פרשת ויצא תש"כ - יעקב ולבן
א. שאלות כלליות
1. למה כוונו מסדרי הפרשיות בסיימם את פרשת ויצא כפי שסיימוה ולא במילים "וישב לבן למקומו"?
2. בפרק זה (ל"א) מדבר לבן שלוש פעמים. מה האופייני לכל דיבוריו, ומה ההבדל בין שלושת הדיבורים (או: הנאומים)?
ב. שאלות לשון וסגנון
1. פרק זה עשיר בשאלות רטוריות (עד לכריתת הברית). מה תפקידן בפרק?
פעמיים משתמש לבן בנאומיו במילת "עתה".
"וְעַתָּה - הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה"
And now that thou art surely gone, because thou sore longest after thy father’s house, wherefore hast thou stolen my gods?’
"וְעַתָּה - לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה"
And now come, let us make a covenant, I and thou; and let it be for a witness between me and thee.’
מהי הוראת המילה "עתה" בכל אחד משני המקומות?
ג. כל הפוסל במומו פוסל
"הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה"
And Laban said to Jacob: ‘Behold this heap, and behold the pillar, which I have set up betwixt me and thee.
ר' אברהם בן הרמב"ם, (הוצאת ד' ששון לונדון תשי"ח):
ואם תתבונן בסיפור, תמצא כי לבן הוא שבחר לכרות את הברית ולהקים את העדות ואת הסימן עליו, מפני יראתו מיעקב או מצאצאיו, וזה מפני הרמאות שהיה מוצא בלבו, לפי שלא יחשוד בזולתו אלא החשוד. כמו שאמרו חכמים ז"ל, "כל הפוסל פָּסוּל, ובמומו הוא פוסל".
(מאמר זה הוא מקדושין ע' אלא ששם הוא בלשון אחרת).
מה הביא את הפרשן לפרש כך - מה היתה התמיהה שעמדה לפניו?
ד. הוראת המילה "אם"
"אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ"
This heap be witness, and the pillar be witness, that I will not pass over this heap to thee, and that thou shalt not pass over this heap and this pillar unto me, for harm.
הרי "אם" משמש בלשון "אשר" (בראשית כ"ד): "עד אם דברתי דברי", ופירושו עד אשר דברתי דברי.
אם אני THAT I WILL NOT — Here the word אם is used in the sense of אשר “that”, as (Genesis 24:33) “until that (אם) I have spoken my words”.
"אם" זה טעמו במקום שי"ן השימוש, כאלו אמר "שאני", "שאתה", וכן (בראשית כ"ד): "עד אם כלו לשתות".
עד...אם אני, the expression אם אני and אם אתה in this verse must be understood as if the Torah had written שאני and שאתה, “that I,“ “that you.” We find the word אם used in that sense in Genesis 24,19 עד אם כלו לשתות, “until they have finished drinking,” as we pointed out there.
כשאויבים יבואו עליך לרעה, אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה לסייע לך וכן אתה, אם לא תעבור אלי את הגל הזה, אם נצטרך זה לזה.
אם אני לא אעבור עליך, “I will not cross this stonepile with hostile intent against you. Lavan undertakes not to join anyone bent on attacking Yaakov in return for Yaakov’s promise not to do this in the event that he will be attacked.
הרכסים לבקעה:
ויתכן לפי פשוטו כך: אם אני יהיה לי דרך שמה לא אעבור את הגל לרעה. ואם אתה הוא המבקש לעבור, לא תעבור אותו לרעה. והקמץ שתחת "אני" המורה הפסק כאתנחתא קצת סמך לפירוש זה.
1. מהו הקושי בפסוק?
2. כמה דרכים ליישוב הקושי יש לפנינו, ואילו הן?
ה. עמדות אבותינו מול הנכרים
השווה את הפסוקים הבאים: ל"א נ"א-נ"ג יעקב – לבן י"ד י"ח-כ"ג אברהם – מלכי צדק ומלך סדום כ"א כ"ב-כ"ד אברהם – אבימלך מה המשותף בשלושת המקומות בעמדת האב מול הנכרי, בייחוד בתגובתו לדברי הנכרי בדברי שבועתו?
ו. שלושה "אלוהי"
"אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וֵא-לֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱ-לֹהֵי אֲבִיהֶם"
The God of Abraham, and the God of Nahor, the God of their father, judge betwixt us.’ And Jacob swore by the Fear of his father Isaac.
רש"י:
ד"ה אלוהי אברהם: קודש.
רש"י:
ד"ה אלהי נחור: חול.
רש"י:
ד"ה אלהי אביהם: חול.
ד"ה אלהי אברהם ואלהי נחור: עפרא לפומיה! ששיתף יכול עם שאינו יכול.
ד"ה אלהי אביהם: אמר לבן אין לך למאן מה שיחדתי לדייק אלוהי נחור עם אלוהי אברהם, כי אמנם אלוהי נחור היה אלוהיו של תרח שהיה אביהם של אברהם ושל נחור.
אלוהי אביהם, Lavan meant that Yaakov could not take offence at Lavan pairing Nachor’s god and Yaakov’s G’d in a single expression. He had chosen Nachor to underline that Nachor’s god was also the god of Terach, who was the father of both Avraham and Nachor.
