פרשת יתרו תשי"ב - לאחר מעמד הר סיני
לפסוקים אלה השווה גיליון יתרו תש"ד וצרף דבריו לגיליוננו.
א. "ויעמוד העם מרחוק"
פסוק י"ז
"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק"
ואמנם מה שאמרה התורה "ויעמוד השם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים" לא בא להודיע מצד תחנותם, אלא להגיד שבזה שביקשו ממשה לבלתי שמוע את קול ה', נתרחקו מהמעלה שהיו בה ונשארו בהשגתם מרחוק, בהיות שקודם לכן היו אלוהים קרובים אליהם; ומשה שהיה מרוחק ממקום הכבוד, כי היה בקרב העם, נתקרב אל מקום הכבוד והם נתרחקו ממנו. ... כי מפני שנתרחקו ישראל ממעלתם ועמדו והתמידו באותו ריחוק באמרם "ואל ידבר עמנו אלוהים" וביקשו ממשה "דבר אתה עמנו ונשמעה", רצונם לומר: נשמע ונעשה ככל אשר יצוה ה' אותך, הוצרך משה רבנו לעלות אל ההר לקבל התורה והמצוות.
1. במה סוטה אברבנאל כאן ממשמעות הפסוקים?
*
2. מה מניעו לפרש בדרך זו?
3. מה הרעיון המסומל בדבריו?
4. היכן מצינו בפרשיות הבאות ראיה לדבריו על "שנתרחקו ישראל מהמעלה שהיו בה"?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה וכל העם רואים: מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אילם? תלמוד לומר: ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש? תלמוד לומר: נעשה ונשמע (מכילתא).
וכל העם ראים AND ALL THE PEOPLE SAW — This statement teaches us that there was not a blind person amongst them. And whence may we learn that there was not a dumb person amongst them? Because it states (Exodus 19:8) “And all the people answered”. And whence may we learn that there was not a deaf person amongst them? Because it states (Exodus 24:7) “We will do and we will hear” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:15:2).
*
1. מפרשי רש"י מקשים: והלא כבר דורשין זה מן המקרא י"ט י"א רש"י ד"ה לעיני כל העם, ומה ראה רש"י לחזור עליו כאן?
נסה לישב קושייתם.
להבנת הרעיון המסומל כאן: גור-אריה:
כי התורה היא רפואה לכל גופו כדכתיב (משלי ד') "ולכל בשרו מרפא", וטעם הדבר הוא ידוע, כי המתדבק בתורה מתדבק במדרגה אשר אין שם חסרון, רק שלמות.
ד"ה את הקולות: היוצאין מפי הגבורה.
את הקולת THE SOUNDS which issued from the mouth of the Almighty.
מה קשה לו?
ד"ה לבעבור נסות: לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם.
לבעבור נסות אתכם signifies, in order to exalt you in the world (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:17:2) — that you may obtain a great name amongst the nations because He has revealed Himself to you in His Glory.
ד"ה נסות: לשון הרמה וגדולה כמו (ישעיהו ס"ב) הרימו נס (שם מ"ט) ארים נסי (שם ל') וכנס על הגבעה שהוא זקוף.
נסות has the sense of exalting and greatness, of similar meaning and root to, (Isaiah 62:10) “Lift up an ensign (נס)”; (Isaiah 49:22) “I will lift up my standard (נסי)”; (Isaiah 30:17) “as an ensign (כנס) on a hill” — and an ensign is called נס because it is something raised on high.
מה ראה רש"י לפרש את המילה שלא כמשמעותה הרגילה, כגון בשמות ט"ו כ"ה ד"ה ושם נסהו? מה קשה לו?
ד"ה לא תעשו אתי: לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום (מכילתא).
לא תעשון אתי YE SHALL NOT MAKE WITH ME — Ye shall not make an image of My ministers that minister before Me in the heights (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:20:1).
ד"ה אלהי כסף: בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותן של כסף הרי הן לפני כאלהות.
אלהי כסף GODS OF SILVER — This statement is intended to lay down a prohibition regarding the Cherubim which you will make to stand with Me — that they shall not be made of silver, for if you make any alteration in them by making them of silver and not of gold they will be before me (regarded by Me) as idols.
א. כיצד הוא מפרש מילת "אתי" בפירוש הקודם ד"ה לא תעשו אתי, וכיצד הוא מפרשו כאן?
**
ב. מה טעם שאם הם זהב אינם עבודה זרה ואם יעשם כסף מעלה עליו כאילו עשאו לאלוהות?
ג. לאיסור "לא תעשון אתי"
"... אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם"
אתם ראיתם YE HAVE SEEN — It is not a tradition in your possession, not in written words do I send a message to you, not by means of eye-witnesses do I attest this to you, but you yourselves have seen אשר עשיתי למצרים WHAT I DID UNTO EGYPT — on account of many sins were they liable to Me for punishment before they came into contact which you, but I did not exact punishment from them except on your account (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:4:1).
