פרשת וישלח תש"כ - לקראת פגישת יעקב ועשו
א. תפישת התנהגותו של עשו
"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"
And the messengers returned to Jacob, saying: ‘We came to thy brother Esau, and moreover he cometh to meet thee, and four hundred men with him.’
באנו אל אחיך אל עשו: ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם: הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו: לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן (שמות ד' י"ד) "גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו".
WE CAME TO YOUR BROTHER, ESAV. and you have found favor in his eyes, as you said. AND NOW he, out of his joy in your approach and his love for you IS COMING TO MEET YOU AND 400 MEN WITH HIM out of respect for you, and this is the plain sense. Similarly (Ex. 4:14), "EVEN NOW HE IS SETTING OUT TO MEET YOU, AND HE WILL BE HAPPY TO SEE YOU."
רשב"ם:
ויירא יעקב: בלבו, שאף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוון – הוא לא האמין, שמחשבת עשו לטובה.
וישובו המלאכים אל יעקב לאמור: השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה, כי אין צורך.
וטעם וגם הולך לקראתך: לאמור: כאשר אתה הולך לקראתו גם הוא הולך לקראתך ומהר תפגשו זה בזה.
ויירא יעקב מאד: בעבור שאמרו לו, כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים, ארבע מאות איש, היה ירא לנפשו מאד, כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי. והנראה בעיני בענין הזה, כי עשו לא קיבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו, כי לא נתן להם רשות שיבואו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם: מה שלום אחי, ומה עניינו וענין ביתו ובניו, וקראו לו בשלומי, ואמרו לו כי אני הולך לראותו. והם היו מגידים כן ליעקב. והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו. אבל עברתו שמורה בלבו (המליצה שאולה מעמוס א' י"א) ולעשות לו רעה (בהוצאת אייזנשטיין ניו יורק תשי"ט: "ולעשות לו תועה" מלשון הכתוב נחמיה ד' ב') היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב. וזה טעם "וגם", כי אמרו: באנו אל אחיך, אל עשו, ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דבר שלום וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו, "ויירא יעקב מאד ויצר לו". וכך אמרו רבותינו, כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו: "באנו אל אחיך אל עשו", אתה נוהג בו כאח והוא נוהג בך כעשו. אבל בסוף, כאשר ראה את הכבוד שעשה לו יעקב ואשר הפיל עצמו לפניו, שהשתחוה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו וחשב כי הוא מודה בבכורתו וגדולתו עליו, כאשר פירשתי *, ויתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה, לכל אשר יחפוץ יטה אותם.
*
1. מה ההבדל בין רשב"ם לרמב"ן בתפישת התנהגותו של עשו?
2. מהי ראייתו של הרשב"ם משמות ד' י"ד?
3. מהם נימוקיו של הרשב"ם לפירושו (מצד הלשון והעניין)?
4. מה ההבדל בין שני פירושי הרמב"ן?
5. מה פירוש דברי הרמב"ן במילים "ואין צורך" בפירושו הראשון? הרמב"ן הולך בשיטה זו של "ואין צורך" בכמה מקומות במקרא.
עיין בראשית מ"ב ל"ד ד"ה ואת הארץ תסחרו.
הידועים לך עוד מקומות במקרא ששם מישב הרמב"ן קושי בדרך זו?
6. למה מפרש הרמב"ן את המלים "ויירא.. ויצר לו" פעמיים בשתי דרכים?
* כוונת הרמב"ן כאן לפירושו לפסוק ה':
ד"ה כה תאמרו לאדוני עשיו כה אמר עבדך יעקב: ...ודע כי הכבוד הזה שהיה יעקב עושה לאחיו בפחדתו לומר "אדוני" ו"עבדך", בעבור כי המנהג בצעיר לתת מעלה וכבוד אל הבכור, כאילו הוא אביו, כאשר רמזה לנו התורה "אח" – לרבות אחיך הגדול. והנה יעקב לקח בכורתו וברכתו ועשו שוטם אותו עליהם ועתה היה מראה לו, כאילו אין המכירה ההיא אצלו כלום, וכי הוא נוהג בו בכבוד האב, להוציא את המשטמה מלבו.
