פרשת קרח תשי"א - מתוך דברי האגדה
עצה טובה למורים ולמדריכים: לשאלה א' עיינו בספרו של פרופ' הינמן: דרכי האגדה, עמוד 17.
א. טענותיו של קרח
מדרש שוחר טוב (לתהלים) פרק א':
"ובמושב לצים..." זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן. מה עשה קרח? כינס כל הקהל, שנאמר "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", והתחיל לומר להם דברי ליצנות, ואומר להם: אלמנה אחת היתה בשכונתי והיו עמה שתי נערות יתומות, והיתה לה שדה אחת. באה לחרוש – אמר לה משה (דברים כ"ב): "לא תחרוש בשור וחמור יחדו." באה לזרוע – אמר לה (ויקרא י"ט י"ט): "שדך לא תזרע כלאים." באה לקצור ולעשות ערמה, אמר לה: הניחי לקט שכחה ופאה. באה לעשות קרן, אמר לה: תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה עניה זו? עמדה ומכרה את השדה וקנתה שתי כבשות כדי ללבוש מגזותיהן ולהנות מפרותיהן. כיון שילדו – בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה (דברים ט"ו י"ט): "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר – תקדיש לה' אלוהיך." הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן – בא אהרן ואמר לה: תני לי ראשית הגז שכך אמר הקב"ה (דברים י"ח ד'): "ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו." (לכהן). אמרה: אין בי כח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחטת אותן ואוכלתן. כיון ששחטה אותן בא אהרן ואמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה: אפילו אחרי ששחטתי אותן, לא נצלתי מידו – הרי הן עלי חרם! אמר לה אהרן: אם כן – כולה שלי הוא, שכך אמר הקב"ה (במדבר י"ח י"ד): "כל חרם בישראל לך יהיה." נטלן והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה. כך עלתה לעלובה זו! כל כך הם עושים ותולים בקב"ה!
1. הסבר את המושג "ליצן" (וכן "דברי ליצנות") שבו משתמשים חז"ל כדי לאפיין בו את קרח.
**
2. מה היתה כוונת חז"ל בשימם בפי קרח נאום כזה?
השוה למדרש זה את דברי תנחומא ב' המובאים בגיליון קרח תש"י ג'.
ד"ה דתן ואבירם: ... מה עשה, עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכניו והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד ולהלן הוא אומר (במדבר א') אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.
ודתן ואבירם AND DATHAN AND ABIRAM — Because the tribe of Reuben had their place, when they encamped, in the South, thus being neighbours of Kohath and his sons, who, too, encamped in the South (cf. Numbers 3:29), they (the Reubenites) joined Korah in his quarrel. “Woe to the wicked, woe to his neighbour!” — And what induced Korah to quarrel with Moses? He was envious of the princely dignity held by Elzaphan the son of Uziel (Midrash Tanchuma, Korach 1) whom Moses had appointed prince over the sons of Kohath although this was by the express command of God (Numbers 3:30). Korah argued thus: “My father and his brothers were four in number — as it is said, (Exodus 6:18) “and the sons of Kohath were [Amram and Izhar and Hebron and Uziel]”. — “As to Amram, the eldest, his two sons have themselves assumed high dignity, one as king and the other as High Priest; who is entitled to receive the second (the rank next to it)? Is it not “I” who am the son of Izhar, who was the second to Amram amongst the brothers? And yet he has appointed as prince the son of his (Amram’s) brother who was the youngest of all of them! I hereby protest against him and will undo his decision”. — What did he do? He arose and assembled 250 men, fitted to be heads of the Sanhedrin, most of them of the tribe of Reuben who were his neighbours, viz., Elizur the son of Shedeur, (the prince of the tribe of Reuben; cf. Numbers 1:5), and his colleagues, and others of a similar standing, — for here it states (v. 2) that they were “princes of the congregation, those who were called to the assembly (קראי מועד)”, and there (in another passage) it states, (Numbers 1:16) “these were they who were called to the congregation (קרואי העדה)” (amongst whom was also Elizur the son of Shedeur; cf. Numbers 1:5 and Rashi on Numbers 1:16), — and he attired them in robes of pure purple wool. They then came and stood before Moses and said to him, “Is a garment that is entirely of purple subject to the law of Zizith or is it exempt”? He replied to them: “It is subject to that law”. Whereupon they began to jeer at him: “Is this possible? A robe of any different coloured material, one thread of purple attached to it exempts it, and this that is entirely of purple should it not exempt itself (i.e. ipso facto be exempt) from the law of “Zizith”? (Midrash Tanchuma, Korach 2).
הסבר מהו ההבדל באופיים של דברי הליצנות אשר בפי קרח שם, ובין דברי הליצנות אשר שמים בפיו חז"ל במדרשנו כאן?
4. מה יש לענות לטענות קרח, וכיצד יש לסתור אותן?
