פרשת ואתחנן תש"ו - "ואהבת את ה'..."
א. מהי אהבה?
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ"
And thou shalt love the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might.
ד"ה ובכל מאדך: ...ומהו האהבה? - והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בהקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו.
— What is the “love” that is here commanded? The next verse tells us: והיו הדברים האלה THESE WORDS [WHICH I COMMAND THEE] SHALL BE [UPON THINE HEART] — for thereby thou wilt arrive at a recognition of the Holy One, blessed be He, and wilt cleave to His ways (Sifrei Devarim 33:1).
חובת הלבבות, שער אהבת ה' פרק א':
אבל מה עניין האהבה באלוקים? הוא כלות הנפש ונטותה בעצמה אל הבורא, כדי שתדבק באורו העליון; והוא שהנפש עצם רוחני, נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות (הגופים הגשמיים הגסים)... ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגותיו, ותבזה הגופות וכל תאוותם וייפקחו עיניה מענן הסכלות באלוקים ובתורתו, ותכיר האמת מן השקר, וייגלה לפניה אמתות בוראה; וכאשר תבין גודל יכולתו ועוצם מעלתו, תכרע ותשתחווה לו ביראה ופחד ואימה ולא תסור מזה, עד אשר יבטיחנה הבורא וישקיט פחדה ומוראה. ואז תושקה כוס האהבה מאת האלוקים, ותתבודד בו לייחד לבבה לו ולאהבה אותו ולכסוף לו, ולא יהיה לה עסק בלתי עסק עבודתו, ולא יעבור על רעיוניה זולתו (שום דבר זולת השם) ולא יעלה במחשבתה בלעדיו; ולא תשלח אבר מאברי גופה אלא במה שתימשך בו רצונו, ולא תתיר לשונו, כי אם בזכרו ושבחו ותהילתו מאהבה בו ומכסוף אליו; ואם ייטיב לה – תודה, ואם יעניה – תסבול, ולא תוסיף עם זה (גם כשיענֶהָ) כי אם אהבה בו וביטחון עליו; כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה קם בלילה ואומר: "אלוקי! הרעבתני ועירום עזבתני, ובמחשכי הלילה הושבתני, ועוזך וגדולתך הורֵתני! אם תשרפני באש – לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך". דומה למה שאמר איוב (י"ג) "הן יקטלני לו איחל". ואל העניין הזה רמז החכם (שיר השירים א') "צרור המור דודי לי בין שדי ילין" – אף על פי שמיצר לי ומימר לי, בין שדי ילין. וזה דומה למה שנאמר (דברים ו') "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
האל הנכבד והנורא הזה מצווה לאהבו וליראה אותו שנאמר (דברים ו') "ואהבת את ה' אלוקיך"... ונאמר "את ה' אלוקיך תירא". והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו? - בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו, שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול. כמו שאמר דוד (תהלים מ"ב) "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי". וכשמחשב בדברים אלה עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה, שפלה אפלה, עומדת בדעה קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד (תהלים ח') "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו..." ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים; כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם. כמו שאמרו חכמים בעניין האהבה: "...שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".
It is mandatory to love and fear this Glorified and Awe-inspiring God, for it is said: "Thou shalt love the Lord thy God" (Deut. 6,5); and as it is said: "The Lord thy God thou shalt fear." (Ibid. 6, 13). But how may one discover the way to love and fear Him? When man will reflect concerning His works, and His great and wonderful creatures,1But he must make thorough study. C. and will behold through them His wonderful, matchless and infinite wisdom, he will spontaneously be filled with love, praise and exaltation and become possessed of a great longing to know the Great Name, even as David said: "My soul thirsts for God, for the living God," (Ps. 42,2); and when he will think of all these matters,2Sifre, Deut. 6.5; Shabbat, 30–31. G. he will be taken aback in a moment and stricken with awe, and realize that he is an infinitesimal creature, humble and dark, standing with an insignificant and slight knowledge in the presence of the All Wise, as David said: "For when I see Thy heavens, the wonderful works of Thy fingers, of what use is man that Thou mayest remember him?" (Ibid. 8,4). And, in harmony with these matters, I elucidate great, general principles of the works of the Lord of the universe, so that they might serve as an opening for one who understands by which to love the Name, as some sages said on the subject of love: "Out of it thou wilt recognize the One who spoke, and the universe was called into existence."
וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי אהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה, והוא שונה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בה תמיד, כמו שציוונו "בכל לבבך ובכל נפשך" והוא ששלמה אמר דרך משל (שיר השירים) "כי חולת אהבה אני". וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה.
