הערה: גיליון זה הוא המשך של גיליון תולדות תש"ד, שעסק אף הוא בפרק זה, בייחוד בחלקו הראשון. עיין שם! גיליוננו עוסק בעיקר בסוף הפרק.
| א. שאלות כלליות |
השווה את שתי הברכות:
ברכת יצחק ליעקב, בראשונה פרק כ"ז פסוקים כ"ח-כ"ט.
לברכת יצחק ליעקב בשניה פרק כ"ח פסוקים ג'-ד'.
א. מה ההבדל העיקרי בין שתיהן? (בתוכן, לא בסגנון!)
ב. מהי סיבת ההבדל הזה?
ידע יצחק כי צריך עשו לברכתו, כי לא היה איש הגון וטוב, אבל יעקב לא היה צריך לברכה, כי ידע יצחק, כי ברכת אברהם לו תהיה, וברית קיום הזרע המיוחד לאברהם, ובניו ירשו את הארץ.
ועשה, he did not ask for venison because there was shortage of food in his home, for he was exceedingly wealthy. We observe that aged people progressively get tired of the food they are used to, and they crave something new to give them an incentive to eat and enjoy their food. Venison is a different kind of meat, not comparable in taste to the meat of sheep or goats or beef. Therefore Yitzchok asked Esau to bring him something which would put him in a pleasant frame of mind, the kind of good feeling which is a necessary prelude to bestowing a blessing with one’s entire heart. He was well aware that he needed something to put him into the right frame of mind as Esau’s general conduct was not one that commended itself to his father so that he would gladly volunteer such a blessing as he felt he was obligated to dispense. There would be no need to send Yaakov on such an errand prior to blessing him, as his righteousness made blessing him something natural.
א. מה התמיהה שרצה לתרץ בדבריו?
ב. במה שונה רד"ק כאן מדרך שאר המפרשים?
| ב. שאלת אברבנאל ותשובות לשאלתו |
"וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים... וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי..."
and make me savoury food, such as I love, and bring it to me, that I may eat; that my soul may bless thee before I die.’
אברבנאל, מקשה:
מה תלה יצחק ברכתו באכילת המטעמים, כאשר הרבה על זה הציווי לעשו: "שא נא כליך... וצא השדה... ועשה לי מטעמים בעבור תברכך נפשי".
מה תלה יצחק ברכתו באכילת המטעמים, כאשר הרבה על זה הציווי לעשו: "שא נא כליך... וצא השדה... ועשה לי מטעמים בעבור תברכך נפשי".
*
מה עונים לשאלתו המפרשים הבאים:
ראב"ע
ד"ה ויבז: גם זאת הבכורה, בעבור שראה שאין לאביו עושר. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו, ובא לידי עוני בזקוניו. והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צרכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו והוא נכבד בעיניו, לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים מה טעם אמר "הביאה לי ציד". ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות. ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך, שהוא אומר "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". ולמה לא שלחה אליו הון, והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר "ויגדל האיש" - קודם זקנותו. ועיורי לב יחשבו כי העושר מעלה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו: למה חיסר ה' ממון ליצחק. אולי יודיעונו למה חיסר מאור עיניו. ואל ידחונו בקנה של דרש. כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש כי עמקו מחשבות ה', ואין כח בדעת האדם להבינם. וכן אחרים אמרו הנה צאן יש לו. כי רבקה אמרה לו "לך נא אל הצאן". וייתכן שנשאר לו מקנה מעט. גם נכון הוא להיות כי "לך נא אל הצאן" - אל מקום הצאן, שהן נמכרות.
Eisov scorned the birthright. He saw that his father had become poor in his old age and that there was little for him to inherit.
