforts of Yakov who initiated 3 strategies for his encounter with Esau; Prayer, presents, and war. Our sages see this hinted to in this parsha as I will mention later.
ד"ה והנה תנור עשן ולפיד אש: ראה כאילו תנור עשן כולו ובתוכו לפיד אש בוערה, כעניין "עשן גדול ואש מתלקחת" (יחזקאל א ד), והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן תורה (דברים ד יא), ולפיד האש בתוכו הוא האש האמור שם (ד לו) "ודבריו שמעת מתוך האש", וכתוב (שמות כד יז) "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת" וגו'. והנה השכינה עברה בין הבתרים. והוא הברית אשר היתה אתו מעולם. וזה טעם כרת ה' את אברם ברית, כי הקדוש ברוך הוא בעצמו העביר ברית בין הבתרים. והמשכיל יבין.
BEHOLD- THERE WAS A SMOKY FURNACE AND A TORCH OF FIRE. He saw something that looked like a furnace that was full of smoke, with a flaming torch in it. Like what it says (יחזקאל א ד) "great cloud with flashing fire" The "smoke" was the cloud and thick cloud mentioned by the giving of the Torah, and the "torch of fire" within [the smoke] was the fire mentioned there: "You heard His words from the midst of the fire" And it says " And the appearance of the glory of G-d was like a consuming fire". Thus, the Shechina passed between the parts.
פרק ל"ג פסוק ח':
ד"ה מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי: הנה עבדי יעקב עשו כאשר ציוה אותם, ולא רצה לקבל מהם. או שהוא בגאוותו ועברתו לא דיבר עמם ולא שאלם למי אתה ואנה תלך, והם יראו מגשת אליו, ואמר עתה: מי לך כל המחנה הזה, כי חשב שהם ליעקב מדברי המלאכים הראשונים, או שאלה השלוחים הגידו כן במחנה עשו, או שאין אדם אחר בדרך ההוא להיות לו כן. וטעם מי לך כל המחנה הזה, כלומר מי זה לך שתשלח לו כל אלה, כלומר מי הוא הגדול אצלך שתשלח לו כל אלה, והוא ענהו: למצוא חן בעיני אדוני, כי אתה הגדול והאדון בעיני.
ד"ה מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי: הנה עבדי יעקב עשו כאשר ציוה אותם, ולא רצה לקבל מהם. או שהוא בגאוותו ועברתו לא דיבר עמם ולא שאלם למי אתה ואנה תלך, והם יראו מגשת אליו, ואמר עתה: מי לך כל המחנה הזה, כי חשב שהם ליעקב מדברי המלאכים הראשונים, או שאלה השלוחים הגידו כן במחנה עשו, או שאין אדם אחר בדרך ההוא להיות לו כן. וטעם מי לך כל המחנה הזה, כלומר מי זה לך שתשלח לו כל אלה, כלומר מי הוא הגדול אצלך שתשלח לו כל אלה, והוא ענהו: למצוא חן בעיני אדוני, כי אתה הגדול והאדון בעיני.
מה הם הרמזים לעתידו של עם ישראל – מעשה אבות סימן לבנים – שרואה הרמב"ן בפרשה זו?
| ב. ההליכה |
And the messengers returned to Jacob, saying: ‘We came to thy brother Esau, and moreover he cometh to meet thee, and four hundred men with him.’
אם בהליכה זו לטובה או לרעה התכוון.
חלק את המפרשים לשני מחנות לפי זה, והשתדל לנמק את עמדת שניהם.
ד"ה באנו אל אחיך אל עשו: שהיית אומר: אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו (ב"ר פ' ע"א).
באנו אל אחיך אל עשו WE CAME TO THY BROTHER, TO ESAU — to him of whom you said he is my brother, but he behaves towards you as Esau, the wicked — he is still harbouring hatred (Genesis Rabbah 75:7).
ד"ה ויירא ויצר: ויירא - שמא ייהרג (ב"ר ותנחומא), ויצר לו - אם יהרוג הוא את אחרים.
ויירא...ויצר HE FEARED GREATLY AND WAS DISTRESSED — He was afraid lest he be killed, and he was distressed that he might have to kill someone (Genesis Rabbah 76:2).
