| א. קרני ההוד והמסוה |
אברבנאל, מקשה:
אם היה שה' יתברך רצה לעשות קירון פנים למשה, למה הוא נתן על פניו מסוה, והיה אם כן סותר ומונע הכונה האלוקית?
אם היה שה' יתברך רצה לעשות קירון פנים למשה, למה הוא נתן על פניו מסוה, והיה אם כן סותר ומונע הכונה האלוקית?
ויש בזה לחכמים דעות שונות, ואלו מקצתן:
ד"ה המסוה: ... יש אומרים שהאור היה מתחדש בפני משה בכל עת, שהיה בא אל אוהל מועד וידבר עם ה'. והיה יוצא, והאור עומד כל זמן, שהיה מדבר אל בני ישראל דברי ה', ובכלותו ישים המסוה, שידע שיסור האור, וישובו פניו כאשר היו. וזה יהיה גירעון למשה, אם יראו ישראל פניו בלי אור, על כן היה משים המסוה. ובבואו לדבר אל ה' ישים המסוה לקבל האור. והגאון אמר, כי האור לא סר מפניו עד יום מותו, על כן לא כהתה עינו. וזהו הנכון. רק אמר, כי טעם המסוה, בעבור שלא יפחדו ישראל בריבם זה עם זה. ולפי דעתי, כי שם המסוה בעבור כבוד האור, שחידש ה' בפניו, שלא יראוהו ישראל בכל רגע, רק כאשר ידבר אליהם דברי ה', ויסיר את המסוה בבואו אל אוהל מועד, שידבר עם ה' פנים בפנים, וזה טעם "ובבוא משה".
רלב"ג:
וזכר אחר זה שמשה עמד בהר על הלוחות השניות ארבעים יום וארבעים לילה בזולת אכילה ושתיה, ואין ספק שזהו על דרך הפלא כדרך שאר המופתים, והגיע למשה מחוזק התבודדות, שקרן אור פניו, רצונו לומר, שהיה לו זוהר השכל גם בעת חושבו לדבר עם ישראל, עד שכבר היו באים לפניו ולא היה מרגיש בהם. וכאשר ראו ישראל זה העניין, יראו מגשת אליו, עד שקרא משה אליהם ואז שבו אליו ודבר דיברו אליהם, וזה אמנם היה כשנתן על פניו מסוה, רצוננו לומר, ששם השתדלותו להפריד זה ההתבודדות באופן שיוכל לדבר דבריו עם ישראל. ואולם בבואו לפני ה' יתעלה, היה מסיר זה המסוה, ולא היה צריך להשתדלות אחרת להגעת ההתבודדות לשכלו מבין שאר חלקי הנפש. אשרי ילוד אשה שיגיע לזאת המדרגה העליונה והעצומה. מה נפלא חלקו, ומה נעים גורלו... ...להודיע עוצם מעלת משה בנבואה עד שלא היה קשה אצלו הגעת ההתבודדות הנבואיי, אבל היה העניין בהפך, רצונו לומר שלא היה יכול על ההיפרדות (=מן המצב הנבואי) כי אם בקושי ובהשתדלות רב; אבל בהגעת ההתבודדות לא היה צריך אל ההשתדלות כלל. ובזאת המדרגה העצומה נתייחס משה רבנו עליו השלום מבין שאר הנביאים, עד שניתנה זאת התורה האלוקית על ידו.
וזכר אחר זה שמשה עמד בהר על הלוחות השניות ארבעים יום וארבעים לילה בזולת אכילה ושתיה, ואין ספק שזהו על דרך הפלא כדרך שאר המופתים, והגיע למשה מחוזק התבודדות, שקרן אור פניו, רצונו לומר, שהיה לו זוהר השכל גם בעת חושבו לדבר עם ישראל, עד שכבר היו באים לפניו ולא היה מרגיש בהם. וכאשר ראו ישראל זה העניין, יראו מגשת אליו, עד שקרא משה אליהם ואז שבו אליו ודבר דיברו אליהם, וזה אמנם היה כשנתן על פניו מסוה, רצוננו לומר, ששם השתדלותו להפריד זה ההתבודדות באופן שיוכל לדבר דבריו עם ישראל. ואולם בבואו לפני ה' יתעלה, היה מסיר זה המסוה, ולא היה צריך להשתדלות אחרת להגעת ההתבודדות לשכלו מבין שאר חלקי הנפש. אשרי ילוד אשה שיגיע לזאת המדרגה העליונה והעצומה. מה נפלא חלקו, ומה נעים גורלו... ...להודיע עוצם מעלת משה בנבואה עד שלא היה קשה אצלו הגעת ההתבודדות הנבואיי, אבל היה העניין בהפך, רצונו לומר שלא היה יכול על ההיפרדות (=מן המצב הנבואי) כי אם בקושי ובהשתדלות רב; אבל בהגעת ההתבודדות לא היה צריך אל ההשתדלות כלל. ובזאת המדרגה העצומה נתייחס משה רבנו עליו השלום מבין שאר הנביאים, עד שניתנה זאת התורה האלוקית על ידו.
אברבנאל:
עניין המסוה אצלי הוא, שכאשר ידע כי קרן אור פניו, ידע שלא היה דבר הגון וראוי שישתמש בזוהר ההוא בדבר חולין, כמו בעת אכילה והמשתה והשינה, וגם בעת דברו לאשתו ובני ביתו בדברים שאינם מהתורה והמצוות, אבל בעת תתו השפע לבני ישראל ללמד אותם התורה והמצוות, לא היה נותן על פניו המסוה, כדי שיהיו עיניהם רואות את מוריהם.
