| א. חוקי מצרים |
בעל עקדת יצחק, שואל:
למה הוזכר בכאן כל זה הענין מחוק החמשית (פסוק כ"ד) והעברת העם לערים (כ"א) וחוק הכהנים מאת פרעה (כ"ב), כי כל זה יאות להכתב בספרי נימוסי פרעה, לא בתורה האלוקית.
למה הוזכר בכאן כל זה הענין מחוק החמשית (פסוק כ"ד) והעברת העם לערים (כ"א) וחוק הכהנים מאת פרעה (כ"ב), כי כל זה יאות להכתב בספרי נימוסי פרעה, לא בתורה האלוקית.
וזו אחת מתשובות אברבנאל:
שממה שראו ישראל את המצרים מקבלים על עצמם עול החמשית ממה שיוציאו מאדמתם, ושהיה חוק הכוהנים שמור והם חפשים מעול מלכות ואוכלים מנת המלך דבר יום ביומו, לא ירע בעיניהם כשיצוה ה' לתת המעשר ללויים ומעשר שני לעניים והיות כוהני ה' אוכלים את מתנות הכהונה תמיד.
שממה שראו ישראל את המצרים מקבלים על עצמם עול החמשית ממה שיוציאו מאדמתם, ושהיה חוק הכוהנים שמור והם חפשים מעול מלכות ואוכלים מנת המלך דבר יום ביומו, לא ירע בעיניהם כשיצוה ה' לתת המעשר ללויים ומעשר שני לעניים והיות כוהני ה' אוכלים את מתנות הכהונה תמיד.
ד"ה רק אדמת הכוהנים לבדם לא היתה לפרעה: חזר ואמר זה אולי כדי שיתרשם הענין יותר בלב ישראל ולא ירע בעיניהם רוב מתנות כהונה.
*
1. מהי חולשת תשובתם?
נסה לענות תשובה אחרת לשאלת בעל העקדה.
השתמש בתשובתך בהשוואת הפסוקים:
| בראשית מ"ז כ"ב "רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם" | במדבר י"ח כ"ד "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה" דברים י' ח'-ט' "בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ... עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ" |
| ב. יושרו של יוסף |
"וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה"
And Joseph gathered up all the money that was found in the land of Egypt, and in the land of Canaan, for the corn which they bought; and Joseph brought the money into Pharaoh’s house.
ד"ה וילקט יוסף: סיפר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף בחכמה בתבונה ובדעת וכי היה איש אמונים, שהביא כל הכסף בית פרעה ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה, גם הגופות, ומצא בזה חן בעיני העם, כי השם הוא המצליח את יראיו.
1. מהי השאלה הכללית שרצה הרמב"ן לישב כאן?
**
2. היכן מצינו עוד בחומש בראשית שהרמב"ן מישב תמיהה מעין זו?
3. מהיכן למד שמצא יוסף בתקנותיו חן בעיני העם?
ר' יוסף אבן כספי
, טירת כסף:
רמב"ן:
וסיפר "וילקט יוסף את כל הכסף" ושינה לשונו בענין הבאתו אל פרעה ואמר "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה", להורותינו כי בדין היה לקחת לו ממנו שכר ביטולו.
וסיפר "וילקט יוסף את כל הכסף" ושינה לשונו בענין הבאתו אל פרעה ואמר "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה", להורותינו כי בדין היה לקחת לו ממנו שכר ביטולו.
ר' יוסף אבן כספי, מצרף לכסף:
אמנם אחרי זה כתוב "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה", להגיד צדקת הצדיק, כי על כל פנים ראוי לו שיקח הוצאותיו ואגר בטלה, וחי ה' כן עשיתי אני אילו הייתי שם.
אמנם אחרי זה כתוב "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה", להגיד צדקת הצדיק, כי על כל פנים ראוי לו שיקח הוצאותיו ואגר בטלה, וחי ה' כן עשיתי אני אילו הייתי שם.
4. מהי הפליאה שעמד עליה אבן כספי בשני פירושיו?
5. היש סתירה בין שני פירושיו?
6. האם מסכים הוא עם דעת הרמב"ן או שונה ממנו?
| ג. הסכם מכירת הקרקע לפרעה (1) |
"קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ"
Wherefore should we die before thine eyes, both we and our land? buy us and our land for bread, and we and our land will be bondmen unto Pharaoh; and give us seed, that we may live, and not die, and that the land be not desolate.’
הנה אמרו לו, שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה וכן אמר (מ"ז כ"ג): "הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה", אבל אמר (מ"ז כ'): "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה, כי מכרו מצרים איש שדהו", ולא אמר שיקנה גופם, רק האדמה.
והטעם, כי הם אמרו לו, שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו, והוא לא רצה רק לקנות את האדמה, והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם ויהיו בה אריסי בית אבות לפרעה; ואחרי כן אמר להם "הן קניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה", לא לעבדים, כאשר אמרתם לי, רק עם האדמה תהיו לו.
והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות ואתם החמשית, אבל אני אתחסד עמכם, שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס. אבל תהיו קנויים לו, שלא תוכלו לעזוב את השדות, וזה טעם מה שנדרו לו "והאדמה לא תשם", שלא תשם לעולם.
ולכך אמרו לו (כ"ה): "נמצא חן בעיני אדוני", שהקלת עלינו ליטול ארבע הידות, שנוכל לחיות בהם "והיינו עבדים לפרעה", כאשר נדרנו, שנעבוד את האדמה לרצונו.
1. מה הקושי בכתוב שרצה הרמב"ן לישב?
2. מה האופייני בתקנות יוסף לדעת הרמב"ן?
3. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
| ד. הסכם מכירת הקרקע לפרעה (2) |
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף... הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה"
Then Joseph said unto the people: ‘Behold, I have bought you this day and your land for Pharaoh. Lo, here is seed for you, and ye shall sow the land.
האדמה קנה לחלוטין אבל אותם בעצמם לא קנה באמת, רק היום, באשר אין לכם מאומה במה להתפרנס, הרי קנויים אתם לשעה זו לקבל ממני זרע.
*
1. מה התמיהה שרצה לישב?
2. האם מסכים הוא עם דעת הרמב"ן דלעיל או חולק הוא על דעתו?
| ה. מדברי אגדה |
"רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה"
Only the land of the priests bought he not, for the priests had a portion from Pharaoh, and did eat their portion which Pharaoh gave them; wherefore they sold not their land.
מדרש הגדול (על פי "תורה שלמה" להרב כשר, כרך ז' פרק מ"ז סימן נ"ז):
באותה שעה עמדו המצרים והבריחו עצמן אצל הכומרים, לאמור "כוהנים אנחנו"! מה עשה יוסף הצדיק? נכנס לבתי האריכות (כנראה צ"ל "הארכיון") והוציא הטמסין שלהם (=מלשון יווני "טומוס" = רשימת שמות) שפלוני ממשפחת פלוני ופלוני ממשפחת פלוני, והיה יודען וכותב לכל אחד ואחד בטובתו, לכך נאמר "רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה".
באותה שעה עמדו המצרים והבריחו עצמן אצל הכומרים, לאמור "כוהנים אנחנו"! מה עשה יוסף הצדיק? נכנס לבתי האריכות (כנראה צ"ל "הארכיון") והוציא הטמסין שלהם (=מלשון יווני "טומוס" = רשימת שמות) שפלוני ממשפחת פלוני ופלוני ממשפחת פלוני, והיה יודען וכותב לכל אחד ואחד בטובתו, לכך נאמר "רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה".
1. מהי התמיהה בפרקנו שרצה לישב, ועל סמך איזה רמז בכתוב דרש הדרשן מה שדרש?
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ"
And Israel dwelt in the land of Egypt, in the land of Goshen; and they got them possessions therein, and were fruitful, and multiplied exceedingly.
(במדבר כ"ה) "וישב ישראל בשטים". אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר "וישב" אינו אלא לשון צער, שנאמר "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות"; (בראשית ל"ז) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו... ויבא יוסף את דבתם רעה"; (בראשית מ"ז) "וישב ישראל בארץ מצרים... ויקרבו ימי ישראל למות"; (מלכים א' ד') "וישב יהודה וישראל בטח איש תחת גפנו... ויקם ה' שטן לשלמה".
Rabbi Yoḥanan says: Everywhere that it is stated: And he dwelt, it is nothing other than an expression of pain, of an impending calamity, as it is stated: “And Israel dwelt in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Moab” (Numbers 25:1). It is stated: “And Jacob dwelt in the land where his father had sojourned in the land of Canaan” (Genesis 37:1), and it is stated thereafter: “And Joseph brought evil report of them to his father” (Genesis 37:2), which led to the sale of Joseph. And it is stated: “And Israel dwelt in the land of Egypt in the land of Goshen” (Genesis 47:27), and it is stated thereafter: “And the time drew near that Israel was to die” (Genesis 47:29). It is stated: “And Judah and Israel dwelt safely, every man under his vine and under his fig tree” (I Kings 5:5), and it is stated thereafter: “And the Lord raised up an adversary to Solomon, Hadad the Edomite; he was of the king’s seed in Edom” (I Kings 11:14).
**
2. הסבר מהו הרעיון בדברי ר' יוחנן אלה, הלא לכאורה מילת "וישב" משמש לשון ישיבה בשלווה ובטח (כן מקשה בעל "עיון יעקב" – פירוש על עין יעקב).*
3. מה צער יש כאן בפסוקנו? (והלא "ויקרבו ימי ישראל למות" אינו אלא דבר שבטבע!)
* ועיין רש"י ל"ז ב' "בקש יעקב לישב...".