| א. שאלות מבנה וסגנון |
"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ"
And the time drew near that Israel must die; and he called his son Joseph, and said unto him: ‘If now I have found favour in thy sight, put, I pray thee, thy hand under my thigh, and deal kindly and truly with me; bury me not, I pray thee, in Egypt.
לסיפור דברים אלה בפי יוסף לפרעה פרק נ' פסוק ה':
"אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה"
"אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה"
My father made me swear, saying: Lo, I die; in my grave which I have digged for me in the land of Canaan, there shalt thou bury me. Now therefore let me go up, I pray thee, and bury my father, and I will come back.’ .
הסבר את סיבת השינויים!
*
2. נסה להסביר את סיבת חילופי השמות יעקב-ישראל בפרק מ"ח פסוקים א'-ט"ז.
"וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן"
Now the eyes of Israel were dim for age, so that he could not see. And he brought them near unto him; and he kissed them, and embraced them.
השווה פרק כ"ז פסוק א'
"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת..."
"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת..."
And it came to pass, that when Isaac was old, and his eyes were dim, so that he could not see, he called Esau his elder son, and said unto him: ‘My son’; and he said unto him: ‘Here am I.’
הסבר למה לא מסופר דבר זה גם בפרקנו בראש הפרק דוגמת כ"ז א'!
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ושכבתי עם אבותי: וי"ו זו מחובר למעלה לתחילת המקרא (פסוק כ"ט) "שים נא ידך תחת ירכי" והישבע לי, ואני סופי לשכב עם אבותי, ואתה תישאני ממצרים. ואין לומר "ושכבתי עם אבותי", השכיבני עם אבותי במערה, שהרי כתיב אחריו "ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם". ועוד, מצינו בכמה מקומות לשון שכיבה עם אבותיו היא הגויעה, ולא הקבורה, כמו (מלכים א' ב' י') "וישכב דוד עם אבותיו", ואחר כך "וייקבר בעיר דוד".
ושכבתי עם אבתי BUT I WILL LIE WITH MY FATHERS — This ו of ושכבתי is the connecting link with the beginning of the verse above: Put thy hand beneath my thigh and swear unto me that you will not bury me in Egypt. For I must ultimately lie with my fathers (i.e. die as all my fathers have died) and you shall carry me out of Egypt. One cannot say that “I will lie with my fathers” means “make me lie with my fathers in the cave” (i.e. bury me), for immediately after this it is written “And thou shalt carry me out of Egypt and bury me in their burying place”. Further we find that wherever the term “lying with one’s fathers” is used it denotes dying and not burial. For instance, (1 Kings 2:10) “and David lay with his fathers”, and afterwards it states “and he was buried in the city of David”.
מה קשה לו?
ד"ה ויגד: ליעקב, ולא פירש מי, והרבה מקראות קצרי לשון.
ויגד literally, AND HE TOLD — “he” means the messenger whoever it was — TO JACOB. It does not state plainly who told it; there are many such elliptical verses
*
למה לא הביא גם כאן שני פירושים, כמו שהביא לפסוק א' -
ד"ה ויאמר ליוסף: אחד מן המגידים, והרי זה מקרא קצר. ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים אצל אביו למצרים והגיד לו.
ד"ה ויאמר ליוסף: אחד מן המגידים, והרי זה מקרא קצר. ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים אצל אביו למצרים והגיד לו.
ולמה הסתפק כאן בפירוש אחד?
ד"ה ונתתיך לקהל עמים: בישרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל ועמים, ואף על פי שאמר לי (לעיל ל"ה י"א) "גוי וקהל גוים", "גוי" אמר לי על בנימין, "קהל גוים" הרי שנים לבד בנימין, ושוב לא נולד לי בן, לימדני שעתיד אחד משבטי ליחלק, ועתה אותה מתנה אני נותן לך.