באור:
ד"ה אלוהי אביהם: יתכן שהדברים האלה הם מאמר משה רבנו כותב התורה, כלומר שכל אחד מכורתי הברית נשבע באלוהי אביו, ויעקב הוסיף להזכיר בפירוש שהוא נשבע בפחד אביו יצחק ולא באלוהי נחור. ויהיה לפי זה מאמר "אלוהי אביהם" מאמר מוסגר.
*
1. הסבר מה ראה רש"י לסטות כאן ממקורו הרגיל בראשית רבה ששם נאמר "אלוהי אביהם – משמעו קודש וחול", והלך בעקבות מסכת סופרים?
*
2. מה ההבדל בין ספורנו לבין הבאור, ואיזה מהם קרוב יותר לרש"י?
ז. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה והיה לעד: הקב"ה.
והיה לעד means and LET GOD BE FOR A WITNESS.
א. מה קשה לו?
ב. איך אפשר לישב הקושי בדרך אחרת, ולמה לא הלך רש"י בדרך ההיא?
ד"ה לאחיו: הם בניו, שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה.
לאחיו UNTO HIS BRETHREN — really his sons, who were like brothers to him since they were standing by him in trouble and in battle (Genesis Rabbah 74:13).
ד"ה לאחיו: לאוהביו שעם לבן.
מה ראה רש"י לפרש בשני המקומות בפירוש שונה?
ד"ה והמצפה אשר אמר: והמצפה אשר בהר גלעד. ולמה נקרא שמה "מצפה"? לפי שאמר כל אחד מהם לחברו: יצף ה' ביני ובינך אם תעבור את הברית.
והמצפה אשר אמר AND MIZPAH (literally, the Mizpah); BECAUSE HE SAID etc . — The word והמצפה and the Mizpah must refer to some well-known place bearing this name (for there are several places named Mizpah) it refers to the Mizpah which is in Mount Gilead — as it is written (Judges 11:29) “and he passed over Mizpah of Gilead”. Why was it also called Mizpah? Because each of them said to the other, “The Lord watch (יצף) between me and thee that thou shouldst not violate this covenant”.
**
א. פסוק זה נראה חסר נשוא. מהו לדעת רש"י הנשוא?
**
ב. מה ראה רש"י לתת כנושא למילים "אשר אמר" גם את לבן וגם את יעקב? ("אשר אמר כל אחד מהם לחברו")
ח. הגדת העדים קרויה "עד"
"וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד"
And Laban called it Jegar-sahadutha; but Jacob called it Galeed.
הרכסים לבקעה:
ד"ה גל עד: גל העדות. שהרי "עד" זהו העברי של שהדותא וזו "עדות" בלשון חכמים. והעד קרוי בלשון ארמי "סהיד", ובלשון הגמרא "סהדא" ואין "עדות" לשון מקרא אלא לשון חכמים, אבל בעברי גם הגדת העדים קרויה "עד".
הבא ראיה לדבריו האחרונים מפסוק אחר בספר שמות.
ט. ראיית השכינה - למעלה ולכבוד
"וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים"
And Jacob went on his way, and the angels of God met him.
רמב"ן, בראשית י"ח ב':
והנה שלשה אנשים: והנה פירוש הפרשה הזאת: אחרי שאמר (פסוק י"ז) כי בעצם היום הזה נימול אברהם, אמר שנראה אליו ה' בהיותו חולה במילתו, יושב ומתקרר בפתח אהלו מפני חום היום אשר יחלישנו, והזכיר זה להודיע, שלא היה מתכון לנבואה, לא נופל על פניו, ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת באלוני ממרא, להודיע המקום אשר בו נימול וזהו גילוי שכינה אליו למעלה ולכבוד לו, כענין שנאמר במשכן (ויקרא ט' כ"ג) "ויצאו ויברכו את העם, וירא כבוד ה' אל כל העם" – זכו לראיית השכינה; ואין גילוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדבור כלל, אלא גמול במצוה הנעשית כבר ולהודיע כי כבר רצה אלקים את מעשיהם. כענין שנאמר (תהלים י"ז) "אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך". וכן ביעקב אמר (ל"ב ב') "ויפגעו בו מלאכי אלוהים" ואין שם דיבור ולא שחידשו בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון וידע כי מעשיו רצויים. וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה. וכן אמרו חז"ל ביורדי ים (=יוצאי מצרים שנקרע להם ים סוף) שאמרו (שמות ט"ו) "זה א-לי ואנוהו" – "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא" (מכילתא בשלח ג') – זכות להם בעת הנס הגדול, שהאמינו בה' ובמשה עבדו... וזו כוונתם של רבותינו ז"ל שאמרו "לבקר את החולה, שלא היה לדיבור אלא לכבוד לו".
1. מה הקושי המשותף שראה הרמב"ן גם בפסוקנו וגם בי"ח ב'?
2. במה עוזר הפסוק בתהלים י"ז ליישב את הקושי בשני הפסוקים?
3. כיצד מסביר הרמב"ן את ב' של "בהקיץ"?