| א. אריכות סיפור הנצחון על עוג |
הנה ערשו ערש ברזל: משה האריך קצת בסיפור גדולת הנצחון שנתן להם ה', שנתן בידם שני מלכים אדירים סיחון ועוג, וכל זה לחזק את לב העם, למען יבטחו בה', שיתן בידם גם את ארץ כנען וכמו שמסיים (פסוק כ"א): "כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה, לא תיראום, כי ה' אלוהיכם הוא הנלחם לכם..." והוסיף גם כן ענין ערשו שהיה מפורסם בימיהם היותו שמור ברבת עמון, כי העמונים קיימו מיטתו לזכרון גבורתם שניצחהו ולקחו את ארצו; כל זה לחזק ציור הישועה אשר נתן ה' לישראל, ואין כאן שום דבר שלא יצדק היות משה כותבו. והנה הדעת נותנת שגם בעשתרות היתה לעוג ערש ברזל, אבל משה לא ציוה לשמור אותה, כי לא היה מדרכו להציב יד בקרב עמו למלכי הגויים עובדי האלילים, כי עדיין תורתו הייתה צריכה חיזוק, להיותה חדשה, אבל דוד המלך היה חושב שהתורה כבר השרישה בישראל ואינה צריכה עוד חיזוק, לפיכך כשלקח רבת בני עמון לא נמנע מליקח את עטרת מלכם מעל ראשו ותהי על ראש דוד (שמואל ב' י"ב ל'), ואם עדיין הייתה שם ערש עוג, נראה לי בלא ספק שגם אותה היה מביא לירושלם, וממה שלא נזכר זה בשמואל, יש להבין, שבמשך ארבע מאות שנה כבר נשברה ונאבדה ולא היתה עוד שם. ולא יתכן שיהיה הפסוק הזה נוסף, כדעת המתחכמים.
1. מהי לדעת שד"ל מגמת התורה בהאריכה בפרטי הנצחון של עוג?
2. מצא עוד פסוקים בפרשתנו המוכיחים שזו הייתה מגמת הפרקים האלה (פרקים ב'-ג').
**
3. הסבר, מהי מגמת פרק א' של פרשתנו (ישראל ניגף לפני העמלקי!) ומה הקשר בינו לבין פרקים א'-ב'.
*
4. מהי התמיהה ביחס לערשו של עוג, המוצאת פתרונה על ידי פירושו של שד"ל?
| ב. גוזמאות והפלגות |
"כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ"
For only Og king of Bashan remained of the remnant of the Rephaim; behold, his bedstead was a bedstead of iron; is it not in Rabbah of the children of Ammon? nine cubits was the length thereof, and four cubits the breadth of it, after the cubit of a man.—
הרמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ז:
...צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמאות מעט, שהנה יבוא מהם בכתבי ספרי הנבואה, וכשיובנו כמשמעו מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא, או יובנו כמה שתורה עליו המילה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים - יחדשו עניינים מרוחקים. וכבר ביארו ואמרו: "דברה תורה בלשון הבאי", רוצה לומר: הגוזמא. והביאו ראיה מן "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י' כ' ו') ולפי זה נאמר (עמוס ב') "אשר כגבה ארזים גבהו". וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם, רוצה לומר: עניינים נאמרו על צד הגוזמא וההפלגה, לא על צד ההגבלה והדקדוק. ואין מזה הכת מה שכתבה התורה בעוג "הנה ערשו ערש ברזל", שערש הוא המטה (שיר השירים), "אף ערשנו רעננה" ואין מטת כל אדם בשיעורו בשוה, שאיננו בגד ילבשנו, אבל המטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה, והנהוג הידוע היותר יותר ארוכה מן האיש כשיעור שלישית אורכו, ואם היה אורך המטה הזאת תשע אמות יהיה אורך הישן עליה לפי הנהוג בערך המטות שש אמות או יותר מעט. ואמרו "באַמַת איש" - רוצה בו – באמת איש ממנו, רוצה לומר – משאר אדם... וזה בלא ספק מזרות אישי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים.
...צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמאות מעט, שהנה יבוא מהם בכתבי ספרי הנבואה, וכשיובנו כמשמעו מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא, או יובנו כמה שתורה עליו המילה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים - יחדשו עניינים מרוחקים. וכבר ביארו ואמרו: "דברה תורה בלשון הבאי", רוצה לומר: הגוזמא. והביאו ראיה מן "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י' כ' ו') ולפי זה נאמר (עמוס ב') "אשר כגבה ארזים גבהו". וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם, רוצה לומר: עניינים נאמרו על צד הגוזמא וההפלגה, לא על צד ההגבלה והדקדוק. ואין מזה הכת מה שכתבה התורה בעוג "הנה ערשו ערש ברזל", שערש הוא המטה (שיר השירים), "אף ערשנו רעננה" ואין מטת כל אדם בשיעורו בשוה, שאיננו בגד ילבשנו, אבל המטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה, והנהוג הידוע היותר יותר ארוכה מן האיש כשיעור שלישית אורכו, ואם היה אורך המטה הזאת תשע אמות יהיה אורך הישן עליה לפי הנהוג בערך המטות שש אמות או יותר מעט. ואמרו "באַמַת איש" - רוצה בו – באמת איש ממנו, רוצה לומר – משאר אדם... וזה בלא ספק מזרות אישי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים.
1. הבא דוגמא מפרשתנו – פרשת דברים – להפלגות וגוזמאות המוזכרים בתחילת דבריו.
2. למה אין הרמב"ם יכול לפרש את מקומנו אף בדרך זו?
*
3. לשם מה מביא הרמב"ם כאן את הפסוק משיר השירים?
4. הסבר את דבריו האחרונים המסומנים בקו.
| ג. השמטות וקיצורים בדברי משה |
"וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל. רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם. עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם"
And I commanded you at that time, saying: ‘The LORD your God hath given you this land to possess it; ye shall pass over armed before your brethren the children of Israel, all the men of valour.
1. השוה פסוקים אלה לבמדבר ל"ב. למה השמיט משה כאן את רוב הפרטים המסופרים שם, ולשם מה שינה פני הדברים?
2. השוה את פרק א' שבפרשתנו לפרקים י"ג-י"ד בספר במדבר. התוכל לראות בהשמטות ובקיצורים שקיצר משה בסיפורו בפרק א' אותה מגמה שהייתה לו בקיצורים שבפסוקים י"ח-כ' בפרקנו?
| ד. אל מי יסב "ואצו אתכם" |
"וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר"
And I commanded you at that time, saying: ‘The LORD your God hath given you this land to possess it; ye shall pass over armed before your brethren the children of Israel, all the men of valour.
ד"ה ואצו אתכם: לבני ראובן וגד היה מדבר.
ואצו אתכם AND I COMMANDED YOU — He now addresses himself to the sons of Reuben and the sons of Gad.
ד"ה ואצו אתכם: עם בני ראובן וגד ידבר, בעבור שהיו בכלל ישראל אמר אתכם ולא 'אותם'. והפך זה "ויצו משה את הלוים לקוח את ספר התורה... כי אנכי ידעתי את מריך" (דברים ל"א) איננו מדבר עם הלוים רק עם כל ישראל, ובעבור היות הלוים בכלל דיבר אליהם.
Although Moshe spoke only to the tribes of Reuven and Gad, he said I commanded you because they were a constituent part of Israel. Moshe speaks synecdochically in the opposite sense when he says to the Levites (in the passage beginning with “Take this book of the Torah” [31: 26]) “For I know your rebellious nature” [31: 27]: He was not then speaking only to the Levites, but to all Israel. However, since the Levites were included, he continued to address them.
1. מה קשה להם בפסוקנו?
**
2. במה רואה ראב"ע בדברים ל"א כ"ז "היפוכו" של פסוקנו?