| א. הקדמה לפרשת כי תצא |
הפרשה הזאת, יש בה (לפי מנין המצוות של הרמב"ם) שבעים ושתים מצוות (מצוות עשה ומצוות לא תעשה), והיא העשירה במצוות מכל פרשות התורה, לפיכך נקדים בה דברי המדרש הבאים העוסקים בתכלית המצוות בכללן:
במדבר רבה שלח י"ז:
הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ז) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה"- זרע הקב"ה את התורה ואת המצוות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם, שלא נתן בו מצוה לישראל: יצא לחרוש – (כ"ב י') "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו"; לזרוע – (כ"ב ט'): "לא תזרע כרמך כלאים"; לקצור – (כ"ד י"ט) "כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו..."; לש – (במדבר ט"ו כ') "ראשית עריסותיכם חלה"; נקרא קן ציפור לפניו – (דברים כ"ב ז') "שלח תשלח את האם"; נטע – (ויקרא י"ט) "וערלתם ערלתו את פריו"; קבר מת – (דברים י"ד) "לא תתגודדו"; בנה בית – (דברים כ"ב ח') "ועשית מעקה לגגך", (דברים ו') "וכתבתם על מזוזות ביתך"; נתכסה בטלית – (במדבר ט"ו) "ועשו להם ציצית"... משל לאחד מושלך לתוך המים (= טובע בים), הושיט לו הקברניט את החבל, אמר לו: "תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים!" אף כך אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקים במצוות – (דברים ד') "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כלכם היום".
הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ז) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה"- זרע הקב"ה את התורה ואת המצוות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם, שלא נתן בו מצוה לישראל: יצא לחרוש – (כ"ב י') "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו"; לזרוע – (כ"ב ט'): "לא תזרע כרמך כלאים"; לקצור – (כ"ד י"ט) "כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו..."; לש – (במדבר ט"ו כ') "ראשית עריסותיכם חלה"; נקרא קן ציפור לפניו – (דברים כ"ב ז') "שלח תשלח את האם"; נטע – (ויקרא י"ט) "וערלתם ערלתו את פריו"; קבר מת – (דברים י"ד) "לא תתגודדו"; בנה בית – (דברים כ"ב ח') "ועשית מעקה לגגך", (דברים ו') "וכתבתם על מזוזות ביתך"; נתכסה בטלית – (במדבר ט"ו) "ועשו להם ציצית"... משל לאחד מושלך לתוך המים (= טובע בים), הושיט לו הקברניט את החבל, אמר לו: "תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים!" אף כך אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקים במצוות – (דברים ד') "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כלכם היום".
הסבר את משל הטובע! (מי הוא האדם הטובע, מה הוא הים?)
| ב. גר, יתום ואלמנה |
השוה:
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם
וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה"
Thou shalt not pervert the justice due to the stranger, or to the fatherless; nor take the widow’s raiment to pledge.
"... וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"
When thou reapest thy harvest in thy field, and hast forgot a sheaf in the field, thou shalt not go back to fetch it; it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow; that the LORD thy God may bless thee in all the work of thy hands.
"כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ... לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"
When thou beatest thine olive-tree, thou shalt not go over the boughs again; it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow.
"כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ... לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"
When thou gatherest the grapes of thy vineyard, thou shalt not glean it after thee; it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow.
ד"ה לא תטה משפט גר יתום: בעת הריב הזהר באלו, שלא יסתתמו טענותם מפני שפלותם, ופתח פיך לאילם במקום הראוי.
לא תטה משפט גר ויתום, during strife; be particularly on guard not to be unfair to orphans or proselytes who may be reluctant to speak up on their own behalf so as not to “make waves.” You should go out of your way to argue on their behalf so as to compensate for their feelings of insecurity in facing adversaries. [the verse is directed at the judges. Ed.]
**
1. הסבר, למה אצל הטיית משפט נאמר "גר יתום" בלבד, ולא הוזכרו כל השלושה המוזכרים בשאר הפסוקים?
**
2. למה אצל חבלת הבגד הוזכרה האלמנה בלבד, ולא הוזכרו כל השלושה המוזכרים בשאר הפסוקים?
| ג. "וזכרת כי עבד היית" |
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"
Thou shalt not pervert the justice due to the stranger, or to the fatherless; nor take the widow’s raiment to pledge.
מה הקשר שבין זכר שעבוד מצרים שבפסוק י"ח ובין האיסורים הניתנים בפסוק י"ז לפי המפרשים הבאים (הסבר את ההבדל שביניהם):
ד"ה וזכרת: על מנת כן פדיתיך לשמור חקותי, אפילו יש חסרון כיס בדבר.
