עיין גם גיליון וזאת הברכה תש"ג, שעסק אף הוא בברכת לוי.
| א. הברכות ללוי וליהודה - השוואה |
שים לב לשינויים החשובים!
ספרי ח':
וללוי אמר... למה נאמר בו? לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנאמר (בראשית מ"ט) "ארור אפם כי עז" וכו'. משל לשנים שלוו מן המלך, אחד פרע למלך, וחזר והלוה את המלך, ואחד – לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה. כך שמעון ולוי: שניהם לוו בשכם... לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר (שמות ל"ב) "ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי". וחזר והלוה את המקום שנאמר (במדבר כ"ה) "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל...". שמעון לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה שנאמר (במדבר כ"ה) "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני".
וללוי אמר... למה נאמר בו? לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנאמר (בראשית מ"ט) "ארור אפם כי עז" וכו'. משל לשנים שלוו מן המלך, אחד פרע למלך, וחזר והלוה את המלך, ואחד – לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה. כך שמעון ולוי: שניהם לוו בשכם... לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר (שמות ל"ב) "ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי". וחזר והלוה את המקום שנאמר (במדבר כ"ה) "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל...". שמעון לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה שנאמר (במדבר כ"ה) "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני".
ד"ה יחי ראובן: הנה החל מהבכור, כי כן המשפט, ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד, גם נשיאם נהרג...
May Reuven live He begins with the eldest, as is customary. He does not mention Shimon, either because of the incident of Baal Peor [Numbers 25: 3], in which the worshipers were Shimonites, as evidenced by their decline in numbers [Numbers 26: 14] [cf. Numbers 1: 23], as well as by the fact that it was their chieftain who was killed [Numbers 25: 14]. or He follows Yaaqov’s example, who did not bless Shimon or Levi. Out of respect for Aaron, his tribe was excepted, borne up on the coattails of Aaron; but Shimon lacked a great man of equivalent stature. If one should object, and ask, Why, then, did Moshe bless Reuven? — the answer is that Yaaqov did bless Reuven, the blessing being “you shall not stand out” [Genesis 49: 4], i.e., that he should be as one of his brethren. After Reuven, he mentions Y e hudah, who was the standard-bearer, and the first to go into battle. Then Levi, and then Benjamin, on account of the Levites’ dwelling in Jerusalem, which lay between the territory of Y e hudah and the territory of Benjamin, as it is written [cf. Joshua 18: 28 , Judges 1: 8]. Then the tribe of Joseph, in order not to postpone them, having already given precedence to his younger brother. Then Zevulun, on account of his going into war [Judges 5: 18], and then Yissakhar. After completing the children of the major wives, he begins with Gad, who encamped under the standard of two children of the major wives, and then Dan, since he was a standard-bearer, and then Naftali, because he was greater than Asher.
ד"ה יחי ראובן: אמר ר' אברהם כי החל מראובן שהוא הבכור, ולא הזכיר שמעון, בעבור עוון פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד, גם נשיאם נהרג, וכן דעת רש"י והמפרשים. ולפי דעתי, אין מספרם ראיה, בעבור כי עדיין יחסרו שלושה עשר אלף ויותר מלבד המתים במגפה. וגם משאר השבטים יחסרו קצת, כי בני גד חסרו חמשת אלפים, ובני אפרים שמונת אלפים. ועוד כי הכתוב שאומר (במדבר כ"ה ג') "ויצמד ישראל לבעל פעור", ואמר (שם פסוק ד') "קח את כל ראשי העם", נראה שהיו בהם מכל השבטים וכל דייניהם ישפוטו בם, וכן אמר (שם פסוק י"א) "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי".
ואל תשיב עלי מדבר עכן, שאמר (יהושע ז' י"א) "חטא ישראל", כי שם לא נתגלה החטא ויזכירם סתם. וכן המוכה איננו ראיה, כי היה נשיא בית אב בהם לא נשיא השבט, והנועדים על ה' בעדת קרח גדולים ונכבדים ממנו שהיו נשיאי עדה. ולא הלכו כל שבטיהם אחריהם, והמזמור הזכיר דתן ואבירם ועניינם בשמם (תהלים ק"ו י"ז), "תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם", והזכיר "ויצמדו לבעל פעור" (שם פסוק כ"ח) עם "וימאסו בארץ חמדה" (שם פסוק כ"ד) לכלל העם. וחלילה שיימנע משה מלברך את שמעון, ולא יימחה שבט מישראל, שכבר כלו הנצמדים לבעל פעור, כמו שאמר (לעיל ד' ג') "כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלוהיך מקרבך", ואלה הנשארים כולם כתיב בהם (שם פסוק ד') "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום", ולמה לא יברכם. והנה כולם עשו את העגל וחטאו במרגלים ונתכפר להם ובירכם.
