| א. השוואת פסוקים |
השווה:
"אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ
וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה
וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו
וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם
לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ
כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ"
and He said: ‘If thou wilt diligently hearken to the voice of the LORD thy God, and wilt do that which is right in His eyes, and wilt give ear to His commandments, and keep all His statutes, I will put none of the diseases upon thee, which I have put upon the Egyptians; for I am the LORD that healeth thee.’
"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי
וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים
כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ
וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים
וְגוֹי קָדוֹשׁ"
Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples; for all the earth is Mine;
1. מה המשותף לשני הפסוקים, ומה המבדיל ביניהם?
2. החוקר בנו יעקב בפירושו לספר שמות (בכתב-יד) קובע שרעיון היסוד של פסוקנו דומה ביותר לרעיון שבמזמור תהלים ע"ג פסוקים כ"ג-כ"ו. הסבר – מה הדמיון?
| ב. "זאת תהיה עבודתי" |
"וּמֹשֶׁה עָלָה"
ומשה עלה AND MOSES WENT UP on the second day of the month (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:3); for all his ascents to the mountain were made early in the morning, as it is stated (Exodus 34:4) “And Moses rose up early in the morning [and went up unto mount Sinai]” (Shabbat 86b).
...יש מפרשים: מעצמו עלה לשאול מפי הקב"ה במה יעבדוהו, לקיימה שאמר לו (שמות ג' י"א) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". והקב"ה אמר לו: "כה תאמר לבית יעקב... אם שמוע תשמעו..." זאת תהיה עבודתי.
ומשה עלה, “and Moses had ascended;” he ascended the Mountain on the second day of the month, i.e. on a Tuesday. He had not done so spontaneously but in response to an invitation by G-d, Who had called to him from the Mountain to address the whole nation, i.e. כה תאמר לבית יעקב וגו', “thus you shall say to the house of Yaakov, etc.”Some commentators believe that Moses did ascend the Mountain without having asked for permission in order to enquire how precisely to serve G-d there. He did so as G-d had told him in Exodus 3,12 in response to his enquiry why the Jews were going to be redeemed long before the 400 years of which G-d had spoken to Avraham in Genesis chapter 15 had been concluded. At that time G-d had told him that the people would accept the Torah at this mountain, and that in anticipation of that they were being redeemed ahead of time, “on credit,” so to speak. Actually, we find that the Israelites offered sacrifices near the Mountain prior to the revelation as reported in chapter 24,46.
1. מהו הקושי (או הקשיים) בפרקנו שרצה לישב?
2. מה רצה הפרשן להבליט במאמרו "זאת תהיה עבודתי"?
| ג. בביאור "אם שמע" וכו' |
"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ"
Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples; for all the earth is Mine;
...ומילת "סגולה" – דבר נכבד ונחמד ולא ימצא אחר כמוהו. וטעם "כי לי כל הארץ" דבק עם "מכל העמים", כמו "כי לי כל עמי הארץ" וזהו (ויקרא ב' כ"ו) "ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי".
ורבי מרינוס אמר, כי פירוש "כי לי כל הארץ" – אף על פי כי שלי כל הארץ. וכמוהו לדעתו (שמות ל"ב ט') "כי עם קשה עורף הוא", (תהילים מ"א ה') "רפאה נפשי כי חטאתי לך".
א. מה הקושי בפסוקנו שאותו רצו לישב גם ראב"ע וגם ר' מרינוס?
**
ב. יש הבדל רעיוני בתפישת פסוקנו, אם נפרש אותו כראב"ע או אם נפרש אותו כ' מרינוס (=ר' יונה אבן ג'נאח). מהו ההבדל?
ג. לאיזו משתי התפישות יש להביא סעד מדברים י' י"ג-י"ד?
**
ד. במה דומה הקושי בשמות ל"ב ט' לקושי שבפסוקנו, ואיך נוכל ליישבו אם לא נקבל את פירושו של ר' מורינוס ונפרש גם את הפסוק ההוא כפי שפירש ראב"ע את פסוקנו כאן?