ד"ה וישובו המלאכים אל יעקב לאמר: השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה כי אין צורך. וטעם "וגם הולך לקראתך", לאמר כאשר אתה הולך לקראתו, כן הוא הולך לקראתך, ומהר תפגשו זה בזה.
ד"ה ויירא יעקב מאוד: בעבור שאמרו לו כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים ארבע מאות, היה ירא לנפשו מאד כי אמר לא לקח כל אלה רק להילחם בי. והנראה בעיני בעניין הזה, כי עשו לא קיבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו כי לא נתן רשות שיבואו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם מה שלום אחי, ומה עניינו וענייני ביתו ובניו, וקראו לו בשלומו, ואמרו לו כי אני הולך לקראתו לראותו, והם היו מגידים כן ליעקב, והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו, אבל עברתו שמורה בלבו, ולעשות לו רעה היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב. וזה טעם "וגם", כי אמרו "באנו אל אחיך אל עשו", ולא ענה אותנו דבר, ולא שלח לך דברי שלום, "וגם הולך לקראתך" בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו, "ויירא יעקב מאד ויצר לו". וכך אמרו רבותינו (ב"ר עה ז) כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו: באנו אל אחיך אל עשו, אתה נוהג בו כאח, והוא נוהג עמך כעשו. אבל בסוף, כאשר ראה הכבוד הגדול שעשה לו יעקב, ואשר השפיל עצמו לפניו שהשתחוה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו, וחשב כי הוא מודה בבכורתו ובגדולתו עליו, כאשר פירשתי (לעיל בפסוק ה), והתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה לכל אשר יחפוץ יטה אותם.
רשב"ם, פסוק ז':
ד"ה באנו אל אחיך אל עשו: ומצאת חן בעיניו, כאשר אמרת "וגם הנה הוא" מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו" - לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם "הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו".
ד"ה באנו אל אחיך אל עשו: ומצאת חן בעיניו, כאשר אמרת "וגם הנה הוא" מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו" - לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם "הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו".
ד"ה ויירא יעקב: בלבו, אף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוין הוא, לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה.
(1) YA'AKOV FEARED. Internally. Even though he [Ya'akov?] gave the messengers the impression that he [Esav] intended this out of respect, he [Ya'akov] did not believe that Esav's thinking was favorable, but was rather for ill.
ד"ה ויצר: מגזרת "צרור את המדינים". וכן הוא "ותקל גברתה" - מן קלל.
(2) HE WAS ANXIOUS [VAYETZER]. From the root of (Num. 25:17), "Assail the Midianites." Similarly (Gen. 16:4), "her mistress was lowered [vateikal]," from k-l-l [to curse]. ...
ד"ה ויחץ: מן "אשר חצה משה".
(3) HE DIVIDED. From (Num. 31:42), "which Moshe divided."
ד"ה וגם הולך לקראתך: לא בלבד ראינו שלא היתה בעיניו כל בשורה מוצאת כאשר הגדנו את עשרך אבל גם הולך לקראתך עם ד' מאות איש, ואין זה אלא להילחם כעניין "ויצא אדום לקראתו בעם כבד".
וגם הולך לקראתך, not only have we seen him, but he did not react with satisfaction when we told him about your wealth. But, אגם הולך לקראתך עם ארבע מאות איש, he also marches toward you with 400 men in order to attack you. The expression לקראת meaning to approach with hostile intent is repeated in Numbers 20,20 when again Edom (Esau) is threatening the Israelites.
| ג. "וירא ויצר לו" |
האברבנאל, מקשה על פסוק ח' "וירא ויצר לו":
הנה ה' במראה הסולם הבטיח "והנה אנכי עמך", ואיך היה יעקב מסופק בנבואתו?
הנה ה' במראה הסולם הבטיח "והנה אנכי עמך", ואיך היה יעקב מסופק בנבואתו?