ד"ה ויבז: "בז לדבר ייחבל לו" (משלי י"ג י"ג). אבל כבר אמר הטעם שבעבורו נאות למכירה, מפני שהיה הולך למות בצודו החיות, וקרוב הוא שימות בחיי אביו, ואין לבכורה שום מעלה רק אחרי האב, ומה תועיל לו הבכורה. ואמר "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז" - כי אחר שאכל ושתה, חזר השדה אל צידו, וזו סיבת ביזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים, רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם, ולא יחושו ליום מחר. ורבי אברהם משתבש בכאן מאוד, שאמר כי בזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו, בא לידי עוני בזקוניו. והעד, שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צידו, ואילו היה לחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו, לא מכר את בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים, מה טעם יאמר אליו "הביאה לי ציד". ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות, ולא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך, שאמר (להלן כ"ח כ') "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". למה לא שלחה לו הון, והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר (להלן כ"ו י"ג) "ויגדל האיש", קודם זקנתו. ועיורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו, למה חיסר ה' ממון ליצחק. אולי יודיעונו למה חסר מאור עיניו, ואל ידחונו בקנה של דרש, כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש כי עמקו מחשבות ה' ואין כח באדם להבינם. כל אלו דבריו. ואני תמה מי עיור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם העניין הזה, ומפני זה בזה את הבכורה, כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים, כאשר יספר הכתוב, ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים, עד כי גדל מאוד ויקנאו בו שרי פלשתים, ואחרי כן חזר לעניו והתאוה לציד בנו והמטעמים, ואין אלו רק דברי שחוק. ועוד, כי הכתוב אמר (לעיל כ"ה י"א) "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו", והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד, ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני, ואחרי כן (להלן כ"ו ג') "ואהיה עמך ואברכך", העשיר והעני אחרי כן. ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעניין העושר, אין זה באותם שנתברכו מפי הקדוש ברוך הוא, כי "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" (משלי י' כ"ב). אבל היו האבות כלם כמלכים, ומלכי גוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית, וכתוב (להלן כ"ו ל"א) "ויישבעו איש לאחיו", ואם היה יצחק רע המזל מאבד נכסי אביו, איכה אמרו "ראוֹ ראינו כי היה ה' עמך" (שם כ"ח), וכבר היה בעוכריו. אבל ביזוי הבכורה לעשו לאכזריות לבו. וייתכן כי פי השנים בבכורה ממשפטי התורה לא היה כן לפנים, רק לנחול מעלת האב ושררתו, שיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו. ולכן היה אומר ליצחק: אני בנך בכורך (להלן כ"ז ל"ב), לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך, וכן כי זה הבכור שים ימינך על ראשו (להלן מ"ח י"ח), להקדימו בברכה, ואולי היה נוטל גם בנחלה יותר מעט, כי דין פי שנים מחידוש משפט התורה. והציד אשר היה בפיו, כן יעשו השרים והמלכים, בוחרים בציד מכל מאכל, וכל העמים יובילו מהם שי למורא. והיה עשו מחניף את אביו להביא כל צידו אל פיו לאכול ממנו כרצונו תמיד. ואהבת האב לבנו הבכור קלה להביא. ומה שאמר לברך אותו אחר עשות לו המטעמים, איננו שכר האכילה ושוחד בהם, אבל רצה ליהנות ממנו שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה, ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם. או שהיה יודע בנפשו כי אחר האכילה היתה מתענגת ושמחה ויחול עליה רוח הקודש, כעניין "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" (מלכים ב' ג' ט"ו). ולא נתנו ביד יעקב הון, כי בורח היה, ובלא ידיעת אחיו יצא מן הארץ לבדו, ואילו נתנו לו הון ועבדים וגמלים, היו מוסיפים בו קנאה לארוב לו ולהרגו. ורבותינו אמרו (בראשית רבה ס"ח ב') שגזלוהו ממנו: ומי אמר לו שלא היו ליעקב בגדים חמודות, שש ומשי ורקמה, אבל הכתוב אמר כי עשו בלכתו השדה לצוד היה מחליפם בבגדי הציד, ומפני שיצחק ממשש תמיד בבנו ובבגדיו הלבישה אותם את יעקב פן יכירנו בהם, והלוא אתה רואה שעשה כן "וירח את ריח בגדיו" (להלן כ"ז כ"ז), כי היה משים אותם בתוך נרד וכרכום, כעניין שכתוב (תהלים מ"ה ט') "מור ואהלות קציעות כל בגדותיך", והיו הבשמים צומחים בארץ ישראל. ועל כן אמר "כריח שדה", כי בעבור היותו איש שדה הריחו בגדיו מהם. או ריח ציצי האילנות, כמו שאמרו רבותינו (תענית כ"ט ב') כריח השדה של תפוחים: והשאלה על מאור עיניו שאלת עיורי לב, כי אם היתה סיבה מאת ה', הנה היא כדי שיברך את יעקב, והוא סיפור הכתוב (להלן כ"ז א') "ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשו". ועל דרך הפשט איננו רק עניין הזקנה, וטעמו "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו", בזקנתו קרא את עשו, והנה ביעקב (להלן מ"ח י') "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות", וכתוב באחיה השילוני (מלכים א' י"ד ד') "כי קמו עיניו משיבו", ויספר במשה רבינו פלא (דברים ל"ד ז') "לא כהתה עינו".
ד"ה ועשה לי מטעמים: רצה במטעמים, כדי שיתעסק בכיבוד אב, ובזה תיפול עליו הברכה, כי גם שלא הכיר בגודל רשעו של עשו, מכל מקום לא חשב אותו לראוי שתחול עליו אותה הברכה שהיה בלבו לברכו. ולכן כשבירך יעקב אחר כך, שידע בו שהוא ראוי לברכה, לא שאל מטעמים ולא ביקש דבר ובירכו תיכף באמרו "ואל שדי יברך אותך".
Made it into a tasty dish. Yitzchok knew that Eisov was not worthy of the blessing that he wished to confer upon him. For this reason he instructed him to perform an act of honor towards him to give him merit. By contrast when he blessed Yaakov (28:3) he knew that he needed no additional merit.
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה גשה נא ואמושך: אמר יצחק בלבו: אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר (פסוק כ') "כי הקרה ה' אלוהיך".
גשה נא ואמשך STEP NEAR, I PRAY THEE, THAT I MAY FEEL THEE — Isaac said to himself, “It is not Esau’s way to mention the name of God so readily, and this one says, “Because the Lord thy God caused it thus to happen to me! קול יעקב (Genesis Rabbah 65:19).
מה קשה לו? – ולמה לא תירצו כפשוטו, כמו שתירץ קושי זה הרמב"ן:
ד"ה גשה נא: לשון רש"י, אמר בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו. וכן בבראשית רבה. ואני תמה, כי לא היה עשו רשע בעיני אביו, ואולי היה חושב בלבו כי בעבור היותו איש שדה ולבו על הציד, איננו מזכיר שם שמים מפחדו שלא יזכירנו במקום שאינו טהור ומבלי כוונה, ונחשב לו זה בעיני אביו ליראת שמים. ועל דרך הפשט יהיה זה בעבור טביעות הקול.
ד"ה גשה נא: לשון רש"י, אמר בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו. וכן בבראשית רבה. ואני תמה, כי לא היה עשו רשע בעיני אביו, ואולי היה חושב בלבו כי בעבור היותו איש שדה ולבו על הציד, איננו מזכיר שם שמים מפחדו שלא יזכירנו במקום שאינו טהור ומבלי כוונה, ונחשב לו זה בעיני אביו ליראת שמים. ועל דרך הפשט יהיה זה בעבור טביעות הקול.
ד"ה ויחרד: כתרגומו ותוה לשון תימה. ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו.
ויחרד [AND ISAAC] TREMBLED — Explain it as the Targum renders it ותוה, which means he was perplexed. The Midrashic explanation (Midrash Tanchuma, Toldot 11) is that he saw Gehinnom opening beneath him (Esau).