And what is the proper love? He shall love the Lord with an exceeding great and very strong love so that his soul be tied to the love of the Lord, finding himself in a constant tremor, as if he were suffering of lovesickness, when his mind is free because of love for that woman, being continuously agitated about her, whether he sitting down, or whether he is standing up, even when he is eating and drinking. More than this should the love for the Lord be in the heart of those who love him, meditating therein constantly, even as He commanded us: "With all thy heart and with all thy soul" (Ibid.). This is what Solomon allegorically said: "For I am love-sick" (Songs 2.5). And, the whole book, Song of Songs, is an allegory on this subject.
שם, הלכה ו':
דבר ידוע וברור, שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר (דברים ו') "בכל לבבך ובכל נפשך". אינו אוהב את הקדוש ברוך הוא אלא בדעה שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט – מעט, ואם הרבה – הרבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות, המודיעים לו את קונו, כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה.
מורה נבוכים ג' פרק כ"ח:
וכבר ידעת מה שבא מחוזק המצוה באהבת ה': "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". וכבר ביארנו במשנה תורה, שזאת האהבה לא תיתכן אלא בהשגת המציאות כולו כפי מה שהוא ובחינת חכמתו בו.
"בכל לבבך..." מאחר שראתה התורה האלוקית לדבר בלשון בני אדם ולצייר לפנינו אלוה מתפעל ובעל כעס ורצון, אהבה ושנאה, מן הראוי שיצויר גם האדם אוהב את האל או שונא אותו, כי מי שישוה ה' לנגדו תמיד ומחשבות לבו לעשות נחת רוח לפניו ולשמור מצוותיו, זה יקרא אוהב ה'... ואין אהבת ה' מצוה פרטית, אבל היא כלל המצוות, אבל האהבה בעצמה לא יחול עליה ציווי.
1. מהו מושג "אהבה" לפי כל אחד מהנ"ל, ומה ההבדל העקרוני ביניהם?
2. מהי הדרך להגיע למדרגת האהבה לפי כל אחד מהנ"ל?
3. במה שונה שד"ל בתפישתו מכל האחרים?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ"
בכל לבבך [THOU SHALT LOVE THE LORD] WITH ALL THY HEART — The form of the noun with two ב instead of the usual form לבך suggests: Love Him with thy two inclinations (the יצר הטוב and the יצר הרע) (Sifrei Devarim 32:3; Berakhot 54a). Another explanation of בכל לבבך, with all thy heart, is that thy heart should not be at variance (i.e. divided, not whole) with the Omnipresent God (Sifrei Devarim 32:4).
ד"ה בכל מאודך: בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר "ובכל מאודך"...
ובכל מאדך AND WITH ALL THY MIGHT, i.e. with all thy property. You have people whose property is dearer to them than their bodies (life), and it is on this account that there is added, “and with all thy property" (Sifrei Devarim 32:6). — Another explanation of ובכל מאדך is: — Thou shalt love Him whatever measure (מדה) it may be that He metes out to thee, whether it be the measure of good or the measure of calamity. Thus also did David say, (Psalms 116:13 and 3) "If I lift up the cup of salvation, [I will call upon the name of the Lord]; If I find trouble and sorrow, [I will call upon the name of the Lord]”.
למה לא הסתפק רש"י בפירוש המילה "מאודך" והוסיף עוד "יש לך אדם...", מה תירץ בזה?
ד"ה בכל מאודך: ... דבר אחר ובכל מאודך בכל מידה ומידה שמודד לך, בין במידה טובה בין במידת פורענות, וכן דוד הוא אומר (תהלים קט"ז י"ג) "כוס ישועות אשא וגו'" (שם קט"ז ג') "צרה ויגון אמצא" וגו'.
ובכל מאדך AND WITH ALL THY MIGHT, i.e. with all thy property. You have people whose property is dearer to them than their bodies (life), and it is on this account that there is added, “and with all thy property" (Sifrei Devarim 32:6). — Another explanation of ובכל מאדך is: — Thou shalt love Him whatever measure (מדה) it may be that He metes out to thee, whether it be the measure of good or the measure of calamity. Thus also did David say, (Psalms 116:13 and 3) "If I lift up the cup of salvation, [I will call upon the name of the Lord]; If I find trouble and sorrow, [I will call upon the name of the Lord]”.
מהי הראייה שמביא רש"י מתהלים קט"ז? כיצד פסוקים אלה הנם סעד לפירושו?
ד"ה בכל מאודך: ... ומהו האהבה? - "והיו הדברים האלה", שמתוך כך אתה מכיר בהקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו.
— What is the “love” that is here commanded? The next verse tells us: והיו הדברים האלה THESE WORDS [WHICH I COMMAND THEE] SHALL BE [UPON THINE HEART] — for thereby thou wilt arrive at a recognition of the Holy One, blessed be He, and wilt cleave to His ways (Sifrei Devarim 33:1).