וזו תשובת האברבנאל:
פחד יעקב יראתו מעשו לא היו מחולשת אמונתו, כי באמת לבו בטוח בה'. אבל היה פחדו כדרך הגיבור האמתי, שבהיכנסו למלחמה יפחד מהמות וירגיש בסכנה, אבל מפני המעלה יבזה בחיים ויבחר המות היפה, וכמו שזכר הפילוסוף בספר המידות. ומי שייכנס למלחמה בחושבו שלא ימות, לא ייקרא גיבור, כמו שמי שיתן צדקה להבזות הממון בעיניו לא ייקרא נדיב, כי לא יעשה זאת לטוב בחירתו, אלא מפני היותו בזה הממון. ולכן ראוי לגיבור שיתעצב מן המות, ועם כל זה יבחר בה מצד המעלה... וכן היה עניין יעקב, כי אם היה בלתי ירא מעשו שיהרגהו ויהרוג את נשיו ובניו, הנה בלכתו אליו לא היה מורה על בטחונו של ה', ובייעודיו כי היה הולך אליו לחשבו כי יתנהג אתו כאח. אבל עתה ששיער בשנאתו אותו וידע זה בבירור עד שהכוח החיוני שבו התפעל מזה, כי פחד, ועם כל זה שכלו המנהיג את הכוח המתעורר אשר לו, כמו שראוי לבעל המעלה, גער בו על פחדו והתאמץ והלך לקראת אחיו – זה באמת ראוי להיקרא מאמין בנבואתו ובוטח ביעוד אלוקיו.
פחד יעקב יראתו מעשו לא היו מחולשת אמונתו, כי באמת לבו בטוח בה'. אבל היה פחדו כדרך הגיבור האמתי, שבהיכנסו למלחמה יפחד מהמות וירגיש בסכנה, אבל מפני המעלה יבזה בחיים ויבחר המות היפה, וכמו שזכר הפילוסוף בספר המידות. ומי שייכנס למלחמה בחושבו שלא ימות, לא ייקרא גיבור, כמו שמי שיתן צדקה להבזות הממון בעיניו לא ייקרא נדיב, כי לא יעשה זאת לטוב בחירתו, אלא מפני היותו בזה הממון. ולכן ראוי לגיבור שיתעצב מן המות, ועם כל זה יבחר בה מצד המעלה... וכן היה עניין יעקב, כי אם היה בלתי ירא מעשו שיהרגהו ויהרוג את נשיו ובניו, הנה בלכתו אליו לא היה מורה על בטחונו של ה', ובייעודיו כי היה הולך אליו לחשבו כי יתנהג אתו כאח. אבל עתה ששיער בשנאתו אותו וידע זה בבירור עד שהכוח החיוני שבו התפעל מזה, כי פחד, ועם כל זה שכלו המנהיג את הכוח המתעורר אשר לו, כמו שראוי לבעל המעלה, גער בו על פחדו והתאמץ והלך לקראת אחיו – זה באמת ראוי להיקרא מאמין בנבואתו ובוטח ביעוד אלוקיו.
ד"ה קטנתי מכל החסדים: (שבת לג) נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי. לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא, ויגרום לי להימסר ביד עשו.
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ד"ה ואתה אמרת היטב איטיב עמך: אף על פי שהיתה פחדתו פן יגרום החטא, אמר עשית עמדי חסדים גדולים, שלא הייתי ראוי להם, כל שכן שיש לעשות עמי חינם החסד הזה אשר הבטחתני עליו, שתיטיב לי ותרבה את זרעי, ואין חטאי ראוי למנוע ממני הטובה אשר הבטחתני בה, כי גם מתחילה לא הייתי ראוי לה, אם עוונות תשמור לי, ולא הבטחתני עליה בעבור מעשי, רק בחסדיך הרבים.
ויש אומרים כי יעקב היה חומל על בניו ועל ביתו פן יכה אותם עשו, כי לא היה יודע בהבטחת "והיה זרעך כעפר הארץ", אם על אלה או על אחרים, כי ייתכן שיימלט הוא לבדו וירבה עוד זרעו. ואיננו נכון בעיני, כי אם היתה זאת מחשבתו, איך אמר בתפלתו: "ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך". ועוד, כי שם נאמר לו "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך", ואם יהיו בניו נופלים בחרב אחיו, אין ההבטחה הזאת קיימת. ולזה ירמוז באמרו "היטב איטיב עמך", וכן "ואיטיבה עמך", כי כל זה ממה שנאמר לו (לעיל לא ג) "ואהיה עמך". אבל הכל מיראת חטא, כי דרך הצדיקים לירא תמיד. והיה מתירא אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד עבודה זרה או בדבר אחר. ושגיאות מי יבין.