וזכרת BUT THOU SHALT REMEMBER [THAT THOU WAST A SERVANT IN EGYPT AND THE LORD THY GOD RELEASED THEE THENCE] — I released you only with this condition — that you should observe my statutes even though there be monetary loss in the matter.
ד"ה וזכרת: בעבור כן זכר הגר שלא תטה משפטו, ויש מאלה המשפטים שכבר הזכירם לאבות גם יזכירם שנית לבנים.
remember that you were a slave and consequently you should remember the alien, and not deny him justice. Some of these commandments were already mentioned to the older generation, and are now repeated to the younger generation.
ד"ה וזכרת: (אחרי הביאו לשון רש"י) והנכון, שהוא חוזר על אזהרת הגר, וכבר פירשתי טעמו (שמות כ"ב כ').
והמילים – "וכבר פירשתי טעמו" מכוונות לדברי הרמב"ן שמות כ"ב כ' ועיין בהם היטב:
ד"ה כי גרים הייתם בארץ מצרים - ...והנכון בעיני, כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו. וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו. ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כ"ג ט'). כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב (לעיל ב' כ"ג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. כלומר, לא בזכותם, רק שריחם עליהם מן העבודה.
ד"ה כי גרים הייתם בארץ מצרים - ...והנכון בעיני, כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו. וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו. ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כ"ג ט'). כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב (לעיל ב' כ"ג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. כלומר, לא בזכותם, רק שריחם עליהם מן העבודה.
ד"ה וזכרת: שהשגיח על שפלותכם ונכנס עמכם לפנים משורת הדין לפדותכם. כאמרו: וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו.
ויפדך ה' אלוקיך משם, He took note of your desperate situation and dealt with you over and beyond the requirements of justice in order to be able to redeem you. This has all been documented in 26,7 וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, “He ‘saw’ our afflictions, our hard labour and our oppression.”
**
ד"ה וזכרת כי עבד היית: והיית צריך אז לעוללות בציר.
**
וזכרת כי עבד היית, and at that time you were in need of even unripe grapes.
הסבר, מה ראה ספורנו להסביר את הנמקת המצוה "וזכרת כי עבד היית" שבפסוק כ"ב באופן אחר מאשר פירש את אותה הנמקת המצוה של "וזכרת כי עבד היית" שבפסוק י"ח?
| ד. טעם מצוות הנתינה |
בטעם המצוות האלה אומר בעל ספר החנוך, (פרשת קדושים רט"ז):
משרשי המצוה כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר מעוטרים בכל מידה טובה ויקרה ושתהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה וכבר כתבתי * כי מתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה... ואין ספק, כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תראה נפשו שובע רצון ורוח נכון ומבורך... והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בו האביונים – אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם כי ירעבו – יורה בנפשו בלי ספק רוע לב ונפש רעה תבואהו. ... וזה העניין יספיק לנו על צד הפשט גם בלקט ושכחה ופרט הכרם ועוללות.
משרשי המצוה כי ה' יתברך רצה להיות עמו אשר בחר מעוטרים בכל מידה טובה ויקרה ושתהיה להם נפש ברכה ורוח נדיבה וכבר כתבתי * כי מתוך הפעולות תתפעל הנפש ותהיה טובה... ואין ספק, כי בהותיר האדם חלק אחד מפירותיו בשדהו ויפקירם שיהנו בו הצריכים, תראה נפשו שובע רצון ורוח נכון ומבורך... והמאסף הכל אל הבית ולא ישאיר אחריו ברכה שיהנו בו האביונים – אשר ראו השדה בקמותיה ויתאוו תאוה אליה למלא נפשם כי ירעבו – יורה בנפשו בלי ספק רוע לב ונפש רעה תבואהו. ... וזה העניין יספיק לנו על צד הפשט גם בלקט ושכחה ופרט הכרם ועוללות.
*
1. האם מסכים בעל ספר החנוך בטעם המצוות האלה עם דעת המדרש דלעיל (במדבר רבה, מובא בהקדמה בגיליון זה) בתכלית המצוות בכלל, או האם יש הבדל ביניהם? אם קיים הבדל - מהו?
2. למה לא יפרש בעל ספר החנוך כי טעם מצוות אלה הוא בהטבת מצבם של העניים?
3. הסבר את דבריו המסומנים בקו.
* עיין דברי ספר החנוך פרשת בא גיליון תש"ב.
ספר החנוך פרשת תצוה גיליון תש"ד שאלה ג'.
ספר החנוך פרשת ויקרא גיליון תש"ז שאלה ב'.
ספר החנוך פרשת ויקרא גיליון תש"ט שאלה ג'.