וראיתי במדרש רבה (במדבר רבה כ"א ט'): ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם, ומנה משפחה אחת לשמעון וחמישה מבני בנימין. והנה לדעתם בנימין חטא יותר משמעון באותו החטא, והוא בכלל הברכה.
והנכון בעיני, כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, וכך אמר בברכת יעקב (בראשית מ"ט כ"ח) "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר". והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר, והזכיר יוסף בשבט אחד, ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים, כמו שאמר (פסוק י"ז) "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה", והיה זה בעבור שני דברים, האחד כי אחר שציוה הקדוש ברוך הוא, ועשאם שני שבטים בחנוכת המזבח, ובדגלים, ובנחלת הארץ, הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם, ועוד שהזכיר יהושע המנחילם את הארץ, והוא מאפרים הקטן, והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו.
והנה רצה לברך את לוי, כי מברכתו יתברכו כל ישראל, שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני השם, והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נמנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע, ושנים עשר חודשים בשנה, ושנים עשר גבולי אלכסונין, שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם, וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות (ל"ב ע"ב): אמר הקדוש ברוך הוא לנביא: לך ואמור לכנסת ישראל: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע כנגד שנים עשר שבטים.
וכן בהר גריזים והר עיבל (לעיל כ"ז י"ב) שמנה לוי, לא נגזר שם יוסף לשני שבטים. וכן תראה בחילוק יחזקאל (מ"ח ד' ה') שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים, ולא הזכיר לוי, וכשמנה תוצאות העיר הזכיר (שם פסוק ל"א) "שער לוי אחד", ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים, אבל אמר (שם פסוק ל"ב) "שער יוסף אחד", כי לעולם לא יימנו שבטי ישראל רק שנים עשר, וכבר זכרתי זה בסדר ויקח קרח (במדבר י"ז י"ז).
והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול, ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה, אבל חילקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מ"ט ז'), והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים, אשר המה בתוכם...
ד"ה וזאת ליהודה: וזאת הבקשה אני מבקש ומתפלל גם על ארץ יהודה, אשר בתוכה נחלת שמעון מפוזרת, שלא ימותו במלחמה, כי יחדו היו יוצאים למלחמה.
וזאת ליהודה, this is also what I request and pray for on behalf of the people residing in the tribal territory of Yehudah that includes the members of the tribe of Shimon who were an enclave within the tribal territory of Yehudah. Let them not die in the wars in which they will be involved. They all go out to war together.
1. מהו השינוי שאותו משתדלים החכמים האלה לתרץ?
2. כיצד סותר הרמב"ן את דעת הספרי?
3. לשם מה מזכיר הרמב"ן כאן את עכן (יהושע ז')?
4. כיצד הוא פותר את השאלה אחרי סותרו דעת האחרים?
5. התוכל לתרץ התמיהה הזאת בעזרת שופטים פרק א'?
| ב. "וזאת ליהודה" |
"וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה"
And this for Judah, and he said: Hear, LORD, the voice of Judah, And bring him in unto his people; His hands shall contend for him, And Thou shalt be a help against his adversaries.
ד"ה וזאת ליהודה: וכן אמר ליהודה. שיחיה ולא ימות...
This for Yehudah The same was said for Y e hudah — that he should live, and not die. Then he proceeded to add Hear, O God , the voice of Yehudah (when embarking in battle — since Y e hudah marched at the head of the army)
במה שונה ראב"ע מן הפירוש הרגיל, ומה הניעו לפרש כך?
| ג. "ידיו רב לו" |
"וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה"
And this for Judah, and he said: Hear, LORD, the voice of Judah, And bring him in unto his people; His hands shall contend for him, And Thou shalt be a help against his adversaries.