איך עונים על שאלת האברבנאל רש"י והרמב"ן? במה שונה תשובת האברבנאל מתשובות המפרשים דלעיל?
| ד. "והיה המחנה..." |
"וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה"
והיה המחנה הנשאר לפליטה THEN THE REMAINING CAMP MAY ESCAPE in spite of him, for I will fight against him He prepared himself for three things: to give him a present — as it states (Genesis 19:22) “So, the present passed before him”; for prayer — as it states (Genesis 19:10), “And he said, ‘O God of my father Abraham”; for war — as it states in this verse, “then the remaining camp may escape”, for I will fight against him (Tanchuma Yashan 1:8:6).
על כורחו כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה, לדורון - "ותעבור המנחה על פניו", לתפילה - "אלהי אבי אברהם", למלחמה - "והיה המחנה הנשאר לפליטה".
והיה המחנה הנשאר לפליטה THEN THE REMAINING CAMP MAY ESCAPE in spite of him, for I will fight against him He prepared himself for three things: to give him a present — as it states (Genesis 19:22) “So, the present passed before him”; for prayer — as it states (Genesis 19:10), “And he said, ‘O God of my father Abraham”; for war — as it states in this verse, “then the remaining camp may escape”, for I will fight against him (Tanchuma Yashan 1:8:6).
על דרך הפשט, אמר זה באולי, כי אמר אולי יינצל המחנה האחד, כי בהכותו האחד יברחו האחרים, או תשוב חמתו, או תבוא להם הצלה מאת השם. וכן אמרו בבראשית רבה (עו ג): לימדתך תורה דרך ארץ - לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת. ורש"י כתב: "והיה המחנה הנשאר לפליטה" - על כרחו כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלושה דברים: לתפילה ולדורון ולמלחמה. וראיתי במדרש (קה"ר ט יח): מה עשה? - זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלושה דברים. וכן עיקר. והכונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן יינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. וכך אמרו בבראשית רבה (עו ג): "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו" - אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפלטה" - אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה.
אולי יהיה שיברחו. או תישוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת או יבוא להם ריוח והצלה מהשם, וכמוהו "אם תחזק ארם ממני והיית לי לישועה". ומה שאמר רבינו שלמה, שיהיה לפליטה בעל כורחו הוא דרך דרש. ואם השם אמר לו "והיה זרעך כעפר הארץ" - לא ידע אם על אלה או על אחרים. כי הנה יוסף כאשר נמכר היה יעקב חי, והוא לא ידע, כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו השם. ואלישע אמר "וה' העלים ממני". גם זאת תשובה לשואלים איך פחד יעקב, והשם הבטיחו. והוא אומרו "ואהיה עמך". גם זה פירוש "ואיטיבה עמך". שייתכן שיימלט הוא לבדו. ועוד ידענו כי כל עוון קטן וגדול כנגד העושה. על כן העוון הקל לגדול ייקרא גדול. ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו, ובעבור זה לא יהיה השם עמו. ואל תתמה כי הנה משה, שאין למעלה ממנו, והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים, בעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו.
2. And the remaining camp can remain - perhaps it will be the case that they will run away. Or that his brother's anger will abate with his attack on the first camp, or reprieve and rescue will come from God and similarly “If the Arameans prove too strong for me, you come to my aid" (II Samuel 10:11).
1. מה קשה לרש"י?
2. מה ההבדל בינו ובין הרמב"ן?
3. איך הבין הראב"ע את דברי רש"י?
| ה. "וכן לא ייעשה" |
"וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה"
And the sons of Jacob came in from the field when they heard it; and the men were grieved, and they were very wroth, because he had wrought a vile deed in Israel in lying with Jacob’s daughter; which thing ought not to be done.
לענות את הבתולות, שהאומות גדרו עצמן מן העריות על ידי המבול (בראשית רבה) .
