פרשת בלק תש"ה - שליחותו של בלעם
עצה טובה: קרא מדרש במדבר רבה כ, א או תנחומא, תחילת פרשתנו.
א. הקללה שהפכהּ ה' לברכה
היה עניין בלעם בברכה וקללה מפורסם מאוד בין האומות כשואל דבר מאת האלוקים. וכמו שאמר בלק: "כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר". ואם היה בלעם מקלל את ישראל, היו גויי הארץ בוטחים בקללתו ומתאמצים להילחם בישראל על משענת קללתו. אמנם כששמעו מדבריו שהקדוש ברוך הוא מונע מהם הקללה ומודיע כי ברוך הוא, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי שם ה' נקרא עליהם, ויחשבו שהייתה הצלחת ישראל מאת ה' מן השמים – ומי יאמר לו: מה תעשה? – ולא יקום בהם עוד רוח להילחם בישראל. ובזה הועיל עניין בלעם וברכותיו מאוד; וזהו מה שאמרה רחב למרגלים ששלח יהושע (יהושע ב'): "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו..." ומאין ידעה כל זה האשה ההיא, שה' יתברך הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת? אלא מדברי בלעם ונבואותיו, ולכן נחשב הדבר לחסד גדול שעשה ה' לישראל.
מפני שלא הותר לישראל להתגרות במואב, ואם היה בלעם מקלל, היו בלעם ובלק מתפארים שהועילה קללתו להציל את המלך ואת העם אשר שכרוהו, כי לא ידעו כי ה' ציוה "אל תצר אל מואב" (דברים ב' ט'), ויאמרו, כי הקללה הביאה בהם מורך לב וחתתה גבורתם, ואולי גם כן היו המואבים יוצאים לקראתם בעם כבד וביד חזקה, כמו שעשה אדום (לעיל כ' כ') והיו ישראל מתרחקים מפניהם מפני מצות ה', כמו שעשו לאדום, והיה שם שמים מתחלל.
ד"ה ויבוא אלוקים: לכבוד ישראל כי השם ידע דבר בעל פעור, ואילו היה בלעם מקלל אותם היו כל העולם אומרים כי בעבור קללת בלעם באה המגפה.
1. מה היא השאלה שכל אחד מהמפרשים הנ"ל משתדל לפרשהּ לפי דרכו?
2. מהי ההבנה המוטעית של פרקנו, אשר כנגדה יוצאים המפרשים הנ"ל?
3. מהי חולשת תשובתו של ראב"ע?
ב. "ויגר מואב מפני העם"
"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי"
And Balak the son of Zippor saw all that Israel had done to the Amorites.
"וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
And Moab was sore afraid of the people, because they were many; and Moab was overcome with dread because of the children of Israel.
ד"ה טעם ויגר מואב מפני העם, בעבור כי רב הוא: שהיה מואב קטן בגוים, כי איננו עם קדמון כמו הכנעני והאמורי וזולתם מבני נח, ויגורו מאוד מפני העם, שהיו רבים מאוד מהם, כי פרו וישרצו ויעצמו מהם. ויקץ - עוד מפני בני ישראל - ששמעו המסות הגדולות הנעשות להם ולאבותיהם. והנה ידעו מואב כי ישראל לא ילכדו את ארצם מהם, כי שלחו להם כאשר שלחו לסיחון (דברים ב' כ"ט) "עד אשר אעבור את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו", או ששמעו גם כן מניעת השם שאמר להם (שם שם ט') "אל תצר את מואב". ולכן אמרו לזקני מדין: אפילו שלא ילכדו את ארצנו, ילחכו ברובם את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה, וילכדו להם את כל סביבותינו, כאשר עשו לשני מלכי האמורי, ויתנו אותנו למס עובד.
And Moav became terrified because of the people [of Israel] because the people of Israel were numerous whereas Moav was a smaller nation. Moav was not among the original [seventy] nations such as the Canaanites, Emorites, and others that were from Noach's sons. Moav became very terrified of the people [of Israel] because they were far more numerous — they multiplied and grew, and were mightier than Moav. And so, Moav detested the Bnei Yisroel because they heard about the great miracles that were performed for them and their forefathers. Moav knew, however, that Bnei Yisroel would not overtake their land because they sent a message to Moav just as they had sent to Sichon (Devorim 2:29): Until I will have crossed the Yardein into the land that Adonoy, our God, is giving us. Alternatively, Moav knew this because they heard Hashem's restriction to Bnei Yisroel not to afflict Moav (v. 9). Therefore, Moav said to the elders of Midian: Even if they do not overtake our land, since they are so numerous they will lick up everything around us, just as the ox laps up the herbs of the field. They will overtake everything around us just as they did to the two Emorite kings, and they will force us to be slave labor.