...וטעמו, אם תשמעו בקולי ותשמרו בריתי ותהיו בדבקות אהבה עמדי יותר מכל העמים... ובמה ישיג הישראלי לדבקות אהבה אליו? אמר "כי לי כל הארץ", לומר: אם ייחד כל חומריותו אליו יתברך שבהיותו עוסק בענינים המוכרחים לחומריות לא יכוון להנאת גופו כי אם לקיים רצון הבורא יתברך אשר ציוה עליו לעסוק בפעולה זו... ובזה ראיה לאיש המעלה שהוא איש סגולה, כלומר איש הדבוק באהבת השם באמת. מילת "כי" לביאור משפט הקדום כמו (בראשית י"ד) "וישמע אברהם כי נשבה אחיו" – השביה פעולת השמיעה ("דאס") כן כאן מילת "כי" לבאר איכות הסגולה.
במה סוטה בעל הכתב והקבלה בפירושו מתפישת הפסוק ע"י רוב המפרשים (גם משני הפירושים דלעיל), ומה המריצו לפרש כך? (שים לב: יש כאן סטיה גם בתפישה התחבירית, גם בפירוש המילים).
| ד. "וישב משה - ויגד משה" |
"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם... וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'"
And all the people answered together, and said: ‘All that the LORD hath spoken we will do.’ And Moses reported the words of the people unto the LORD.
אחר שאמר "וישב משה" מה טעם לומר "ויגד משה את דברי העם אל ה'"? דע כי פסוקים רבים בתורה שהיו ראויים להיותם מוקדמים, והנה פירושם וכבר היה כך וכך. כמו (בראשית ב' ז') "וייצר ה' א-לוהים" – וכבר יצר. (בראשית ב' ט') "ויצמח ה' א-לוהים" וכבר הצמיח; (בראשית כ"ד כ"ג): "ויאמר בת מי את?" וכבר אמר. וכן כתוב (בראשית כ"ד מ"ז) "ואשאל אותה ואומר..." ואחר כך "ואשים הנזם על אפה"; וכן (בראשית כ"ד ס"ה) "ותאמר אל העבד: מי האיש הלזה" וכבר אמרה אל העבד, או (פסוק ס"ד) "ותפול מעל הגמל" ואין צורך להאריך. והנה זה הדבר מפורש בדברי משה, כאשר אפרש.
דע, כי מצרים והודו הם מבני חם, ואלה סומכין על אלה, ואנשי הודו אינם אוכלין בשר, וכך היו עושים המצרים, ולא נשתנו מזה המנהג, (רק כעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו). וחכמי הודו נותנין ראיות כפי מחשבתם, כי לא יתכן שידבר ה' עם אדם וחי, וישראל היו במצרים והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת, והיתה נבואת משה בספק אצלם.
ואין טענה ממילת (שמות י"ד ל"א) "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – כי כתוב "וירא ישראל" ולא "כל ישראל", ואפילו אם היה כתוב "כל ישראל" ידבר על הרוב כמשפט הלשון, כמו (שמות ט' ו') "וימת כל מקנה מצרים" . ואחר כן כתוב (ט' י"ט) "שלח העז את מקנך".
והיה טעם (י"ט, ט') "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" תשובה על דברי משה, שהגיד לו כן.
ד"ה וישב משה את דברי העם אל ה': ששב לפניו אל ההר עם מענה העם. והנה הכל גלוי לפניו ולא שאלו: מה ענה לך העם הזה? ובענין שכתוב (דברים ה' כ"ה) "וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי" ובבואו לפניו, אמר ה' יתברך (פסוק ט') "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". ואז הגיד לפניו ואמר: "רבונו של עולם! בניך מאמינים הם ומקבלים עליהם כל אשר תדבר". וכן (במדבר י"ג כ"ו): "וישיבו אותם דבר ויראום את פרי הארץ", שובם עליהם עם הדברים שראו, כי אח"כ אמר "ויספרו לו ויאמרו". ואין צורך לדברי ר' אברהם (הראב"ע) בזה.