*
למה לא רצה לפרשו כמשמעו מלשון פחד?
ד"ה מתנחם: ניחם על האחוה לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך. ומדרש אגדה: כבר אתה מת בעיניו, ושתה עליך כוס של תנחומים. ולפי פשוטו לשון תנחומים, מתנחם הוא על הברכות בהריגתך.
מתנחם לך DOTH COMFORT HIMSELF CONCERNING THEE — He regrets the brotherly relationship existing between you, harbouring thoughts other than those of brotherhood, to estrange himself from you and to kill you. The Midrashic explanation (Genesis Rabbah 67:9) is: In his eyes you are already regarded as dead and he has drunk for you (i. e. because he regards you as dead) the cup of consolation (which it was customary for near relatives of the deceased to drink). But according to the real meaning the word signifies “comforting” — he will comfort himself for the loss of the blessings by killing you.
מה בין שלושת פירושיו?
ויינחם ה': נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאילו היה מן העליונים היה ממרידן.
וינחם ה' כי עשה AND THE LORD REPENTED THAT HE HAD MADE — (The first word is connected with that which means “comfort”) It was a consolation to Him that He had created man on earth, for had he been one of the heavenly beings he would have incited them also to rebel against God (Genesis Rabbah 27:4).
ד"ה גם שניכם: אם יקום עליך ואתה תהרגנו, יעמדו בניו ויהרגוך, ורוח הקודש נזרקה בה ונתנבאה שביום אחד ימותו, כמו שמפורש בפרק המקנא לאשתו (סוטה י"ג א').
גם שניכם OF YOU BOTH — If he attacks you and you kill him his children will rise and kill you. The Holy Spirit poured itself forth upon her and she prophesied (had a presage) that they would both die on one day just as it is stated in the Chapter המקנה לאשתו (Sotah 13a).
מה קשה לו?
ד"ה גם שניכם: אם יהרוג אותך, גם הוא ייהרג על ידי גואלי הדם.
גם שניכם, if he will kill you he in turn will be executed by the blood avengers.
ואיך אפשר לתרץ קושי זה בדרך אחרת?
| ד. "ויצעק צעקה גדולה ומרה" |
"וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה"
When Esau heard the words of his father, he cried with an exceeding great and bitter cry, and said unto his father: ‘Bless me, even me also, O my father.’
רש"י, לתהלים פרק ו':
ד"ה האכלתָּם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש: ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו, שנאמר בו (בראשית כ"ז) "ויצעק צעקה" – הרי אחת, "גדולה" – הרי שתיים, "ומרה" – הרי שלוש...
ד"ה האכלתָּם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש: ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו, שנאמר בו (בראשית כ"ז) "ויצעק צעקה" – הרי אחת, "גדולה" – הרי שתיים, "ומרה" – הרי שלוש...
מה הרעיון הכלול בדברי רבותינו?
| ה. ברכת עשו |
"הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ"
And Isaac his father answered and said unto him: Behold, of the fat places of the earth shall be thy dwelling, And of the dew of heaven from above;
למה התחיל יצחק את ברכת עשו ב"הנה" (ולא התחיל כן את ברכת יעקב בפרק כ"ח)?
ד"ה הנה משמני: טעם 'הנה' לאמר הנה אוכל לתת לך משמני הארץ ומטל השמים, כי לשניכם יספיק שיהיה משמני הארץ וטל השמים, אבל בעניין הממשלה, שלו תהיה ולו תעבוד. ולא נתן לו גם כן רב דגן ותירוש כאחיו, כי רצה לכבד המבורך ראשונה עליו. ואחרי כן אמר ליעקב "ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגוריך" (להלן כ"ח ד'), להיות לו רוב הדגן והתירוש בארץ כנען מתנת אברהם, ולעשו יהיה הטל ומשמני הארץ בארץ אחרת.