וכן לא יעשה AND THUS IT OUGHT NOT TO BE DONE — viz., to do violence to a maiden, for even the heathens have trained themselves (literally, have fenced themselves round) against unchastity as a consequence of the Flood which had come upon the world as a punishment for this sin (Genesis Rabbah 80:6).
לענות הבתולות שהאומות גדרו עצמן מן העריות מפני המבול, לשון רש"י. ולא ידעתי זה, כי הכנענים שטופים בעריות ובבהמה ובזכור, דכתיב (ויקרא יח כז) "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם", ולא התחילו בהן באותו הדור. ובימי אברהם ויצחק היו יראים פן יהרגו אותן לקחת נשיהם. אבל "וכן לא יעשה" נמשך עם בישראל, "כי נבלה עשה בישראל וכן לא יעשה" - בהם. על כן אמר בישראל, כי איננה נבלה בין הכנענים. ואונקלוס אמר לא כשר לאיתעבדא, לומר שהוא אסור, ולכך היא נבלה בישראל.
Yaakov remained silent. He realized that nothing could be accomplished through the ordinary channels of justice, but to apply force he would need the help of his sons.
באר את הנימוקים של רש"י לפרש את המילים האלה על פי מדרש בראשית רבה.
עיין גם ראב"ע, פסוק כ"ה:
ד"ה ביום השלישי: ...וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי, לדעת אחיהם עשו כדתיב "במרמה". ובני יעקב הם כולם. וחרה אף יעקב על שמעון ולוי בעבור שהם הרגו אנשי שכם.
ד"ה ביום השלישי: ...וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי, לדעת אחיהם עשו כדתיב "במרמה". ובני יעקב הם כולם. וחרה אף יעקב על שמעון ולוי בעבור שהם הרגו אנשי שכם.
(עיין גם רמב"ם הלכות מלכים פרק ט, הלכה י"ג).
| ו. שאלה כללית |
מה ההבדל בין הצעת חמור ליעקב (ח'-י') ובין הצעתו לבני עירו (כ"א-כ"ג)?
| ז. פינה דקדוקית |
רשות ולא חובה – מועיל למתחילים:
*
"וּסְחָרוּהָ"
*
And ye shall dwell with us; and the land shall be before you; dwell and trade ye therein, and get you possessions therein.’
החי"ת גורמת הקמ"ץ, וכן מן "גאול יגאלנו", מן "שחט שחטוהו", מן "שאל וישאלוני משפטי צדק", מן "בחר בחרוהו", מן "פעל יפעלוהו".
וסחרוה, the letter ח in this word is the reason why the Torah did not need to write the word בה, i.e. תסחרו בה, “you may trade feely in it.” The vowel kametz under the letter ח instead of the semi vowel sheva we would have expected is what saved the Torah the word, or rather the extra letter ב by adding the word בה to the word וסחרו.
מה קשה כאן לרשב"ם?
*
2. פסוק י"ט
"וְלֹא אֵחַר"
"וְלֹא אֵחַר"
ראב"ע:
איננו בדקדוק כמו "ואחר עד עתה", רק מן הבנין הכבד הדגוש, והוא פועל עבר על משקל "ברך נבות".
איננו בדקדוק כמו "ואחר עד עתה", רק מן הבנין הכבד הדגוש, והוא פועל עבר על משקל "ברך נבות".
תרגם את דברי הראב"ע למונחים דקדוקיים של ימינו.
*
3. פסוק כ"ב
"יֵאֹתוּ"
"יֵאֹתוּ"
ראב"ע:
מגזרת "כי לך יאתה". והנוח הנעלם אחר האות המשרת תחת פ"א הפועל.
מגזרת "כי לך יאתה". והנוח הנעלם אחר האות המשרת תחת פ"א הפועל.
מה פירוש דברי הראב"ע? מה הוא הנוח הנעלם?
עיין גם ראב"ע, פרק ל"ב פסוק ה':
ד"ה ואחר: האל"ף סימן המדבר והנוח הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השורש. וכן "אני אוהבי אהב". כי כבד על הלשון להוציא ב' אלפי"ן, והוא מהבניין הקל.
ד"ה ואחר: האל"ף סימן המדבר והנוח הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השורש. וכן "אני אוהבי אהב". כי כבד על הלשון להוציא ב' אלפי"ן, והוא מהבניין הקל.