ד"ה רב לו: יספיקו לו ידיו, ואין לו צורך למי שיעזור אותו, כי אם עזרת השם לבדו. ויש אומרים: מלשון מריבה, והטעם ידיו יריבו בעדו. ואחרים אמרו: כמו "וברקים רב" מגזרת ורבו.
his hands shall satisfy [Hebrew: rav] him i.e., his own hands shall suffice him: He shall not be in need of help from anyone, save that of God alone. But there are some who derive the word from “strife” [Hebrew: merivah], meaning that his hands will strive for him. Others relate the word to “He shot out [Hebrew: rav] lightnings” [Psalms 18: 15], along the lines of “shot at him [Hebrew: robbu]” [Genesis 49: 23].
1. מהם שלושת פירושיו לביטוי זה?
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ"
And Esau said: ‘I have enough; my brother, let that which thou hast be thine.’
ולאיזה מהם מ
"וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם"
"וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם"
| ד. "האומר לאביו ולאמו" וכו' |
"הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו"
Who said of his father, and of his mother: ‘I have not seen him’; Neither did he acknowledge his brethren, Nor knew he his own children; For they have observed Thy word, And keep Thy covenant.
כשחטאו בעגל ואמרתי "מי לה' אלי", נאספו אלי כל בני לוי, וציויתים להרוג את אבי אמו, והוא מישראל או את אחיו מאמו או בן בתו, וכן עשו. ואי אפשר לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש, שהרי לויים הם ומשבט לוי לא חטא אחד מהם, שנאמר כל בני לוי .
האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו WHO SAID TO HIS FATHER AND TO HIS MOTHER, I HAVE NOT SEEN HIM — When they sinned in the matter of the golden calf and I said, “Who is on the Lord’s side, let him come to me” (Exodus 32:26), all the sons of Levi gathered themselves unto me, and I ordered them each to kill his mother’s father, he being an ordinary Israelite, or his brother on the mother’s side, or the son of his daughter whose husband was an ordinary Israelite, and thus did they do. — It is impossible to explain the term “his father” literally, and “his brothers” as being those on his father's side, and similarly to understand “his sons” literally, for really all these are Levites, and of the tribe of Levi no one sinned., as it is said, “[And there gathered unto me) all the tribe of Levi” (Sifrei Devarim 350:1, Yoma 66b).
על השבט ידבר, כמו שמואל שבא כאשר נגמל אל בית ה' להרגילו.
Who says … [singular] “The tribe” is the subject of the verb. The reference is to, e.g., Samuel, who came to train in the House of God as soon as he was weaned [I Samuel 1: 22].
בעניין העגל.
האומר לאביו, during the episode of the golden calf,
1. כיצד אפשר לסתור את דברי רש"י מתוך המסופר בשמות?
**
2. התוכל להביא סיוע לדעת ראב"ע מן התורה ומן הנביאים (מלכים)?
| ה. "ברך ה' חילו" |
"בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ"
Bless, LORD, his substance, And accept the work of his hands; Smite through the loins of them that rise up against him, And of them that hate him, that they rise not again.
ברך ה' נכסוהי.
Bless, LORD, his substance, And accept the work of his hands; Smite through the loins of them that rise up against him, And of them that hate him, that they rise not again.
הבכורים והמעשר.
Bless, O God , his resources i.e., the first-fruits and the tithe.
ברך נכסיהם באופן שיספיק להם מעט עסק בם, ויהיה להם פנאי להבין ולהורות.
ברך ה' חילו, "please G’d bless their worldly activities," so that by making an easy livelihood they can devote themselves to instructing the people in your Torah.
ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופם, אלא הם חיל ה', שנאמר: "ברך ה' חילו", והוא, ברוך הוא, זוכה להם שנאמר: "אני חלקך ונחלתך" (במדבר י"ח כ').
Why were the Levites not allotted land in Eretz Yisrael or a share in its booty along with their brethren? Because they were singled out to serve the Lord and minister to him, to teach his upright ways and just laws to many people, as it is written: "They shall teach thy laws to Jacob, and thy instruction to Israel" (Deuteronomy 33:10). For this reason, they were separated from worldly affairs: they fought no battles like the rest of Israel; they inherited no land; they won nothing by means of their physical ability. They are indeed the Lord's army, as it is written: "Bless, O Lord, his substance" (11). He, blessed be he, has won them for himself, as it is written: "I am your portion and your share" (Numbers 18:20).
*
1. במה שונה פירוש הרמב"ם למילה "חילו" מפירוש כולם?
*
2. מהי מעלתו של פירוש זה?