פרשת יתרו תש"ט - לא תחמוד
א. שאלות כלליות
פסוק י"ג
"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ..."
ד"ה וידבר אלוקים: ...ואחרים אמרו, כי "לא תחמוד בית רעך" - דיבור תשיעי, והדיבור עשירי - "לא תחמוד אשת רעך". וראייתם כי השם אמר פעמים "לא תחמוד", כי החימוד הוא על שני דברים: האחד יוצא למעשה כמו גזל, וכמוהו "ואל יחמוד איש את ארצך" (שמות לד, כד), שאם זה החימוד בלב, היה ארץ ישראל רעה. ו"לא תחמוד" השני הוא בלב. על כן הוצרך משה לפרש "לא תתאוה". גם זה דברי הבל, כי מה טעם יזכור הגזל עם הבית לבדו?! והנה לא הזכיר האחרים עמו. והנה אתן לך מדברי משה ראיה שאלה לא דיברו נכונה. הנה השם אמר "לא תחמוד בית רעך", ומשה אמר "לא תחמוד אשת רעך" (דברים ה, יח). ולפי דעתם שלא תחמוד השני הכתוב בפרשה הזאת הוא בלב, והראשון גזלת הבית. והנה משה הפך הדבר, כי אמר עם "ולא תתאוה" "בית רעך", ואמר עם "לא תחמוד", שהוא הגזל "אשת רעך"...
1. יש הסוברים שפסוק י"ד הנ"ל כולל ברובו שני דיברות. כיצד הם מנמקים את דעתם?
2. מהי ראייתם מן הפסוק "ולא יחמוד איש את ארצך" (שמות ל"ד)?
3. כיצד סותר ראב"ע את דעתם זו?
ב. לא תחמוד
פסוק י"ג
"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"
ד"ה לא תחמוד: אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו, כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל: דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכוב עמה, כי ידע כי זה לא ייתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולא ייתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אף על פי שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון, לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'. ואמר קוהלת "ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו" (קהלת ב, כא). ואמרו חכמים: בני, חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרהּ השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ואל ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ותחבלותיו, על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
You shall not covet: Many people have wondered about this commandment, how is is that a man not covet in his heart that which is beautiful [and] all that which appears pleasant in his eyes. I will give you a parable [to explain this]. You should know that a villager who thinks correctly and sees that the king's daughter is beautiful will not covet her in his heart, that he should sleep with her; as he knows that this is impossible. And this villager will not think like one of the lunatics that desires that he should have wings to fly in the sky, when it is not possible. [This is like] that which a man does not desire to sleep with his mother, even though she is beautiful, as they have accustomed him from his youth to know that it is forbidden to him. So must every enlightened person know that a beautiful woman or money is not attained by a person because of his wisdom or knowledge; rather it is from that which God apportioned to him. And Kohelet said, "(to that) [and to the one that did not toil in it], will he give it as his portion" (Ecclesiastes 2:21). And the sages said (Moed Katan 28a), "Children, life and sustenance - [this] matter does not depend on merit, but rather on the constellation." And because of this, the enlightened one will not desire and not covet. And once he knows that God forbade him the wife of his friend, it is more removed in his eyes than the daughter of the king is in the eyes of the villager. Therefore, he will 'rejoice in his portion' and he won't place in his heart to covet and desire something that is not his. Since he knows that God did not want to give it to him [and that] he is not able to take it with his power and thoughts and machinations. Hence, he will trust in his Creator, that He will provide for him and that He will do what is good in His eyes. And behold, the commentary on the Ten Commandments is completed....
רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו, כל מה שהוא נחמד למראה עיניו, והלב חומד מעצמו בטבע, נגד בחירת האדם. ועיין בראב"ע ממשל הכפרי. וייראה לי כמו שכתב בעל הברית: אחר שה' ציוה אותנו על האהבה באומרו "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" – מה מקרא חסר אם היה כתוב "ואהבת את ה' בלבבך", ומה רצונו לומר במלת "כל"? אלא הכונה שיהיה לבבך מלא באהבת ה', כלומר שלא יהיה בלב רק אהבת ה' לבד, לא שיהיה בו גם אהבת ה', גם אהבת העולם. שאם כן – אינו מלא באהבת ה', כי אם חציו לכם, ולא נקרא זה "בכל לבבך". הנה כל איש המקיים זאת המצוה, ואחרי שחשקה נפשו להתענג על ה', וכלתה נפשו לדבקה באהבה רבה בכל עת, לחזות בנועם ה' ולטעום מטעם המלך ולהתענג מזיו כבודו, וגם עריבות רבה ומתיקות נפלאה ימצא בה, על ידי כך לבו מלא כל עת בזכרון קדוש ה', וחושב בו, ולבו קשור עמו בעבותות אהבה. ובזה מקיים "בכל לבבך", כלומר שלבו מלא על כל גדותיו באהבת ה', אז אי אפשר שיחמוד שום דבר מכל מחמדי העולם הזה, כי כאשר כבר לבו מלא תמיד אהבת ה', איה המקום בלבו אשר יתאוה ויחמוד בו דבר זולתו? ככוס אשר הוא מלא על גדותיו, שאין יכולים להוסיף מאומה. כי אי אפשר לעבור על "לא תחמוד", אם לא שאינו מקיים מצות עשה של "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", אף שהוא אוהב אותו, רק לא אותו לבדו – ונמצא שאינו מקיים "בכל לבבך". ואז הלב מעצמו מתאוה על כל מחמדי העולם הזה אשר לנגד עיניו, אף אם בבחירתו אינו רוצה לחמוד, בדעתו שהיא עברה ועוון, אבל הלב בטבעו יחמוד שלא ברצונו ונגד בחירתו, מפני שאי אפשר שיתחבר בלב אהבת ה' עם אהבת התענוגים בשבת אחים גם יחד, אבל כל אחד דוחה את דברו ויגרשהו, אבל מי שמקיים "ואהבת... בכל לבבך" אי אפשר לו לחמוד הדבר האסור כלל, אחר שלבו טרוד תמיד אהבת ה' בשמחה רבה.
ד"ה לא תחמוד: יהיה הדבר אצלך לנמנע גמור, כי הנמנע לא יחמדהו הטבע כלל, כעניין "ולא יחמוד איש את ארצך", כי החמדה תגרום את הגזל כעניין עכן, "ואחמדם ואקחם".
לא תחמוד, the object you covet should be considered by you as so utterly unattainable that you will not even begin to hatch schemes of how to acquire it. This is the promise made by G’d in Exodus 34,24 that none of our neighbours will covet our land while we are engaged in making the pilgrimages to Jerusalem. Once you begin to covet something belonging to someone else it is only a short step to committing robbery. (compare Joshua 7,21 where Achan ben Carmi who had become guilty of such robbery admitted that it all began with his coveting the items which he stole and hid.)
1. הסבר, מדוע מתקשים המפרשים בהבנת דיבר זה יותר מאשר בהבנת הדברות המקבילים לה: "לא תנאף" ו"לא תגנוב".
2. מה הן הדרכים השונות לחינוכו העצמי של האדם להגיעו לידי קיום מצווה זו?
**
3. בשלוש דוגמאות נעזר הראב"ע כדי להסביר את דעתו. מה המיוחד שבכל אחת משלוש הדוגמאות, ומדוע לא הסתפק רק בדוגמה אחת (למשל בדוגמת הכפרי ובת המלך)?
4. לשם מה נעזר הספורנו כאן בפרשת שמות פרק ל"ד פסוק כ"ד?
*
5. השווה את דברי ספורנו לדברי ראב"ע המובאים בשאלה א, אשר גם בהם מובא שמות ל"ד כ"ד. במה שונה פירוש ספורנו כאן לפסוק ההוא, מן הפירוש הניתן לו בדברי ראב"ע שם?