ר' יוסף אבן כספי:
ויגד משה את דברי העם אל ה': בזה נבהל החכם אבן עזרא, בראותו "וישב משה" ואחר "ויגד משה" בזולת ירידה שניה. ואני תמה, איך נפלא מאשר נראה תמיד פעמים אין מספר להם, עד שאין ראוי להביא חברים, מצורף שזה גם סבור דברינו בלשון רומי, כי נשוב לזכור שנית דבר מה להצעה למה שירצה לומר, כל שכן בהיותם סיבה הכרחית. וזה כי בעבור שנפסקו דברי משה אחר "וישב" (פסוק ח') במאמר ה' (פסוק ט') "הנה אנכי"... שב לומר "ויגד משה", לפי זאת ההגדה סיבה עצמית למה שכתוב אחריו (פסוק י'): "ויאמר ה' אל משה: לך אל העם וקדשתם", וזה כאילו אמר: ובעבור שהגיד משה את דברי העם אל ה', רצוני מה שנתרצו ואמרו: "נעשה!", לכן אמר אז ה' למשה שיקדשם, כי אי אפשר לכופם! ואם (- ואילו) מאנו, לא אמר ה' זה. והנה זה מעט בפרשת "ויהי בשלח" כמו זה: כתוב (י"ד ח') "וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה" ואחריו (פסוק ט') "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם". וזה לצרף ולסמוך העילה עם העלול! רצוני, כי הרדיפה סיבה להשגה, ורבים כן אין מספר.
ויגד משה את דברי העם אל ה': בזה נבהל החכם אבן עזרא, בראותו "וישב משה" ואחר "ויגד משה" בזולת ירידה שניה. ואני תמה, איך נפלא מאשר נראה תמיד פעמים אין מספר להם, עד שאין ראוי להביא חברים, מצורף שזה גם סבור דברינו בלשון רומי, כי נשוב לזכור שנית דבר מה להצעה למה שירצה לומר, כל שכן בהיותם סיבה הכרחית. וזה כי בעבור שנפסקו דברי משה אחר "וישב" (פסוק ח') במאמר ה' (פסוק ט') "הנה אנכי"... שב לומר "ויגד משה", לפי זאת ההגדה סיבה עצמית למה שכתוב אחריו (פסוק י'): "ויאמר ה' אל משה: לך אל העם וקדשתם", וזה כאילו אמר: ובעבור שהגיד משה את דברי העם אל ה', רצוני מה שנתרצו ואמרו: "נעשה!", לכן אמר אז ה' למשה שיקדשם, כי אי אפשר לכופם! ואם (- ואילו) מאנו, לא אמר ה' זה. והנה זה מעט בפרשת "ויהי בשלח" כמו זה: כתוב (י"ד ח') "וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה" ואחריו (פסוק ט') "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם". וזה לצרף ולסמוך העילה עם העלול! רצוני, כי הרדיפה סיבה להשגה, ורבים כן אין מספר.
1. מה הקושי (או הקשיים) העומד בפני הפרשנים?
*
2. מה ההבדל בין שלשתם ביישוב הקושי העיקרי?
3. מה רצה הראב"ע להוכיח בעזרת הפסוקים מבראשית כ"ד?
*
4. הראב"ע רואה אפשרות של סתירה לפירושו משמות י"ד ל"א.
מהי הסתירה, וכיצד הוא מיישב אותה ודוחה כל טענה נגדו מן הפסוק ההוא?
מהי הסתירה, וכיצד הוא מיישב אותה ודוחה כל טענה נגדו מן הפסוק ההוא?
*
5. מה רצה להוכיח ע"י שמות ט' ו'; ט', י"ט?
**
6. מהי חולשת פירושו?
**
7. מהי הראיה מלשון הפסוק שאפשר להביא לדעתו של הרמב"ן?
*
8. במה עולה פירושו על פירוש הראב"ע?
9. הסבר את המקומות המסומנים בקו בדברי אבן כספי!
10. מה הדמיון לפסוקנו משמות י"ד ח'-ט', ובמה בכ"ז אינו דומה (גם לדעת אבן כספי "זה מעט בפרשת בשלח")?