"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱ-לֹהֵי כֶסֶף וֵא-לֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"
לא יהיה לך THERE SHALL NOT BE UNTO THEE [OTHER GODS] — Why is this said? Does not the preceding verse state: I — and no other — shall be thy God? But since it states immediately after this, “Thou shalt not make unto thee [any graven image etc.]” I might say that I have only a prohibition that one may not make such gods; whence could I know that one may not retain an idol that has already been made? Perhaps there is no such law! Therefore it states here: “there shall not be unto thee” (thou shalt not have other gods) (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:3:1.)
ר' יוסף אלבו, ספר העקרים מאמר ג' י"ח:
... דבר מתמיה, למה חזר להזהיר על עבודה זרה מיד אחרי עשרת הדברות, והלא כבר הזהיר עליה בדיבור "לא יהיה לך אלהים אחרים... לא תעשה לך פסל"? אבל פירוש הענין כך הוא: חזר לבאר להם, שהדעת הנפסד ההוא שהיו חושבים הפילוסופים שה' יתברך להיותו מרומם במעלה ו"יושב בשמים", שהוא בתכלית הרוממות והמעלה משיצטרף עם הדברים הגופיים, שהוא בלתי משגיח במין האדם להיותו פחות ונבזה בעיניו ונמאס, בלתי ראוי למעלה גדולה כזאת. או שהיו חושבים שצריך איזה אמצעי בינינו ובינו, שזה היה טעות ישראל במעשה העגל. לכך אמר: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", כלומר: כבר ראיתם כי עם היותי מרומם בשמים, השפלתי מעלי ולא מנעתי עצמי מלדבר עמכם, עם היותכם כולכם זולת משה בלתי מוכנים למעלה גדולה כזו, ויהיה זה לכם לאות, שאף אם יהיה מין האדם פחות ונבזה ובלתי ראוי שאשגיח בו, אני משגיח בו אף אם הוא בלתי ראוי לכך. ואם כן, "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלוהי זהב", כדי שתעשום אמצעי ביני וביניכם ותורידו על ידם הרוחניות, כי בדבר קל מזה תושג השפעתי, וזהו: "מזבח אדמה תעשי לי". כי (ישעיה נ"ז) "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח". או בדבר יותר קל מזה, שהוא התפילה, וזהו שאמר: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" כלומר: אשפיע ברכתי עליך. ובזה נתבטלו הדעות ההן, שהיו סיבה לטעות אחר עבודת אלילים, שהיו מתפשטות בזמן ההוא.
קאסוטו, פירוש על ספר שמות לפרק י"ט י"ב:
והגבלת את העם: ההתגלות האלוהית שעליה מדובר כאן אין פרושה טשטוש הגבולות שבין עולם האלוהות ובין עולם האנושות. אדרבא, הכתוב מדגיש וחוזר ומדגיש שאין לטשטש גבול זה בשום אופן: "והגבלת את העם". זה אחד החידושים שחידשה התורה לגבי השקפותיהם של עמי המזרח הקדמון. הם היו חושבים את איתני הטבע לאלים, וכשם שיש יחס ישיר בין אדם ובין הטבע שמסביב לו, כך אפשר לתאר יחס ישיר בין אדם ובין האלים... תפישת התורה מתרוממת אל שטח אחר: האלוהות אינה קשורה בטבע, אלא עומדת ממעל לטבע ומחוצה לו, וכל הדברים שבטבע, אפילו איתני הטבע התקיפים ביותר, אינם אלא בריאות שנבראו במאמרו. ... "והגבלת את העם" – הגד להם, שאי אפשר לפרוץ את הגבול שבינם וביני...
לפסוקינו כ' י"ט-כ':
"אתם ראיתם כי מן השמים": לא פנים אל פנים, אלא מראש ההר המגיע עד לב השמים, מתוך התחום האלוהי הנבדל מן התחום האנושי "דברתי עמכם" וכל תמונה לא ראיתם, זולתי קול... מכיון שמרחוק דיברתי עמכם, ולא ראיתם כל תמונה, עליכם ללמוד, שמן הראוי הוא: "לא תעשון אתי אלהי כסף...". אין פסוק זה מיותר אחר האיסור שבעשרת הדברות. שם נקבע העקרון הכללי, שאין לעשות שום תמונה, וכאן באים פרטים: אפילו כדי לכבד את אלוהי ישראל ("אתי") ואפילו מן המתכות היקרות, שאומות העולם מכבדות בהן את אלוהיהם, אף ההידור הנשגב ביותר לא יוכל לשמש סמל נאות לאל הסמוי מן העין.
1. מה השאלה העומדת בפני שניהם, שאותה באו לישב?
*
2. מה ההבדל בין תשובותיהם?
*
3. מה הייתה "טעות ישראל" בחטאם בחטא העגל לדעת ר' אלבו?
*
4. קאסוטו רואה במצות "והגבלת את העם" ובלאו של "לא תעשו אתי..." מגמה אחת. מהי?