**
1. כיצד מקשר הרמב"ן פסוק ג' לפסוק ב'?
**
2. מה מצריכו לפרש את קשר הפסוקים בדרך זו?
3. מניין לו שישראל "שלחו גם למואב כאשר שלחו לסיחון"?
4. מניין לו ששמעו מואב "מניעת ה' שאמר להם אל תצר על מואב"?
ג. "ויקץ"
"וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
And Moab was sore afraid of the people, because they were many; and Moab was overcome with dread because of the children of Israel.
השווה את שני המקומות במדרש רבה:
ויקץ מואב מפני בני ישראל: שהיו רואין את עצמן כקוצים בפניהם. (מתנות כהונה: שפל וחלש).
ויקוצו מפני בני ישראל (שמות א' י"ב): מלמד שהיו דומין ישראל בעיניהם כקוצים.
*
הסבר, מהי הסיבה שביטוי אחד נדרש בשני המקומות בדרכים שונות?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה וירא בלק: אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה. לפיכך "ויגר מואב".
וירא בלק ... את כל אשר עשה ישראל לאמרי AND BALAK … SAW ALL THAT ISRAEL HAD DONE TO THE AMORITES — He said to his people: Those two kings (Sihon and Og) on whom we relied (see Rashi on Numbers 21:23) could not resist them; how much less can we do so; on this account (because he said this to his people) ויגר מואב MOAB (the whole people) WAS SORE AFRAID (Midrash Tanchuma, Balak 2).
*
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו?
2) פסוק ב'
ד"ה וירא בלק: ... לפיכך ויגר.
**
** מקשה הרא"ם:
תימה, אם מילת "ויגר" דבקה אדלעיל מיניה, מאי "כי רב הוא" דכתיב בתריה, דמשמע שמפני ריבויים פחד ולא מפני מה שנעשה לשני המלכים?
נסה לענות על קושייתו!
3) פסוק ג'
ד"ה ויקץ מואב: קצו בחייהם.
למה לו להוסיף מלת "בחייהם" (והשווה רש"י שמות פרק א' פסוק י"ב:
ד"ה ויקוצו: קצו בחייהם. ורבותינו דרשו: כקוצים היו בעיניהם)
ויקצו the word means, THEY WERE WEARY OF THEIR LIVES. Our Rabbis explained that it means that they were as thorns (קוצים) in their eyes (cf. Sotah 11a).
ד"ה לקרוא לו: הקריאה שלו היתה ולהנאתו, שהיה פוסק לו ממון הרבה.
לקרא לו TO CALL HIM — the call was for him, for his benefit; for he (Balak) fixed for him (agreed to pay him) a large sum.
*
מקשה הראם:
ולא ידעתי מהיכן דרשו זה, שהרי אין מלת "לו" פה יתירה, כמו גבי "פסל לך" (שמות ל"ד א'), "שלח לך" (במדבר י"ג), שהרי כאן צריך "לו" במקום "אותו", כמו (שמות ב') "קראן לו ויאכל לחם" במקום "אותו".
נסה לענות על קושייתו!
ד"ה הנה עם יצא: ואם תאמר: מה מזיקך.
And he sent messengers unto Balaam the son of Beor, to Pethor, which is by the River, to the land of the children of his people, to call him, saying: ‘Behold, there is a people come out from Egypt; behold, they cover the face of the earth, and they abide over against me.
*
למה לו להוסיף מילים "ואם תאמר..." ומה הפסוק חסר בלעדן?
ד"ה הנה כיסה את עין הארץ: סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו עמדו עליהם והרגום.
And he sent messengers unto Balaam the son of Beor, to Pethor, which is by the River, to the land of the children of his people, to call him, saying: ‘Behold, there is a people come out from Egypt; behold, they cover the face of the earth, and they abide over against me.
למה לא פירש "עין הארץ" כמשמעו, כמו שפירש "עין הארץ" בשמות פרק י' פסוק ה':
את מראה הארץ.
את עין הארץ means THE COLOUR OF THE GROUND.
7) פסוק ו'
ד"ה נכה בו: אני ועמי נכה בהם. דבר אחר: לשון משנה היא (בבא מציעא ק"ה ב') מנכה לו מן הדמים, לחסר מהם מעט.