To my master, Eisov. It is usual for a younger sibling to speak with deference to the first born. Yaakov, however, had purchased the right of the firstborn, which is why Eisov hated him. Therefore he now spoke to him deferentially — as if the sale was meaningless — in the hope of placating him.
ב. ההאבקות
ד"ה והנה גם הוא אחרינו: לפי שרצה יעקב לברוח בלילה דרך אחרת אם לא שעיכבו המלאך, לכך היה מתכוון להטעותו לעשו שלא יפגשהו.
(2) RIGHT BEHIND US. Since Ya'akov wanted to flee that night in a different direction, had the angel not detained him, and thus, he intended to fool Esav so that he would not meet him.
ד"ה ויקם בלילה ההוא: נתכוון לברוח דרך אחרת ולפיכך עבר הנחל בלילה, כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחניים, שעבר יעקב. ובלילה כמו כן (שמואל ב' י"ז כ"א-כ"ד) "ויאמרו אל דוד קומו עברו מהרה את המים... ויקם דוד וכל העם... ויעברו את הירדן עד אור הבוקר עד אחד לא נעצר אשר לא עבר את הירדן... ודוד בא מחנים".
ויקם בלילה ההוא , he crossed the river at night because he intended to change direction to avoid a meeting with Esau. We find that David did something similar when he was fleeing from his son Avshalom at the same location of Machanyim as reported in Samuel II 17,21-24. At that time, coming from the direction of Jerusalem, David crossed the river Jordan, a more formidable river than the Yabbok, a mere tributary of the Jordan which could be crossed relatively easily. [flight by crossing a river, eliminating footprints and wading along the bank before crossing to the other side slows down the pursuers who first have to find in which direction the fugitive continued. Ed.].
ד"ה ויותר יעקב לבדו: כלומר שהעביר כל אשר לו, שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו, ורצה לעבור אחריהם, כי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכוון.
ויותר יעקב לבדו, after he had transferred all his belongings to the other side of the river, so that the only one still to be brought across was he himself. The reason that he wanted to cross only after everyone else had already crossed was that he intended to flee in a different direction so as to avoid a face to face encounter with Esau.
ד"ה ויאבק: מלאך עמו, שלא יוכל לברוח ויראה קיום הבטחתו של הקב"ה, שלא יזיקהו עשו.
ויאבק, an angel engaged him in a physical fight, his purpose being to prevent Yaakov from fleeing. Only in this way could G’d’s promise to Yaakov that Esau would not harm him be fulfilled.
ד"ה כי לא יכול לו: המלאך. ורצה (יעקב) לעבור ולברוח בעל כרחו.
כי לא יכול לו, the angel did not succeed in preventing Yaakov from crossing and fleeing.
ד"ה כי שרית: ומה שלקה יעקב ונצלע, לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח, וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הקב"ה, או ממאנים ללכת, שנענשו: במשה כתיב (שמות ד') "שלח נא ביד תשלח" ויחר אף ה' במשה. ולפי הפשט אף על פי שאמרו חכמים: בכל מקום חרון אף עושה רושם, וכאן מה רושם יש? "הלא אהרן אחיך הלוי..." עתיד היה להיות לוי ואתה כהן. ועכשו הוא יהיה כהן ואתה לוי. אך לפי הפשט לפי שהיה מתעצל ללכת כתוב (שמות ד' כ"ד) "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". וכן ביונה שנבלע במעי הדגה. וכן בבלעם (במדבר כ"ב) "ויחר אף ה' כי הולך הוא" ונעשה חיגר...