ב. און בן פלת
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן... וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת"
Now Korah, the son of Izhar, the son of Kohath, the son of Levi, with Dathan and Abiram, the sons of Eliab, and On, the son of Peleth, sons of Reuben, took men;
אמר רב: און בן פלת אשתו הצילתו. אמרה לו: מאי נפקא לך מיניה? אם מר כהן גדול – אתה תלמידו, ואם מר כהן גדול – אתה תלמידו.
Rav says: On, son of Peleth, did not repent on his own; rather, his wife saved him. She said to him: What is the difference to you? If this Master, Moses, is the great one, you are the student. And if this Master, Korah, is the great one, you are the student. Why are you involving yourself in this matter? On said to her: What shall I do? I was one of those who took counsel and I took an oath with them that I would be with them. She said to him: I know that the entire assembly is holy, as it is written: “For all the assembly is holy” (Numbers 16:3), and they observe the restrictions of modesty. She said to him: Sit, for I will save you. She gave him wine to drink and caused him to become drunk and laid him on a bed inside their tent. She sat at the entrance of the tent
אם ינצח משה, מכל מקום אתה תלמיד ואם ינצח קרח אתה תלמיד – מה לך בשררה זו?
רש"י:
אמר לה: מה אעשה? עמם הייתי בעצה ונשבעתי לו. אמרה לו: שב בביתך ואני אצילך. השקתו יין והשכיבתו וישבה על הפתח. סתרה שערותיה. כל מי שבא לקרוא לו, רואה ראשה פרוע וחוזר. אדהכי והכי (בין כך ובין כך) נבלע קרח ועדתו.
1. איזו תמיהה בפרקנו רצה מדרש זה לתרץ?
ד"ה וישב ביום ההוא עשו לדרכו: עשו לבדו וארבע מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. והיכן פרע להם הקב"ה, בימי דוד, שנאמר (שמואל א' ל' י"ז) כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים.
וישב ביום ההוא עשו לדרכו SO ESAU RETURNED THAT DAY ON HIS WAY — Esau alone returned, but the four hundred men who had accompanied him slipped away from him one by one. When did the Holy One, blessed be He, reward them for this? In the days of David, as it is said (1 Samuel 30:17) (in reference to an attack which he made upon the Amalekites, descendants of Esau) “[and there escaped not a man of them] save four hundred young men who rode upon camels” (Genesis Rabbah 78:15).
ד"ה ואחר באו משה ואהרן וגו' - אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כ"ד ב') וניגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם.
ואחר באו משה ואהרן AND AFTERWARDS MOSES AND AARON CAME — But the elders slipped away one by one from behind Moses and Aaron until every-one of them had slipped away before they arrived at the palace, because they were afraid to go there. At Sinai they were punished for this, for it is stated (Exodus 24:2) “And Moses alone shall draw near unto the Lord, but they, (the elders; cf. Exodus 24:1) shall not draw near” — He bid them stay behind. (Exodus Rabbah 5:14)
ד"ה ויאמר אחיה ואמה: ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו.
ויאמר אחיה ואמה AND HER BROTHER AND HER MOTHER SAID —But where was Bethuel? He wished to prevent the marriage therefore an angel came and killed him (Genesis Rabbah 60:12).
מהי דרך חז"ל בכל 4 המקומות הנ"ל בדרישת הפסוקים?
ג. "ויאמר משה אל קרח"
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח"
And Moses said unto Korah: ‘Hear now, ye sons of Levi:
ד"ה ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי: התחיל לדבר עמו דברים רכים, כיון שראהו קשה עורף, אמר עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כולם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי.
ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי AND MOSES SAID UNTO KORAH, HEAR, I PRAY YOU, YE SONS OF LEVI — He began to speak to him with gentle words; when, however, he saw that he was stubborn, he said to himself: Before the other tribes join him and perish together with him, I will speak to them all!” He thereupon began to admonish them: “Hear ye, ye sons of Levi!” (Midrash Tanchuma, Korach 6).
תנחומא:
... כל הדברים האלה (הנאמרים לפני כן במדרש) פייס משה לקרח ולא השיבו דבר, לפי שהיה פיקח ברשעתו, אמר: "אם אני משיבו, יודע אני בו שהוא חכם גדול, עכשו יקחני בדבריו ויקלקלני – ואני מתרצה לו בעל כרחי. מוטב שלא אזקק לו"...
הסבר, מניין שהתחיל משה מדבר עמו רכות ולא ענהו?
ד"ה אל תשפכו דם: אמר להם, הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותו בנכליכם, כי גם אני שנאתיו ורציתי שיומת על ידי אחרים, אבל אתם אל תהיו שופכים דם בידיכם, חלילה לכם. והכוונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו. והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו, אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קיבלו ממנו, כמו שאמר להם (להלן מ"ב כ"ב) הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם, אם כן אל תשפכו דם בידיכם. ולא אמר "דמו", כי הראה עצמו שלא יאמר כן לאהבתו, רק שלא יהיו שופכים דם, לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו.
The pit was empty. If it had contained water they would not have cast him in, since they had already resolved not to kill him.