מה קשה לו, ומה ההבדל בין שני פירושיו?
ד"ה בלק בן צפור: אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים.
בלק בן צפור וגו׳ BALAK THE SON OF ZIPPOR [KING OF MOAB, HAS SENT TO ME] — Although I am of no importance in Your eyes, I am of importance in the eyes of kings (Midrash Tanchuma, Balak 5).
**
למה לא פירש כפירוש הראב"ע?
ד"ה שרי בלק: ולא הזכיר זקני מדין, כי בלק הוא העיקר, והוא השולח אליו.
9) פסוק י'
מה קשה לו?
ה. "וקסמים בידם"
"וּקְסָמִים בְּיָדָם"
וקסמים בידם AND DIVINATIONS WERE IN THEIR HANDS — all kinds of divination, in order that he should not say, “I have not got my tools with me”. — Another explanation is: this omen (קסם) the elders of Midyan took with them: — they said, “If he comes with us this time, there is something substantial in him, but if he puts us off there is no use of him”. — Consequently when he told them, “Stay here tonight”, they said, There is no hope in him”; they left him and went away, as it is said, (v. 8) And the princes of Moab stayed with Balaam”, but the princes of Midyan went away (Midrash Tanchuma, Balak 5).
כל מיני קסמים, שלא יאמר: אין כלי תשמישי עמי. דבר אחר: קסם זה נטלו בידם זקני מדין, אמרו אם יבוא עמנו בפעם הזאת - יש בו ממש, ואם ידחנו - אין בו תועלת. לפיכך כשאמר להם: "לינו פה הלילה", אמרו: אין בו תקוה, הניחוהו והלכו להם, שנאמר "וישבו שרי מואב עם בלעם", אבל זקני מדין הלכו להם.
וקסמים בידם AND DIVINATIONS WERE IN THEIR HANDS — all kinds of divination, in order that he should not say, “I have not got my tools with me”. — Another explanation is: this omen (קסם) the elders of Midyan took with them: — they said, “If he comes with us this time, there is something substantial in him, but if he puts us off there is no use of him”. — Consequently when he told them, “Stay here tonight”, they said, There is no hope in him”; they left him and went away, as it is said, (v. 8) And the princes of Moab stayed with Balaam”, but the princes of Midyan went away (Midrash Tanchuma, Balak 5).
מיני קסמים היו מוליכין לבלעם, פן יאמר: אין בידי מיני קסמים. כדכתיב "קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד בימינו היה הקסם ירושלים"(יחזקאל כ"א כ"ו-כ"ז)..
וקסמים בידו, they brought along charms of their own to forestall Bileam saying that he did not have any of these charms handy. We read in Ezekiel 21, 27-28: “in his right hand the קסם, sorcery, indicated Jerusalem, to appoint commanders to urge on to murder. But it was for them as a vain divination, קסם שוא, etc.”
אמר רבי שמואל הנגיד הספרדי ז"ל שטעמו ודמי הקסמים, וראייתו מ"בידם", ולא אמר כלום רק הוא כמשמעו. וסיפר הכתוב ששלח אל קוסם קוסמים כמוהו, ועוד שלא יוכל להתעכב לאמר: לא אמצא יום נבחר ושעה נבחרת ללכת ולקוב, כי הם אנשי אומנתו. והעד שפירושו כאשר הוא שאמר הכתוב "בימינו היה הקסם" (יחזקאל כ"א כ"ז).
כלי הקסם כי קוסם היה בלעם לכוין השעה, כאומרו "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם".
וקסמים בידם, the instruments by means of which to perform sorcery.. Bileam’s specific expertise in such sorcery was to calculate precisely when certain constellations would be favourable to what he planned to achieve. He is described as a sorcerer when his death his reported in Joshua 13,22.
במה שונה ר' שמואל הנגיד בפירושו מכל המפרשים, ומהי מעלת פירושו?
ו. שאלות בדברי עקדת יצחק
"...לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא"
And God said unto Balaam: ‘Thou shalt not go with them; thou shalt not curse the people; for they are blessed.’
"...מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם"
And Balaam rose up in the morning, and said unto the princes of Balak: ‘Get you into your land; for the LORD refuseth to give me leave to go with you.’
בעל עקדת יצחק, שואל:
למה הסתיר ממלאכי מואב העיקר, ולא אמר להם רק חצי התשובה: "מיאן ה'..." ולא סוף דבריו "לא תאור... כי ברוך הוא"?
ענה לשאלתו!