השווה לגיליון זה גיליון כי תשא תש"ג, העוסק אף הוא בפרקנו.
| א. חילופי "עמי" - "עמך" |
השוה את הפסוקים:
"לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ"
And the LORD spoke unto Moses: ‘Go, get thee down; for thy people, that thou broughtest up out of the land of Egypt, have dealt corruptly;
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ"
And Moses besought the LORD his God, and said: ‘LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?
"רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי"
And the LORD said: ‘I have surely seen the affliction of My people that are in Egypt, and have heard their cry by reason of their taskmasters; for I know their pains;
1. כיצד יש לבאר סיבת חילופי הכינויים כאן?
2. הבא ראיה מפרקנו זה, שאין חילופי כינוי אלה "דבר שבמקרה"!
**
3. הבא דוגמאות אחרות מן התורה של חילופי כינוי בעלי משמעות כזו!
| ב. ה' נתן "שבילים" למשה |
התחיל הקדוש ברוך הוא ליתן למשה שבילים שיבקש עליהם רחמים. מניין? אמר ר' יוחנן: למעלה כתוב (ז') "וידבר ה' אל משה לך רד", ואחר כך הוא אומר (ט') "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה..." ואין אמירה אלא לשון רך. כאדם שיש בלבו על חברו, והוא מבקש להתפייס לו, והוא אומר לו: "אמור לי מה עשיתי לך, שכן עשית לי?" – כיון ששמע משה מן הקדוש ברוך הוא דברים רכים, התחיל מבקש עליהם רחמים.
*
1. מהו הרעיון הכלול במילים "התחיל ליתן למשה שבילים"?
2. היכן מצינו בתורה עוד שנותן הקדוש ברוך הוא "שבילים" לאדם במובן זה?
*
3. היכן מצאו חז"ל רמז בפסוקינו (ז'-י'), שנתן ה' שבילים למשה, שיבקש עליהם רחמים?
| ג. תפילת משה |
"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם"
And Moses besought the LORD his God, and said: ‘LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?
1. מהו מבנה התפילה הזאת?
2. השוה תפילתו זו לתפילתו במדבר פרק י"ד פסוקים י"ג-י"ט. התוכל להסביר סיבת השינוי בדברים המושמים בפי הגויים כאן: "ברעה הוציאם להרוג אותם", ושם "מבלתי יכולת ה'... וישחטם"?
3. הסבר משמעות המ"ם במילת "מבלי", והבא דוגמאות למ"ם כזו!
4. מהי ההגדרה הדקדוקית של המ"ם הזאת?
| ד. לטענת "למה ה' יחרה אפך" וכו' |
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה..."
And Moses besought the LORD his God, and said: ‘LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?
אמר ר' הונא: משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי (מקום החנות) עשה שלו, והאומנות עשתה שלה, והנער כבחור עשה שלו – יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו עם הזונה. התחיל האב צועק ואומר: הורגך אני!
היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת הנער, ואתה צועק כנגדו?! הנחת כל האומנויות, ולא לימדתו אלא בושם. הנחת כל המבואות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות!
כך אמר משה: ריבון העולם! הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים, שהיו עובדין טלאים, ולמדו מהם בניך, ואף הם עשו עגל!... דע מהיכן הוצאת אותם!
1. מה הקושי בפסוקנו, שאותו רצה המדרש לתרץ?
*
2. התוכל לתרצו בדרך אחרת?
| ה. לטענת "למה יאמרו מצרים" וכו' |
"לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם..."
Wherefore should the Egyptians speak, saying: For evil did He bring them forth, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from Thy fierce wrath, and repent of this evil against Thy people.
לפסוק זה מקשה אברבנאל:
וכי מפני דברי השוטים ראוי שתחדל מידת הדין לעשות משפט בעמו?
וכי מפני דברי השוטים ראוי שתחדל מידת הדין לעשות משפט בעמו?
נסה לענות על קושייתו על פי הנאמר ביחזקאל פרק ל"ו פסוקים ט"ז-כ"ג (ועיין גם פרק ל"ט פסוקים כ"א-כ"ד)
הערה: ליחזקאל ל"ו כ"א "אשר חיללוהו בית ישראל" מעיר אברבנאל:
לא שבני ישראל היו מחללים אותו בעצם, כי אם שבסיבת גלותם וצרותיהם בהיותם עַם ה', היה מחולל שמו בגויים בעבורם, באמור הגויים שלא יוכל להגן על עמו, ומבלתי יכולת ה' לגאלם היו בגלות...
לא שבני ישראל היו מחללים אותו בעצם, כי אם שבסיבת גלותם וצרותיהם בהיותם עַם ה', היה מחולל שמו בגויים בעבורם, באמור הגויים שלא יוכל להגן על עמו, ומבלתי יכולת ה' לגאלם היו בגלות...
לשאלה זו עיין גם רמב"ן, דברים פרק ל"ב פסוק כ"ו:
ד"ה אשביתה מאנוש זכרם: ...כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול יתברך, כעניין שאמר ביחזקאל (כ' מ"א-מ"ד) "וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל", וכן נאמר עוד (שם פסוק ט') "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים" וגו'. ולכך הזכיר משה בתפילתו (במדבר י"ד ט"ו) "ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר" וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ') "ויאמר ה' סלחתי כדברך". והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כוחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם, לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים. ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו, ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כוח מכוחות המזלות והכוכבים, וחלף ועבר. והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא יישאר בהם יודע את בוראו, רק מכעיס לפניו...
ד"ה אשביתה מאנוש זכרם: ...כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול יתברך, כעניין שאמר ביחזקאל (כ' מ"א-מ"ד) "וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל", וכן נאמר עוד (שם פסוק ט') "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים" וגו'. ולכך הזכיר משה בתפילתו (במדבר י"ד ט"ו) "ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר" וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ') "ויאמר ה' סלחתי כדברך". והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כוחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם, לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים. ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו, ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כוח מכוחות המזלות והכוכבים, וחלף ועבר. והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא יישאר בהם יודע את בוראו, רק מכעיס לפניו...
ד"ה ושמעו מצרים כי העלית: ... אבל הכוונה בתפילה הזאת לאמר, יחשבו מצרים ויאמרו כי יש כוח באלוהי כנען להציל מידך, כי עשית במצרים ובאלוהיהם שפטים עד שהוצאת העם הזה מקרבו, ולא יכולת לעשות כן בכנען ובאלוהיהם, והנה יהיה בזה חילול השם וייחזקו ידי עובדי עבודה זרה. וגם כן ייתכן שיהיה "אל יושב הארץ הזאת" כפשוטו, שיאמרו המצריים לאנשי ארץ כנען מבלתי יכולת ה' וגו', כי בכם אל ואפס אלוהים.