פרשת קרח תש"ט - דברי משה
בשאלת מחלוקת קרח ועדתו והמטרה שאליה שאפו עיין גיליון קרח תש"ו.
א. שאלה כללית
נתקשו המפרשים להבין את דברי משה בעצת המחתות (ו'-ז', וכן ט"ז-י"ח) ובדברי הבריאה אשר יברא ה' (כ"ח-ל'), איך משה רבנו עבד ה' ונביאו יאמר דבר אשר לא ציוהו ה'?
למפרשים בזה דעות שונות, ואלה מקצתן:
ד"ה ויאמר משה אל קרח: ...ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו, ועצת מלאכיו ישלים. ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את השם לדעת מה יעשה, ואז נאמר לו "בוקר ויודע ה'" וגו', ולא נזכר זה רק בסיפור משה לעם, וכבר הראיתיך כי במקומות רבים, פעם יאריך בדיבור השם אל משה ויקצר בסיפור משה, ופעם יעשה בהיפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן, שסיפר הכתוב המעשה במשה בעצמו, והוא נעשה על פי השם, כמו שאמרו (להלן לב לא) "את אשר דיבר ה' לעבדיך כן נעשה", וכתוב ביהושע (כב ט) "אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה". ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם, כעניין שאמר (להלן לד יג) "זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר ציוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה", ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו (שבת פז.), אינו נכון שיעשה משה דבר בחילוק הארץ אלא ברשות, כי הכל במצות השם יעשה, דכתיב "לאלה תיחלק הארץ" וגו'. ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (להלן יז יא) "קח את המחתה ושים קטורת", שהיתה עליו יד ה' בהם, והוא הנקרא רוח הקודש, כעניין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקודש, וכמו שאמר (ש"ב כג ב) "רוח השם דיבר בי ומלתו על לשוני", כי משה רבינו בכל ביתו נאמן הוא, כאשר פירשתי עניין הבית (שמות לג יט) והזכרתיו פעמים רבות, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה, לא הוזכר בהן דבר ה'.
... "And Moses heard and he fell on his face," to seek God, to know what to do. And then he was told, "In the morning, the Lord will make known, etc." However this was only mentioned in Moses' recounting to the people. And I have already showed you that [it is like this] in many places: One time it will be lengthy in the speech of God to Moses and brief in Moses' recounting, and one time the opposite; and sometimes one will not be mentioned at all - as with the story of the Children of Gad and the Children of Reuben. [There,] Scripture recounts the story with Moses himself, but it was done according to God, as it states (Numbers 32:31), "That which the Lord spoke to your servants, so shall we do." And it is [likewise] written in Joshua 22:9, "to the land of Gilead, the land of their own holding, which they had acquired by the command of the Lord through Moses." And if we were to say that [God's "command" here] is because of God's agreement, in the way that the matter is stated [specifically to exclude them from the actual command] (Numbers 34:13), "This is the land you are to receive by lot as your hereditary portion, which the Lord has commanded to be given to the nine and a half tribes" - and that this would be from the things that Moses did on his own and the Holy One, blessed be He, agreed with him (Shabbat 87) - [we would be wrong. For] it would not be right for Moses to do anything about dividing the land without authorization, as all of it was to be done upon the commandment of God - as it is written (Numbers 26:53), "To these shall you divide the land, etc." (which was spoken about Gad and Reuben as well).
(שים לב: הרמב"ן מביא בזה שלוש דעות!)
ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר רביעי פרק כ"ב:
...עיקר גדול אל התודה ושורש אל האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא שה' יתברך מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים, כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסידר במזמור "תפילה למשה איש האלוהים" (תהלים צ"א) אמר, שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי הנה הוא מבטיח אותו בעבור ה' יתברך שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים, עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין. ונמצא זה בקצת הצדיקים... וכל שכן על פי הנביאים, שהיו הנסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א' י,ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם... ואם בריאה יברא ה'..." ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה "ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה"... ולא נמצא שיצוהו ה' יתברך על כך. וכן אמר ישעיה (מ"ד) "מקים דבר עבדו ועצה מלאכיו ישלים".
