פרשת האזינו תש"ו - "גוי אובד עצות המה"
א. למבנה השירה
יש הרואים את השירה בנויה באופן זה:
הקדמה א'-ג' A: ­­­­______ ד'-ט"ו (12 פסוקים) B: ­­______ ט"ז-כ"ז (12 פסוקים) C: _____ כ"ח-ל"ט (12 פסוקים) סיום מ'-מ"ד
1. ד'-ו' ..... 2.ז'-ט' .... 3. י'-י"ב ..... 4. י"ג-ט"ו ..... 1. ט"ז-י"ח ..... 2. י"ט-כ"א ...... 3. כ"ב-כ"ד ...... 4. כ"ה-כ"ז ..... 1. כ"ח- ל' ..... 2. ל"א-ל"ג ..... 3. ל"ד-ל"ו ..... 4. ל"ז-ל"ט .....
חלוקה זו על פי:האזינו Rosenthal: Die Versgliederung in, ישורון כרך ב' (ברלין 1915), עמוד 568.
*
1. הסבר חלוקה זו בנסותך למלא את הטבלה דלעיל בתתך שמות לקטעים, בייחוד לשלושת הקטעים העיקריים A, B, C!
*
2. לדעת המחבר הנ"ל, יש לראות בפסוק ט"ו מעבר מחלק A לחלק B וכן בפסוק כ"ז מעבר מן B לחלק C. כיצד?
3. המסכים אתה עם חלוקה זו? נמק את תשובתך!
**
4. מהו הקשר שבין בית 3 לבין בית 4 שבחלק B ומדוע יש בכל זאת לראותם כשני בתים?
**
5. מהי ההתאמה וההקבלה שבין ההקדמה לסיום?
ב. "כי גוי אובד עצות המה" - שאלות ברש"י
ספרי כ"ח:
כי גוי אובד עצות המה. ר' יהודה דורשו כלפי ישראל ר' נחמיה דורשו כלפי בבליים.
ר' יהודה דורשו כלפי ישראל:
איבדו ישראל עצה טובה שניתנה להם – ואין עצה אלא תורה... ואין בהם תבונה אין אחד שיסתכל ויאמר: אמש אחד ממנו רודף מן הבבליים אלף... ועכשיו אחד מהם רודף ממנו אלף? "אם לא כי צורם מכרם!"
ר' נחמיה דורשו כלפי בבליים:
איבדו בבליים שבע מצוות בני נח שינתנו להם, ואין בהם תבונה, אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: עכשיו אחד ממנו רודף אלף... לימות המשיח אחד מישראל רודף אלף ממנו... "אם לא כי צורם מכרם".
ל"ב) כי מגפן סדום גפנם.
ר' יהודה אומר:
וכי מגפנם של סדום אתם? או ממטעה של עמורה אתם? והלא אי אתם אלא ממטע קודש שנאמר (ירמיהו ב') "ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת".
כי מגפן סדום גפנם.
ר' נחמיה אומר (כלפי בבליים):
בוודאי מגפן של סדום אתם וממטעה של עמורה, אתם תלמידיו של נחש הקדמוני – שהטעה את אדם ואת חוה.
ל"ז) ואמר אי אלוהימו. ר' יהודה דורשו כלפי ישראל.
ישראל אומרים להם לבבליים: היכן ההגמונים שלכם? "אשר חלב זבחינו יאכלו" – שהיו נותנים להם אפסניות ועושים להם דונאטובי (מתנות)?! "יקומו ויעזרוכם".
ר' נחמיה דורשו כלפי בבליים:
טיטוס... נכנס לבית הקודשים וגידר את הפרוכת בסייף ואמר: אם אלוה הוא – יבוא וימחה! "אשר חלב זבחינו יאכלו" – אמר: הללו - משה הטעם ואמר להם בנו לכם מזבח והעלו עליו עולות ונסכו עליו נסכים... "יקומו ויעזרוכם".
רש"י, (פירושו הראשון:)
פסוקים כ"ז-ל"ב:
ד"ה לולי כעס אויב אגור: אם לא שכעס האויב כנוס עליהם להשחית, ואם יוכל להם וישחיתם, יתלה הגדולה בו ובאלהיו, ולא יתלה הגדולה בי, וזהו שנאמר "פן ינכרו צרימו:" - ינכרו הדבר לתלות גבורתי בנוכרי, שאין הגדולה שלו.