ונתתיך לקהל עמים AND I WILL MAKE OF THEE AN ASSEMBLY OF PEOPLES — Ho announced to me that there were yet to issue from me an assembly of peoples (i.e. at least two more tribes). Now, it is true that He then said to me, (Genesis 35:11) “A nation and an assembly of nations [shall be of thee]”, but when He said “a nation” He intended it to refer to Benjamin who was not yet born, and this promise of “a nation” has been fulfilled by the birth of Benjamin, and for that reason I do not mention it now. “An assembly of nations [shall be of thee]”, however, presupposes that two more would descend from me besides Benjamin. Consequently, since no other son besides Benjamin was born to me, He was really telling me that one of my tribes (i.e. the tribe formed by one of my sons) would be divided so as to constitute at least two tribes, thus giving that son more importance, and that privilege I confer upon you (Genesis Rabbah 82:4; Pesikta Rabbati 3).
ד"ה הנולדים לך עד בואי אליך: לפני בואי אליך, כלומר שנולדו משפרשת ממני עד שבאתי אצלך.
הנולדים לך עד באי אליך literally, WHO WERE BORN TO THEE . . . UNTIL I CAME TO THEE, i.e. before I came to thee. It signifies as much as: WHO WERE BORN from the time when you left me UNTIL THE TIME WHEN I CAME TO YOU. לי הם THEY SHALL BE MINE — they shall be counted amongst my other sons, to receive a portion in the Land each for himself (i.e. each to have his own territory exactly as each of my other sons has).
**
מה קשה לו ומה תיקן בשנותו "עד" ל"לפני"? למה הוסיף לדבריו "כלומר..."?
| ג. "הישבעה לי" |
לא היה יעקב חושד בבנו הצדיק האהוב לו שימרה על מצות אביו ועל הדבר אשר הבטיחו ואמר: אנכי אעשה כדבריך, אבל עשה כן לחזק העניין בעיני פרעה, אולי לא יתן לו רשות להיפרד ממנו, ויאמר לו: שלח את אחיך ואת עבדיך ויעלוהו שם, או שיחפוץ פרעה שייקבר הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות, ולכן השביעו, כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו, וגם יוסף יצטרך יותר להשתדל בעניין מפני השבועה, וכן היה הדבר כמו שאמר (להלן נ' ו') "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך".
"Swear to me, and he swore" - Jacob was not suspecting that his righteous beloved son would defy his father's word, about which [Joseph] already promised that "[he] would do according to [Jacob's] word". [Jacob] did this in order to strengthen his position versus Pharaoh, for he might have not given permission Joseph to depart and say, "take your brothers and servants, and go [to the land of Canaan]"; or he might have wished for the prophet [Jacob] to be buried in Egypt as an honor and merit. Therefore, [Jacob] adjured [Joseph] so that [Pharaoh would feel] it was improper [to make Joseph] violate his oath. (Also, because of the oath, Joseph would put extra effort into it.) And so it happened, as [Pharaoh] said (50:6), "Go and bury your dead, as you have sworn".
למען יהיה לך פתחון פה נגדם, אם ירצו למחות.
השבעה לי!. This was only a device to enable Joseph to overcome objections by the Egyptians if they would not permit transfer of Yaakov’s remains to another country.
מה התמיהה שרצו לתרץ?
| ד. "...מתה עלי רחל" |
"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל"
And as for me, when I came from Paddan, Rachel died unto me in the land of Canaan in the way, when there was still some way to come unto Ephrath; and I buried her there in the way to Ephrath—the same is Beth-lehem.’
ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה.
'ואני בבאי מפדן וגו AND AS FOR ME, WHEN I CAME FROM PADAN etc. — “And although I trouble you to take me for burial into the land of Canaan and I did not do this for your mother (i.e., I did not take the trouble to bury her in a place other than that in which she died, which was by the road-side) which I might easily have done since she died quite close to Bethlehem”.