And the fact that Ya'akov was struck and made lame is because the Holy One, blessed be He, assured him and [yet] he fled. And we've found the same thing with all those who go on the road contrary to the will of the Holy One, blessed be He, or who refuse to go, that they are punished. With Moshe, it is written (Exod. 4:13), "Send whomever you wish," "And the LORD's anger flared" (v.14) against Moshe. And according to the midrash, even though the Sages said that, in every instance the "flaring of [God's] anger" leaves a physical impression, but here, what such physical impression is there? "There is your brother Aaron the Levite" (v.14) -- _he_ is destined to be the Levi, and _you_ the priest, but now _he_ will be the priest, and _you_ the Levi. However, acording to the straightforward sense, it was because he [Moshe] made excuses from going, it is written (v. 24), "At a night encampment on the way, the LORD encountered him and sought to kill him." And likewise with Yonah -- he was swallowed into the fish's belly. And so with Bil'am -- "But God was incensed at his going" (Num. 22:22), and he was lamed, as it is written (v.25), "squeezed Balaam’s foot " and he walked SHEFI -- with a limp -- V'SHAFU ATZMOTAV "his bones rubbed away" (Job 33:21).
ויבא יעקב שלם: אל עיר ששמה "שלם" כמו (רות א') "ותבואנה בית לחם"... והמפרש "שלם" – שלם בתורתו, שלם בממונו (מדברי חז"ל אשר הביאם רש"י לפסוקנו) טועה הוא לפי הפשט, שאין דרך המקרא לדבר כך. וגם מה צורך? וכי בשביל מיעוט דורון שנתן לעשו הוצרך לכתוב כן?
ויבא יעקב שלם, to the city named Shalem. The construction is similar to ותבאנה בית לחם, “they arrived at Bet Lechem.” (Ruth 1,19)
ד"ה וירא כי לא יכול לו:...והענין, כי המאורע כולו רמז לדורות, שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע את ביצתן. והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה, בדור של ר' יהודה בן בבא וחבריו, כמו שאמרו: אמר ר' חייא בר אבא: אם יאמר לי אדם: "תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה", אני נותן ובלבד שיהרגני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול. ומה היו עושין בדורו של שמד? היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באור ונותנין אותן תחת שחיהן ומשיאין נפשותיהן מהם. ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה, ויותר רע מזה, והכל סבלנו ועבר עלינו, כמו שרמז (ל"ג י"ח) "ויבא יעקב שלם".
1. הסבר במה כל אחד מן הפרשנים מפרש בהתאמה עקבית לדבריו שהובאו בשאלה א?
2. מהו ההבדל העקרוני בין שני הפירושים? נסה להכריע ביניהם עפ"י הכתובים עצמם!
3. כיצד מתבאר לדעת כל אחד מן הפירושים מיקומו של סיפור ההאבקות בין תפילתו והכנותיו של יעקב לבין פגישתו עם עשו?
ג. "ויירא", "ויצר לו"
פסוק ח'
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"
ויירא: שמא יהרג;
ויירא...ויצר HE FEARED GREATLY AND WAS DISTRESSED — He was afraid lest he be killed, and he was distressed that he might have to kill someone (Genesis Rabbah 76:2).
ויצר לו: אם יהרוג הוא את אחרים.
ויירא...ויצר HE FEARED GREATLY AND WAS DISTRESSED — He was afraid lest he be killed, and he was distressed that he might have to kill someone (Genesis Rabbah 76:2).
ויירא ויצר לו: כפל הענין במילים שונות – לרוב יראתו.
ויירא ויצר, the reason why the Torah repeated the emotions Yaakov experienced twice but in different words was to underline how strongly he felt this fear. In Bereshit Rabbah 76,2 these two expressions are described as basically meaning the same thing, the only difference being that the former is intransitive, Yaakov being afraid of being killed, whereas the latter describes a similar fear, but that of having to kill one’s adversary.
ויירא ויצר לו: מזה שנפל פחד בלבבו, מזה הצר לו, כי מזה הבין שרעה נגד פניו.
1. מה קשה להם?
*
2. באר את הרעיון הכלול בדברי רש"י.
**
3. באר את ההבדל העקרוני בין שלושת המפרשים הנ"ל!
4. היכן מצאנו בתנ"ך יחס כזה למלחמה, כמובע בדברי רש"י?