ד"ה פן יאמרו ידנו רמה וגו': כי אותו גוי אובד עצות המה.
For they are a nation void of counsel, And there is no understanding in them.
ד"ה ואין בהם תבונה: שאילו היו חכמים, ישכילו זאת, "איכה ירדוף" וגו'.
כי FOR that nation גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה IS A NATION OF ERRING COUNSEL, NEITHER IS THERE ANY UNDERSTANDING IN THEM — for if they were wise (לו חכמו),‎ ישכילו זאת THEY WOULD UNDERSTAND THIS viz., איכה ירדף וגו׳ HOW COULD ONE PURSUE [A THOUSAND] etc.
ד"ה יבינו לאחריתם: יתנו לב להתבונן לסוף פורענותם של ישראל.
If they were wise, they would understand this, They would discern their latter end.
ד"ה איכה ירדוף אחד: ממנו אלף מישראל.
איכה ירדף אחד HOW ONE MAN of the nations COULD PURSUE אלף A THOUSAND of the Israelites.
ד"ה אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם: מכרם ומסרם בידנו. דילבר"ר בלע"ז [להסגיר].
How should one chase a thousand, And two put ten thousand to flight, Except their Rock had given them over And the LORD had delivered them up?
ד"ה כי לא כצורנו צורם: כל זה היה להם לאויבים להבין שהשם הסגירם, ולא להם ולאלוהיהם הניצחון, שהרי עד הנה לא יכלו כלום אלהיהם כנגד צורנו, כי לא כסלענו סלעם. כל צור שבמקרא לשון סלע.
כי לא כצורנו צורם FOR THEIR ROCK IS NOT AS OUR ROCK — all this the enemies should have understood, — that it is the Lord who delivered them (the Israelites) into their hands, and the victory is neither theirs nor their god’s, for until now their gods could achieve nothing against our Rock, “for not as our Rock is their Rock”. — The word צור wherever it occurs in Scripture is the equivalent of סלע, rock.
ד"ה ואויבינו פלילים: ועכשיו אויבינו שופטים אותנו, הרי שצורנו מכרנו להם.
ואיבינו פלילים AND OUR ENEMIES ARE JUDGES — i.e. are now judges over us; it is evident therefore that our Rock must have delivered us over to them.
ד"ה כי מגפן סדום גפנם: מוסב למעלה. אמרתי בלבי אפאיהם ואשבית זכרם, לפי שמעשיהם מעשה סדום ועמורה.
כי מגפן סדם גפנם FOR THEIR VINE IS OF THE VINE OF SODOM — This is to be connected with what is stated above, (v. 26, verses 27—31 being a parenthesis): “I said in My heart, I would scatter them into corners and make the remembrance of them cease…” because (כי) their doings are as the doings of Sodom and Gomorrah.
ד"ה שדמות: שדה תבואה, כמו (חבקוק ג' י"ז) "ושדמות לא עשה אוכל", (מלכים ב' כ"ג ד') "בשדמות קדרון".
שדמת denotes fields of grain, as in (Habakkuk 3:17) “and the fields (שדמות) shall yield no corn”; (II Chronicles 23:4) “in the fields (בשדמות) of Kedron”.
ד"ה ענבי רוש: עשב מר.
For their vine is of the vine of Sodom, And of the fields of Gomorrah; Their grapes are grapes of gall, Their clusters are bitter;
ד"ה אשכלות מרורות למו: משקה מר ראוי להם, לפי מעשיהם פורענותם. וכן תרגם אונקלוס ותושלמת עובדיהון כמררותהון.
אשכלת ממרת למו BITTER CLUSTERS SHALL BE THEIRS — i.e. a bitter drink is what they deserve: according to their actions should be their punishment. Onkelos also renders it thus: “the recompense of their actions shall be according to their bitterness”.
ד"ה הלא הוא כמוס: כתרגומו כסבורים הם ששכחתי מעשיהם, כולם גנוזים ושמורים לפני.
הלא הוא כמס עמדי IS NOT THIS LAID UP IN STORE WITH ME — Understand this as the Targum has it: (“Are not all their doings open before me?”) — i.e., they believe that I have forgotten their doings, but really they are all stored up and kept with Me.