ד"ה הנה משמני: בזה אוכל לברכך שיהיה מושבך בארץ שמנה עם איזה שעבוד לאחיך ומטל השמים מעל.
הנה משמני הארץ יהיה מושבך, I am able to bless you, assuring you that you and your descendants will reside in fruitful areas of the earth, even if they will be marginally subservient to your brother.
**
2. רוב מפרשי הגויים – כעתיקים, כחוקרים החדשים – ורבים מתרגומיהם – וביניהם תרגום לוסר, פירשו "מן" של "משמני" לשון שלילה והתרחקות כלומר: רחוק משמני הארץ יהיה מושבך (והתמיהה על תרגום בובר-רוזנצוויג שתרגמו אף הם כך, בניגוד לכל מפרשינו). הסבר, מה הניעם לפרש כך? התדע לסתור דבריהם מתוך המשך הדברים ומתוך הניקוד?
ד"ה ופרקת: ...ויש בברכתו כמה שאלות קשות: אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך? והשיבו נבוני הדור כי ה' אמר לו כשבא יעקב: ברך את זה. ואילו היה כן, היה אומר יצחק לעשו: ה' ציוני. ועוד, למה בירך לעשו בעבור שבכה? ואחרים אמרו כי לא היה יצחק נביא, וברכתו לא נתקיימה. גם אלה טעו כי הכתוב אמר "וירא ה' אליו" (לעיל כ"ו ב' וכ"ד). גם אמר דוד "ובנביאי אל תרעו" (דברי הימים א' ט"ז כ"ב). ואחרים אמרו: מה תועלת יש בדברים, אחרי שהייתה מחשבתו על עשו? והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר: "הקול קול יעקב" ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו היו שניהם. ויש אומרים: איך אמר ה' "ורב יעבוד צעיר"? גם כן אמר יצחק: "ואת אחיך תעבוד". והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". והנה שכח "וישתחו ארצה שבע פעמים" (להלן ל"ג ג'). והנכון בעיני, שברכת הנביא כעין תפילה היא, וה' שמע תפילתו. כי עיקר זאת הברכה על זרעם. וישנים שלא הקיצו משנת האיולת יחשבו כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר רק אדום היה תחת יד יהודה. וכן כתוב "ויפשע אדום מתחת יד יהודה", גם יואב הכרית כל זכר באדום. ובעבור שהיו תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו. והיו אומרים לבבליים "ערו ערו עד היסוד בה". ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדם מחרף אותם מרעתם. וכן טעם "שישי ושמחי בת אדום". גם כן "אל תשמח לבני יהודה" (עובדיה א' י"ב). גם בימי הורקנוס הזקן שׂמם שומרי ירושלים והכניסם בברית מילה. גם בימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלם, באו גדודי אדום לעזור ליהודה. ורומי שהגלתנו היא מזרע כתים. וכן אמר המתרגם "וצים מיד כתים", והיא מלכות יון בעצמה, כאשר פירשתי בספר דניאל. והיו אנשים מתי מספר שהאמינו באיש ששמוהו אלוה, וכאשר האמינה רומי בימי קוסטנטין שחידש כל הדת ושם על דגלו צורת האיש ההוא. ולא היו בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים מעטים על כן נקראה רומי מלכות אדום. גם כן יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם ישמעאלים. ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאלים, כי אם מתי מעט.
*
3. מה הקושי שרוצה רב סעדיה לתרץ בעזרת פסוק ל"ו ו' וילך אל ארץ?
**
4. כיצד סותר הראב"ע את דבריו? הצדק!
**
5. לשם מה מסביר ראב"ע שאין רומי אדום, ומה עניין הסבר זה לפסוקנו?
**
6. איזה חלק מדבריו אינו מתאים לידיעותינו בהיסטוריה?
| ו. "הגדול" |
למה נקרא עשו בכל פרקנו "הגדול", ולא נקרא "הבכור", ומה חשיבות שינוי זה?