השווה לדבריהם את דברי הרמב"ם:
מורה נבוכים, מאמר ב' פרק מ"ה:
...תחילת מדרגת הנבואה שיילוה לאיש עזר אלוקי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל חשוב וקהל רעים, או הציל חשוב גדול או השפיע טוב על אנשים רבים. וימצא מעצמו לזה מניע ומבין לעשות, וזאת תיקרא "רוח ה'". והאיש אשר יילוה אליו זה העניין ייאמר עליו ש"צלחה עליו רוח ה'", או "לבשה אותו רוח ה'" או "נחה עליו רוח ה'" או "היה עמו ה'" וכיוצא באלה השמות. וזאת היא מדרגת שופטי ישראל כולם, אשר נאמר בהם על הכלל "וכי הקים ה' להם שופטים", "והיה ה' עם השופט והושיעו". וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כולם. והתבאר זה בקצת השוטים והמלכים... ונאמר "ותצלח רוח אלוקים על שאול כשמעו את הדברים" וכן נאמר בעמשי כאשר הגיעהו רוח הקודש לעזור את דוד (דברי הימים א' י"ב) "ורוח לבשה את עמשי". ודע שכמו זה הכוח לא נבדל ממשה רבנו (=לא היה זה למשה רבנו)... ולזה התעורר להרוג את המצרי ולמנוע הרשע משני הנציים ומחזק זה הכוח בו, עד שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העוול (=עוול כלשהו), לא משל בעצמו מהסירו, ולא יכול לסובלו, כמו שאמר (שמות ב') "ויקם משה ויושיען".
1. הסבר מה התשובות הניתנות ברמב"ן ובספר העיקרים לשאלתו. מהו ההבדל בין שלוש הדעות המובאות ברמב"ן.
2. הבא דוגמאות נוספות מספרי הנביאים לדברי בעל העיקרים.
*
3. הבא אחדים מן "המקומות הרבים" בתורה, שלהם ירמוז הרמב"ן בפירושו השני!
**
4. לאיזו מן ארבע התשובות הראשונות (ספר העיקרים, שלוש דעות של הרמב"ן) מתאימים דברי הרמב"ם? הסבר ונמק את תשובתך זו! (הערה: לדברי העיקרים - השווה את דבריו המובאים בגיליון חקת תש"ו!)
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה בוקר ויודע: (במדבר רבה) עתה עת שכרות הוא לנו, ולא נכון להיראות לפניו. והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם.
בקר וידע וגו׳ TOMORROW THE LORD WILL MAKE KNOWN [WHO ARE HIS] — “Now (this hour of the day)” — he meant — “is a time of excessive drinking, and it is therefore not proper to appear before Him”. But his real intention in postponing the matter was that perhaps they might repent (abandon their opposition) (Midrash Tanchuma, Korach 5).
מה כוונתו במילים "עת שכרות"?
ד"ה ויאמר משה אל קרח: התחיל לדבר עמו דברים רכים. כיון שראהו קשה עורף, אמר: עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כולם. התחיל לזרז בהם "שמעו נא בני לוי".
ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי AND MOSES SAID UNTO KORAH, HEAR, I PRAY YOU, YE SONS OF LEVI — He began to speak to him with gentle words; when, however, he saw that he was stubborn, he said to himself: Before the other tribes join him and perish together with him, I will speak to them all!” He thereupon began to admonish them: “Hear ye, ye sons of Levi!” (Midrash Tanchuma, Korach 6).
דברי רש"י אלה לקוחים מבמדבר רבה, וזה לשונו שם:
"מי שילך ומדבר עם יוסף אומר לשמעון: "שמעו"(?) יש אומרים שהיה מבקש ממנו שיחזור בו ואומר לפניו דברים רכים. כיון שראה שלא שמע, אמר: עד שלא ישתתפו אחרים עמו, אתחיל לדבר להם: "שמעו נא בלי לוי"".
א. בעל נחלת יעקב, מעיר:
נראה דטעות סופר נפלה כאן וצריך להיות במקום "שאר השבטים" – "שאר השבט".
נמק את הגהתו!
ב. מה קשה בפסוקנו?
*
ג. מניין רמז בפסוקנו שדיבר עמו רכות וקיוה שישמע לו והמתין עד שנוכח שאינו שומע?
*
ד. מה ראה רש"י להוסיף על דברי המדרש "ויאבדו עמו", שאינם מוזכרים במדרש כלל, ומאיזו טעות רצה למנענו?