כתוב בפירוש רש"י ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ. ולא ידעתי מהו, וכי בחוצה לארץ נקברה חס ושלום, שהרי בארץ מתה, ושם נקברה, כמו שנאמר כאן בפרשה, "מתה עלי רחל בארץ כנען", ושם כתוב עוד מפורש (לעיל ל"ה ו') "ויבוא יעקב לוזה אשר בארץ כנען היא בית אל", וכתיב (שם פסוק ט"ז) "ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה", ומתה בדרך בין בית אל ובין בית לחם אפרתה בארץ ישראל. "ואקברה שם": וידעתי שיש בלבבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, כשיגלם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצתה על קברה וביקשה רחמים עליהם, שנאמר (ירמיה לא יד) "קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה", והקדוש ברוך הוא משיבה: "יש שכר לפעולתך" וגו' "ושבו בנים לגבולם", לשון רש"י. וצריך על כל פנים שיהיה רמז במקרא לטעם הזה שאמר באגדה זו. ושמא זהו מה שאמר הכתוב "מתה עלי רחל בדרך, ואקברה שם" בדרך, כלומר בדרך אשר יעברו בה בניה מתה, ושם קברתיה לטובתם, כי היא לא מתה בדרך רק ברמה שהיא עיר בארץ בנימין ושם נקברה, אבל בדרך של עתיד מתה, והכתוב לא יפרש בעתידות רק ירמוז בהם. ועל דרך הפשט גם כן אמר לו כן כמתנצל, שלא ייחר ליוסף בראות חפצו בקבורת המערה על שלא קבר אמו שם, וכאשר קבר שם את לאה, ולכך אמר לו כי מתה בארץ כנען ולא נקברה בחוצה לארץ, כאשר תהיה קבורת מצרים ליעקב, ומתה בדרך בפתע פתאום ולא יכול לקברה שם, כי איך יעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה למערת המכפלה, ואיה הרופאים והרפואות לחנוט אותה. וזה טעם "עלי". ואף על פי שמערת המכפלה אינה רחוקה משם רק כחצי יום, היה יעקב כבד מאד במקנה הגדול ובני בית ,ולא יגיעו שם רק בימים רבים, וכן עשה בדרך ההוא ימים רבים עד בואו אל אביו. ושנו חכמים (מועד קטן כ"ז א'): ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. ואני סבור שהיו אלו דברי התנצלות, וגם יוסף יודע שמתה בדרך ונקברה בארץ, וכבוד עשה לה במותה, אבל הכוונה ליעקב שלא הוליך אותה למערה, כדי שלא יקבור שם שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנישאת לו ראשונה בהיתר, ורחל באהבתו אותה בנדר אשר נדר לה לקחה.
שמתה רחל פתאום, ולא יכלתי להוליכה לקברה במערה, כאשר קברתי לאה. ואמר זה ליוסף שלא ייחר לך שאבקש מאתך מה שלא עשיתי לכבוד אמך.
באותו דרך לאחר שבירכני הקדוש ברוך הוא מתה רחל באותו הדרך בעוד הרבה דרך עד היישוב. לכן קברתיה בדרך, כי לא היה פנאי לקוברה אצל לאה במערת המכפלה, ושלא יפשיעהו יוסף על אמו, הוצרך לומר כן.
ואני בבואי מפדן, on the same route after G’d had given me His blessing, מתה עלי רחל, while I was still on the same route, this is why I had to bury her there while on the way. There did not present itself an opportunity to bury her next to Leah in the cave of Machpelah. Yaakov elaborated on this now so that Joseph would not consider him as having been criminally negligent in not according his mother the kind of burial she was entitled to.
1. מה קשה לרש"י?
2. מה סעד מוצא רמב"ן בלשון הכתוב למדרש המובא ברש"י?
3. במה מסכימים ראב"ע, רמב"ן ורשב"ם עם רש"י, ובמה הם שונים ממנו?
| ה. "האלוקים אשר התהלכו" |
השווה את שני המשפטים הטפלים "אשר התהלכו אבותי לפניו..." ו"הרועה אותי מעודי עד היום הזה" מדוע מדובר בראשון על יחס האבות לאלוקים (אשר התהלכו אבותי...) ומדוע מדובר בשני על יחס האלוקים אל יעקב (הרועה אותי...)
| ו. "האלוקים אשר התהלכ.." |
"הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו... הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי... הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים"
And he blessed Joseph, and said: ‘The God before whom my fathers Abraham and Isaac did walk, the God who hath been my shepherd all my life long unto this day,
1. שים לב: שני קשיים – אחד תחבירי ואחד רעיוני – בפסוקים אלה. מה הם?