ד"ה לי נקם ושילם: עמי נכון ומזומן פורענות נקם, וישלם להם כמעשיהם הנקם ישלם להם גמולם. ויש מפרשים ושילם שם דבר, כמו ושלום, והיא מגזרת "והדיבר אין בהם" (ירמיה ה' י"ג), כמו והדיבור. ואימתי אשלם להם: ד"ה לעת תמוט רגלם: כשתתום זכות אבותם, שהן סמוכין עליו.
לי נקם ושלם means, with Me is prepared and held in readiness the punishment of vengeance, and it will recompense them according to their doings. As regards the word ושלם, it means that vengeance will pay them their recompense (וְשִׁלַּם is therefore a verb with the Vau conversive, the subject being the noun נקם which precedes it). — But some explain the word וְשִׁלַּם as a noun, having the same meaning as שִׁלּוּם “recompense”, when it would be of the same grammatical form as the noun in the phrase (Jeremiah 5:13) “And the דִּבֵּר is not in them”, where it has the meaning of דִּבּוּר, “Divine utterance”. And when will I recompense them? לעת תמוט רגלם AT THE TIME WHEN THEIR FOOT SHALL TOTTER — i.e. when the merit of their ancestors upon which they are relying (which is, as it were, their foot, their support) will become exhausted.
ד"ה כי קרוב יום אידם: משארצה להביא עליהם יום אידם, קרוב ומזומן לפני להביא על ידי שלוחים הרבה.
כי קרוב יום אידם FOR THE DAY OF THEIR CALAMITY IS AT HAND — i.e. as soon as I shall desire to bring about the day of their calamity, it will be near at hand and held in readiness by Me — that I may bring it by any of the many agencies I have.
ד"ה וחש עתידות למו: ומהר יבואו העתידות להם.
וחש עתדת למו means, AND THE THINGS THAT ARE TO COME (עתידות) UPON THEM WILL COME QUICKLY (חש).
ד"ה וחש: כמו (ישעיה ה' י"ט) "ימהר יחישה". עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד כשתבוא עליהם הפורענות, ידעו שאני הודעתים מראש. מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין, שיבואו עליהם ככלות הפורענות, ככל אשר אמר למעלה (לעיל ל' א'-ג') "והיה כי יבואו עליך וגו' כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך" וגו'.
וחש עתדת למו means, AND THE THINGS THAT ARE TO COME (עתידות) UPON THEM WILL COME QUICKLY (חש). וחש — The word חש has the same meaning as the verb in (Isaiah V. 19) “Let him make speed and hasten (יחישה)”. — So far Moses exhorted them with words of reproof, so that this song should be witness against them, i.e., that when the punishment would come upon them they would know (acknowledge) that I told them about this from the very beginning. From here onwards he exhorted them with a statement of the comfort that would come upon them when their punishment would have ended; this being similar to all that is stated above (30:1—2) “And it shall come to pass when [all these things] are come upon thee, the blessing and the curse, … then the Lord thy God will turn they captivity, etc.”
ד"ה כי ידין: כשישפוט אותן בייסורין הללו האמורים עליהם, כמו (איוב ל"ו ל"א) "כי בם ידין יוסר עמים". כי זה אינו משמש בלשון דהא, לתת טעם לדברים של מעלה, אלא לשון תחילת דבור, כמו (ויקרא כ"ה ב') "כי תבואו אל הארץ", כשיבואו עליהם משפטים הללו ויתנחם הקדוש ברוך הוא על עבדיו לשוב ולרחם עליהם.
כי ידין ה' עמו — This means, when He will sentence them to all these sufferings that are mentioned concerning them. The phrase has the same meaning as (Job 36:31) “For by them ידין nations”, i.e. He will chastise the nations. — This word כי has not the meaning of “because”, giving the reason for the preceding statements, but it is an expression (a particle) beginning a new a statement, as (Leviticus 25:2) “When (וכי) ye will come into the land” (cf. Rashi on that passage). The meaning is: When these judgment will come upon them, and the Lord will bethink Himself concerning His servants to have mercy on them again.
ד"ה יתנחם: לשון הפך המחשבה להיטיב או להרע.
יתנחם HE WILL REPENT — This is an expression for changing one’s mind whether for good or for evil.