עניין המסוה אצלי הוא, שכאשר ידע כי קרן אור פניו, ידע שלא היה דבר הגון וראוי שישתמש בזוהר ההוא בדבר חולין, כמו בעת אכילה והמשתה והשינה, וגם בעת דברו לאשתו ובני ביתו בדברים שאינם מהתורה והמצוות, אבל בעת תתו השפע לבני ישראל ללמד אותם התורה והמצוות, לא היה נותן על פניו המסוה, כדי שיהיו עיניהם רואות את מוריהם.
ועניין המסוה שנתן על פניו, ולא רצה שיהיו מסתכלים על פניו תמיד, הוא כדי שיוכל להיות דבק במחשבתו באלוקות ולא יתבלבל על ידי כך.
1. כיצד מתורצת על ידי המפרשים האלה קושיית אברבנאל הנ"ל? שים לב במיוחד מה בין דעת אברבנאל לבין דעת העמק דבר!
2. כיצד מפרש רלב"ג את עניין קרני ההוד?
3. במה נוטה רלב"ג מפשט הפסוקים? (וכבר אמר על דבריו בעל עקדת יצחק:
"אני תמה מדבריו, שנראה מהם, שנזדמנה לו נוסחה אחרת בכתובים!").
"אני תמה מדבריו, שנראה מהם, שנזדמנה לו נוסחה אחרת בכתובים!").
| ב. "קרן" |
"וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ"
And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables of the testimony in Moses’hand, when he came down from the mount, that Moses knew not that the skin of his face sent forth abeams while He talked with him.
ד"ה ומלת קרן: ישתחקו עצמות חוי הפושע, שאמר כי בעבור שלא אכל לחם, שבו פני משה יבשות כמו הקרן. וטעם "וייראו" (שמות לד ל), מפני שהיו פניו מכוערות. ואיך לא פקח זה המקולל את עיניו, כי לא יירא האדם לגשת אל האדם רק בעבור דבר פלא שנתחדש בו, שלא ראה כמוהו. ואין אדם שלא ראה פני המת, ולא יירא מגשת אליו. ועוד, אילו היה ככה, למה לא היה תמיד המסוה על פניו, ולמה היה מסיר אותו תמיד בדברו עם ישראל. והלוא ראה, כי בהיותו בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס לחֹה, ואף כי כאשר היה בן שמונים.
1. כיצד פירש חוי את עניין קרני ההוד?
2. במה סותר ראב"ע את דעתו?
הערה: חוי המוזכר בדבריו הוא חוי הבלכי הנקרא בכתבי גאוני בבל "הכלבי", על שום שכתב דברי מינות. ספרו אשר נגדו יצא רב סעדיה גאון, נכתב בערך בשנת 870 לפני הספירה הרגילה.
| ג. "ומשה לא ידע..." |
"וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן"
And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables of the testimony in Moses’hand, when he came down from the mount, that Moses knew not that the skin of his face sent forth abeams while He talked with him.
בעל אור החיים, מקשה:
צריך לדייק: לאיזה עניין הודיע הכתוב שלילת ידיעת משה בדבר, קודם שיודיענו הדבר עצמו, רצונו לומר: עניין קירון פנים שישנו?
צריך לדייק: לאיזה עניין הודיע הכתוב שלילת ידיעת משה בדבר, קודם שיודיענו הדבר עצמו, רצונו לומר: עניין קירון פנים שישנו?
ברדת משה מהר סיני, when Moses descended from Mount Sinai, etc. I am not sure why these words appear at this point, neither do I know why the Torah repeated ברדתו מן ההר, "when he descended from the Mountain." Besides, why did the Torah have to emphasise that Moses was unaware of the rays his face gave off before even having told us that his face did radiate light? Furthermore, who did finally tell Moses that his face emitted rays of light? If the people told him, why did the Torah not mention this?
**
נסה לענות לקושייתו!
| ד. "ושני לוחות..." |
"וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד"
And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables of the testimony in Moses’hand, when he came down from the mount, that Moses knew not that the skin of his face sent forth abeams while He talked with him.
מה שאמר "ושני לוחות..." הוא מאמר מוסגר ונתן טעם מדוע לא ידע משה כי קרן אור פניו, מפני ששני הלוחות היו בידו, וחשב שהאור הנוצץ והמזהיר הוא מן הלוחות, ולא ידע שהוא מפניו.
*
הסבר את הרעיון הכלול בדבריו!
| ה. "וייראו מגשת אליו" - שאלות ברש"י |
"וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו"
And when Aaron and all the children of Israel saw Moses, behold, the skin of his face sent forth beams; and they were afraid to come nigh him.
ד"ה וייראו מגשת אליו: בוא וראה כמה גדולה כוחה של עבירה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה, מהו אומר? (שמות כד) "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", ולא יראים ולא מזדעזעים. ומשעשו את העגל - אף מקרני הודו של משה היו מרתיעים ומזדעזעים.
וייראו מגשת אליו AND THEY WERE AFRAID TO STEP NIGH UNTO HIM — Come and see how great is the power (influence) of sin! For before they streched forth their hand to sin what does Scripture say? (Exodus 24:17) “And the sight of the glory of the Lord was like devouring fire on the top of the mountain in the eyes of the children of Israel”, — and yet they were not afraid and did not tremble! But after they made the golden calf they recoiled and trembled even at the sight of the rays of glory of Moses! (Sifrei Bamidbar 1:8)
הסבר את הרעיון המסומל בדברים אלה!