2. כיצד מתרצים המפרשים הבאים את הקשיים הנ"ל?
הקדוש ברוך הוא, אשר התהלכו אבותי לפניו על ידי המלאך הגואל אותי מכל רע, הוא יברך את הנערים.
And he blessed Joseph, and said: ‘The God before whom my fathers Abraham and Isaac did walk, the God who hath been my shepherd all my life long unto this day,
ד"ה האלוקים אשר התהלכו: אתה אלוקים, אשר אתה הוא שהתהלכו אבותי לפניו, עשה בזכותם.
ד"ה האלוקים הרועה אותי: אתה שעשית עמדי חסד.
ד"ה המלאך הגואל אותי: ציוה שהמלאך הגואל אותי יברך את הנערים אם אינם ראויים לברכתך בלתי אמצעי.
The God. You, O Elokim before whom my fathers walked, do this in their merit האלוקים הרועה אותי, the same G’d Who has acted as my own shepherd, i.e. “You Who have shown me so much love.”
ביאור, (ר' שלמה דובנא חי תצ"ד-תקע"ג):
נראה לי שהוא מקרא קצר ושיעורו בתשלומו כך הוא: האלוקים, אשר התהלכו... עד היום הזה, ישלח את המלאך הגואל אותי מכל רע, שיברך את הנערים... והוא כעניין שאמר אברהם (כ"ד): "ה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ אשר לקחני – ואשר נשבע לי לזרעך אתך... הוא ישלח מלאכו לפניך"...
נראה לי שהוא מקרא קצר ושיעורו בתשלומו כך הוא: האלוקים, אשר התהלכו... עד היום הזה, ישלח את המלאך הגואל אותי מכל רע, שיברך את הנערים... והוא כעניין שאמר אברהם (כ"ד): "ה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ אשר לקחני – ואשר נשבע לי לזרעך אתך... הוא ישלח מלאכו לפניך"...
ובאמרו "המלאך" כבר הודיע שאינו פועל ברצון עצמו, אלא ברצון שולחו, והנה אינו מתפלל אל המלאך אלא כאומר: יהי רצון מלפני האל לשלוח מלאכו לברך את הנערים, וכל זה רמז רש"י בקוצר לשונו...
ואני מתחילה הייתי מפרש: האלוקים, אשר מלאכו הוא הגואל אותי מכל רע... והוא כמו (בראשית ל"א ל"ב) "עם אשר תמצא את אלוהיך", אשר תמצא עמו; ור' עובדיה ספורנו פירשוֹ דרך קריאה: אתה האלוקים, שאתה הוא שהתהלכו..., אתה הרועה אותי..., אתה הואל נא שהמלאך יברך... וזה פירוש נחמד ונעים, ועדיין קשה לי, מה צורך שיהיה המלאך דמברך, ולמה לא שאל שיברכם האל? וספורנו תירץ "אם אינם ראויים..." וזה הכל, כי כל ישראל מאז מקדם אומרים זה לזה "יברך ה'" וכל ישראל מבקשים מהאל שיברכם, ומעולם לא מצאנו הברכה מיוחסת למלאך, ואדוני אבי ז"ל היה דבר זה קשה בעיניו עד מאוד, והוא נדחק לפרש, שיהיה המלאך לא המברך אלא המקבל הברכה, ואמר כי יעקב כינה את יוסף בכינוי "המלאך הגואל אותי..." ושיעור הכתובים כך הוא: האלוקים אשר... הוא יברך את המלאך הזה (יוסף) עם הנערים.
3. איזו מכל הדעות הנ"ל מיטיבה – לדעתך – לבאר את שני הקשיים?