ומכאן פירושו השני של רש"י -
ד"ה וכיפר אדמתו: ... בפנים אחרים היא נדרשת בספרי, ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה: ר' יהודה דורש כולה כנגד ישראל, ור' נחמיה דורש כולה כנגד האומות. רבי יהודה דורשה כלפי ישראל "אמרתי אפאיהם" כמו שפירשתי עד "ולא ה' פעל כל זאת". "כי גוי אובד עצות המה" - איבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה. "ואין בהם תבונה" - להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם. "אם לא כי צורם מכרם", "כי לא כצורנו צורם", הכל כמו שפירשתי עד תכליתו. ור' נחמיה דורשה כלפי האומות "כי גוי אובד עצות המה", כמו שפירשתי תחילה עד ואויבינו פלילים.
— In a different manner is it (the section from v. 26 onwards) expounded in Sifrei, and there is a difference of opinion regarding it between R. Judah and R. Nehemiah. R. Judah expounds the whole of it as having reference to Israel, whilst R. Nehemiah refers the whole of it as referring to the other nations (Sifrei Devarim 327). R. Judah explains it as referring to Israel as follows: (26) אמרתי אפאיהם in the same manner as I have explained it, up to (27) כי גוי אבד עצות המה (28) .ולא ה' פעל כל זאת FOR THEY ARE A NATION LOSING COUNSEL, i.e., they have lost My Torah, which was a fitting counsel for them, ואין בהם תבונה AND THERE IS NO UNDERSTANDING IN THEM to consider,# (30) איכה ירדף אחד HOW ONE MAN of the nations COULD PURSUE אלף A THOUSAND of them, אם לא כי צורם מכרם EXCEPT THAT THEIR ROCK HAD DELIVERED THEM into their power.# (31) כי לא כצורנו צורם — all as I have explained, right up to the end. — R. Nehemiah expounds it as referring to the other nations as follows: (28) כי גוי אבד עצות המה — This he explains as I have explained it at first up to (31): ואיבינו פלילים
פסוק מ"ג:
ד"ה כי מגפן סדום גפנם: של אומות.
פסוק מ"ג:
ד"ה ומשדמת עמורה וגו': ולא ישימו לבם לתלות הגדולה בי.
פסוק מ"ג:
ד"ה ענבמו ענבי רוש: הוא שאמר "לולי כעס אויב אגור" על ישראל להרעילם ולהמרירם, לפיכך "אשכלות מרורות למו" להלעיט אותם על מה שעשו לבני.
פסוק מ"ג:
ד"ה חמת תנינם יינם: מוכן להשקותם על מה שעושין להם.
פסוק מ"ג:
ד"ה כמוס עמדי: אותו הכוס, שנאמר (תהלים ע"ה ט') "כי כוס ביד ה'" וגו'.
פסוק מ"ג:
ד"ה לעת תמוט רגלם: כענין שנאמר (ישעיה כ"ו ו') "תרמסנה רגל".
פסוק מ"ג:
ד"ה כי ידין ה' עמו: בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא, ואין ידין לשון ייסורין, אלא כמו "כי יריב את ריבם מיד עושקיהם", "כי יראה כי אזלת יד" וגו'. ד"ה ואמר אי אלהימו: האויב יאמר אי אלהימו של ישראל, כמו שאמר טיטוס הרשע כשגדר את הפרוכת, כענין שנאמר (מיכה ז' י') "ותרא אויבתי ותכסה בושה האומרה אלי איו ה' אלהיך". ד"ה ראו עתה כי אני וגו': אז יגלה הקדוש ברוך הוא ישועתו ויאמר: ראו עתה כי אני אני הוא ,מאתי באת עליהם הרעה, ומאתי תבוא עליהם הטובה.
1. הסבר, אלו פסוקים מפרש רש"י (בפירושו הראשון! עד סוף ל"ט) לפי שיטת ר' יהודה, ואלו פסוקים לפי שיטת ר' נחמיה?
2. אלו פסוקים מפרש רש"י בדרך שלישית, ואינו מזדהה עם הספרי כלל?
**
3. הסבר, מה מכריחנו לפרש את "כי" של (ל"ו) "כי ידין ה' עמו" בלשון אחת - אם נלך לפי שיטת ר' יהודה, ובלשון אחרת – אם נלך לפי שיטת ר' נחמיה.
*
4. מה פירוש המילה "ידין" לפי כל אחת משתי השיטות?
בהתאם לאיזו משתי השיטות הנ"ל תרגם הרמבמ"ן את פסוק ל"ו?
רמבמ"ן:
ווען דער עוויגע זיינעס פאלקעס זיך אננימט אונד וועגען זיינער דינער זיך בעדענקט.